הכאב, חוסר האונים...כהזדמנות לצמוח.

Brave Dwarf • 5 באוק׳ 2010

כלוב מעצבן.
בועט בכל האותיות שתתהפכנה ךופה לע ךופה

11ɐ noʎ ʞɔnɟ


כשאני לא מתנצל הן אומרות שאני גס רוח. כשאני מתנצל הן צורחות עלי: מי אמר לך שנפגעתי?

ברור שאני מכיר את פיפ, כתבתי בו בעצמי בניק שלי הזה (מעולם לא החלפתי את הניק) ולמרות שכל הלינקים לא נפתחו אני מכיר אותו בעל זין. תעמדי על רגל אחת אצל השכנים ועם השניה על התקרה. הנה אני מחנך אותך. זה נפשי נורא. אחרי יומיים נפרד ותמצאי לך אחר ואחרי חודש תוכלי לתפור לך מקולרים של כולנו מעיל עור. ברור שזה רומנטי. היא צורחת "ביצה סרוחה" כדי להסביר לו מה היא מרגישה ונורא מחונכת במשך יומיים. מזכיר לי את הספרים העלגים של ההוא. מה שמו? זה שכתב על גור.

מילים. ערמות של מילים ואפילו בתחת שלהן אין כלום.

התבגרות מאוחרת • 5 באוק׳ 2010

מיה, הסיפור שסיפרת על בתך ריגש אותי עד דמעות.
אני כל כך שמחה בשבילה ובשבילך.

Re: הכאב, חוסר האונים...כהזדמנות לצמוח.

nerissa​(אחרת) • 5 באוק׳ 2010

אני מסכימה איתך, לילימיי. גם אני מרגישה כך.

החיים לפעמים מפילים אותנו לתוך בור של חוסר אונים וחוסר שליטה. בשנה וחצי האחרונות התאלמנתי לעשרים דקות, קיבלתי בחזרה את בעלי, איבדתי את אחותי למחלת הסרטן, התמודדתי בעצמי עם לובסטר לבקן.. ועוד כמה וכמה סטירות לחי של החיים - כשהכל קורה ביחד בתוך עיסת ענק של חוסר אונים וכאב.

בכל מקרה, היומיום לפעמים הוא ממש בן זונה אכזרי ונטול שמץ של SSC .

בבדסמ.. במקום הבטוח תחת מי שבחרתי לי, זה הרגע לחוות חוסר אונים/כאב/השפלה וכל הטופינים למיניהם, מתוך בחירה ולא מתוך חוסר ברירה. יש כוח עצום ביכולת להביא עצמך למקום כל כך.. חסר ישע לכאורה - ולצאת משם מעונגת/מסופקת/אהובה/שלמה/עטופה.

אני שרדתי את הכאב/השפלה/חוסר אונים שהחיים הפילו עלי בהפתעה, בלי היכולת לבחור.

ש-ר-ד-ת-י את החוויה. להגיד שיצאתי מחוזקת יותר? בהחלט. אבל זה בלי כל ה.. תוספות החינניות שיש לחווית חוסר אונים ממוסדת.

בבדסמ אני בוחרת לחיות את החוויה. מתוך בחירה ועוצמה אישית. וכן - ככל שזה מאתגר יותר, תחושת העוצמה והחופש והשלמות גדולים יותר.

שורה תחתונה?
למה?

כי כאן יש לך את זכות הבחירה להיות חסרת אונים.

בחירה. זה כל ההבדל.

בתשובת "שלוף" בלתי מלומדת,

Perplexed • 5 באוק׳ 2010

RIS,
יש משהו מחזק ביכולת להיות מי שאתה מרגיש שאתה (סמרטוט נשלט או מגלומן שולט- ההקצנה - מכוונת), בלי מסכות, בלי הסתרות, בלי הגנות; כשיש התאמה בין איך שמרגישים מבפנים לבין איך שמתנהגים, נפתר דיסוננס מעיק, המתקיים במהלך חיי היום יום במציאות שיפוטית/ביקורתית/דורשנית.

במקביל, קבלת פידבק מהפרטנר הקרוב לך, שזה בסדר, ואפילו רצוי, להיות בפשטות מי שאתה מרגיש שאתה, היא אכן חוויה מעצימה או מספקת, או לכל הפחות חוויה של הקלה.

ערך תרפויטי לאקט של שליטה? לא, קצת מרחיק לכת, שכן שינוי אישיותי לא מתרחש, ופצעים ושחזורים, לא מחלימים.

האמור נכון הן לגבי לאפיזודה מינית מנותקת, והן לגבי יחסים BDSM-ים מלאים, מה שלא תהיה הגדרתם.

L איה • 5 באוק׳ 2010

הסיפור הינו רק דוגמה ליכולת להפיק הבנה ותועלת מסיטואציה של דחק ריגשי. ההשפלה והכאב שחויתי תועלו למניעה של תחושת חוסר ביטחון של ביתי ומתוקף כך תחושת האושר שלי מהבנת צרכיה הריגשיים של ביתי וסיפוקם. בעניי לענות על צרכיה זה בחזכת 'תיקון' למניעת שיחזור של דפוסים שלילים שבהם אני גדלתי, ומתוקף כך אני חווה העצמה ברמה המעשית פרקטית - למידה של זיהוי צרכים ריגשיים של בנותיי וסיפוקם. זו צמיחה.
באשר למה שאת מתארת כהתנהגות חוליגנית ואלימה- זו הייתה רק מצד התוקף השיכור.
באופן אישי, אין לי שמץ של חיבה לתופעת ההשפלות- זה פשוט לא מדבר אליי ועל כן הייתי כה נסערת מדבר העלילה . שנית , לצפות משולט או בן זוג גם בחיים הונילים להרים אותך מתהומות שאול ולשאתך על כפיים הינה בעניי בריחה מן ההתמודדות עם הצורך בצמיחה .
שלא לדבר על ריח חזק של תלותיות מסרסת העולה מהדברים האמורים בהפקדת האחריות למצבך הריגשי בידי בן הזוג. אני מזדהה עם פרלין באשר לסלידה מן התופעה ששולטים מניחים ומתנהגים כאילו היו בוחני כליות ולב ,והינם נושאים ביכולת להבנת נפש האדם ו/או הנשלט יותר טוב ממנו רק משום שבחרו להזדהות עם הצד "הכוחני-סמכותי" .
הדבר מגוחך בעניי. גם אם אתאמץ לא אצליח להבין אשה או גבר הבאים לתוך מערכת יחסים כל שהיא כדי למצוא את המזור לנפשם/ן באחר... מזור לנפש יש גם יש . אך לחפשו אצל אחר זהו המתכון הבטוח לא למצאו. ליבנת mia

Re: הפנטזיה הכי עתיקה בספר

קיפופיף​(מתחלפת) • 5 באוק׳ 2010

שבדס"מ הוא לא קודם כל סקס.
יש כאלה, מעטים אבל קיימים, שבדס"מ בשבילהם הוא דרך חיים.


לי זה תמיד נשמע כמו משחק שהלך קצת רחוק מידי...לא מחפשת מחנך ולא מחפשת לחנך אף אחד. זוגיות שיוויונית ותקשורת פתוחה היא אמצעי חינוך ,התפתחות והתעלות מעל האגו הכי טוב שקיים. בדסמ או לא.

Morticia • 5 באוק׳ 2010

כמה דברים ברשותך.

ראשית אני בטוחה שזה נכון שכל חווית תיקון שלך מתוך השיעורים שלך בחייך, בוודאי אם עושים טוב לאחר, יש בהם מן הצמיחה.
לא הבנתי עדיין מה הקשר בין זה לבין הכח התרפיוטי של הסקס האלים.
צר לי, אני לא מנסה להיות כבדה.

מעבר לזה נראה לי מוגזם עד שטוף מח ותלוש מציאות לקרוא לצורך שבן זוגך, אהוב לבך, יגן עליך ויעמוד לצדך בעת הטרדה אלימה מצד אחר כ"תלותיות מסרסת". היכולת שלי או של האחר להגן על אוהביי לא גורעת מיכולתם הרגשית האישית ולהיפך.
זה גם סוג של פרדוקס לקרוא לזה תלותיות (ותני לי לנחש - זה בא עם המילים "אוף הנשים האלו") ובאותה נשימה לקרוא לה מסרסת.

הקיצר, לא ממש הבנתי את ההשוואה הזו ונשמע לי שדווקא במקום הזה שווה לך לנסות לצמוח.
אבל זה כבר שלך ולא רלוונטי.

ועם פרלין, לפחות עם דבריה האחרונים שקראתי, גם אני הסכמתי

אבל כל אחד בא לפה מהמניעים שלו ומהצרכים שלו ואין חוקיות אחת הנכונה לכולם.

לא כל אדם שנהנה להכאיב לאחרים ו/או לנצל את הצורך של אחרים להיות מוכים ומושפלים באמת ראוי לכינוי שולט, בדיוק כמו שלא כל בוטום במשחק תפקידים סאדו מזוכיסטי הוא נשלט.

יש אנשים שיש בהם היכולת להבין דברים לעומק, לרבות התנהגויות אנושיות.
זה נקרא רגישות וזו אכן תכונה שסביר שתתקיים באדם בעל יכולת שליטה או לפחות הכלה.
כמובן שאותו אדם יכול גם להיות נורא סוער ואז בעיני רבים תקועי מקל בישבן כאן הוא ייחשב למישהו שצריך סטירה
(ע"ע חוסר רגישות מוחלט)

ומה את יודעת? לא כולנו בכלל באים לעולם הבדס"מ בשביל ה-ס"מ!!


אז יש נשלטים שבאים עם רשימת מכולת ויש שולטות שצועקות כמו תרנגולת

etc etc etc....

בבוטום ליין יש כאן בחורה החווה העצמה רגשית ועילאית מכאב פיזי והשפלה, תהיה זו אותנטית, תהיה זו מפוברקת אה-לה מודחקת חיה בסרט - נכבדה

ורק טוב שיהיה לנו

(ואם אפשר הרבה הרבה ממנו)

קיפופיף​(מתחלפת) • 5 באוק׳ 2010

[quote="Brave Dwarf"]בוטן בעין צדקי לא מכיר את הניק בשם פיפ ומוכן להשבע שמעולם לא התווכחתי אתך מיהו DS.
אני שאלתי שאלה. טמנתי בה את כל מנגנוני ההגנה האפשריים.
ולמען הסר ספק - כן מעניין אותי.
אם השבת לפנים, אשמח להפניה. הבעת דיעה מנוגדת למישהי. רציתי להבין אותה.
זה הכל.


אולי זאת בדיוק הכוונה בבדסמ מנטלי- לבוא בלי מנגנוני הגנה כלפי האחר.
אבל מה אני יודעת...אני בכלל ונילית .עם שריטה(-:

קיפופיף​(מתחלפת) • 5 באוק׳ 2010

כשאני לא מתנצל הן אומרות שאני גס רוח. כשאני מתנצל הן צורחות עלי: מי אמר לך שנפגעתי?



נו,באמת, גמד, זה נשמע כאילו זאת הפעם הראשונה שנתקלת באשה...בגילך עדיין לא הבנת שמה שלא תעשה-אתה אשם ואנחנו צודקות?

הלימה רגשית וקתרזיס

ראובן • 5 באוק׳ 2010

תחושת הקתרזיס (התרה) ש-לילימיי מעבירה, נובעת מהלימה רגשית - בין התחושה בתוך הנפש שלה, לבין מה שקורה ''בחוץ'', בפועל. אנסה כעת לבאר את עניין ההלימה הרגשית, בהמשך לדברים שהעלו Timeless, mia walles ו- Perplexed.

מכירים את המשפט שהורים אומרים לפעמים – ''אני רוצה שלבת שלי יהיה כל מה שלי לא היה'' – אז נאמר ויש אמא כזו. המשמעות היא, שתחושת העצמיות של האמא אינה שלמה (הדבר נקרא חסך נרקיסיסטי), ולכן היא תרצה שלבת שלה ''יהיה את כל מה שלא היה לה''. המשמעות האמיתית היא, שהאמא רוצה שהבת תהיה לוח התצוגה שלה, של ''הצלחתה בחיים''.

למרבה הצער, המשמעות הרגשית היא, שהאמא לא יכולה לאהוב את בתה בזכות עצמה, אלא רק אם הבת מתנהגת בדיוק כמו שהאמא מצפה. כל חריגה של הבת מקוד ההתנהגות המצופה - אפילו דברים לחלוטין טבעיים כמו לבכות, להפליץ, לצעוק, לכעוס - תגרום לזעזוע רגשי עמוק אצל האמא.

כתוצאה, הבת מפנימה את קוד ההתנהגות המצופה ממנה ומיישמת אותו, כלומר מדחיקה חלק ממנעד הרגשות שלה, כדי להבטיח לעצמה את אהבתה של האם. הרי הילדה תלויה באהבתה של האם ותעשה ממש הכל כדי להבטיח את אהבתה.

כך, הבת גדלה כאשר חלק מהמערך הרגשי שלה חסום. לרוב מדובר ברגשות קשים שנאסר עליה להביע בילדותה – כגון כעס, חוסר אונים, השפלה - כל אלו נכלאו בנפשה של הבת במשך שנים רבות, ב''תא'' נפרד של הנפש - היות והנפש נאלצה ''לפצל'' החוצה את הרגשות האסורים עוד בילדות המוקדמת.

ברבות השנים, הנפש מוחה - ''יש בתוכך רגשות כלואים ולא מפותחים שיש להתייחס אליהם'', אבל הרי הנפש אינה מסוגלת ''לדבר'', אלא רק לרמוז למוח המודע באמצעות בימוי של מצבים. יחסי שליטה הם בימוי מקובל (acting out) של רגשות חסומים מהילדות.

כך, אותה בת הופכת ברבות הימים לנשלטת – ואז היא יכולה לשוב ולחוש את הרגשות האסורים ''של פעם'', אבל עכשיו תוך לגיטימציה רבה, וזאת באמצעות יחסי שליטה – כי כך נוצרת הלימה רגשית בין אותם מקומות אפלים (''מה שאני מרגישה בתוך תוכי עוד מילדות – רמוסה, כלואה, מושפלת''), לבין מה שקורה לנשלטת במובן המציאותי (סשן ) - ההלימה הזו, בין תחושה פנימית נסתרת לבין תחושה חיצונית גלויה, מביאה לאיחוי של הפיצול העתיק, ולעונג החריף של הקתרזיס (שאכן הינו שונה מ''ספייס'' או ''ריחוף'').

***

הערות:

ההסבר שלי הוא על דרך הדוגמה, אולם הינו חלקי ועילג. עבור אלו הרוצים/רוצות להבין את התהליכים המובילים לצורך ביחסי שליטה, מומלץ לקרוא את ספריה של אליס מילר: ''בראשית היה חינוך'', ''הדרמה של הילד המחונן''.

למיטב הבנתי, יחסי שליטה אינם יכולים ''לרפא'' טראומות-עבר, אבל הם כלי מצוין להציף אותן בסביבה בטוחה, כחלק מתהליך הכרת העצמי. נסכם כך – במיטבם, יחסי שליטה הם כלי נהדר בתהליך הארוך של הכרת העצמי, העצמתו ובנייתו מחדש. הבעיה היא, שיחסי שליטה הם גם ממכרים, ואז אנשים נתקעים בפאזה הזו, מתוך הדחקה, עצלות או רצון מודע

הדוגמה שהבאתי הייתה סביב היווצרותה של נפש נשלטת, אבל הדבר נכון לחלוטין גם לגבי שולטים ושולטות. ההבדל הוא, שהשולט עושה היפוך לסבל שלו ויוצר דמות מזויפת שכולה כוח (אשליה גרנדיוזית, או גם: פיצול והשלכה - כלומר פיצול דמות הילד החלש מתוכו והשלכתו על אחר/ת). במובן הזה, נשלטים/ות הרבה יותר קרובים לפיצוח חידת ילדותם (כלומר, אילו רגשות נחסמו, מתי, למה, ומה עושים עם זה), משום שהם מצהירים בפשטות על חולשתם הקדומה.

בוחן מסכם מיד לאחר יום הולדתי,

R