| לזרוס(שולט) |
לפני 20 שנים •
3 במאי 2004
למיכלי
ישבתי ולא יכולתי להגיד שום דבר.
איך אפשר להסביר שהפרידה היא הדבר הנכון לעשות? ראיתי אותך בוכה, מוכנה לעשות הכל, להיות הכל בשבילי, כמו שהיית כל הזמן שהיינו ביחד. אבל לא יכולתי יותר, כי היית שם בגלל שלא יכולת בלעדי, ואני רוצה אותך חזקה, איתי מבחירה כל יום מחדש, יודעת מי את וחזקה בידיעה, לא רציתי שתיעלמי בתוכי. השארתי אותך על תהום אפלה של יאוש, בלי תקווה. סליחה. מצטער, אחרי הרבה זמן שישב בלב, זה יצא לי. ואם את קוראת, את יודעת. |
|
|
מושכת אש(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
4 במאי 2004
מרגש.
כולי תקווה שמיכלי תצא מהקשר הזה הפניקס, שתדע לבנות את עצמה מחדש: חזקה, דעתנית, עצמאית. אין ולא יהיה כמו נשלט שנכנע מתוך העוצמות המצויות בו ולא מתוך תסביך 'הצל', הנבלע בתוך אדונו/גבירתו.
|
|
|