הכאב, חוסר האונים...כהזדמנות לצמוח.

אולי?
את לא בטוחה?
אם כך, זו עוד ערימה של מילים חסרות משמעות והקשר.
מילים רנדומליות שמתחברות לך אסוציאטיבית ולא יותר מזה.
באותה מידה יכולת פשוט לפתוח שרשור משחק אסוציאציות, אך קרוב לוודאי שהיית נתלית בכיכר העיר ומיד היו מראים לך היכן השתינו הדגים לפנייך עם אותו הרעיון למשחק.

מה שבעצם רציתי לומר זה: לא אחיד, לא מתחבר, לא עובר (לי).

נו.
מכל דבר בחיים אפשר ללמוד. כל חוויה יכולה להיות מעצימה. לכל אחד יש את השיעור שלו.

אם השיעור שלך הוא לעמוד באתגרים מכניים שאינם קשורים למציאות היומיומית - הרווחת! אני בטוחה שהרבה אנשים פה ישמחו ללמד אותך להתגבר על כאב ועל השפלה בתנאי מעבדה.

אני מצטערת, לילימיי. מבלי לזלזל בהרגשה שלך, אני תמיד תיעבתי (לא פחות) את החלק הזה של בדסמ. הוא נשמע לי יומרני ושרלטני מצד השולטים ולא ממש מחובר למציאות מצד הנשלטות.

גם (לי).


ואחסוך תגובה -

לילימיי

מיה צודקת, הרחבה בעניין הזה היא מאוד ארוכה ומסובכת.
חשוב לזכור, שוב ושוב, שאנחנו אינדבידואלים ולכן הפרשנות שלנו שונה.
מה שאני חושבת שלילי-מיי ניסתה לכוון בכתיבה שלה,
הוא המקום הזה:
כילדים לפעמים אנחנו חווים קושי מסויים
(במקרה שלי, וזה לא סוד, הגובה)
כאדם בוגר למדנו להתגבר על הקושי הזה
(ולא, זה לא שהפכתי לענק, אבל נפשית אני חסינה)
לכן, כאשר צוחקים על הגובה שלי, כיום:

תסריט 1
אפשרי היה שאפרש את זה כסוג של השפלה.
השפלה כזאת שמחזירה אותי לתוך הילדות.
נניח שהילדות שלי היתה משהו להתרפק עליו,
לא בהכרח הקונוטציה הראשונה תהיה השפלה - אפשרי שדווקא הזכרונות החמים יצופו.
(דמיוני עבורי באופן אישי, מציאותי אצל רבים וטובים)

תסריט 2
בצמיחה האישית הפכתי את החולשה לחוזקה
העובדה שאני מטר ונובלס היא פלוס בשבילי,
זה הייחוד שלי, זה הקסם שבי, וזה היופי.
רוצה להתפלסף על קריטריונים של יופי? אחלה.
תלמד קורס אסטתיקה ואח"כ נתפלסף עשן
(שוב, לא ממש הטיפוס האישי שלי, אבל בהחלט אפשרי)

תסריט 3
(וזאת האני האמיתית,)
היכולת לקבל את עצמי, בדיוק כפי שאני,
ולכן כשמישהו מנסה להתבדח על הגובה שלי,
אני פשוט צוחקת. כי זה מצחיק.
ההשפלה משעשעת אותי.

אני חושבת שאלו העוצמות שלילי-מיי התכוונה
אבל תיכף היא תבוא, ותגיד את דעתה

אני מסכימה איתך, לילימיי. גם אני מרגישה כך.

החיים לפעמים מפילים אותנו לתוך בור של חוסר אונים וחוסר שליטה. בשנה וחצי האחרונות התאלמנתי לעשרים דקות, קיבלתי בחזרה את בעלי, איבדתי את אחותי למחלת הסרטן, התמודדתי בעצמי עם לובסטר לבקן.. ועוד כמה וכמה סטירות לחי של החיים - כשהכל קורה ביחד בתוך עיסת ענק של חוסר אונים וכאב.

בכל מקרה, היומיום לפעמים הוא ממש בן זונה אכזרי ונטול שמץ של SSC .

בבדסמ.. במקום הבטוח תחת מי שבחרתי לי, זה הרגע לחוות חוסר אונים/כאב/השפלה וכל הטופינים למיניהם, מתוך בחירה ולא מתוך חוסר ברירה. יש כוח עצום ביכולת להביא עצמך למקום כל כך.. חסר ישע לכאורה - ולצאת משם מעונגת/מסופקת/אהובה/שלמה/עטופה.

אני שרדתי את הכאב/השפלה/חוסר אונים שהחיים הפילו עלי בהפתעה, בלי היכולת לבחור.

ש-ר-ד-ת-י את החוויה. להגיד שיצאתי מחוזקת יותר? בהחלט. אבל זה בלי כל ה.. תוספות החינניות שיש לחווית חוסר אונים ממוסדת.

בבדסמ אני בוחרת לחיות את החוויה. מתוך בחירה ועוצמה אישית. וכן - ככל שזה מאתגר יותר, תחושת העוצמה והחופש והשלמות גדולים יותר.

שורה תחתונה?
למה?

כי כאן יש לך את זכות הבחירה להיות חסרת אונים.

בחירה. זה כל ההבדל.

מיה צודקת, הרחבה בעניין הזה היא מאוד ארוכה ומסובכת.
חשוב לזכור, שוב ושוב, שאנחנו אינדבידואלים ולכן הפרשנות שלנו שונה.
מה שאני חושבת שלילי-מיי ניסתה לכוון בכתיבה שלה,
הוא המקום הזה:
כילדים לפעמים אנחנו חווים קושי מסויים
(במקרה שלי, וזה לא סוד, הגובה)
כאדם בוגר למדנו להתגבר על הקושי הזה
(ולא, זה לא שהפכתי לענק, אבל נפשית אני חסינה)
לכן, כאשר צוחקים על הגובה שלי, כיום:

תסריט 1
אפשרי היה שאפרש את זה כסוג של השפלה.
השפלה כזאת שמחזירה אותי לתוך הילדות.
נניח שהילדות שלי היתה משהו להתרפק עליו,
לא בהכרח הקונוטציה הראשונה תהיה השפלה - אפשרי שדווקא הזכרונות החמים יצופו.
(דמיוני עבורי באופן אישי, מציאותי אצל רבים וטובים)

תסריט 2
בצמיחה האישית הפכתי את החולשה לחוזקה
העובדה שאני מטר ונובלס היא פלוס בשבילי,
זה הייחוד שלי, זה הקסם שבי, וזה היופי.
רוצה להתפלסף על קריטריונים של יופי? אחלה.
תלמד קורס אסטתיקה ואח"כ נתפלסף עשן
(שוב, לא ממש הטיפוס האישי שלי, אבל בהחלט אפשרי)

תסריט 3
(וזאת האני האמיתית,)
היכולת לקבל את עצמי, בדיוק כפי שאני,
ולכן כשמישהו מנסה להתבדח על הגובה שלי,
אני פשוט צוחקת. כי זה מצחיק.
ההשפלה משעשעת אותי.

אני חושבת שאלו העוצמות שלילי-מיי התכוונה
אבל תיכף היא תבוא, ותגיד את דעתה