סימן כחול(מתחלף) |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
Re: קצת מבולבלת לי השאלה שלך
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
סימן כחול(מתחלף) • 24 בספט׳ 2010
תמונה כפרית כתב/ה: אני תלמידה עצלנית וסוררת , או לחלופין תלמידה מצטינת והוא המנהל הקפדן המרביץ בי תורה נימוסים ודרך ארץ. הוא חתול רשע ןאכזרי המשתעש בי טוויטי תמים וכחול עיניים. זה כייף ונחמד, ובעיקר משעשע.. וזה בדיוק משחק תפקידים את משחקת דמות אחרת, לא את וברור שזה כיף ונחמד, זה משחק |
|
תמונה כפרית |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
Re: קצת מבולבלת לי השאלה שלך
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
תמונה כפרית • 24 בספט׳ 2010
סימן כחול כתב/ה: תמונה כפרית כתב/ה: אני תלמידה עצלנית וסוררת , או לחלופין תלמידה מצטינת והוא המנהל הקפדן המרביץ בי תורה נימוסים ודרך ארץ. הוא חתול רשע ןאכזרי המשתעש בי טוויטי תמים וכחול עיניים. זה כייף ונחמד, ובעיקר משעשע.. וזה בדיוק משחק תפקידים את משחקת דמות אחרת, לא את וברור שזה כיף ונחמד, זה משחק נו.... ברור רק שמבולבלת לי השאלה של נורית ציטוט: אז אני תוהה
,משחקי תפקידים... גם,בהתייחס לקטע של ,רק חלק בחיים מה,זה, אומר? כאילוו אוקיי אז עכשיו אני השולט את הנשלטת וכשזה יסתיים חוזרים להיות שלום אני ...(הכניסו שם/ניק) עד לפעם הבאה? איפה הקשר מעבר? היא כורככת משחקי תפקידים ביחסי שליטה כאילו היו היינו הך, ובעיני לא כך הוא. לא כל משחק תפקידים הוא בהכרח יחסיי שליטה אני לא רואה בהיותי נשלטת איזשהו תפקיד ראשי בהצגה על בימת התיאטרון, זה חלק בלתי נפרד מהמהות שלי, ממי שאני, זה פשוט עוד כובע, אחד מיני כמה שיש לכל אחד מאינו. כובע הבת להורי כובע האם לילדי כובע עקרת הבית כובע העובדת המקצועית כובע השכנה המוזרה מהדלת ממול. היותי נשלטת הינו פן נוסף באישיות מורכבת, לעומת זאת היותי טוויטי, או נערה במצוקה או כל מה שאבחר להיות במסגרת משחקת תפקידים הינו בדיוק זה, משחק, להיות לזמן מסויים משהו אחר, לתת לדימיון את הבמה, ולפנות מקום לעונג והנאה. בעיני או שאדם הוא שולט או שהוא לא, להיות שולט או נשלט, בעיני, זה לא משחק תפקידים שאפשר להכנס ולצאת ממנו, הוא תמיד שם, רק שהוא בא לידי ביטוי כשזה נכון וראוי. (בדיוק באותה המידה שבה אדם לא ינהג כבן לילדיו וכאב להוריו) |
|
נוריתE |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
תמונה
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
נוריתE • 24 בספט׳ 2010
קיראי את שפתי
לא כורחת כלום הבאתי ,לא טענתי אני אמרתי שרואה ככה יחס כלפי סאדו ומערכות יחסים בידסמיות ותמוה בעיני היחס הזה לסאדו ומה שקורה בו ומסביבו בכל מיני מוקומות בקהילה,גם כאל משחק תפקידים יש "משחקי תפקידים" חייל-מפקדת מצביע רומאי-שפחה יהודיה טרזן-ג'ייו,אינקווזיטור-מואשמת מעונה בסאדו אחלה כייף אבל אנשים כבר לא עושים את ההבדל לא ברור לי בדיוק כמו שלך לא ברור מה ניסגר פה אני? ברורה? עכשיו? |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 24 בספט׳ 2010
אבל משחק הוא עניין מאד, מאד רציני.
התחלתי בלימודי תיאטרון. ומה שלמדתי, בין השאר, זה שלשחק תפקיד זה לא "לעשות כאילו". מי שעושה את זה, הקהל לא אוהב אותו, כי הוא לא אמין ולא עושה את זה טוב. וגם הוא החוויה לא נותנת לו כלום, כי הוא לא באמת מרגיש את זה. כשלמדתי לשחק, למדתי לחיות את זה. למדתי למצוא בתוכי את המקום הזה ולתת לו דרור. לשחק, בשבילי, זה לתת לכל מיני כוחות בי שאני לא מוציאה בסיטואציה אחרת, להיות המובילים. יש לי כל מיני צדדים, ובכל סיטואציה צד אחר מוביל אותי ודומיננטי. משחקי תפקידים הם אולי משחקים, אבל בשבילי הם לא עניין של מה בכך. אני לוקחת אותם מאד ברצינות, אני מחוייבת להם, ולא רואה בהם דבר קל, ולא רוצה לשחק עם אנשים שלא משחקים מכל הלב ובמלוא הרצינות. לקרוא למשהו משחק, לא אומר שהוא לא חשוב. בגלל זה יש לזה תחום שלם במתמטיקה. משחק זה לאו דווקא משהו קטן ולא חשוב. משחק זו פשוט סיטואציה שמוגדרת על ידי חוקיה. זה הכל. שולט-נשלט זה משחק, לא בגלל שזה "סתם", אלא בגלל שמה שיוצר את יחסי הכוחות זה לא מה שנתון (כי מבחינת החוק אין פה עבדות), אלא מה שאנחנו מחליטים ומקבלים על עצמנו. אני שפחה, אתה אדון - יש רק דבר אחד שיוצר את המציאות הזו: ההחלטה שלנו, ההגדרה שלנו. אני ואתה מחליטים יחד להיות אדון ושפחה. יש בינינו הסכמה על מה זה אומר. שנינו יודעים מה החוקים, שנינו מצייתים להם. שנינו רוצים לציית להם. ואם נפסיק - המשחק נגמר. וכל עוד המשחק נמשך - זו המציאות שלנו, זה מה שהכי חשוב, לזה נתונה תשומת הלב. אנחנו אדון ושפחה *כי ככה החלטנו*. הסכמה על חוקים משותפים מגדירה אותנו. זה אומר שזה לא אמיתי? שזה לא רציני? כל דבר הוא חשוב ורציני בדיוק במידת החשיבות שאתה מייחס לו. ובשביל מי שלוקח את המשחקים שלו ברצינות, הם הכי חשובים. הקשר מעבר? בשבילי אין מעבר. יש לנו מערכת יחסים חובקת כל, ואין מעבר לה. הכל בתוכה, הכל מתחתיה. למה אני עדיין קוראת לזה משחק? כי היותי שפחה מוגדרת על ידי זה שאני מצייתת לקביעת היותי שפחה. אם לא הייתי רואה את עצמי ככה, הייתי חודלת מלהיות כזו. אני מוגדרת על ידי החלטה. זה משחק. משחק מאד, מאד רציני. ומאד, מאד אמיתי. A game with added reality - אמר איזה מישהו חמוד. אפשר לבחור לשחק במשך שעה, ואפשר במשך עשור. החיים שלי הם משחק, ואני מתכוונת להצליח בו. |
|
morgause(מתחלפת){מ} |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
morgause(מתחלפת){מ} • 24 בספט׳ 2010
ציטוט: שולט-נשלט זה משחק, לא בגלל שזה "סתם", אלא בגלל שמה שיוצר את יחסי הכוחות זה לא מה שנתון (כי מבחינת החוק אין פה עבדות), אלא מה שאנחנו מחליטים ומקבלים על עצמנו.
|
|
סימן כחול(מתחלף) |
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
Re: קצת מבולבלת לי השאלה שלך
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
סימן כחול(מתחלף) • 24 בספט׳ 2010
תמונה כפרית כתב/ה: אני לא רואה בהיותי נשלטת איזשהו תפקיד ראשי בהצגה על בימת התיאטרון, זה חלק בלתי נפרד מהמהות שלי, ממי שאני, זה פשוט עוד כובע, אחד מיני כמה שיש לכל אחד מאינו. כובע הבת להורי כובע האם לילדי כובע עקרת הבית כובע העובדת המקצועית כובע השכנה המוזרה מהדלת ממול. היותי נשלטת הינו פן נוסף באישיות מורכבת, לעומת זאת היותי טוויטי, או נערה במצוקה או כל מה שאבחר להיות במסגרת משחקת תפקידים הינו בדיוק זה, משחק, להיות לזמן מסויים משהו אחר, לתת לדימיון את הבמה, ולפנות מקום לעונג והנאה. בעיני או שאדם הוא שולט או שהוא לא, להיות שולט או נשלט, בעיני, זה לא משחק תפקידים שאפשר להכנס ולצאת ממנו, הוא תמיד שם, רק שהוא בא לידי ביטוי כשזה נכון וראוי. (בדיוק באותה המידה שבה אדם לא ינהג כבן לילדיו וכאב להוריו) אותו כובע שהזכרת הוא אותו תפקיד שאנו לוקחים על עצמנו באותו רגע מסויים, בין את תקראי לזה משחק ובין פן באישיות. כשאת משחקת את הנשלטת (או נותנת ביטוי לצד שבך שאוהב להישלט, זה אותו דבר.), שמשחקת את הדמות טוויטי, את יותר מהכל משחקת את עצמך בתוך העולם שנקרא המציאות שלך, שבניוה כמובן באופן מורכב מאוד ומכילה תפקידים רבים, אם תסתכלי לעומק תראי שאת בוחרת לעשות כל אחד מהתפקידים הללו, אפילו להיות בת להורים שלך.(יש כאלו שבחרו שלא להיות!) נוריתE כתב/ה: קיראי את שפתי
לא כורחת כלום הבאתי ,לא טענתי אני אמרתי שרואה ככה יחס כלפי סאדו ומערכות יחסים בידסמיות ותמוה בעיני היחס הזה לסאדו ומה שקורה בו ומסביבו בכל מיני מוקומות בקהילה,גם כאל משחק תפקידים יש "משחקי תפקידים" חייל-מפקדת מצביע רומאי-שפחה יהודיה טרזן-ג'ייו,אינקווזיטור-מואשמת מעונה בסאדו אחלה כייף אבל אנשים כבר לא עושים את ההבדל לא ברור לי בדיוק כמו שלך לא ברור מה ניסגר פה אני? ברורה? עכשיו? חזרנו לתוויות? מבחינתי שליטה היא משהו הרבה יותר עמוק מאשר להכניס את זה לתוך מסגרת ולתת לה שם( סאדו ומערכות יחסים בידסמיות ), היא יכולה לבצבץ החוצה באמצע שיחה בעבודה או ביומים, וטוב מכך, כאשר נמצאים בסיטואציה הנכונה אותו פן אשר הוא חלק מהאישיות שלך יכול לפרוח. בסופו של דבר הכל מתגים שאנחנו יכולים להפעיל וגם לכבות, תחשבי כיצד היית מתנהגת בנוכחות גבר חלש שלא מושך אותך, את לא תתנהגי אליו כמי שרוצה להישלט כי את לא רוצה לשחק איתו את המשחק. יולי Yuli כתב/ה: אבל משחק הוא עניין מאד, מאד רציני.
התחלתי בלימודי תיאטרון. ומה שלמדתי, בין השאר, זה שלשחק תפקיד זה לא "לעשות כאילו". מי שעושה את זה, הקהל לא אוהב אותו, כי הוא לא אמין ולא עושה את זה טוב. וגם הוא החוויה לא נותנת לו כלום, כי הוא לא באמת מרגיש את זה. כשלמדתי לשחק, למדתי לחיות את זה. למדתי למצוא בתוכי את המקום הזה ולתת לו דרור. לשחק, בשבילי, זה לתת לכל מיני כוחות בי שאני לא מוציאה בסיטואציה אחרת, להיות המובילים. יש לי כל מיני צדדים, ובכל סיטואציה צד אחר מוביל אותי ודומיננטי. משחקי תפקידים הם אולי משחקים, אבל בשבילי הם לא עניין של מה בכך. אני לוקחת אותם מאד ברצינות, אני מחוייבת להם, ולא רואה בהם דבר קל, ולא רוצה לשחק עם אנשים שלא משחקים מכל הלב ובמלוא הרצינות. לקרוא למשהו משחק, לא אומר שהוא לא חשוב. בגלל זה יש לזה תחום שלם במתמטיקה. משחק זה לאו דווקא משהו קטן ולא חשוב. משחק זו פשוט סיטואציה שמוגדרת על ידי חוקיה. זה הכל. שולט-נשלט זה משחק, לא בגלל שזה "סתם", אלא בגלל שמה שיוצר את יחסי הכוחות זה לא מה שנתון (כי מבחינת החוק אין פה עבדות), אלא מה שאנחנו מחליטים ומקבלים על עצמנו. אני שפחה, אתה אדון - יש רק דבר אחד שיוצר את המציאות הזו: ההחלטה שלנו, ההגדרה שלנו. אני ואתה מחליטים יחד להיות אדון ושפחה. יש בינינו הסכמה על מה זה אומר. שנינו יודעים מה החוקים, שנינו מצייתים להם. שנינו רוצים לציית להם. ואם נפסיק - המשחק נגמר. וכל עוד המשחק נמשך - זו המציאות שלנו, זה מה שהכי חשוב, לזה נתונה תשומת הלב. אנחנו אדון ושפחה *כי ככה החלטנו*. הסכמה על חוקים משותפים מגדירה אותנו. זה אומר שזה לא אמיתי? שזה לא רציני? כל דבר הוא חשוב ורציני בדיוק במידת החשיבות שאתה מייחס לו. ובשביל מי שלוקח את המשחקים שלו ברצינות, הם הכי חשובים. הקשר מעבר? בשבילי אין מעבר. יש לנו מערכת יחסים חובקת כל, ואין מעבר לה. הכל בתוכה, הכל מתחתיה. למה אני עדיין קוראת לזה משחק? כי היותי שפחה מוגדרת על ידי זה שאני מצייתת לקביעת היותי שפחה. אם לא הייתי רואה את עצמי ככה, הייתי חודלת מלהיות כזו. אני מוגדרת על ידי החלטה. זה משחק. משחק מאד, מאד רציני. ומאד, מאד אמיתי. A game with added reality - אמר איזה מישהו חמוד. אפשר לבחור לשחק במשך שעה, ואפשר במשך עשור. החיים שלי הם משחק, ואני מתכוונת להצליח בו. כל מילה זהב |
|