| underfoot |
לפני 14 שנים •
7 באוג׳ 2010
סדיזם נשי
יצא לי להכיר כמה נשים סדיסטיות. פחדתי מהן, הן היו אמיתיות ולא ניסו להעמיד פנים או לכופף את עצמן בכדי למצוא חן או להשיג תשומת לב מגברים בעלי סודות. ליופי שלהן כמעט ולא היתה משמעות כי גם האופי הסדיסטי, היכולת הנדירה הזאת, הוא כל כך סקסי עד שהוא מאפיל על תכונות אחרות, במיוחד גופניות. המשיכה והחשש שימשו בעירבוביה אצלי כי הרגשתי כמו עכבר שנמצא ליד חתול, ידעתי שכל אדם אחר היה מזהה את הרוע ומתרחק ממנו, דוחה אותו מעליו, נזהר ממנו, מסמן לעצמו מוקש אנושי ופוסח עליו. וידעתי שאצלי האינסטינקט הזה אינו עובד ונהפוך הוא, אני פרפר המבקש להתקרב למנורה החזקה ולא אכפת לי שישרפו לי הכנפיים.
שיחקתי עם נשים סדיסטיות אבל הן לא שיחקו איתי הן עשו הכל בכוונה רצינית ומתוך תשוקה כנה לפגוע בי. נדהמתי מהיכולת הזאת של אדם לנתק את עצמו מחמלה אמפתיה וחום אנושי אבל יותר נדהמתי מהרצון שלי להיות בקרבת אותו אדם. יש חמישים דרכים לדרוך על אדם, בקלילות מצחקקת, בכבדות מכאיבה, לאט, יחפים, על הגב, על החזה וכן הלאה, אבל רק סדיסטית אמיתית דרכה עלי עם נעליים ובלי בכלל לשים לב איפה דרכה, פנים, פצעים, אצבעות, אף, ביצים, עצמות עדינות. וזה ריגש אותי עד אימה. זה עדיין מרגש אותי. ההבדלים בין משחקי מין אלו ואחרים לבין מפגש עם סדיזם צרוף הוא תהומי, משחקי המין הם שטחיים ומענגים כמו לקרוא עיתון של סופשבוע בשירותים אבל המפגש עם הרוע הוא כמו לקרוא ספר כבד שמעביר ריגושים וזרמים עמוקים ומזעזעים, משאיר בך חותם. אני מעריץ סדיזם נשי אבל לא הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהי שיש לה צורך להיות רעה לאנשים אחרים, זהו הרי לא משחק זהו צורך רציני ועיוור שיכול להשאיר טעם רע בפה ודמעות בעיניים. מעניין אותי מה מקשר בין הקורבן למענה, מלבד כמובן חדר העינויים, אני תוהה על הדמיון האנושי בין השניים כאשר הם נמצאים מחוץ לסשן, בתוך חייהם. האם הם הפכים גמורים, יינג-ויאנג או שדווקא הם דומים מאוד מבחינת ההתעניינות שלהם באכזריות והם בעצם אותו האדם רק עם דרכים שונות לבטא את עצמם. |
|
|
דני בוי
|
לפני 14 שנים •
19 בספט׳ 2010
סוגייה מעניינת שלא זכתה להתייחסות .
מה שמקשר לטעמי זה הניגודיות עצמה העוצמתית הזו. יחסי האהבה - שנאה ויחסי האהבה שנאה אילו קיימים בעולם היחסים בכלל וגם בבדס"מ בחלק לא קטן מהמקרים במודע או שלא במודע, בין אם להודות בכך או לא, הן מהצד השולט והן מהצד הנשלט, אתה תאהב את מה שהיא עושה לך אבל גם תשנא, אתה תאהב את מה שיוצא ממנה אבל גם תשנא, אתה אוהב את מה שזה עושה לך אבל גם תשנא את מה שזה עושה לך , אתה תאהב את עצמך כפי שאתה אבל גם תשנא את מי שאתה. על אותו משקל רגשות מנוגדים כמו אומץ - פחד, רגשות שמעצימים את החוויה, הפחד מהאומץ עצמו לאן הוא יוביל אותך, האומץ לעמוד מול הפחד אף על פי שיכול לשתק וכו' וכו'. אנשים המרגישים הן סאדיזם והן מזוכיזם , אם אתה מזוכיסט אתה בעצם סאדיסט כלפי עצמך, אם אתה סאדיסט סביר שאתה גם מזוכיסט ליצרים שלך. שמח אם הצלחתי לעזור במשהו. |
|
|
שולה פנינים
|
לפני 14 שנים •
20 בספט׳ 2010
אנדר, אפשר להיות במקום הזה, ואפשר לא להגיע אליו מתוך הכרה והחלטה, גם כשיודעים שהוא אפשרי. וזאת משום שסאדיזם מיני אינו רוע ובסופו של יום אני לא מעוניינת להשאיר מאחורי קורבנות אמת. לא הגבתי בשרשור על גבולות, אבל זאת הסיבה שלעולם לא אעבור עוד גבולות ולא עושים כלום רק בשבילי (כפי שמציינת בפרופיל, כולל את המניע)..
דניאל, יפה כתבת, רק לא מסתדר לי שסאדיזם זה מאזוכיזם - ההפך, היצר הסאדיסטי ופורקנו גורם להנאה וגירוי עצומים. לכן חשוב כל כך לשלוט עליהם. |
|
|
ראובן
|
לפני 14 שנים •
20 בספט׳ 2010
בלב המאפליה
underfoot,
אהבתי את כתיבתך, את הדיוק בו העברת את התחושה של מפגש עם רוע מזוקק, מטלטל ומעורר השראה. בהמשך שאלת לגבי היחס בין המענה למעונה, הקורבן והמקרבן. אביא בפניך דעה המקובלת עלי: הפסיכואנליטיקאית לשעבר אליס מילר, קבעה כי סאדיזם ומזוכיזם שניהם היבטים מאוחרים של טראומות ילדות. על פי התיאוריה שלה, בילדות אנו חלשים ותלויים בהורים שלעתים אינם רואים אותנו בתור מי שאנחנו, אלא בתור ייצוגים שלהם (של ההורים). כך, בתור ילדים, אנו נאלצים לדכא את עצמיותנו על מנת להבטיח את אהבתם של ההורים. בהמשך חיינו, נרצה לשוב לאותם שדות רגש וזה לא משנה אם בתור מענים או מעונים. לא כל אישה ולא כל גבר יכולים להגיע למקום עליו כתבת, אותו מקום של סאדיזם טהור, של הכחשת עצמיותו של האחר/ת באופן גורף. לשם כך, נחוצים תנאים מטרימים בילדות - ובעיקר, הכחשה גורפת של העצמי. גם כאשר תנאים אלו מתקיימים, רק מיעוטם של האנשים יגיעו למדרגה פתולוגית, כלומר, אותה רשעות מזוקקת - בין אם כלפי העצמי (מזוכיזם) או כלפי האחר/ת (סאדיזם). לשם כך נחוצים גם יצירתיות, צורך עמוק וחוסר רגשות אשמה - ולכן אותו סאדיזם צרוף הינו כה נדיר, כפי שכתבת. אם אתה רוצה להבין את המכאניקה של היווצרות הסאדיזם והמזוכיזם בנפשנו, אני ממליץ לך לקרוא את ספרה של אליס מילר, ''בראשית היה חינוך''. אני מניח כי תוכל להפיק מהספר הזה את אותו עונג מטלטל של פגישה עם הרוע הצרוף - אולם הפעם ללא סוכנים מתווכנים (מלכות ושולטות), אלא באופן ישיר יותר - תוך חשיפה של ארכיאולוגית הנפש שלך. ראה הוזמנת/ הוזהרת. R |
|
|