Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
7 בנוב׳ 2010
על הצמא
בבקשה, בבקשה תני לי. אין לי רחמים, כולי רחמים עצמיים, בבקשה, תני לי. הקירות צהובים מנורת הלהט החמה. בבקשה, תני לי, תני לי. את כל כך מושלמת, אז תני לי בבת אחת, פעם אחת, בודדת, לגעת. כשהייתי ילד חשבתי כמו ילד, תני לי לרצות, בבקשה, אין לי רחמים בשבילך, אין לי כלום, רק תני לי מנוחה זונה מטומטמת אחת. כשאת עומדת מולי, הקול הנוראי שלך מחליק ביופיו בתעלות השמע שלי ומלטף את עור התוף. זונה מטומטמת, אז תני לי את החלב והדבש שמגיעים לי. אני חזיר, אני טיפש, אני צריך, אני תינוק, אז תני לי, כי אין לי רחמים בשבילך, ואין לי אמפתיה, ואין לי כוח בשבילך, רק למצוץ כמו זחל את הלשד של הירכיים העסיסיות שלך. זונה אחת, אני שונא אותך.
אין לי כוח אלייך, אני עייף, אוכל לישון עכשיו אלף שנים, לחלום על ריח עור המגף. תני לי, תני לי, בבקשה, תני לי, אין לי כוח אלייך, אני צריך להוציא את זה ממני, אני רוצה להוציא את זה ממני, אז תני לי זונה מטומטמת, תני לי, על החול היבש שמתפורר מתחת לבניין, תני לי על המרצפות הישנות בדירה התל אביבית שלי, תני לי מתחת לפנס רחוב בראשון מכורתי. אני כל כך שונא אותך, את כל כך מושלמת, אז תני לי, תני לי, אני מבטיח, זאת תהיה הפעם האחרונה, לא אבקש שוב, רק תרווי את הצמא הזה, את השקט הזה. אני יודע שבסוף אשכב שקט והצמא ילקח ממני, והשלווה תבוא אלי, והכל קשור אלייך וללעג המטומטם והשנון שלך, אז תני לי, תני לי את הישבן שלך, אלקק לך את הטוכעס. בבקשה, אלה, את כל כך נלעגת, למה את עומדת ככה עם המגפיים, למה את נועלת מגפיים אם את לא מתכוונת לדרוך איתם, זונה אחת, אני שונא אותך. תני לי בתוך המקלחת הישנה שלי, תני לי כשהחלודה מתקלפת מהברזים הישנים, ואני הרי משלם כל כך הרבה על הדירה הזאת ועל החיים האלה, ואני רק שכיר מושתן בתוך עולם של עבדים, כולם הולכים אל המסך, ואין לי כוח להרים עט, שלא לדבר על פטיש, אז תני לי, תני ללקק לך את המגפיים והעקבים והטינופת. כי את... השמש תשקע, נשכב על החוף, על השמיכה, אוציא את הבוז'ולה ואמזוג לך, תראי את מעט העננים מלטפים את הארגמן, נשים מוזיקה שאת אוהבת, אקריא לך את אודן, תצחקי, את תהיי כמו דיאן קיטון, נרדוף אחרי הלובסטרים, אני מבטיח. כי את זונה, אני, אני אין לי רחמים פרט לרחמים עצמיים, יש לי רק חלום אחד שקשור למגפייך, אז תני לי את מה שאני צריך, הצמא שלי דורש, המוח שלי דורש, העייפות שלי דורשת, ואת – את זונה מטומטמת, שנונה ולא פרייארית. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
או, סוף סוף מתחילים לראות קצת את הבשר החשוף. במקום עטיפה שומנית וחלקלקה של פנטזיה חובקת כל מרגישים את הקצוות של איזו עצם חשופה ואמיתית. כמה צינורות חלודים יש בנפשו של מזוכיסט?
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
יותר מידי קללות, מרגיש כאילו הקאת עלינו שד שסובל מתסמונת טורט.
הו וול, לכל אחד יש שד. ..אהבתי את המשפט, שגרם לי להרהר: "למה את נועלת מגפיים אם את לא מתכוונת לדרוך איתם...אני שונא אותך" |
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
גם אני אהבתי מאוד.
אהבה ושינאה, סגידה ובוז, האדרה וגימוד, משיכה ודחייה, תשוקה להטמע, לספוג ולהדחק לכל חרך בגוף, יחד עם רצון לסלק ולהסתלק ולהיעלם. כל שלל התחושות הפרדוקסליות שאפשר לדמיין בקשרים בין אנשים, מתעצמים פי אלף בעולם השליטה. כנראה שגם בפנטזיות עליו. |
|
|
blue roses(אחרת)
|
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
אזמין אותך לכיתה,
בטוח שתסביר טוב ממני מהי "אמביוולנטיות" (מה-מה, המורה?).
|
|
|
| אמן בעל נוסטלגיה(נשלט) |
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
תיאור הצמא הוא נהדר, אלא
שיש יותר מדי קללות.
|
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
8 בנוב׳ 2010
מה ההרהורים?
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
9 בנוב׳ 2010
תגיד
רגע דוגרי כשאתה כותב כזה טקסט פה מלא בדיבור כזה לא יפה אתה לא מת שמישהי תכנס בך? זה לא מה שאתה מבקש פה? למה לא לבקש יפה? למה מגיע לך? וכולנו יודעים מה קורה אם איזו אישה כאן מעיזה אז חאליק להאדרה העצמית הזו יה וודי אלן כי בדיוק דיבורים כאלה מוציאים לאישה את החשק בברכה. |
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 14 שנים •
9 בנוב׳ 2010
Morticia כתב/ה: תגיד
רגע דוגרי כשאתה כותב כזה טקסט פה מלא בדיבור כזה לא יפה אתה לא מת שמישהי תכנס בך? זה לא מה שאתה מבקש פה? למה לא לבקש יפה? למה מגיע לך? וכולנו יודעים מה קורה אם איזו אישה כאן מעיזה אז חאליק להאדרה העצמית הזו יה וודי אלן כי בדיוק דיבורים כאלה מוציאים לאישה את החשק בברכה. נראה לי שזה ברור מאליו שאין כאן מטרה לגרות ולמשוך, אלא לחלוק קונפליקט. אני מתייחסת לטקסט מבחינה אסתטית/יצירתית/אמנותית, כי על הסכסוך הזה כבר שמענו בכמה ורסיות שונות הממוחזרות שוב ושוב ע"י מס' כותבים ספציפיים שעולמם הפנימי טרוד בשאלות אלו, ואין כאן משהו חדש. שונאים-סיפור אהבה. עם התסכול מגיעים כעס ושנאה ויתר רגשות שהם לכאורה מן העבר השני של מתרס התשוקה. כאמור, לכל אחד יש שד, התובע ממנו קורבן אחר. אני מקווה עבור הכותב, שהוא מצליח לקשור קשרי חברות ורעות ואינטימיות עם המין הנשי, וגם אם לאו, שאין הדבר מאמלל אותו ומביא אותו לכדי סחרחרת של רגשות שליליים ממנה קשה להיחלץ. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
9 בנוב׳ 2010
זאת הביקורת הראשונה (השלילית) שאני כותב בכלוב, מתוך אידיאולגיה. אי בטוח אצטער על זה.
וגם זה רק בגלל שלשנינו אין מנוי זהב. אז אציין שאני בדרך כלל מאוד אוהב את הכתיבה של צ'ארנוחה, אבל הפעם אני מסכים למרי ג'יין שיש פה יותר מדי קללות. כתבת משהו דומה לפני איזה שבוע שבועיים, ואז מאוד אהבתי, אבל הפעם הצרחה נשמעת לא אמינה כלכך. קצת כמו ילד בן שש-עשרה שמסניף גת במקום ללעוס, ואחרי פעמיים צועק ומקלל שהוא מכור והחיים נגמרו. אני דווקא כן מרגיש שיש משהו במה שמורטישיה אמרה, מהצד שלי אגיד שלי זה כן עושה חשק להעיף לו סתירה ולהגיד לו - יאללה, יאללה מה אתה מתבכיין? כאילו, אין לי בעייה שאנשים יסתכלו על עצמם, סבבה, באמת. אתה מרגיש צורך להסתכל לה רק על המגף ולשנוא אותה בלב. בסדר. אבל כמה אפשר להיות בכייני בגלל זה? החיים שלך באמת כלכך איומים ונוראים? |
|
|