היה היה(לא בעסק) |
לפני 14 שנים •
7 באוק׳ 2010
אשה מגלה את המלכה החבויה בתוכה
לפני 14 שנים •
7 באוק׳ 2010
היה היה(לא בעסק) • 7 באוק׳ 2010
זה היה בסוף ספטמבר, עוד ערב של חוסר מעש ושעמום, שוב הדלקתי את המחשב ופניתי לידידי ה-ICQ. שלושה ישראלים עשו היסטוריה של ממש, ואני מגלה עולם ואנשים, תודה לך מירביליס!!! שמה עצמי על מצב של פנויה לשיחה, מצפה לאנשים קצת שונים אבל לא יודעת בדיוק מה אני מחפשת – רק יודעת שאני מעדיפה אותו גבר, אירופאי, לא ישראלי, מפני שישראלים לרוב אני מכירה ואירופאי מנומס זה לא דבר של מה בכך! הנה פה מישהו רוצה תמונה, שם מישהו רוצה סייבר-סקס ואני לא בנויה לטיפוסים האלה ובצורה מאוד לא מנומסת, שכן כמה פעמים אפשר להיות מנומסת ולקבל תגובה כמו "לכי תזדייני, יה כלבה!" (בשפת המקור – אנגלית – זה נשמע יותר טוב). אני אומרת להם "לא מעונינת ונכון – אני זונה מזדיינת, רק תעזבו אותי בשקט ותלכו להיות מגעילים עם מישהי אחרת שכן מעונינת".
ואז הוא מגיע – בחור הולנדי בשנות העשרים לחייו. אני מבקשת ממנו להציג את עצמו והוא אומר שהוא דיוויד מאמסטרדם בן 27. ואני בת 28 ומישראל אני אומרת, כבר שתי נקודות לזכותו, אמסטרדם זו העיר המועדפת עליי וההולנדים הם עם מאוד חביב. מתחילים לדבר ואני מרגישה שזה זורם ושהוא נחמד ואז בא תור התמונה. כן, אני אוהבת לראות עם מי אני מדברת ובמיוחד אם אין הרבה סיכוי שאראה אותו במציאות בקרוב. ואז המוח מתחיל לדמיין מראה מסוים של הולנדי גבוה, בלונדיני רחב כתפיים, כמו שראיתי כל כך הרבה ברחובות אמסטרדם ואהבתי. הוא מסכים לשלוח את התמונה היחידה שיש לו ואומר לי "אבל זו תמונה קצת שונה" ואז מתחיל לשלוח. אני שואלת "מה שונה בה?" והוא אומר " את תראי כבר בתמונה." ואכן אני רואה בתמונה אישה ולא גבר ואז שואלת "רגע, זו אישה. לא?" והוא אומר "לא. זה אני, גבר בלבוש אישה" ואני חושבת איזה מדליק! בחור הולנדי משוגע. מה כבר אפשר לצפות מההולנדים המשוגעים האלה? בטח הומו. ואז אני מתחילה לרמוז "אתה אוהב גברים?" והוא עונה "לא! אני אוהב נשים" ואני מקשה "כן, אבל אתה נשי מידי... אתה בטח אוהב את שני המינים!" והוא מתעקש "אני הייתי עם גבר פעם אחת וגיליתי שזה לא זה. אני נשאר עם הנשים." טוב אז אני מאמינה לו ואומרת לו שהוא נורא חמוד אבל גברים נשיים הם לא ממש מה שעושה לי את זה. אנחנו יכולים להיות חברים טובים ואני אפילו אוכל לבקר אותו באחת "הקפיצות" שלי לאמסטרדם, נוכל לשתות קפה יחד אולי לצאת יחד אבל לא יותר מזה, ואז אני מסיימת את השיחה במחשבה שמצאתי חבר מיוחד ושונה שגם גר בעיר האהובה עליי. השיחה שלנו בהחלט הפיגה את השעמום ואף השאירה אותי בהרגשה טובה. לקראת סיום הוא אומר "אני חושב שתאהבי אותי לבוש בבגדי גבר. אני גבר נורא נחמד כשאני לא לבוש בבגדי אישה" ואז אני אומרת "לא חושבת, אבל חברים בטח נהיה" ואז מסיימים כשהוא אומר לי "תשני טוב! ותשאירי את הידיים מעל הסדינים (חצי חיוך)". למחרת שוב הדלקתי את המחשב וציפיתי לראותו. משהו בתוכי אמר לי שיהיה לי מעניין איתו ושאני רוצה לגלות עוד קצת, יש עוד שאלות שלא שאלתי ורציתי לשאול. והיום תהיה לי הזדמנות לעשות זאת. או.קיי הנה הוא מחובר. איזה יופי! יהיה מעניין! אומרים שלום ובלי שאני אדע עדיין מתחיל לו מסע מענג לגילוי עצמי. בהמשך מדברים 4 שעות, וכמו כל מפגש בין בת לבן מדברים גם על מין. אני שואלת למה הוא אוהב להתלבש בבגדי נשים והוא אומר שהוא אוהב לתפקד כאישה כנועה כשהוא נמצא בחברת אישה. זה נראה לי די מוזר בהתחלה ואז נאמר משפט עם המלה "בבקשה." הוא התחנן ואני אומרת, בלי לדעת בכלל שזה טריגר רציני לגביו "המממ... אני אוהבת לשמוע גברים מתחננים" ואז הוא אומר "אופס, אבל זה מה שאני עושה" ומאז כל משפט שבא ממנו מסתיים במילה "גבירתי" (ושוב, תתרגמו לאנגלית, הביטוי "yes, Miss" נשמע נהדר( וזה עושה לי דברים נעימים בגוף לשמוע אותו אומר "יס מיס" (כן, גבירתי!) והרבה שאלות נשאלות ביני לבין עצמי ופתאום אני מבינה שהגעתי הביתה! ופתאום נהיר לי מדוע אף פעם לא באמת נהניתי מסקס, ותמיד היו לי תלונות כלפי גברים שנראו לי בהמיים מידי כשזיינו אותי חזק ומהר... ובעצם אף פעם לא נהניתי למצוץ! עשיתי את זה כדי שלא יהיה לגברים הללו תירוץ לברוח מלרדת לי, ולא שזה תמיד עזר להם או עורר בהם חשק. ומספר פעמים זרקתי לחברות את המשפט "אני רוצה שהגבר שלי יעריץ את האדמה שאני דורכת עליה" ובראייה לאחור אני מבינה עכשיו שבאמת התכוונתי לזה – רציתי להיות נערצת ע"י גברים!!! וכשהייתי בת 22 וגבר ביקש ממני להשתין עליו ולהעניש אותו, הוא נראה לי סוטה אבל מצד שני לא מצאתי שזה מגעיל במיוחד... ולעזאזל איך לא הבנתי אז שהוא בעצם רצה להעריץ אותי! הוא היה עבד! אם הייתי מתחילה לגלות את הצד הזה שלי אז היו באמתחתי כבר 7 שנות נסיון היום! אך אם "נגזר" עלי להבין זאת מאוחר יותר זה עדיין לא מאוחר מידי, אף פעם לא מאוחר מידי לגלות מי אתה באמת! ובכן, במשך הימים הבאים המשכנו לשוחח ולגלות את עולם השולטת-נשלט, מלכה-עבד. הוא אהב להיות סיסי. בתחילת היכרותנו המילים היו הרבה יותר עדינות בהמשך הוא כבר אמר "אני רוצה שאישה תזיין אותי עם דילדו" ואף שלח לי תמונה שלו עם כל "הצעצועים" שלו, שרובם ככולם הם בעצם דילדואים מכל מיני סוגים וגדלים, חלקם ממש גדולים! מה שגרם לי לגחך במיוחד לאחר שראיתי אותו בתמונה עם כל הצעצועים כשחיוך מרוח על פניו. הבחור בהחלט נראה מאושר בחברת הצעצועים שלו. חודש וחצי דיברנו מידי לילה באיי.סי.קיו, שעות על גבי שעות. שנינו היינו מאוד לא מרוכזים בעבודתנו וחיכינו לערב, ידענו שהזמן שלנו יחד הוא זמן איכותי ביותר, כל אחד מאיתנו בעצם מצא מפלט בשני, קיבלנו זה את זו עם כל הפנטזיות שנראות מוזרות לעיניים נורמליות, ואהבנו את זה!!! אהבנו את זה ואני אף התחלתי לפתח רגשות של אהבה כלפיו. הוא נראה לי אמיתי, הוא גירה אותי, הוא אינטליגנט. ובהמשך גם דיברנו בטלפון מספר פעמים. בפעם הראשונה ששמעתי אותו בטלפון אומר לי "הלו מיס" ו-"יס מיס" הייתי מאוד נבוכה, לא ידעתי איך לקבל את זה וביקשתי שיפסיק – הרגשה של רוצה אבל מפחדת, זה מתחיל להיות קצת יותר רציני ועובר לטלפון, רציתי שיקרא לי מיס כשאני אחליט וכך היה. ידעתי שאני עומדת לנסוע לאמסטרדם בנובמבר, כך סתם לבדי. עשיתי זאת בעבר כך שזה לא היה דבר חדש, והפעם ידעתי שאפגוש את העבד שלי, המתוק שלי והאמיתי שלי, וחיכיתי בקוצר לרוח לטיסה. שנינו היינו נרגשים ומאושרים לקראת המפגש החי שלנו, והוא אמר לי "אם תרצי, עוד בשדה התעופה אני אעשה מה שתפקדי עליי – אני ארד לך בשדה התעופה ואני אשא את המזוודות שלך". המחשבה שאני כל כך קרובה לראות את העבד הראשון שלי היתה בשבילי אושר נשגב!!! בדרך לאמסטרדם, במטוס עצמו, חולפים בראשי כל הדברים השונים והחדשים שעשינו במשך חודש וחצי, קטעי שיחות נלעסים שוב ושוב במוחי, איך הוא קנה סורק וצילם עצמו במצלמת פולרואיד לפי פקודה שלי. זה היה כל כך מלהיב – העובדה שהיתה לי שליטה עליו מרחוק ויכולתי להגיד לו לרשום על דף משהו כמו "אני מצטער, מלכתי. לא אעשה זאת יותר לעולם" ומיד הוא היה סורק את התמונה ושולח לי אותה – תמונות בהן היה עירום לחלוטין ואני הייתי אומרת בגיחוך שהוא לבנבן כמו סבון והזין שלו כל כך עלוב למראה. כמה נהניתי ללעוג לו לפעמים. סופרת את הזמן לאחור בטיסה. 4 שעות חולפות להן ביעף והנה הנחיתה בנמל התעופה סכיפול, מחכה למזוודה וחושבת לעצמי "אולי הוא רואה אותי עכשיו ומזהה". אני קצת חוששת להסתכל מעבר לזכוכיות הגדולות ולראות אותו. רוצה לדחות את הרגע הקסום עוד קצת. לוקחת את המזוודה ופוסעת לעבר אולם היציאה מסתכלת ימינה ושמאלה, לא רואה אותו ואז פתאום הוא מגיח ישר לעברי ונראה בדיוק כמו בתמונה. הוא נושק לי על השפתיים והלב של שנינו הולם בפראות - הנה אנחנו עכשיו יחד. יד נוגעת ביד זה אמיתי ומוחשי יותר מאי פעם והאושר רק מתעצם. לרגע הוא שוכח לשאת את מזוודתי שכלל אינה כבדה, אבל העבד הקטן שלי הבטיח וזה תפקידו. הוא מבולבל ולרגע שכח שהוא אמור לעשות זאת, אך הוא נזכר במהירות ולוקח את המזוודה מידיי והולך לחפש לנו מונית שתוריד אותי בהוסטל שלי. בדרך לשם במונית מנהלים שיחה של שני זרים שנפגשים ומפחדים ממה שנהג המונית יחשוב, מצנזרים מילים, מה שכמובן לא מפריע לרגע הקסום להתעצם, שכן שנינו יודעים שמחכה לנו יום ארוך וגם ערב נפלא בו נהיה צמודים זה לזו כל העת. המונית מגיעה ליעדה. אני שמה בחדרי את המזוודה, מחליפה חולצה ויוצאים החוצה אל הקור הנוראי של אמסטרדם בחודש נובמבר וזה קר, כל כך קר! שפתיי בקושי נעות. במשך כל היום,שהחל בשבילנו בשעה 00 14 בצהריים, ועד הערב אנחנו עוברים מפאב לפאב, מבקרים בקופי שופ שאני אוהבת ומכירה, יוצאים לעיר הקפואה מידי פעם והולכים ברגל כדי להגיע ממקום למקום ונהנים מכל שניה ביחד. זה חלום שמתגשם עבור שנינו, אנחנו מודעים לכך ומוקירים כל רגע בו אנחנו יכולים להביט זה בזו. מחזיקים ידיים והוא כל כך נחמד, כשאנחנו בקופי שופ בתוך ההמולה הוא אומר לי "יס מיס" בפעם הראשונה ואני כל כך מתרגשת – זה חי, זה אמיתי וזה מרטיט את כולי! אני מגיבה בחיוך שצופן בחובו את הסוד של שנינו – מלכה ועבד נפגשים. לבסוף מגיעים לדירתו הקטנטנה, אותה דירה שראיתי כל כך הרבה פעמים בתמונות הפולרואיד ששלח לי. אני מתיישבת על יד המחשב והוא על ידי, גולשים קצת באינטרנט ואני מורידה שיר נחמד של k’s choice. ואז לפתע הוא יורד על הברכיים, רק בשביל שיהיה לו יותר נוח, ואני אומרת לו" אופס... תראה מה קרה? אתה על הברכיים" ומלטפת את ראשו. בזמן שאני מלטפת את ראשו, אני רואה כיצד כל גופו הרזה רועד ואני כל כך מתרגשת לראות את העבד שלי מתרגש למגע ידיי. כמה שזה יפה למראה!!! אני שואלת אותו "למה אתה רועד?" והוא עונה "זה בגלל שאני מתרגש, גבירתי" ואז אני מבקשת ממנו ללקק את נעליי, כדי לתת לו זמן להירגע. הוא עושה זאת בצורה יסודית ובתאווה רבה ואני יכולה לראות שהוא נהנה לעשות זאת כשם שאני נהנית. לאחר זמן קצר אני מורידה את הנעליים ונשארת עם כפות רגליים חשופות, מרגישה את לשונו הרכה על כף רגלי וזה גורם לי להתרגשות גדולה. אני מתחילה להרגיש את המיצים משתחררים בקצב מוגבר. אני מפשקת את רגליי ומקרבת את ראשו הקטנטן לאיבר הנשי שיכול לגרום לשנינו עונג עצום וסוחף. אני עדיין לבושה לגמרי, ומבקשת ממנו ללקק אותי כשהמכנס עדיין עליי ומקווה שאפשר לקלוט את הניחוח, רוצה לתת לו להתמכר לריח כבר בשלב הזה. אחד הדברים האהובים עליי ביותר הוא מין אוראלי – ליקוק איבר המין שלי בתאווה אמיתית מביא אותי לרמות של עונג שאין ביכולתי לתאר. לאחר שאני בוחנת את פעולת לשונו ומרוצה מכך, אני מבינה שהעבד שלי יודע בהחלט את העבודה ופוקדת עליו להתפשט. כשהוא עירום כביום היוולדו אני שמה עליו קולר ומחברת רצועה ולוקחת אותו לסיבוב בדירה. הדירה קטנטנה, בסה"כ חדר אחד, מטבח ושירותים. בדרך אני שואלת אותו איך הוא מרגיש עם זה, אם זה מה שהוא ציפה לו והוא אומר שזה אפילו יותר טוב ממה שהוא דמיין. תשובותיו מספקות אותי ואני עדיין מרגישה שיש לי דרך ארוכה לעבור. אני בעצם בוחנת את עצמי כמלכה ומרגישה עדיין קצת לא נוח עם מתן פקודות והשפלות. אני יודעת שזה משהו שיעשה טוב יותר ככל שההתנסויות יהיו רבות יותר. לאחר הסיבוב הקטנטן שנועד בעיקר כדי לבחון את הרגשתו אנחנו מגיעים למיטתו. אני מתפשטת לגמרי ומבקשת ממנו שוב ללקק את כפות רגליי, אך הפעם כשאני עירומה. הוא עושה זאת ברצון וביעילות ואני מבקשת ממנו לעלות עם הלשון ואז לתת את אותה תשומת לב גם לרגל השנייה. הוא עולה עם הלשון ומגיע עד לשערות, ואז אני פוקדת עליו להריח ולא ללקק, אך הוא כושל ומלקק. אני נותנת משיכה חזקה ברצועה ואומרת לו בצורה סמכותית "אמרנו שלא מלקקים נכון?" הוא שכח לרגע ומתנצל, המשימה קשה בשבילו אך מעתה ואילך הוא אינו מלקק עד שאני כבר אינני יכולה להחזיק עצמי ופוקדת עליו ללקק. אני עוצמת את עיניי ומתמכרת להרגשה המוכרת של לשון על הכוס שלי, הרגשה שאין דבר שמשתווה לה. לשם כך נועדו הגברים ולא לשם חדירה – גבר שמעריץ את האיבר הזה הוא גבר אמיתי לטעמה של אישה כמוני. גבר שלא מעריץ אותו אינו טוב מספיק! שכן כיצד אפשרי הדבר שגבר לא יתמכר לאיבר שהוא בעצם מהות הנשיות, הוא האיבר שגורם לנו הנשים לגמור בקול תרועה ולרעוד מהנאה שמגיעה אל שיאה כאות תודה על מאמץ לשוני משתלם!!! וכך אני גם מתגמלת את העבד שלי באורגזמה אדירה ומלטפת את ראשו ואומרת לו שהוא עשה עבודה טובה, הילד הטוב שלי, ועכשיו אני אתן לו את מה שהוא רוצה, שכן אני זוכרת את התמונה שהוא שלח לי בזמנו, בה אפשר לראות את מבחר הדילדואים שלו. הוא מראה לי אותם, אני בוחרת אחד שנראה בגודל סביר, שכן זו לי הפעם הראשונה בה אני בעצם הולכת "לזיין" גבר, וגדול מידי מפחיד אותי. מפחיד אותי, יש להדגיש, אותו – לא! והנה זה מגיע, הרגע לו בעצם חיכה כל כך הרבה – המלכה מזיינת את הזונה, slut, כך הוא אוהב לקרוא לעצמו וכך הוא אוהב להרגיש. אני מפשקת קלות את שני הלחיים בטוסיק המתחנן שלו ומחדירה לו את הדילדו שחודר, יש לציין, בקלות יחסית. הוא נאנח כל כך חזק ובאמת מתחיל להישמע כמו זונה בלה שמשוועת למשהו שיחדור אותה בפראות. אני מזיינת אותו והוא כמעט צורח מרוב עונג. השכנים בשלב הזה לא ממש מעניינים אותי, הם בכל מקרה הולנדיים! בזמן בו אני מזיינת אותו, הוא מבקש רשות לאונן ומקבל. לוקח לו בערך דקה מרגע שהוא מתחיל לאונן ועד שהוא מגיע לפורקן. בזמנו דיברנו על כך שהוא יירה לעצמו בפה, אך לא רציתי להיות אכזרית עד כדי כך ולהפסיק לזיין אותו ברגע כל כך קריטי. יש בי מידה מסוימת של הבנה גם ברגעים כאלה, בהם אני אמורה לתת את הפקודות שנוחות לי ביותר. וכך שנינו היינו מאושרים וכמו כל זוג רגיל הרגשנו צורך להתחבק. אני הרי הרגשתי שאני מאוהבת בעבד שלי, ולראות אותו במציאות אף גרם לי להבין זאת יותר. בבוקר כשהתעוררתי לצידו הרגשתי צורך לחבק אותו. אני יודעת כמה זה נדיר בשבילי להרגיש כך ושזמן ארוך לא הרגשתי שאני רוצה לחבק את זה שלצידו התעוררתי. ברוב המקרים כל מה שרציתי זה שהוא כבר ילך האיש הזה ששכב איתי בלילה. אבל אין לי אליו כלום, כל זה קרה בטרם ידעתי על עולם הBDSM. לפתע הכל נראה כל כך מבטיח ונוח, מצאתי את מה שחיפשתי! ומה הלאה??? עוד שלושה ימים אני חוזרת לארץ... |
|
כלבלב די חדש |
לפני 14 שנים •
7 באוק׳ 2010
וואו
לפני 14 שנים •
7 באוק׳ 2010
כלבלב די חדש • 7 באוק׳ 2010
סיפור מדהים,
כ"כ חי ואמיתי, זה ממש גורם להיכנס לדמות של העבד . מאוד נהנתי, תודה. |
|
המלכה קמילה |
לפני 14 שנים •
16 באוק׳ 2010
לפני 14 שנים •
16 באוק׳ 2010
המלכה קמילה • 16 באוק׳ 2010
|
|
המלכה קמילה |
לפני 14 שנים •
16 באוק׳ 2010
לפני 14 שנים •
16 באוק׳ 2010
המלכה קמילה • 16 באוק׳ 2010
|
|