שיערך הארוך נערה...

"אני יודעת שכולם מצפים שאאבד פה את העשתונות ושאגיב כמה שאתם מדמינים שהוא ההרגל שלי תגובה פוגענית.
צר לי לאכזב כל אחד ואחד מכם - כמו שאמרתי כבר ואגיד שוב - השתניתי. לא מתלהמת כל כך הרבה כמו בעבר. צר לי לאכזב את כל מי מכם שחשב שזה יהפך לזירת מלחמת נשים בבוץ.

לילימיי- להבא אדע לא לצפות לאף בעל חיים אחר ממך, כמו שאל תצפי את זה ממני.

בברכת המשך יצירה פורה לכולנו וסופש נפלא". (ציטוט מחתולונת)



לא חתולונת, את לא השתנית. את ממשיכה לרצות שאנשים "יתישרו" על פי סרגל האהבות/העדפות/ערכים שלך כי רק הם נכונים (בעינייך כמובן). אחד הדברים המרתקים כאן הוא מגוון העדפותיהם השונות והמשונות של האנשים המרוכזים כאן. לא עלתה כאן איזושהי סוגייה לדיון כמו למשל בעד או נגד גירוש ילדי העובדים הזרים. נכתבה כאן פנטזיה או מציאות של אחת הנשים כאן שבחרה במקום הזה על מנת לבטא את עצמה. במקרה הספציפי של לילימיי הרי היא חוזרת פעם אחר פעם לנושא הכלבתי כי זה מה שהיא אוהבת במיוחד ולא ממש קשה לנחש את זה ולכן אני לא ככ מבינה משהו: אם את רואה פירסום שלה הרי סביר שלא נחבאת שם ביקורת על הספר האחרון שיצא בהוצאת "כתר" אז מדוע את מתעקשת לקרוא אותה?? אחד היתרונות שכלובי יצר זה שיש לנו את האפשרות לבחור מה ואת מי לקרוא ואופצית הדילוג שמורה ל כ ו ל נ ו. כן, ברור שמי שמפרסם משהו הוא רוצה שיקראו אבל זאת לא חובה. זאת זכות ! ואת הרי יודעת שאחרי המילים שלך יבוא גל וישטוף ואז מה שקורה פעם אחר פעם זה שבמקום שנתרכז בכותב השרשור מתרכזים בך. אחד השיעורים הראשונים בשנה א' בחוג לפסיכולוגיה הוא נושא תשומת הלב השלילית. כן, יש פלח באוכלוסיה שיעדיף למשוך תשומת לב שלילית העיקר שיראו אותו ולא משנה המחיר. הוא את שלו קיבל.

שבת נפלאה

לילי את פשוט מענגת
לקריאה.

ולו רק בגלל אנשים כמו זו המתקראת פושטקית.

לילימיי, את כותבת בצורה נפלאה, הייתי שם איתך בכל שורה.

אבל מכיוון שאני ג'ינג'ית בשיערותיי, נפשי,דמי ובעיקר במוחי (החמום עד מאוד).
אני חייבת להוסיף ...


אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה, אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה, אני כלבה,אני כלבה, אני כלבה,אני כלבה,אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה.

אני גאה.

תמיד קורא,
זה שאני לא מגיב.. ובכן, נתפסתי על חם אם ככה.
פשוט החלטתי לחזור למהות הנושא בתגובה, חבל שהאווירה נהיית עכורה
לא מתאים לכתיבה המענגת שלך, הורס לי את כל היצרים.

"אני יודעת שכולם מצפים שאאבד פה את העשתונות ושאגיב כמה שאתם מדמינים שהוא ההרגל שלי תגובה פוגענית.
צר לי לאכזב כל אחד ואחד מכם - כמו שאמרתי כבר ואגיד שוב - השתניתי. לא מתלהמת כל כך הרבה כמו בעבר. צר לי לאכזב את כל מי מכם שחשב שזה יהפך לזירת מלחמת נשים בבוץ.

לילימיי- להבא אדע לא לצפות לאף בעל חיים אחר ממך, כמו שאל תצפי את זה ממני.

בברכת המשך יצירה פורה לכולנו וסופש נפלא". (ציטוט מחתולונת)



לא חתולונת, את לא השתנית. את ממשיכה לרצות שאנשים "יתישרו" על פי סרגל האהבות/העדפות/ערכים שלך כי רק הם נכונים (בעינייך כמובן). אחד הדברים המרתקים כאן הוא מגוון העדפותיהם השונות והמשונות של האנשים המרוכזים כאן. לא עלתה כאן איזושהי סוגייה לדיון כמו למשל בעד או נגד גירוש ילדי העובדים הזרים. נכתבה כאן פנטזיה או מציאות של אחת הנשים כאן שבחרה במקום הזה על מנת לבטא את עצמה. במקרה הספציפי של לילימיי הרי היא חוזרת פעם אחר פעם לנושא הכלבתי כי זה מה שהיא אוהבת במיוחד ולא ממש קשה לנחש את זה ולכן אני לא ככ מבינה משהו: אם את רואה פירסום שלה הרי סביר שלא נחבאת שם ביקורת על הספר האחרון שיצא בהוצאת "כתר" אז מדוע את מתעקשת לקרוא אותה?? אחד היתרונות שכלובי יצר זה שיש לנו את האפשרות לבחור מה ואת מי לקרוא ואופצית הדילוג שמורה ל כ ו ל נ ו. כן, ברור שמי שמפרסם משהו הוא רוצה שיקראו אבל זאת לא חובה. זאת זכות ! ואת הרי יודעת שאחרי המילים שלך יבוא גל וישטוף ואז מה שקורה פעם אחר פעם זה שבמקום שנתרכז בכותב השרשור מתרכזים בך. אחד השיעורים הראשונים בשנה א' בחוג לפסיכולוגיה הוא נושא תשומת הלב השלילית. כן, יש פלח באוכלוסיה שיעדיף למשוך תשומת לב שלילית העיקר שיראו אותו ולא משנה המחיר. הוא את שלו קיבל.

שבת נפלאה

הוא חופן
את שיערה הארוך בשתי ידיו.
אצבעותיו נעלמות,
מהדקות את אחיזתן בה.
ידיה קשורות מאחורי גבה.
היא מרגישה את הצמרמורת הזו
שמתחילה לעלות בה, כמו תמיד
כשהוא מחזיק אותה כך.
גרונה יבש
גופה נדרך, נמתח לכיוונו
אבל הוא לא נותן לה להתקרב.
בידיו החזקות, הוא מחליט
כמה קרובה תהיה
כמה רחוקה.
משיכות קטנות, כוחניות
מאפסות
מוציאות ממנה גניחות,
של כאב ושל עונג.

היא על הריצפה, מולו
ירכיה מתפשקות מעצמן.
גונחת ומיללת ככלבת רחוב מיוחמת,
הריח שלו, מטריף אותה.
הוא מכיר אותה.
יודע עד כמה האחיזה הזאת
הכאב הזה בקרקפת, מחרמן אותה.
מרים את שיערה לזנב סוס,
כולה מתוחה וכואבת
בכל הקצוות האפשריים.

הוא אוחז בחוזקה
ומתחיל לקרב אותה, אל בין ירכיו
לאט, לאט.
הכי לאט שאפשר.
לא איכפת לה, שתיכף
השיער שלה נשאר אצלו בידיים,
היא רק רוצה להריח מקרוב.
לספוג את ריח הייחום הזה שלו.
ואז, בבת אחת
הוא מצמיד את פרצופה אל הזין שלו.
דרך הבגדים.
מניח את רגליו על גבה,
ירכיו צמודות לצידי פניה,
מוחצות אותה.
והיא, בלי אויר
יכולה רק להריח
את טיפת החשק השקופה,
הראשונית...
שיוצאת מתוכו,
למענה.

פשוט גרררררררר
מענג, מחרמן , נפלא.
ו - ווף ווף

זה לא סוד שאני מורה
( מבקרי בלוגים יודעים על כך מזמן)
והפעם לא סתם מורה, אלא מורה רטובה
( לילוש עשית לי את זה בענק)
בשבילך חתולונת:
את בטח מכירה את השיר הזה:
"בן לו היה לי
ילד קטן
שחור תלתלים ונבון
לאחוז בידו ולפסוע לאט
בשבילי הגן
ילד קטן

אורי אקרא לו
אורי שלי "

אין עוררין באשר לגדולתה של רחל המשוררת, כל מילה אצלה פנינה.
תארי לך שיבוא מבקר ויכתוב לה:
אני לא יכול להתחבר לשם אורי, השם הזה אפילו עושה לי צמרמורת!
למה את משתמשת בשם הזה?
זה מקלקל את הכתיבה שלך.....
בפעמים הבאות תחליפי את השם למשהו מודרני יותר.....

חתולונת ידידתי היקרה
די לחכימא ברמיזא.