נגד מאגר הפדופילים: "לשקם, לא לקעקע אות קין"

קייסי • 15 בנוב׳ 2010

גמד, הלב מסכים איתך. המאגר הוא פיתרון גרוע. אבל כיום משוחררים לחופשי אנשים שהם פצצה מתקתקת, ולא תמיד באשמתם. זו פתולוגיה נוראה. איזו הרתעה יכולה לעבוד נגד עוצמתו של היצר המיני? איזה עונש אפקטיבי פה?
הם לא זוכים לחופשות מהכלא בדיוק כי אין איום אפקטיבי שיעצור בעדם. אבל מה קורה כשהם משתחררים? כלום! הם פשוט הולכים לדרכם וחוזרים לסורם. כמו שאמרה השליטה, אחוזי ההצלחה בשיקום פדופילים אפסיים כמעט.
כמו שציינתי קודם, המאגר (ברור שלא במתכונתו הנוכחית שכוללת מואשמים ולא מורשעים וכולי, ברמה העקרונית) הוא רע במיעוטו, בהיעדר התמודדות אמיתית של המערכת.
נכון, המערכת צריכה להדרש לסוגיה המורכבת הזו ולמצוא לה פתרונות. או ברמת הטיפול והמניעה הרפואיים או ברמת ההרחקה הפיזית מן החברה.
אתה יכול לשחרר רוצח מהכלא אחרי שריצה את עונשו, אבל ספק אם תאשר לו רשיון לנשק לאחר שיחרורו. זכויות הפרט צריכות להיות משניות, לטעמי, כשאדם אוחז ביצר המיני שלו כבאקדח דרוך או מעשן.
אבל המדינה שלנו נמנעת מהתמודדות בסוגיות הרבה פחות מורכבות מזו - אז בהגנה על הציבור מפתולוגיה מהסוג הזה אפשר לסמוך עליה?
קראו לי ספקנית, אבל אני לא בונה על הטיפול המימסדי שיפתור את הבעיה הסבוכה הזו, תוך שמירה מקסימלית על זכויות הפרט בכל צד של הסיפור. *בהיעדר* פתרון מימסדי, הייתי רוצה לדעת אם יש פדופילים שגרים ליד גן השעשועים הקרוב לביתי.

Brave Dwarf • 15 בנוב׳ 2010

אורצ'יק. למה לא?
ואיך את מסבירה את העובדה שכמות מקרי הפדופיליה גדלה מיום ליום? פשוט כי פעם לא סיפרו?

Brave Dwarf • 15 בנוב׳ 2010

קייסי. אבל הנה את שוב חוזרת על מה שאמרת קודם - אנחנו אימפוטנטים, ולכן נגרום להם לשלם את המחיר. לולי הייתה קיימת תרופה לאסטמה (ונטולין?) ואסטמה הייתה מדבקת היינו כולאים את כל אלו הסובלים מאי ספיקת ריאות בכלא מיוחד? זה מרגיש לי מעוות לחלוטין. אני לא יודע אם מישהו כאן זוכר את הימים כאשר פרץ האיידס. אני הייתי ילד אז. אני דתל"ש, הוריי משתייכים לקהילת בית חב"ד. לחב"דניקים יש את המנהג הזה לערוך סבב בית חולים. בבית לוינשטיין, בחדר מיוחד, היה כלוא נער שנדבק דרך עירוי. עד היום אני זוכר איך אמי נהגה לספר לי שלא מכניסים לחדר שלו, מזהירים אפילו מלגעת בדלת. איך כל הרופאים נכנסים לשם בחליפות שדאז נשמעו לי כמו חליפות חלל. אני אפילו זוכר את שמו כי אמא הייתה מתפללת עבורו. אח"כ כשקצת גדלתי דווקא אצלנו בקהילה השתמשו באיידס כמחלה של חילונים עם כל המשתמע מכך. אסור לבודד ככה בני אדם. מזל שכלאו אותו שם ולא הגענו למצב לפרסם שמות ותמונות ולבנות מאגר.

הוא מת לבד. בחדר אטום.
לא יודע, קייסי. זה מרגיש לי לא נכון.

קייסי • 15 בנוב׳ 2010

איך אפשר להתחיל למנות את כל הדברים שלא מרגישים לי נכון?

החל מהעובדה שבדיקה דמוגרפית קטנה מלמדת שבתי הכלא מאוכלסים ברובם במוכי גורל שלא היה להם הרבה סיכוי להמלט מגורלם המר מלכתחילה. ילדים בסיכון שהמדינה ציפצפה עליהם כשעוד אפשר היה אולי לשנות ולהגן עליהם, אנשים ממשפחות מפורקות, בני שכונות מצוקה שגדלו לתוך עוני ופשע וכדומה. האם הענישה תמיד חופפת 'צדק'? לפעמים היא סוג של אילוץ, או אפילו סתם נקמה. איך זה שדוקא "בני הטובים", שזכו להיוולד בסביבה שאיפשרה להם בחירה קלה יותר בין טוב לרע, ובכל זאת בחרו ברע, יכולים לממן הגנה יקרה מספיק כדי להיחלץ לעיתים מעונש?
איך זה שאנשים לוקים במחלות איומות או מתים במלחמות או נגרפים באסונות טבע במימדים קולוסאליים כאלה, שהפרט בהם הופך זניח מפסיק בסטטיסטיקה?
הילד ההוא שפגשת בחדר הבידוד נקלע ודאי לתקופה הבורה והחשוכה של ראשית ימי האיידס ומת בנידוי ובבדידות, לשווא. טרגדיה כפולה ומיותרת. אבל אתה לא יכול לדמיין מגפה מדבקת עד כדי כך, שהציבור פשוט יבודד ויכלא את הנדבקים בה, על לא עוול בכפם, רק כדי למנוע מהמגיפה להתפשט?
ז'אנר שלם של סרטי טראש מבוסס בדיוק על תרחישי בלהה מהסוג הזה.
המוטציה האיומה הזו של הטבע, אנשים שנמשכים לילדים, מרגישה לא נכון. אבל עובדה שהיא קיימת. לא כל מה שמרגיש לא נכון ניתן למנוע בדרכים שכן מרגישות נכון.

huan • 15 בנוב׳ 2010

מישהו צריך לשלם את מחיר האימפוטנציה של החברה, תחושת חוסר האונים וחוסר האמון במוסדות השילטון.
אינני יודע האם ניתן לשקם פאדופילים, אני יודע שקיימים אמצעים למנוע מהם לפגוע בילדים. שיעור הרצדוויזם והנזק הנגרם לילדים אילו גדול בהרבה מהנזקים שיגרמו לפאדופילים מסירוס כירורגי (סירוס כימי ניתן לעקוף על ידי זריקות טוסטסטרון ואל כן תלוי יעילותו תלויה ברצונו של הפאדופיל להשתקם).

במצב כיום הילדים הם אילו שמשלמים את המחיר, עכשיו יהיו אלה גם הפאדופילים. באופן אישי הייתי מעדיף שמי שישלם את המחיר יהיו נבחרי הציבור שלנו והפקידות הבכירה והחברה בכללותה המאפשרת להם להתנהל בצורה פושעת באין מפריע.

בעולם לא מושלם שכזה הקמתו של מאגר מאין זה מטומטמת (ולדעתי אכן מדובר בצעד של יאוש שלא יביא כל תועלת ויתכן ויוביל לפגיעה בחפים מפשע) לא פחות מהעדר פעולה כלשהי והעדר נכונות להתמודד עם המצב.

מיתוסית​(שולטת) • 16 בנוב׳ 2010

אני לא באמת יודעת מה המאגר הזה יתן, במיוחד שלא מדובר במאגר ממשלתי, ואז יש סיכוי לטעות. הם מפרסמים אנשים שעוד לא הורשעו ואנשים שאולי זוכו ואין פיקוח. מה גם שהם יכולים לשנות את מקום המגורים שלהם ואף הורה לא באמת הולך לבדוק כל שבוע (או כל יום, כמו שהציע האתר שזה פרנואידי לחלוטין, לטעמי) אם המאגר התעדכן ואם יש שם מישהו שהפרצוף שלו נראה לו מוכר.
וכמו שציינו- יש עוד הרבה פדופילים שלא נתפסו, או נתפסו ולא הורשעו אז לא כדאי לשקוט על השמרים.

באחריות כל הורה לדעת איפה הילד שלו מסתובב, עם מי, לדאוג שהילד ישתף אותו באירועים חריגים, להסביר לו שיש אנשים מסוכנים בחוץ, לא לדבר עם זרים וגם לספר על קשרים מיוחדים בעלי אופי מיני או פרטי עם אנשים שהוא מכיר. אני לא חושבת שזה נכון להסביר על בסיס יומיומי כמו שמישהי פה הציעה, כי זה גם יכול לפתח חרדות אצל ילד, אבל כן להזכיר מידי פעם. חשוב להדגיש שגם אנשים קרובים עלולים לפגוע בו, שבכל מקרה אם יקרה משהו הוא לא אשם והוא חייב לספר ולא נכעס עליו (הילדים בד"כ לא מספרים כי הם מפחדים שההורים יכעסו עליהם ויאשימו אותם).

כמו כן, אם אנחנו באמת מנסים לחקות חלק מהסטייטים בארה"ב, אז לפחות לעשות את זה כמו שצריך- אני חושבת שברגע שפדופיל או עבריין מין סידרתי משתחררים, צריך להיות עליהם פיקוח של קציני מבחן, להציע להם טיפול ושיקום. מצדי שלתקופה של שנה- שנתיים יהיה אזיק אלקטרוני כדי לוודא שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים למקומות שיש בהם הרבה ילדים (לא זוכרת כמה זה בארה"ב, משהו כמו מאה או מאתיים מטר) וכמובן לאסור עליהם לעבוד עם ילדים.

אני כן חושבת שזה רעיון טוב שכל הורה ידאג לוודא מול המוסד שילדו נמצא שם: בי"ס, פנימיה, חוג, מתנ"ס, מועדונית וצהרון, שאם יש שם גברים- שהם הגישו אישור רישום פלילי מהמשטרה ושיגישו אותו כל שנה.
בל נשכח, שלפעמים יש נוער פוגע מינית שאף עשוי להיחשב כפדופיל למרות שהוא לא בגיר כמו למשל בן 16/17 שנמשך לילדות או ילדים מתחת לגיל 12, שעשוי להיות המורה הפרטי של הילד שלכם, או לפגוע בו במהלך תנועת נוער כלשהי.

אני חייבת לציין שיש כמה דיעות קדומות שרווחות בקרב הורים ואנשים שאינן נכונות וזה אולי המקום להפריכן:
1)שאין כמעט תקיפות מיניות של פדופילים כנגד ילדים בנים, ולמעשה יש יותר פגיעה בבנים עד גיל מסויים מבנות ואז זה הופך להיות כמעט שווה, כך שזה הכרחי להזהיר גם ילדים ממין זכר.

2)שמדובר במישהו שהילד לא מכיר והוא מושך אותו לשיחים, כמו הדיעה הקדומה לגבי אונס. במציאות, ישנה היכרות כלשהי ולו מינימלית בין הילד לתוקף, הם בד"כ לא כופים את עצמם אלא מנסים לרכוש את אמון הילד, לשחק איתו, להכיר אותו, לבנות סוג של מערכות יחסים על הילד ורק אז לנסות לנצל אותו מינית במיני שכנועים שונים. הרבה פעמים ילדים במקרים האלה מסכימים כי הם לא רוצים לאבד את היחס המיוחד שהם מקבלים מאותו אדם. פדופילים רבים הולכים למשל לגן שעשועים והם ממש בוחרים את הילד בזה שהם רואים שאין עליו השגחה, או שהוא לא מסתובב עם ילדים אחרים אחרי בי"ס, ילד מבודד. הוא עשוי אפילו ליצור קשר עם ההורים ולרכוש את אמונם ולהגיע כמה פעמים לגן השעשועים עד שילמד את התדירות והדפוס שיש לגבי השמירה על הילד. זה לא חייב להיות ממתקים, יש שיטה ידועה נוספת כמו "תסביר לי איפה..." או "יש לי גור כלבים נחמד, רוצה ללטף?" (ולפעמים אפילו מביא איתו כלב) וכו'.
הרבה פעמים זה יכול להיות שכן, קרוב משפחה, האיש במכולת, השומר בבית ספר וכו'... דמויות שהילד בקשר יומיומי איתם או בתדירות גבוהה והוא לא חושב שהוא צריך להירתע מהם כי ההורים תמיד אמרו להיזהר מזרים.

3)האמונה שפדופילים אוהבים רק ילדים ולא מסוגלים לנהל מערכות יחסים עם נשים בוגרות. זה לא נכון, הפדופילים נחלקים בחלוקה גסה לשניים (ממש כמו אנסים): המתעללים המצביים שמנהלים בד"כ יחסים עם נשים, נשואים או גרושים, יש להם לפעמים ילדים, הם פועלים מדחף (לכאורה) שאינו בר כיבוש, תופסים בשאט נפש את מעשיהם וקל יחסית לטפל בהם. מצד שני יש את המתעללים ההעדפתיים שהם יותר מתכננים, מעדיפים באופן ברור ילדים, מבחינתם הם מביעים אהבה כלפי ילדים ולא מבינים בהכרח שזה פוגע בהם או תופסים ילדים כיצורים בעלי דחף מיני. קשה יותר לשקם אותם והם רצידיביסטים (סדרתיים).

4)האמונה שפדופיל בהכרח אונס ילדים, בעוד שרוב הפגיעות הן מעשים מגונים כמו למשל התחככות בילד, היחשפות בפני הילד של איבר מין או צפייה בפורנו ביחד, נגיעות בישבן או באיבר המין וכו'. החלק שבו מתבצעים מעשי סדום או אונס הם יחסית באחוזים מעטים לשאר הפגיעות, לכן גם יותר קשה לתפוס אותם כי גם לא תמיד הילד יודע ושם לב שזה לא בסדר.

כשליש מהפדופילים סבלו בעצמם מפגיעות והתעללות מינית בילדותם.

אני חושבת לאור הנתון הזה, שהם בעצמם קורבן. זה לא נותן לגיטימציה לעשות את דבריהם, אבל לכלוא אותם עד סוף ימי חייהם בכלא זה לא פיתרון וגם לא להודיע עליהם שהם כאלה, כי הרי תמיד הם ימצאו מה לעשות ועם מי ותמיד יהיה את הילד המוזנח או זה שקל לפתות אותו כי הוא לא מקבל אהבה ותשומת לב בבית שיהיה אפשר לנצל.
אני כן חושבת שצריך לטפל בהם. טיפולים קבוצתיים ופרטניים בשיטה הההתנהגותית קוגנטיבית כן עוזרים ברמה מסויימת (כמו למשל שליטה בדחפים ולמידת כלים להימנע מקירבת ילדים כשעולה דחף), בארץ בבתי הכלא יש בתי כלא מעטים שיש בהם טיפול בפדופילים והם פרטניים בלבד.
אני חושבת שלאחר הכלא צריך גם לטפל בהם.
סירוס הוא לא פיתרון גם בגלל שהם יכולים להזריק לעצמם טסטוסטרון כפי שציינו, וגם בגלל שהסירוס הכימי לא עובד על כולם וגם אותו פדופיל אולי לא יאנוס, אבל כן יפגע מינית בדרכים אחרות שצויינו לעיל, ובשבילן לא צריך זקפה. גם לא בהכרח דחף מיני, אם הפדופיל חושב שכך צריך להביע אהבה.

לתלות אותם בחוצות העיר ולחתוך להם את הביצים, לא יתן לאף אחד כלום ואני תמיד מתפלאת למה אנשים כל כך רגישים לנושא הזה, כולל מטפלים שלא רוצים לטפל ולהתמודד איתם, אבל אף אחד לא אומר כלום לגבי מגלי עריות או מתעללים פיזית ונפשית בילדים שלהם וזה גרוע לדעתי מאונס חד פעמי ממישהו כלשהו מאשר פגיעה במשפחה על ידי אדם שאמור לדאוג לילד, אבל פוגע בו וביחסי האמון ביניהם ועל בסיס קבוע וגבוה יותר.
איש גם לא מדבר על האנסים האחרים, הרגילים, מה עם ההורגים, התוקפים, הגברים שמכים את הנשים ואת הילדים?
כל אלה פוגעים פגיעה ממשית וטראומטית והורסים חיים של אנשים והם ישובו לעשות זאת כשישתחררו ללא טיפול ושיקום.

מיתוסית​(שולטת) • 16 בנוב׳ 2010

חשוב לציין שאי אפשר לכפות על אף אחד טיפול, להציע לפדופיל לבחור בין שיחרור מוקדם לטיפול זה סוג של כפייה שנוגדת את חוקי היסוד.
טיפול בכפייה לא יהיה יעיל, כמו עם כל אוכלוסיה שהיא שמטופלת לא מרצונה החופשי ולא מרצון בשינוי.

בארץ אין כמעט דגש על טיפול לא בכלא ולא אחריו וגם אם פדופיל ירצה לקחת סירוס כימי, הוא צריך לשלם על זה ומאות שקלים ולא כל אחד יכול לעמוד בזה וחבל שהמדינה לא מממנת את זה.

Deadpool • 16 בנוב׳ 2010

תראו את הסרט The Woodsman, עם קווין בייקון.

http://www.imdb.com/title/tt0361127/

אני חושב שזה עלול לגרום לכם להסתכל על הדברים בצורה קצת אחרת.

Re: אין לימושג מה כתוב בכתבה

נוריתE • 16 בנוב׳ 2010

האופציות היחידות הקיימות כיום הן טיפול תרופתי
או סרוס כימי
זה וזה,לא עובדים
כי פדופיליה היא בראש ולא באברי המין
צריך להרחיק אותם מהחברה.

Re: אין לימושג מה כתוב בכתבה

nerissa​(אחרת) • 16 בנוב׳ 2010

יותר מידי זמן עבר מאז אמרתי לך שאני אוהבת אותך! זהו לך!