בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לרגל

אלימלך
לפני 14 שנים • 15 בספט׳ 2010
אלימלך • 15 בספט׳ 2010
אין ספק, אנדרפוט, שאתה יודע לכתוב וזה בלשון המעטה.
אבל אני הייתי מעדיף לקחת טקסט כזה, ממקום של כבוד והערצה לאשה,
ולא ממקום של ביזוי והשפלה לגבר.
אבל כל אחת\ד והפטיש שלה\ו.

וגם יש לי בעיה קטנטנה עם ה "חורים מצחינים",
אישית אני לא חושב שיש איברים "מצחינים" בגופה של אשה.
המלט
לפני 14 שנים • 15 בספט׳ 2010
המלט • 15 בספט׳ 2010
אם יורשה לי לדבר מעט בשמו של המזוכיסט המצוי מאחורי הקלעים ובין השורות של אנדרפוט --
משום שפיו בוודאי סתום על ידי גרב נשית המסריחה מזיעה של שעתיים אימון כושר -- או לשונו
מלעלעת בתוך חור תחת שגם אם אינו מצחין, בוודאי אינו מדיף ניחוחות לילך עדינים -- אם יורשה
לי, אז ככה.

הנקודה שלך לגמרי ברורה, אלימלך. אבל -- (תמיד יש אבל) -- העולם המופלא שמיטיב אנדרפוט
לשרבט כאן בסגנון חנוכלויני בולט אינו עוסק ב'כבוד והערצה' לאישה. מי שרוצה כבוד והערצה
לאישה, צריך ליצור עבורה את אותם תנאים ואותה סביבה בדיוק שבגללם גברים זוכים בכבוד
והערצה. בין תנאים וסביבה אלה ובין 'מתחת לרגל' אין ולא כלום. הילארי קלינטון זוכה בכבוד
והערצה. דניאל פרנקל, אלופת ישראל בקפיצה לגובה, זוכה בכבוד והערצה. מארי קירי זוכה לכבוד
והערצה. אפילו באתר הזה, נשים זוכות בכבוד והערצה לאו דווקא משום שהן כוסיות-על,
אובייקטים (בעברית: מושאים) מיניים מהממים, או יודעות להשתמש בנעליהן. הן זוכות בכבוד והערצה על שום אותם
דברים כלליים שמאפשרים זאת לכתחילה: תכונות אופי כלליות, התנהלות מכובדת, מובילות חברתית,
כתיבה משובחת, שנינות, חוכמה. כמובן שתמונה מהממת לא מזיקה, אך באמת שאפשר בלעדיה.

האישה שמעל לרגל לא זוכה לכבוד והערצה רק משום שהיא יודעת מה לעשות עם הנעליים שלה.
האישה שמעל לרגל לעולם נשארת רק מושא: מושא חלום, מושא תשוקה. הגבר של חנוך לוין
(שבשרשור זה מתלכד עם הגבר של אנדרפוט) מוכרח להיות מבוזה. הביזוי הוא דלק לליבידו.
האישה של הגבר של חנוך לוין חייבת להישאר רק מושא (=אובייקט). ברגע שתהפוך לנושא, או
אפילו לנשוא -- יפוג קיסמה והיא תיעלם רק כדי לראות את מקומה נתפס על ידי מושא חדש.
איני אומר שאין מקום לכבוד והערצה ביחסים בדסמים. בודאי שיש, אך אלה הם נרכשים ודורשים
זמן. בהתחלה, לפחות, הגבר המזוכיסט אותו מתאר אנדרפוט מגיע לסצנה טעון בתשוקה להתבזות
על ידי. על ידי מי? התשובה, בספרי הדקדוק היא: על ידי מושא, ואפילו מושא עקיף. אחר כך הכל
יכול לקרות: גם כבוד והערצה.


כמובן שמובלעת כאן הנחה יסודית -- שכל העניין הזה מונע ומתודלק בראשיתו על ידי הליבה
הליבידית, הלב המיני, הלבלב המלבלב. מי שמתנגד להנחה, ממילא לא יקבל את מסקנותיה.
 
ניקול בעקבגבוה​(שולטת)
לפני 14 שנים • 15 בספט׳ 2010
אלימלך כתב/ה:
אין ספק, אנדרפוט, שאתה יודע לכתוב וזה בלשון המעטה.
אבל אני הייתי מעדיף לקחת טקסט כזה, ממקום של כבוד והערצה לאשה,
ולא ממקום של ביזוי והשפלה לגבר.
אבל כל אחת\ד והפטיש שלה\ו.

וגם יש לי בעיה קטנטנה עם ה "חורים מצחינים",
אישית אני לא חושב שיש איברים "מצחינים" בגופה של אשה.


אלימלך.
בשל לשונו החנוכלוינית ושפתו הגבוהה אנשים נוטים להתבלבל ולא להבין את המסר הכה ברור העולה מן הטקסט.אותך היה קשה לבלבל.מדוע? כי אתה מגיע ממקום שלם ומתוך מתן כבוד לנשיות באשר היא ואינך רואה באשה אובייקט.אין זה אומר שתעריץ כל אשה רק מתוקף היותה אשה אך כבוד תמיד תרכוש להן.
אתה מיוחד.
אלימלך
לפני 14 שנים • 15 בספט׳ 2010
אלימלך • 15 בספט׳ 2010
תודה לך ניקול בעקבגבוה, לא הייתי יכול לכתוב זאת טוב יותר.

המלט, אני מקווה שאתה מבין שאין קשר בין מה שכתבת לשליטה נשית.
בסך הכל הטקסט של אנדרפוט מרשים, כתוב יפה, ומעניין.
אבל לא לפי ראייתי את הפמדום.
כמו שכבר כתבתי כל אחת\ד והפטיש שלה\ו.
חֵפֶץ
לפני 14 שנים • 15 בספט׳ 2010
חֵפֶץ • 15 בספט׳ 2010
אלימלך, אולי פשוט נכתוב מאה פעמים על הלוח "יש לכבד נשים".

או לחלופין, נפתח מאה שרשורים כאלה, ובכל אחד נכתוב מאה הודעות של "יש לכבד נשים".

אני מבין ומקבל שדעתך שונה מזו של אנדרפוט, אבל יש משהו קצת מטריד, ובעיקר משעמם, בתגובה הפאבלובית של "זה לא פאמדום". לתשומת ליבך.

ולגבי ניקול, דווקא כן היית יכול לכתוב את זה יותר טוב. בתור התחלה היית יכול להשאיר רווחים אחרי סימני הפיסוק.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 21 בספט׳ 2010
הדורבנים​(נשלט) • 21 בספט׳ 2010
להיפך, אלימלך הוא זה שמוסיף עיניין אמיתי בשרשור, מתח אינטלקטואלי בריא בין שתי השקפות עולם, ששווה באמת לנתח.

יש לי בעייה אמיתית עם הדברים של המלט. מהי בעצם? הרי אני מסכים איתו ועם אנדר בשורה התחתונה - שהליבידו הוא מקור כל התשוקה המזוכיסטית. שהאשה שמעל לנעל היא מושא תשוקה ולא אישה אמיתית שראויה להערצה, שיש נשים שראויות להערצה באמת, וזה בכלל לא קשור...בלה.

אני חושב שהבעייה האמיתית היא שזה כמעט אני, כל הדברים האלה. אבל זה כלכך נורא משעמם אותי כל זה. אל תעלבו, זה כמו שתמיד שעמם אותי חנוך לוין. אתם בחברה מצויינת.

מה אכפת לי החור של התחת של "האשה, הו, האשה הלא מושגת והקרה", אם הוא מצחין או לא?  והכי: מה אכפת לי אם המזוכיסט (אני, לצורך העיניין) מרגיש מבוזה?
כל עוד זה מוכל ב"פנטזיה", תחום היטב וחתום לעד, כל עוד כל הפנטזיות הכי מסריחות הם סטריליות, כל עוד האשה היא לא אישה אמיתית, אלא יציר מגומי דימיוני, בטוח ובהסכמה, של המזוכיסט שמשחק עם עצמו, זה פשוט מ ש ע מ ם.

זה מפסיק להיות משעמם, ומתחיל לרגש בטירוף, שזו אישה אמיתית, שצוחקת ובוכה, ודורכת על הזין. זה מרגש בטירוף עם היא באמת מדברת בטלפון, מצחצחת שיניים, ואין לה זמן אז היא יורקת לך בפה ויוצאת לפגישה. זה פשוט פרקטי.
זה מרגש בטירוף אם זה לא "הו אשה", אלא "ואללה, אשה", ובכל זאת היא זו שאתה יורד לה.
Dunbar{Supreme93}
לפני 14 שנים • 21 בספט׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 21 בספט׳ 2010
פוג,
כלומר זה מרגש אותך כשיש מאחורי המעשה רווח מציאותי לא מיני (רווח משני)?
underfoot
לפני 14 שנים • 21 בספט׳ 2010
underfoot • 21 בספט׳ 2010
אין בשרשור שלי הנוכחי, או זה שמתעסק עם נעליים נשיות, שום קביעה מוסרית על איך צריך להסתכל על החיים על העולם או על מערכות יחסים, יש בסך הכל התבוננות פנימית אל תוך עצמי ואל תוך תופעה פרטית ואישית שמלווה אותי מילדות.

יכול להיות שזה משעמם אותך פוג ויכול להיות שזה משעמם את קייסי, אבל העניין של שניכם לא ממש מעניין אותי, אני לא כותב בשביל לבדר או לגרות וגם לא בכדי לקבוע נקודות התייחסות ולחזק תפיסות פמניסטיות או אידיאלים פאמדומיסטיים נעלים. הכל כולל הכל יכול לישוק לי בתחת (כן כן, לי!) כאשר אני בוחן את כליות עצמי ומנסה לבדוק מה יש בנעל, מה יש בלרבוץ מתחת, מה קורה לי כשאני קורא חנוך לווין.

מי אמר שפאמדום או סאדו-מאזו זה רק מה שקורה במציאות, יש שם הרי עולמות שלמים שלא מתחשבים בגרביטציה או ביכולות אנושיות ואת זה בא לי לחקור ועל זה בא לי לדבר. אני לא שולל דיבורים ודיונים על זוגיות של פאמדום או על איך למצוא אישה שתמלא את תפקיד המלכה וכן הלאה. להחפיץ מישהו זה להפוך אותו מאנושי לפונקציה, אבל אני לא הופך אף אחד או אחת לחפץ כי הם מלכתחילה לא אנושיים. האישה איננה באמת אישה והנעל היא ממילא חפץ וכל השאר רעיונות שרצים אצלי בראש.

הביקורת שלך פוג היא בעצם נסיון להדיר דיבורים שאינם "מתאימים" מפה ולקבוע נושאים שהם אסורים לדיון. נכון שזוהי דעתך הפרטית ואתה בסך הכל די צנוע אבל על הגב שלך רוכבות ישויות קצת פחות מעודנות עם נטיות אופי קצת בולשוויקיות.

אותי מעניין שהתחת של האישה הלא מושגת והקרה הוא מצחין ולדעתי גם אותך זה מאוד מעניין (כי זה ירגש אותך לבטח) אבל אתה מטעמי צניעות והתחשבות בנשים שגולשות פה בוחר כביכול לא להתעסק בעצמך אלא בהן. סוג של חנופה חמודה, אני מודה. גם אני הייתי פעם ככה עד שהבנתי שמעבר ללתפוס פה בחורות למשחקי זימה אני גם מתעניין מאוד ביסוד המזוכיסטי שלי שהוא ששולח אותי לכאן פעם אחר פעם.

נשים אמיתיות זה הדבר האמיתי אבל זה לא אומר שהתעסקות פנימית היא עניין משעמם. יש מקום לשני הדברים, בפורום וגם בחיים.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 21 בספט׳ 2010
הדורבנים​(נשלט) • 21 בספט׳ 2010
underfoot כתב/ה:


אני לא כותב בשביל לבדר או לגרות וגם לא בכדי לקבוע נקודות התייחסות ולחזק תפיסות פמניסטיות או אידיאלים פאמדומיסטיים נעלים. הכל כולל הכל יכול לישוק לי בתחת (כן כן, לי!) כאשר אני בוחן את כליות עצמי ומנסה לבדוק מה יש בנעל, מה יש בלרבוץ מתחת, מה קורה לי כשאני קורא חנוך לווין.

...
אני לא הופך אף אחד או אחת לחפץ כי הם מלכתחילה לא אנושיים. האישה איננה באמת אישה והנעל היא ממילא חפץ וכל השאר רעיונות שרצים אצלי בראש.

....
הביקורת שלך פוג היא בעצם נסיון להדיר דיבורים שאינם "מתאימים" מפה ולקבוע נושאים שהם אסורים לדיון. נכון שזוהי דעתך הפרטית ואתה בסך הכל די צנוע אבל על הגב שלך רוכבות ישויות קצת פחות מעודנות עם נטיות אופי קצת בולשוויקיות.

אותי מעניין שהתחת של האישה הלא מושגת והקרה הוא מצחין ולדעתי גם אותך זה מאוד מעניין (כי זה ירגש אותך לבטח) אבל אתה מטעמי צניעות והתחשבות בנשים שגולשות פה בוחר כביכול לא להתעסק בעצמך אלא בהן. סוג של חנופה חמודה, אני מודה. גם אני הייתי פעם ככה עד שהבנתי שמעבר ללתפוס פה בחורות למשחקי זימה אני גם מתעניין מאוד ביסוד המזוכיסטי שלי שהוא ששולח אותי לכאן פעם אחר פעם.



הייתי רוצה להגיב על ארבעת הפיסקאות הנ"ל. אבל תבטיח לי שתקבל את דבריי ככנים. אני מבטי לך ואין שום כוונות נסתרות מאחוריהם, או התחמקות, או עידון כלשהו.

לגבי הפיסקה הרביעית, ולשאלתו של צ'ארנוחה שהייתה יותר ישירה בנושא: כן, אני חייב איזה סיפור רקע לא מיני בשביל להתגרות מינית. משהו שיראה לי שזה קשור לאיזה סיפור אמיתי מהחיים, אם עומק רגשי כלשהו. אפילו ברמז, אפילו שיעבוד עליי, וזה לא יהיה אמיתי, אבל שהזיין שלי ירגיש שזה אמיתי. וככל שעוברים השנים זה צריך להיות יותר ויותר אמיתי.
לא ברור לי למה אתה תופש את ההעדפה המינית שלי כמשהו לא כן עם עצמי. הנה, דוגמא מצויינת היא הסרטון של ברונו מהשרשור השני שלך: שכלית, אני לא יודע אם זה באמת שהבחורה שם נהנית מזה, או אולי זה מבויים וסתם פורנו זול, אבל היא מדברת קצת. הטון שלה כלכך אינטילגנטי, ומשכנע. הדיבור שלה *זה* מה שעושה לי את זה שם, יותר מכל נעל (ואני מתגרה מאוד מנעליים, כשהן על האשה הנכונה).

לגבי הפסקה השנייה - אני מסכים ורואה את הכנות שבזה. ומעריך את ההתעסקות שלך בעצמך, ברוח הדברים שצ'רנוחה אמר. בה במידה, אני מבין לרגשותיהם ורגשותיהן של אנשים שזה לא לרוחם, כשזה הופך ל"נורמה בפורום" כמו שקייסי אמרה. בכל מקרה, התיאורים שלך ישארו, וההתמרמרות שלהם/ שלהן תשאר בעינה, אני משער. לדעתי הויכוח הזה הוא טוב, ובמיוחד לך. ראה להלן.

לגבי הפסקה השלישית - בהחלט כן. אני אקבע פה מי מדבר ומי לא. כולם יהיו מחונכים, על טהרת "ואהבת לנשותיך כמוך". מי שלא, ובעיקר מי שכן עם עצמו, ומביע דיעות מהפכניות שאף אחד לא אוהב לשמוע, אדאג שיעלבו בו, וסופו שיסולק בבושת פנים מהפורום הלבן שלנו. שלנו, אני אומר!! זכור אנדרפוט, * עושה פרצוף שמן ומזיע של ניומן מסיינפלד* מי ששולט בפורום, שולט ב*אינפורמציה*. *צחוק פרוע*

לגבי הפסקה הראשונה, והיא הכי חשובה. אני חושב שאתה מפספס פה נקודה ממש חשובה עבורך. אתה העדת על עצמך לא פעם, ותקן אותי אם אני טועה, שאתה מרגיש תקוע, אובססיבי לגבי פנטזיות פמדום שמעקבת אותך, ואתה מרגיש שהיא לא אמיתית, ושלא נותנת לך להתפתח לכיוונים חיוביים. זה נקרא הרס עצמי, וגם לי יש את זה.
מה הפתרון: האם לנתח את הפנטזיות לגורמים שכלתניים, כמו שאתה עושה? האם לחטט לחטט לחטט במורסה, להעצים אותה, להפוך אותה לחזות הכל, באיצטלה (חלשה לדעתי) של "כנות בכל מחיר" ו"חיפוש עצמי"? האם זה לא רק מאדיר את הבעיה, יוצר אותה מחדש, ומייאש אותך? אולי זאת לא כנות, אלא פשוט חלק מהבעייה, חלק מהאובססיה?
ואולי דווקא אישה דומיננטית *שלא שותפה לפנטזיות שלך* אבל בכל זאת יש לה רצון לשליטה נשית, וגישה אחרת לפמדום משלך, היא היא הפתרון שלך? אני לא מדבר על מישהי ספציפית פה, אלא יותר על מישהי עתידית, שתבוא ותתאים לך, ותנתץ בכוח את המסגרת המעיקה שאתה מתאר מבפנים. לצורך כך, כדאי דווקא לך, לעודד כל ריבוי נשים ודיעות שונות משלך, כדי להוציא אותך מהבוץ. לא?
ניקול בעקבגבוה​(שולטת)
לפני 14 שנים • 22 בספט׳ 2010
זה מפסיק להיות משעמם, ומתחיל לרגש בטירוף, שזו אישה אמיתית, שצוחקת ובוכה, ודורכת על הזין. זה מרגש בטירוף עם היא באמת מדברת בטלפון, מצחצחת שיניים, ואין לה זמן אז היא יורקת לך בפה ויוצאת לפגישה. זה פשוט פרקטי.
זה מרגש בטירוף אם זה לא "הו אשה", אלא "ואללה, אשה", ובכל זאת היא זו שאתה יורד לה.

פוג, אלימילך וצ'ארנוחה-
פשוט לשבט כל אחד מכם.