מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 21 שנים •
15 ביוני 2003
מפליא אותי...
אני קורא כאן כל מיני דברים שאנשים כותבים.
למשל את כתביה של ליהי. כתיבה מלאת רגש ועמוסת עוצמה. הרבה מאיתנו מזדהים עם כתיבה כזו. כולנו, כולל האדונים כל כך רוצים פתאום לחבק אותה ברוך... אז איך.... איך זה, שכאשר מדובר בשפחה/עבד פרטיים שלנו, אנחנו יכולים להצליף ולהכאיב??? מדהים עולם הבדס"מ הזה שלנו! |
|
|
SubFlower(נשלטת){Mr. SL}
|
לפני 21 שנים •
16 ביוני 2003
נו באמת, זה לא קשור. מי כמוך יודע שישנם רגעים בהם אתם מצליפים בנו וישנם רגעים בהם אתם מחבקים אותנו קרוב אליכם ומניחלים לנו להרפות את שרירי גופני ושירירי ליבינו ולחוש את החום וההגנה שאתם נותנים לנו.
|
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 21 שנים •
16 ביוני 2003
מאהבה.
אם במקום "להכאיב" תשתמש בביטוי שהציעה לי פעם סאבית שהכרתי "להעניק כאב", השאלה נפתרת מאליה. אני לא מכאיב. אני נותן לה את הכאב שהיא צריכה. |
|
|
שולמית(לא בעסק)
|
לפני 21 שנים •
16 ביוני 2003
אהבתי את התשובה שלך פריניון
אני כואבת משמע אני קיימת. זו דעתי פחות או יותר
הלו בוי פסססטטט ת'קרב רגע }}}}}}{{{{{{ |
|
|
DeepBlue
|
לפני 21 שנים •
17 ביוני 2003
עולם הבדס"מ מדהים כי זה העולם היחידי בו מעניקים כאב והשפלה שלא מתוך שנאה.
אנחנו מעניקים לשפחות שלנו את מה שאנחנו אוהבים ואת מה שהן אוהבות , מעניקים להן אהבה. אבל האמת , לצופה התמים מהצד זה נשמע מאד מאד מוזר ))))
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
17 ביוני 2003
כל הסצינה הזאת נראית מאוד מוזרה לאלו שאינם נוטלים בה חלק (פעיל או סביל). ניסיתם פעם להסביר את הקטע לחברים ווניליים???
|
|
|
אדון האור(שולט)
|
לפני 21 שנים •
17 ביוני 2003
מאחר וסדיזם לא נכלל במילון שלי תחת ההגדרה חיובי
לפני הסשן הפיזי (אחרי שנים של סשנים מנטלים) הראשון עברתי 3' ימים של התלבטות פנימית בסוגייה בסופם הגעתי להבנה שהכאב לסאבית שלי הוא הצהרת אהבה, אכפתיות ושייכות. עצם העובדה שקורא אותה, חש מתי הכאב נכון, חש את העוצמה הנדרשת לה ברגע נתון שולח יד ללטף ומחבק ברגע הנכון, השילוב הזה נותן לה להבין את רגשותי כלפיה. בדס"מ עושה מאהבת אדם. |
|
|
|
רויטל
|
לפני 21 שנים •
17 ביוני 2003
מצאתי בזכות אדון האור
בזכות אדון האור מצאתי את האשכול הזה
אז איך.... איך זה, שכאשר מדובר בשפחה/עבד פרטיים שלנו, אנחנו יכולים להצליף ולהכאיב??? גם אני שואלת את אותה שאלה .. ואף דמעות זולגות מעיני כשאני אוהבת אהבה טהורה, שיוצאת מהלב, מבפנים...אני יודעת שאני רוצה רק לרצות אותו, רק לאהוב אותו, רק להעניק ככל שניתן.. ואז שואלים אותי האם את מוכנה למען האהבה לסבול כאב? אז כן בטח ..אני מוכנה לעשות הכל בשבילו.. אבל האם הוא אוהב אותי בעוצה כמו שאני אוהבת אותו..הוא מסוגל להכאיב לי? בידיעה שזה כואב..המבט הקר בעינים? ההצלפה שבאה מיד?? איך אפשר לאהוב אותי ובמקביל להכאיב לי? הסיפור שלי לעולם הזה הוא מורכב ביותר.. הוא סיפור אהבה כמו רומיאו ויוליה.. אהבה אחת היתה לי..וזכיתי לטעום ממנה וללמוד הרבה הרבה בזכותה אם תרצו אשתף אותכם בסיפור שלי וכך תדעו למה הגעתי בכלל לכאן ובזאת אני אסיים במשפט שמאוד מתאים לסיטואציה ולסיפור "חתומה בדמעות של כאב ואושר" |
|
|
Lordpain(שולט)
|
לפני 21 שנים •
17 ביוני 2003
בשבילי להכאיב זו היא רק דרך אחת בא אני מבטא/מגשים את השליטה בשפחתי, אני שולט כי זה מבטא/מגשים את אהבתי או את משיכתי המינית כלפיה.
הסכמה מלאה או לא כלום.... |
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 21 שנים •
18 ביוני 2003
אני מרגיש ,צורך לחבק,כי אני ממש מזדהה ומבין את כל הכאב.
זו הסיבה,שמזוכיסטים מחוץ לתחום אצלי. לדעתי יש משהו כמעט מיסטי,מיוחד במינו,בקשר בין סאב/ית לדום/ית,הרבה אמון הרבה רגש ואהבה. ולעניין הוונילים,באמת הם לא מבינים את זה,כמה שאני מנסה להסביר להם,שזאת אהבה(רק אהבה שונה),והם בשלהם. בקיצור לדעתי הרבה סאב/ית זקוקים לאהבה ובאותה המידה את הכאב וההשפלה. מה הסיבות לכך? תפתחו שירשור חדש,ואספר לכם מה אני חושב  
|
|
|