החיילת הסוררת ששינתה את חיי - חלק ב'

החיילת הסוררת ששינתה את חיי - חלק ב'

קינקימן26​(מתחלף) • 7 באוק׳ 2010

שמונה שנים חלפו מאז שראיתי את ענבר בפעם האחרונה. אך את המבט המשפיל שלה, אותו מבט אחרון לפני שסגרה את דלת 'משרד המפקד', לא שכחתי עד היום. אדרבא, הפנים שלה, הגוף שלה, הריח שלה, כל אלו מעולם לא נעלמו מהמערכת שלי. את החוויה המועצמת שהרגשתי עם ענבר לא הרגשתי עד היום עם אף בחורה אחרת. לא הצלחתי להתמיד בקשרים מעבר לחודש, משום שידעתי שכאשר יגיע השלב של הסקס, שום דבר לא ישתווה למה שהרגשתי עם ענבר. ובכל הקשור לסקס, הלכתי לא מעט פעמים לנערות ליווי שאף הן הצליחו רק בקושי, לענות על צרכיי המיניים.

פחדתי. פחדתי מהמוטציה המינית שהפכתי להיות. פחדתי מכך שהפנטזיות שלי חריגות ומבוססות על שליטה והשפלה. ענבר תפסה אותי בנקודה בה התעצבתי מינית. היא ידעה עליי מה שאני לא ידעתי על עצמי בגיל 19. שאני אוהב את האב-נורמל. את הקינקיות. את תחושת הכניעה וההשפלה. את תחושת חוסר האונים כשבחורה יושבת לך על הפנים, או משפילה אותך בכך שתהיה עבד כפות הרגליים היפהפיות שלה. בכלל לא חשבתי משגל, לא פנטזתי על כוס, כשלעצמו. לא פנטזתי על חדירה, אלא אם מדובר בהשפלה ובאלמנט כוחני.

הפטישיזם שלי הפך להיות העיקר, ולא הטפל. ממצב רצוי של תבלין לצורך גיוון בדינמיקת יחסי המין, הפטישיזם שלי הפך להיות למנה העיקרית, מעין תנאי הכרחי לעוררות מינית.

חשבתי לא מעט פעמים ללכת למלכות סאדו. אבל מעולם לא אזרתי אומץ לעשות זאת. במקביל, ניסיתי לעבוד על עצמי כדי להפוך להיות 'רגיל'. מרבית החברים שלי נמצאים במערכות יחסים ארוכות, קרובים לחתונה. פחדתי שאם לא אשפר את מצבי בכח, אשאר לבד. פחדתי עוד יותר מן התחושה שטוב לי לבד, ואולי אני לא רוצה להשתנות.

כך או כך, במקביל לתהליך ההתבגרות המינית שנכנס לתוספת זמן, הרבה מעבר ל'זמן החוקי' שבו אמור היה להסתיים, סיימתי את תוארי הראשון במשפטים במכללת רמת גן, והתחלתי לבצע התמחות במשרד עורכי דין גדול, שכלל 15 שותפים, 40 עורכי דין, ו- 15מתמחים. אני ביקשתי להיות במחלקת שוק ההון, וכך היה.

לאחר חצי שנה של עבודה די משעממת שהייתה בעיקרה אדמינסטרטיבית ומול מחשב נהייתי די מעורה בכל הקשור לבירוקרטיה של הבורסה לניירות ערך בישראל, ובמיוחד זו של ארה"ב. החליטו לחבר אותי יותר לשטח ושאתלווה לדיוני מיזוגים בין חברות ישראליות שנסחרות בבורסה בארה'ב. הדיון הראשון התקיים במחלקת ליטיגציה של המשרד, שהייתה קומה אחת למעלה. נכנסתי לחדר ישיבות עם שני עורכי דין בכירים מהמחלקה ושם המתנו לחבר'ה מליטיגציה ולנציגי החברות הנסחרות. התעסקתי בכל מיני טפסים שהיו על השולחן, כשלפתע, אני שומע מישהי פונה אליי. 'אפשר לשבת'? שאלה. הסתכלתי למעלה וראיתי את עו'ד טליה מליטיגציה, אישה נאה כבת 33, אחת השותפות הבכירות במשרד. מיד קמתי והצגתי את עצמי. 'נעים מאוד, אני גיל, סטאז'ר בשוק ההון'. טליה חייכה אליי והציגה לי את שני החבר'ה שבאו איתה. 'תכיר, זה ירון, שותף במשרד, וזו ענבר, סטאז'רית במחלקה'. חשכו עיניי. החיילת הסוררת חזרה לחיי.

ענבר הסתכלה עליי בחיוך נונשלנטי ונעים. אני, לעומת זאת, חטפתי שיתוק בכל הגוף, נהיה לי חם. למרות כל זאת, הושטתי יד. 'נעים מאוד'. חזרתי לשבת. מיותר לציין שכל הדיון לא הייתי מרוכז ואף לו רגע אחד במה שהלך שם. לא הפסקתי להזיע והרגשתי את פעימות הלב שלי דופקות ללא הרף. כשהדיון הסתיים לקחתי את הדברים וטסתי חזרה למשרד שלי. ישבתי על הכסא שלי מול המחשב והתפללתי שענבר לא זיהתה אותי בחדר ישיבות. בכל זאת, עברו 8 שנים.

היום עבר לו לאט לאט. הגיעה השעה 16:00 כשלפתע נשמעה דפיקה על הדלת. 'כן?', קראתי והרמתי את ראשי לכיוון הדלת שנפתחה. הייתה זו ענבר במלוא הדרה ויופיה. שערה השחור והחלק היה אסוף. היא לבשה חולצה מכופתרת לבנה שהייתה מוכנסת בתוך מכנסיה השחורים והצמודים. ענבר נשארה מסובבת ראשים. 'היי, גיל. מקווה שאני לא מפריעה במשהו.. פשוט טליה שלחה אותי אליך לסגור את הסיפור של הטופס 13G.' הצלחתי, למרבה ההפתעה לשמור על קור רוח יחסי. 'אה, אוקיי, מיד אני מוציא לך את זה', השבתי במהירות. ענבר התקרבה והתיישבה על הכסא שמולי. חשתי שהיא לא מפסיקה להסתכל עליי. אני ניסיתי להתרכז במחשב, ולא בשדיים שלה, או בפנים שלה או בריח הבושם שלה. הדפסתי את הטופס והגשתי לה את זה כשעיניי מופנות למטה על השולחן. 'הכל בסדר, גיל?', שברה ענבר את השקט המביך. הסתכלתי עליה בעיניים ונזכרתי במבט ההוא מתקופת הצבא. היא רק השתבחה עם השנים, הבחורה הזו. 'הכל סבבה אגוזים', השבתי. 'עוד משהו?'. ענבר חייכה אליי במבט מסוקרן. 'לא, תודה רבה', ענתה. כשענבר עשתה את דרכה לכיוון הדלת, נלחמתי בעצמי שלא להרים את הראש מהטפסים שעל השולחן. אבל הרמתי. הסתכלתי על ישבנה הולך ומתרחק לכיוון הדלת, ולשולחן העבודה שלי נוספה רגל חמישית. הרגשתי שוב חסר אונים. ענבר הגיעה לדלת והסתובבה. 'אתה נורא מוכר לי אתה יודע? בטוח נפגשנו פעם.' הסתכלתי עליה בתמיהה צבועה. 'אני לא חושב. הייתי זוכר בחורה יפה כמוך', השבתי בשנינות טיפוסית. ענבר חייכה אליי בחיוך מלא חן. 'לא, לא. אני בטוחה שדרכינו הצטלבו בעבר. שירתת בחיל האוויר, לא?', שאלה בחינניות. 'שירתתי בחיל הים. מדריך קורס חובשים בשייטת 13', הנפצתי כמו עורך דין טוב. ענבר נראתה לא מסופקת. 'אבל יש לי פרצוף כזה מוכר, כולם אומרים לי שאני מזכיר להם מישהו'. ענבר חייכה אליי. 'וואלה.. אוקיי, שיהיה ערב טוב'. חייכתי, הנהנתי, וענבר עזבה את המשרד.

הגעתי לדירה שלי בת"א בשעה 19:00 כשהבטן שלי הפוכה. נכנסתי לשירותים לחצי שעה, התקלחתי. היום הזה היה קשה במיוחד. לא חשבתי שאראה אותה שוב. והכל צף. הרגשות, התחושות, הפנטזיות, המחשבות הסוטות, הכל צף! הלכתי למטבח ולקחתי מהמקרר משהו קטן לנשנש. נשכבתי על הספה בסלון עם בוקסר וגופיה לבנה ונרדמתי.

שמעתי את הפעמון בדלת בשעה 19:40. ידעתי שזה לא יכול להיות השותף שלי כי הוא היה בחו"ל ותהיתי מי זה יכול להיות. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה. היה זה שליח של פיצריה. 'אהלן, מה העניינים?' אמר לי. שפשפתי את עיניי. 'אחי, לא הזמנתי פיצה'. השליח הסתכל אליי בצורה מוזרה. 'מה זאת אומרת, פה זו דירה 12 לא?'. עכשיו כבר התחלתי להתעצבן. 'כן, אבל לא הזמנתי פיצה', השבתי לו. השליח פנה אליי ואמר, 'טוב אחי, לי לא איכפת, הפיצה גם ככה שולמה באשראי. קח אותה'. הסתכלתי עליו בחצי חיוך. 'אוקיי, תודה'. נתתי לו טיפ, לקחתי את הפיצה ושמתי אותה על השולחן. לפתע נשמע שוב צלצול בדלת. חשבתי לעצמי איזה שליח סטלן, הבין שהתבלבל בדירה עכשיו. פתחתי את הדלת והפרצוף המחויך שלי הפך לפרצוף חיוור. הייתה זו ענבר. 'היי, מה המצב?', חייכה. הסתכלתי עליה בתדהמה. 'מה את עושה פה?'.

ענבר נכנסה לדירה בלי לשאול אותי והורידה את הז'קט השחור. 'הבאת לי את הטופס הלא נכון, אז חשבתי לקפוץ אליך שנוריד את הטופס השני ותעזור לי למלא אותו.. בכל זאת סטאז'רים באותו משרד צריכים לעזור אחד לשני לא?..' נשארתי המום וענבר המשיכה. 'בכל מקרה, טליה הביאה לי את הכתובת שלך'. הסתכלתי עליה במבט שקרב לבוז. 'לא חשבת להרים טלפון לפני? אולי אני לא בבית? אולי אני עסוק? אולי אני לא רוצה לעבוד אחרי שעות העבודה? חשבת על כל זה?' ענבר הסתכלה עליי במבט תמוה, כאילו היא מופתעת שאני לא שמח לראות אותה ומנשק לה את הרגליים, תרתי משמע. בחינניות האופיינית לה השיבה, 'ומה הכיף בזה?' ענבר הסתכלה על הפיצה שעל השולחן. 'חוץ מזה הזמנתי לנו פיצה כפיצוי על גסות הרוח שלי... משהו טוב, אחלה תוספות'. באמת שאי אפשר היה לכעוס עליה... היא גם הייתה יפה מאוד וגם חיובית ותוססת. מסוג הבחורות שכל גבר רוצה להתחתן איתן. 'אוקיי, אני מביא את הלפטופ... נעשה את זה זריז כי יש ליגת אלופות ב21:00.' ענבר חייכה.

ישבנו על מילוי הטופס כרבע שעה. ענבר ישבה לצידי על הספה, ואני כמובן לא יכולתי להתרכז כי הריח שלה שיגע אותי. הזין שלי התחיל לעמוד וכל הזמן הייתי צריך לחשוב מחשבות שליליות כדי לרסן אותו. הצרה היא שהייתי עם בוקסר. לא השכלתי להחליף אותו בכל הבלאגן הזה. כשהלחץ עובד, אין שכל. כשהזין עומד, אין שכל. הכישוף שלה החל להשפיע וידעתי כבר מראש את הסוף של הסיפור. הסתכלתי על ענבר. היא שאלה אותי, 'הכל בסדר איתך?'. עניתי לה בחיוך קטן, 'כן, פשוט הפתעת אותי קצת, זה הכל'. ענבר הסתכלה עליי ואמרה. 'שמע, כואבת לי הרגל.. כל היום אני עם הנעליים האלה, אכפת לך שאני אוריד נעליים?'. עניתי לה בנונשלנטיות: 'לא, עשי מה שבא לך..'. ענבר הורידה את הנעליים, ורגליה המהממות התגלו בשיא תפארתן. היא שמה את כף רגלה ליד הרגל שלי וראתה שאני לא מפסיק להסתכל, ושהזין שלי עומד. הובסתי בקרב.

'ידעתי', אמרה לי. 'ידעת מה?', השבתי. ענבר חייכה אליי. 'ידעתי שזה אתה, המפקד היקר שלי'. כששמעתי את ענבר אומרת את זה, כבר לא יכולתי לעמוד בזה יותר. הורדתי את ראשי בכניעה טוטלית והתחלתי להסניף ולנשק לה את כפות הרגליים. ענבר צחקה בחינניות והסתכלה עליי מלמעלה הפעם. 'היום כבר לא נראה לי שתראה ליגת האלופות...'. נישקתי לה כל אצבע ברגל, ליקקתי לה את סוליית הרגל בחושניות. והיא בשלה. שלטה עליי בצורה טוטאלית. היא תפסה לי את השיער והסתובבה. 'עכשיו תנשק לי את התחת, נראה לי שהתגעגעת לזה, יא אפס טוטאלי שכמוך'. נישקתי לה את התחת והרחתי לה אותו בדיוק כמו לפני 8 שנים. ענבר עלתה מדרגת מלכה, לדרגה של אלילה. הייתי מוכן בשלב זה לעשות הכל בשבילה. במשך שלוש שעות עשיתי כל מה שענבר רצתה. היא אכלה פיצה בזמן שישבה לי על הפנים ובזמן שמילאה את הטופס המשפטי, ונתנה לי לנשום רק כאשר לא הבינה משהו בטופס. היא ישבה לי על הצוואר ועל החזה ושאלה אותי שאלות משפטיות נוקבות... הייתי צריך לתת לה תשובות טובות ומלאות כדי שתחזור לשבת לי על הפנים. בין לבין התיישבה לי על הזין, שמה את הרגליים המדהימות שלה על פניי ואת המחשב שלי שמה על הבטן שלה.

ענבר ידעה ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים ששחררו אותי מינית בצורות שלא ניתן לתאר בכתב או בעל פה. בו זמנית, הרגשתי כגבר הכי מושפל בעולם, והכי מאושר בעולם. הקומבינציה המוזרה הזו התאפשרה לי אך ורק באמצעות ענבר.

בשעה 23:00 צלצל הטלפון של ענבר. היא ישבה לי על הפנים כשגבה אליי, והמחשב שלי היה מונח על הבטן שלי. מדי פעם ראיתי את שיערה הפזור, כשלא מחצה אותי עם ישבנה האלילי. שמעתי אותה מדברת בטלפון בנונשלנטיות אופיינית לה. היא דיברה עם שותפתה ואמרה שתחזור עוד רבע שעה לדירתה. זה הדהים אותי שענבר כלל לא מרוכזת בסיטואציה שבה היא נמצאת. זה היה עוד יותר משפיל ומן הסתם, זה חרמן אותי בטירוף. מדי פעם היא הסתובבה כדי לראות שהכל בסדר איתי ושלא מתתי לה. לבסוף ענבר קמה, הידקה את מכנסיה השחורים במשיכה סקסית כלפי מעלה והסתובבה אליי. 'טוב, אני זזה. תודה על העזרה במילוי הטופס.' ענבר התכופפה אליי ונתנה לי נשיקה על הלחי. לא יודע מה הדהים אותי יותר: עצם החוויה שעברתי שוב, או עצם ההתנהלות הנונשלנטית והטבעית(כאילו כלום לא קרה) מצד ענבר. האישה הזו לא הפסיקה להפתיע אותי. בדיוק כשענבר עמדה ללכת, תפסתי לה את הרגל והותקפתי בפרץ רגשות, תוצר של שכרון החושים שהייתי בו. 'אל תלכי, אני אעשה הכל בשבילך.. לא הפסקתי לחשוב עלייך 8 שנים.. אני מאוהב בך.. אל תלכי, ענבר, אני רוצה להתחתן איתך.. אני אעשה בשבילך הכל'. ענבר הסתכלה עליי. פחדתי שהיא תבעט בי ותיגעל מהלוזריות שלי. אבל היא התכופפה אליי, תפסה לי את הראש בעדינות והושיבה אותי על הספה בסלון. היא התיישבה לידי והסתכלה עליי. 'הכל?' היא שאלה. 'הכל בשבילך, מלכתי..' ענבר ליטפה אותי. 'אז תבטיח לי שתלך לישון, תחשוב טוב על מה שאמרת לי עכשיו, ותחשוב טוב אם זה מה שאתה באמת רוצה..'

נשכבתי על הספה והסתכלתי עליה הולכת. תהיתי למה הייתי חייב לומר לה את שאמרתי לה. תהיתי מהו החומר הזה ממנו היא קורצה. תהיתי מה לא בסדר אצלי שאני כזה. אהבתי את עצמי. שנאתי את עצמי. הייתי מבולבל. הייתי בשיכרון חושים. נרדמתי.

בדוי​(נשלט) • 7 באוק׳ 2010

מדהים פשוט מדהים כמה שזה מחרמן
רק לדעתי היית צריך לפרט יותר את החלק של הסשן

סוגד לאישה • 21 באוק׳ 2010

אהבתי מאד את החלק הראשון של הסיפור וההמשך מוסיף לכך.
לפי הסוף יש תקווה שיש לנו פרק ג' בתנור...שיהיה בהצלחה

בדוי​(נשלט) • 22 באוק׳ 2010

מחכה להמשך וכבר לא יכול לחכות

bigboy20​(שולט) • 27 באוק׳ 2010

bigboy20​(שולט) • 27 באוק׳ 2010

יש המשך?

בדוי​(נשלט) • 5 בנוב׳ 2010

נו מה עם חלק ג'???

WhiteWolf7​(שולט) • 6 בפבר׳ 2017

אז אין חלק ג' אה?
כאילו, אני מניח שעוד שנתיים יהיה לא?