מילים מילים

אני די מסכימה עם הזותי

אבל לגבי שמות/כינויים - אין ספק שיש כינויים שעושים לי רע.

קוריוז - אתמול היתה לי שיחה עם מישהו במסנג'ר. פאטישיסט קיצוני ומאוד ביזארי במיניותו (חובב זואופיליה למשל..)

ב-קי-צוווור, טיפוס משעשע לשיחה (ומלווה בהבעת זעזוע וגועל מידי פעם).

אתמול דיברנו על כינויים בחדר המיטות. הוא מספר לי שהכי הוא אוהב לקרוא לבת זוגו.. אתם מוכנים?
"חזירה מזדיינת" (והוא עוד שאל אם זה "עושה לי את זה"..)

אני נשבעת שגייסתי את כל החינוך האירופאי שלי שלא להגיד לו באותה שניה: "לך תזדיין עם כינים, יא פסיכי!"

אבל התאפקתי.

אז אם חשבתי שכינויים למינהם לא ממש משנים/מעליבים/מעצבנים - מסתבר שיש

זה העניין, מישלי.
"האדון שלך, האהוב שלך, הפרטנר שלך, שאוהב אותך.." לא יקרא לי כך.

כי הוא לא ירצה... ? (איך אפשר לדעת מראש ? הרי יש דינמיקה... ד(ג)ברים מתפתחים...)

או בגלל שאחרי שזה יקרה (במידה שזה יקרה) הוא כבר לא יהיה האדון שלך ? (כי תשלחי לו מכתב פיטורין...)

זה העניין, מישלי.
"האדון שלך, האהוב שלך, הפרטנר שלך, שאוהב אותך.." לא יקרא לי כך.

ב ד י ו ק !!

זו רק נראית סתירה לוגית, אך מי שבאמת מכבד ואוהב אותי - לעולם - ל ע ו ל ם לא יעלה על בדל שפתיו את המילים שמשפילות ומכאיבות לנפשי - אפילו לא רק כדי לראות האם ניתן להגמיש את הגבול הזה.

כי בעיני זו מהות הענין - שלמרות הבדס"מ, עדין יש מקום לכבד את הגבולות של הנשלטת, וממש לא מענין אותי "מה עושים כולם".

פושטקית.

המהות היא הרבה יותר עמוקה מאשר "לכבד את הגבולות של הנשלטת שלך".

המהות היא - לכבד אותה. (ולא, אין כאן סתירה בדסמית - לוגית)

משום שאני יודעת מי בחרתי לי וזה לא הסגנון שלו - עם כל הדינמיקה המתפתחת.
יש אנשים שבוטות עושה להם את זה, ויש שלא - משני צדי השוט.

הכל עניין של בחירה.

בוטות ממש לא מגרה אותי ולא הייתי בוחרת לעצמי אדם שזה כן עושה לו את זה.

יש הבדל בין להיות בהמי בסגנון ההתבטאות שלך, או להיות קינקי..

אני טיפוס אחר. אני בוחרת לעצמי את האחרים גם כן. זו כל התורה.

בעיניי (ורק להשקפתי) כשכל מה שיש שם, זה אהבה וכבוד ונתינה,
זה לעולם לא יתפרש אצלי כבוטה ולעולם לא יהיה בהמי מצידו.