דובדבן
|
לפני 14 שנים •
16 באוק׳ 2010
רק הסבר והלכתי כחולית כתב/ה: בדיוק סיימתי לכתוב פוסט בבלוג שלי. כתבתי על סשן שהיה לי אתמול בלילה, לראשונה לאחר זמן רב, ובאמצע הסשן תהיתי לעצמי, האם אפשר בכלל להיות מושפלת בזוגיות ארוכה ואינטנסיבית?
לא הצלחתי להרגיש ככה, ואני לא יודעת אם זה בגלל האישיות שלי (שקשה להשפיל אותי בהקשר של בדסמ וסקס) או בגללו או בגלל היחסים בינינו או בגלל הסשן הזה ואולי ללכת יותר רחוק יגרום להשפלה... הנה הקטע הרלבנטי: "השתעלתי כי היה לי קר והוא שאל אם אני צמאה. אמרתי שכן והוא הביא קערה ומזג לתוכה מים. הייתי צמאה ופשוט רכנתי על הקערה ושתיתי. לא הרגשתי מושפלת בכלל. חשבתי רק על דרך פרקטית לביצוע המשימה. תהיתי האם אפשר להיות בכלל מושפלת מול גבר שאת איתו כבר כמעט שלוש שנים, מתוכן גרה איתו 98% מהזמן והוא ראה אותך בכל תנוחה אפשרית, בכל סוגי האור, זיין אותך, סעד אותך כשהיית חולה, ניגב את הקיא שלך אחרי שהקאת במקסיקו עם קילקול קיבה, החליף את המצעים שלך עם הקיא, הכין לך מרק כי לא יכולת לקום או אורז לבן לאחר שילשולים... משתינה מולו בטבע, מחרבנת בשירותים כשהוא נכנס לרגע לשטוף ידיים, ראה אותך בדיוק מחליפה תחבושת מגואלת בדם, מפליצה לידו חופשי... ולמרות הכל, הוא אוהב, הוא נשאר, הוא מקבל..." רציתי לדעת האם יש עוד נשלטים או נשלטות שהרגישו אותו דבר במערכת יחסים כזאת שבה עברו הכל, עשו הכל, ראו הכל ביחד... האם זה משנה אם עברו "הכל" במסגרת הבדסמ והסשנים או במסגרת החיים "האמיתיים"? האם זה שהרגשתם השפלה גדולה בקשרים קודמים, מעלה את סף ההשפלה בקשר הנוכחי, או שאין קשר? אני לא מומחית בדס"מ. אבל אני מבינה אנשים. וכל מה שתואר לעיל לא מומלץ באף סוג של יחסים. שוב, זו דעתי בלבד. אז מי שרוצה שיקיא בכיף... |
|
|
שוטרת*
|
לפני 14 שנים •
17 באוק׳ 2010
לטעמי,כשאדם חש מושפל, הוא בעיקר חש שמה שהוא עושה/עובר- הוא "לא בסדר" או "לא נורמטיבי", הוא שם לב ל"סביבה". אם אני כשולטת מצווה על העבד שלי איקס, והוא איתי זה זמן רב, והוא בוטח בי וסומך עלי, רואה רק אותי לא משנה מי סביבי, מעריך עד מעריץ כל מלה שלי- איך מה שאני מצווה עליו יכול להיות "לא בסדר"? הרי ה"נורמטיבי" נמדד על פי הסרגל שלי..
זו בעיה שגם אני חוויתי בעברי. איך התמודדתי איתה? בשני אופנים. קודם כל דאגתי לערער את הביטחון הזה שהוא חש כלפיי. שלא יהיה בטוח ב100% אף פעם. סגנון ה"אל תנוח על זרי דפנה" רק בגירסא הבדס"מית. ודבר שני, נקודתית, ספציפית לאותה מטרה- דאגתי שיהיה מודע בהחלט לסביבה. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
19 באוק׳ 2010
אני חושבת שדווקא אפשר.
אני, קשה להשפיל אותי. מה שלא בא לי - אני לא עושה. ומי שינסה לתת לי פקודות כשאני לא במצב רוח לזה, יקבל צחקוק עייף, ו"אתה לא עושה עלי רושם". רק בן הזוג שלי, שמכיר אותי היטב, יודע ללחוץ על הכפתורים שלי. הוא יודע מה יוציא אותי מהנינוחות, הוא יודע מה מוציא אותי משיווי משקל. קשה לתת דוגמאות כי כל אחד ומה שמשפיע עליו. משפיל לאחד זה משעשע לאחר. אני חושבת שלעניין הזה טוב יהיה לקחת כדוגמה את הרשימה המצויינת של ראובן: בעיני, כל ההמלצות האלה לא באמת עובדות בתור שיטה. ראינו את זה היטב בתגובה של הגמד - שאמר - את האהובה שלי זה לא ישפיל בכלל. הרי זה עניין של תחושה: בן הזוג שלי יכול לעשות את הדברים האלה עד מחר וזה לא יעזור לו. אני לא ארגיש כלום. האיסור על כניסה לחדר ירגיש לי דבילי: נו באמת, אני גרה פה, מה אתה משחק איתי במשחק החדרים עכשיו. אז מה כן? ההבדל הוא - שהוא יכול לשחק איתי בעניין החדרים - *אם אני אתן לו*. אם אני אסכים להיכנס לזה, אם אני אסכים להיות במצב התודעה הזה, אז זה יעבוד. וככל שאנחנו יותר זמן ביחד כך זה יותר קשה. אבל אני יכולה, השיטה היא פחות או יותר זו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7 (כבר ציינתי את זה פה פעם בדיונים דומים). מה הוא צריך לעשות בשביל שזה יעבוד: לשדר כח. לא לוותר לי כשאני מתמרדת. לא לוותר באמצע. להראות כאילו הוא מתכוון לזה. כחולית: לשתות מקערה לא מביך אותי, לא מעמיד אותי במבחן, לא דורש ממני התגברות וכו'. מקסימום מצחיק אותי. אבל טדי שלי, הוא כבר יודע מה כן עובד עלי. דוגמה? הוא יודע שלשתוק, למשל, נורא קשה לי. אז הוא יכול לעשות הרבה דברים שלא יזיזו לי, אבל "ששש" אחד ממנו מעיף אותי כל כך למטה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. והוא יודע, והוא משתמש בזה רק כשהוא רוצה להשפיע עלי ככה. והוא גילה את זה בכלל במקרה, פעם אחת עשה לי ככה ובעצמו הופתע מכמה שזה עבד. עוד דוגמה? קשה לי לשמוע "לא". אז סירוב קשוח שם אותי ב"למטה" הזה. הוא יודע שזה קשה לי. אם הוא מצליח לסרב לי בתוקף, בלי לצחוק ובלי להתרכך - אני הופכת לחמאה הרכה שלו. רק מה, הוא בדרך כלל לא מצליח. גם כי קשה לו להישאר רציני, וגם כי לא אוהב לבעס אותי. עוד דוגמה? "חמודה" בשבילי זה יותר גרוע מ"כלבה". זה עובד כי הוא יודע את זה. רק בגלל שהוא יודע את זה. זה לא יזיז לי ממישהו אחר - כי אצל מישהו אחר אני יודעת שכשהוא קורא לי חמודה, זה בשביל להחמיא לי. קיצר המפתח במקרה של זוגיות זה ההיכרות הקרובה, הידיעה מה עובד, המוכנות להחליף שיטות כשחלקן נשחקות מעודף שימוש, והנסיון, הנכונות כל הזמן לנסות ולחפש עוד כפתורים בשביל להרחיב את הידיעה על מה שעובד. אני לא יכולה להביא אותו למקום הזה, כמעט. אני מרגישה שמאד מאד קשה לו לתת לי. כפתור אחד מצאתי, אבל הוא לא היה רוצה שאספר על זה. וכפתורים נוספים נראה לי שהוא חושש לתת לי. אבל יש לנו עוד הרבה זמן ביחד ואני מקווה שלא יגמרו לי הדברים ללמוד עליו. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
19 באוק׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: אני חושבת שדווקא אפשר.
אני, קשה להשפיל אותי. מה שלא בא לי - אני לא עושה. ומי שינסה לתת לי פקודות כשאני לא במצב רוח לזה, יקבל צחקוק עייף, ו"אתה לא עושה עלי רושם". רק בן הזוג שלי, שמכיר אותי היטב, יודע ללחוץ על הכפתורים שלי. הוא יודע מה יוציא אותי מהנינוחות, הוא יודע מה מוציא אותי משיווי משקל. קשה לתת דוגמאות כי כל אחד ומה שמשפיע עליו. משפיל לאחד זה משעשע לאחר. אני חושבת שלעניין הזה טוב יהיה לקחת כדוגמה את הרשימה המצויינת של ראובן: בעיני, כל ההמלצות האלה לא באמת עובדות בתור שיטה. ראינו את זה היטב בתגובה של הגמד - שאמר - את האהובה שלי זה לא ישפיל בכלל. הרי זה עניין של תחושה: בן הזוג שלי יכול לעשות את הדברים האלה עד מחר וזה לא יעזור לו. אני לא ארגיש כלום. האיסור על כניסה לחדר ירגיש לי דבילי: נו באמת, אני גרה פה, מה אתה משחק איתי במשחק החדרים עכשיו. אז מה כן? ההבדל הוא - שהוא יכול לשחק איתי בעניין החדרים - *אם אני אתן לו*. אם אני אסכים להיכנס לזה, אם אני אסכים להיות במצב התודעה הזה, אז זה יעבוד. וככל שאנחנו יותר זמן ביחד כך זה יותר קשה. אבל אני יכולה, השיטה היא פחות או יותר זו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7 (כבר ציינתי את זה פה פעם בדיונים דומים). מה הוא צריך לעשות בשביל שזה יעבוד: לשדר כח. לא לוותר לי כשאני מתמרדת. לא לוותר באמצע. להראות כאילו הוא מתכוון לזה. כחולית: לשתות מקערה לא מביך אותי, לא מעמיד אותי במבחן, לא דורש ממני התגברות וכו'. מקסימום מצחיק אותי. אבל טדי שלי, הוא כבר יודע מה כן עובד עלי. דוגמה? הוא יודע שלשתוק, למשל, נורא קשה לי. אז הוא יכול לעשות הרבה דברים שלא יזיזו לי, אבל "ששש" אחד ממנו מעיף אותי כל כך למטה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. והוא יודע, והוא משתמש בזה רק כשהוא רוצה להשפיע עלי ככה. והוא גילה את זה בכלל במקרה, פעם אחת עשה לי ככה ובעצמו הופתע מכמה שזה עבד. עוד דוגמה? קשה לי לשמוע "לא". אז סירוב קשוח שם אותי ב"למטה" הזה. הוא יודע שזה קשה לי. אם הוא מצליח לסרב לי בתוקף, בלי לצחוק ובלי להתרכך - אני הופכת לחמאה הרכה שלו. רק מה, הוא בדרך כלל לא מצליח. גם כי קשה לו להישאר רציני, וגם כי לא אוהב לבעס אותי. עוד דוגמה? "חמודה" בשבילי זה יותר גרוע מ"כלבה". זה עובד כי הוא יודע את זה. רק בגלל שהוא יודע את זה. זה לא יזיז לי ממישהו אחר - כי אצל מישהו אחר אני יודעת שכשהוא קורא לי חמודה, זה בשביל להחמיא לי. קיצר המפתח במקרה של זוגיות זה ההיכרות הקרובה, הידיעה מה עובד, המוכנות להחליף שיטות כשחלקן נשחקות מעודף שימוש, והנסיון, הנכונות כל הזמן לנסות ולחפש עוד כפתורים בשביל להרחיב את הידיעה על מה שעובד. אני לא יכולה להביא אותו למקום הזה, כמעט. אני מרגישה שמאד מאד קשה לו לתת לי. כפתור אחד מצאתי, אבל הוא לא היה רוצה שאספר על זה. וכפתורים נוספים נראה לי שהוא חושש לתת לי. אבל יש לנו עוד הרבה זמן ביחד ואני מקווה שלא יגמרו לי הדברים ללמוד עליו. אני אוהבת את היולי הזו. וגם את מה שהיא כתבה. |
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
19 באוק׳ 2010
יולי,
זה יפה מה שכתבת. בקשר ל: יולי Yuli כתב/ה: אבל אני יכולה, השיטה היא פחות או יותר זו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7 (כבר ציינתי את זה פה פעם בדיונים דומים). לא הבנתי. באיזה אופן "שיטת המשחק" רלוונטית לבדס"מ? |
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
20 באוק׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: אני חושבת שדווקא אפשר.
אני, קשה להשפיל אותי. מה שלא בא לי - אני לא עושה. ומי שינסה לתת לי פקודות כשאני לא במצב רוח לזה, יקבל צחקוק עייף, ו"אתה לא עושה עלי רושם". רק בן הזוג שלי, שמכיר אותי היטב, יודע ללחוץ על הכפתורים שלי. הוא יודע מה יוציא אותי מהנינוחות, הוא יודע מה מוציא אותי משיווי משקל. קשה לתת דוגמאות כי כל אחד ומה שמשפיע עליו. משפיל לאחד זה משעשע לאחר. אני חושבת שלעניין הזה טוב יהיה לקחת כדוגמה את הרשימה המצויינת של ראובן: בעיני, כל ההמלצות האלה לא באמת עובדות בתור שיטה. ראינו את זה היטב בתגובה של הגמד - שאמר - את האהובה שלי זה לא ישפיל בכלל. הרי זה עניין של תחושה: בן הזוג שלי יכול לעשות את הדברים האלה עד מחר וזה לא יעזור לו. אני לא ארגיש כלום. האיסור על כניסה לחדר ירגיש לי דבילי: נו באמת, אני גרה פה, מה אתה משחק איתי במשחק החדרים עכשיו. אז מה כן? ההבדל הוא - שהוא יכול לשחק איתי בעניין החדרים - *אם אני אתן לו*. אם אני אסכים להיכנס לזה, אם אני אסכים להיות במצב התודעה הזה, אז זה יעבוד. וככל שאנחנו יותר זמן ביחד כך זה יותר קשה. אבל אני יכולה, השיטה היא פחות או יותר זו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7 (כבר ציינתי את זה פה פעם בדיונים דומים). מה הוא צריך לעשות בשביל שזה יעבוד: לשדר כח. לא לוותר לי כשאני מתמרדת. לא לוותר באמצע. להראות כאילו הוא מתכוון לזה. כחולית: לשתות מקערה לא מביך אותי, לא מעמיד אותי במבחן, לא דורש ממני התגברות וכו'. מקסימום מצחיק אותי. אבל טדי שלי, הוא כבר יודע מה כן עובד עלי. דוגמה? הוא יודע שלשתוק, למשל, נורא קשה לי. אז הוא יכול לעשות הרבה דברים שלא יזיזו לי, אבל "ששש" אחד ממנו מעיף אותי כל כך למטה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. והוא יודע, והוא משתמש בזה רק כשהוא רוצה להשפיע עלי ככה. והוא גילה את זה בכלל במקרה, פעם אחת עשה לי ככה ובעצמו הופתע מכמה שזה עבד. עוד דוגמה? קשה לי לשמוע "לא". אז סירוב קשוח שם אותי ב"למטה" הזה. הוא יודע שזה קשה לי. אם הוא מצליח לסרב לי בתוקף, בלי לצחוק ובלי להתרכך - אני הופכת לחמאה הרכה שלו. רק מה, הוא בדרך כלל לא מצליח. גם כי קשה לו להישאר רציני, וגם כי לא אוהב לבעס אותי. עוד דוגמה? "חמודה" בשבילי זה יותר גרוע מ"כלבה". זה עובד כי הוא יודע את זה. רק בגלל שהוא יודע את זה. זה לא יזיז לי ממישהו אחר - כי אצל מישהו אחר אני יודעת שכשהוא קורא לי חמודה, זה בשביל להחמיא לי. קיצר המפתח במקרה של זוגיות זה ההיכרות הקרובה, הידיעה מה עובד, המוכנות להחליף שיטות כשחלקן נשחקות מעודף שימוש, והנסיון, הנכונות כל הזמן לנסות ולחפש עוד כפתורים בשביל להרחיב את הידיעה על מה שעובד. אני לא יכולה להביא אותו למקום הזה, כמעט. אני מרגישה שמאד מאד קשה לו לתת לי. כפתור אחד מצאתי, אבל הוא לא היה רוצה שאספר על זה. וכפתורים נוספים נראה לי שהוא חושש לתת לי. אבל יש לנו עוד הרבה זמן ביחד ואני מקווה שלא יגמרו לי הדברים ללמוד עליו. מסכימה בהחלט. אין קשר שליטה אחד דומה למשנהו ואי אפשר להחיל חוקים שהתגלו כאפקטיבים בקשר אחד - על אחר. כל אדם הוא ברייה טריה וייחודית, וצירוף של שני אנשים שונים בקשר שליטה הוא קומבינציה מורכבת שמשתנה לפרקים ומתפתחת, ויש להתייחס אליה ככזו. כמו נשלט שמרגיש לפעמים שמנגנוני ההפעלה שלו בידי השולט עלולים להשחק, אני חושבת שברגע שהייתי חשה שפיצחתי הכל בקשר השליטה שלי, הענין היה אובד. חלק מהגירוי והענין המתמשך בקשר ארוך טמון בפיענוח הבלתי פוסק של הצרכים והתשוקות המשותפות ובהפקת גירסאות משודרגות או חדשות של תכסיסי ההכנעה, ההשפלה והתיגמול שהתבססו בקשר. להקדים בצעד אחד את השיעמום והשיגרה. מאלו הרי אפשר לקבל במנות גדושות בהוויה הנורמטיבית של משכנתא, ילדים ורכב ליסינג. לא צריך בדסמ בשביל זה. משיכה, אהבה (מבחינתי זה חלק מהותי ממה שמייצר ענין מתמשך) וגמישות בטכניקות ההפעלה - עשויים לשמר קשר שליטה טוב. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 14 שנים •
20 באוק׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: "חמודה" בשבילי זה יותר גרוע מ"כלבה".
מה לגבי מיידלע? |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
20 באוק׳ 2010
רפאל כתב/ה: יולי,
זה יפה מה שכתבת. בקשר ל: יולי Yuli כתב/ה: אבל אני יכולה, השיטה היא פחות או יותר זו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7 (כבר ציינתי את זה פה פעם בדיונים דומים). לא הבנתי. באיזה אופן "שיטת המשחק" רלוונטית לבדס"מ? אני עושה בבדס"מ משהו דומה למה שאני עושה בשיעור משחק, או על הבמה: אני לא נותנת לכל מה שאני יודעת על עצמי להוביל אותי, אלא לחלק מסויים בלבד שהוא החלק שדרוש לי למשך השעה הקרובה. או במילים אחרות - אני בוחרת לחיות את זה. להכפיף את כל התודעה שלי למצב נפשי מסויים ולהיות כל כולי בו, להרגיש באמת את כל מה שה"דמות" מרגישה. במצב כזה הדמות היא לא משהו נפרד ממני, אלא איזה חלק ממני - חלק שמודגש ומועצם עד שהוא ממלא דמות שלמה שיש לה צורה ודיבור ומחשבות ורגשות. למשל היותי שפחה - אמנם זה לא כל מה שאני בעולם, אך במסגרת מסויימת אני נותנת לחתיכה הזאת מהנפש שלי לעטוף את כל התודעה שלי. זה יכול להיות לשעה, לחודש, לשנה, לחיים שלמים - אפשר לראות את זה אצל שחקנים שבזמן עבודה על דמות לא פושטים אותה במשך כמה חודשים. חלק מהעבודה של שחקן זה להיות מסוגל ללבוש ולפשוט דמות לפי רצונו. לא כולם יכולים לעשות את זה. זה דורש כישורים מסויימים, וגם תרגול: לדעת מי אתה, ולדעת באופן רצוני לבחור באיזה מצב תודעה להיות. הרעיון הזה מתבטא באופן מאד יפה בספר "איש הקוביה" של לוק ריינהרט, שמתעסק עם היכולת לבחור בכל יום מחדש איזה צדדים באישיות שלך יבואו לידי ביטוי היום ובאיזה יחסים ביניהם. את הסביבה זה מטריף - כי נדמה שאתה מישהו אחר בכל יום. מבחינת האדם המתחלף - הוא אותו האדם, שמבטא כוחות שונים מתוך עצמו. לא יודעת עד כמה זה ברור, ההסבר שלי. מקווה שלפחות קצת 
|
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
20 באוק׳ 2010
פייה כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: "חמודה" בשבילי זה יותר גרוע מ"כלבה".
מה לגבי מיידלע? אוי ואבוי למי שיעז לקרוא לי ככה. זה כבר לא מצחיק. (התכוונתי, דרך אגב, ל"חמודה" שמגיע כמחמאה, כתגובה על משהו שעשיתי. לא לקטע הזה שיש לאנשים מסויימים לקרוא לזרים או ללקוחות בשלל כינויי חיבה. זה פשוט שיא של חוצפה ושל זלזול. אבל זה כבר לא קשור ליחסים שלי עם טדי אלא עם שאר העולם )
|
|
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
20 באוק׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: אני עושה בבדס"מ משהו דומה למה שאני עושה בשיעור משחק, או על הבמה: אני לא נותנת לכל מה שאני יודעת על עצמי להוביל אותי, אלא לחלק מסויים בלבד שהוא החלק שדרוש לי למשך השעה הקרובה. או במילים אחרות - אני בוחרת לחיות את זה. להכפיף את כל התודעה שלי למצב נפשי מסויים ולהיות כל כולי בו, להרגיש באמת את כל מה שה"דמות" מרגישה. במצב כזה הדמות היא לא משהו נפרד ממני, אלא איזה חלק ממני - חלק שמודגש ומועצם עד שהוא ממלא דמות שלמה שיש לה צורה ודיבור ומחשבות ורגשות.
למשל היותי שפחה - אמנם זה לא כל מה שאני בעולם, אך במסגרת מסויימת אני נותנת לחתיכה הזאת מהנפש שלי לעטוף את כל התודעה שלי. זה יכול להיות לשעה, לחודש, לשנה, לחיים שלמים - אפשר לראות את זה אצל שחקנים שבזמן עבודה על דמות לא פושטים אותה במשך כמה חודשים. חלק מהעבודה של שחקן זה להיות מסוגל ללבוש ולפשוט דמות לפי רצונו. לא כולם יכולים לעשות את זה. זה דורש כישורים מסויימים, וגם תרגול: לדעת מי אתה, ולדעת באופן רצוני לבחור באיזה מצב תודעה להיות. הרעיון הזה מתבטא באופן מאד יפה בספר "איש הקוביה" של לוק ריינהרט, שמתעסק עם היכולת לבחור בכל יום מחדש איזה צדדים באישיות שלך יבואו לידי ביטוי היום ובאיזה יחסים ביניהם. את הסביבה זה מטריף - כי נדמה שאתה מישהו אחר בכל יום. מבחינת האדם המתחלף - הוא אותו האדם, שמבטא כוחות שונים מתוך עצמו. לא יודעת עד כמה זה ברור, ההסבר שלי. מקווה שלפחות קצת זה לא פשוט להיות מי שאת? כולנו מורכבים ורב צדדיים, ובנסיבות שונות אנחנו חושפים צדדים שונים שלנו. צד אחד בעבודה, אחר עם חברים, משהו שונה לחלוטין עם בן הזוג, וצד נוסף עם אנשים זרים ברחוב. זה עניין רגיל ויומיומי. במשחק, או על הבמה, אנחנו משחקים דמות, ולא את עצמנו. אמנם, כדי שהמשחק יהיה מוצלח, אפשר שננסה לחשוף בעצמנו את אותם צדדים שדומים לדמות, ובכך לעורר אותה לחיים. אבל זה לא מה שאנחנו עושים בבדס"מ. שם אנחנו לא משחקים דמות, אלא מנסים לממש את עצמנו, או לשחרר ולהיות מה שאנחנו אוהבים. מה את אומרת מיידלע? |
|
|