שיערך הארוך נערה...

אז, חתולונת
אוהבת רק חתולים!!
והס מלהזכיר כלבות מיוחמות ונוטפות
בקירבתה...

אני תוהה למה כשאת "מביעה ביקורת" זה לגיטימי, וכשמובעת ביקורת על תגובתך - זו סתימת פיות.

דבר נוסף - מה שעשית היה רחוק מלהביע ביקורת. לביקורת יש טעם ללימוד כלשהו
באיזה עולם או שפה שלא מוכרת לי, התגובה "את יודעת, יש עוד בעלי חיים שמתייחמים" עונה על ההגדרה "ביקורת" ?

אגב, למקרה שלא שמת לב, לנסות להסיט את תשומת הלב ממך על ידי כך שתפני לשרשור שלא את פתחת, לא סותר את העובדה המאוד פשוטה שאת לא יודעת לכבד דעות שונות משלך או אנשים שמביעים דעות שונות משלך. וחבל.

כבוד אנושי בסיסי חתולונת, זה מה זה פ@וט.

הוא חופן
את שיערה הארוך בשתי ידיו.
אצבעותיו נעלמות,
מהדקות את אחיזתן בה.
ידיה קשורות מאחורי גבה.
היא מרגישה את הצמרמורת הזו
שמתחילה לעלות בה, כמו תמיד
כשהוא מחזיק אותה כך.
גרונה יבש
גופה נדרך, נמתח לכיוונו
אבל הוא לא נותן לה להתקרב.
בידיו החזקות, הוא מחליט
כמה קרובה תהיה
כמה רחוקה.
משיכות קטנות, כוחניות
מאפסות
מוציאות ממנה גניחות,
של כאב ושל עונג.

היא על הריצפה, מולו
ירכיה מתפשקות מעצמן.
גונחת ומיללת ככלבת רחוב מיוחמת,
הריח שלו, מטריף אותה.
הוא מכיר אותה.
יודע עד כמה האחיזה הזאת
הכאב הזה בקרקפת, מחרמן אותה.
מרים את שיערה לזנב סוס,
כולה מתוחה וכואבת
בכל הקצוות האפשריים.

הוא אוחז בחוזקה
ומתחיל לקרב אותה, אל בין ירכיו
לאט, לאט.
הכי לאט שאפשר.
לא איכפת לה, שתיכף
השיער שלה נשאר אצלו בידיים,
היא רק רוצה להריח מקרוב.
לספוג את ריח הייחום הזה שלו.
ואז, בבת אחת
הוא מצמיד את פרצופה אל הזין שלו.
דרך הבגדים.
מניח את רגליו על גבה,
ירכיו צמודות לצידי פניה,
מוחצות אותה.
והיא, בלי אויר
יכולה רק להריח
את טיפת החשק השקופה,
הראשונית...
שיוצאת מתוכו,
למענה.