| en1 |
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
ירח מר
רומן פולנסקי, 1992.
ירח מר הוא סרט המראה, בעיניי, את העוצמה הטמונה יחסי סאדו-מאזו באופן החזק ביותר. בסרט, אוסקר האמריקני מפליג ביחד עם מימי, אישתו הצרפתיה והצעירה, על ספינה המפליגה לתורכיה. שם הוא פוגש את נייג'ל ופיונה, זוג אנגלי נשוי. הוא סופר כושל אשר חש צורך עז לספר את סיפור אהבתו עם מימי אישתו, ונייג'ל הוא הקורבן. אוסקר מספר לו את סיפורו המיני והסוער ונייג'ל האנגלי המאופק, מזועזע למשמע אוזניו. אך כמו הצופה בסרט, גם הוא אינו יכול להפסיק להאזין לסיפור ואף צמא לכל פיסת מידע שניתנת לו. כפי שאני רואה זאת, הקשר בין מימי ואוסקר מחולק לארבע פאזות. הפאזה הראשונה היא ההתאהבות שלהם. אוסקר נכבש על ידי יופייה של מימי וקסמיה. בחלק זה בסרט רואים את התשוקה העזה בין השניים ואת הערצתם ההדדית זה לזו. הם אינם יוצאים מדירתם ורק עוסקים בעינוגי הגוף. בחלק זה ישנן סצנות ארוטיות מהמדהימות שראיתי. לאחר שהשניים שבעים מהמיניות האחד של השני, הם מעוררים אותה מחדש על ידי משחקי שליטה. בפאזה השנייה, אוסקר מגלה את העונג הקיים בלהיות מושפל על ידי אישה יפה והשניים מתמכרים לכך. ביגדי עור, קשירות, כאב, השפלה – הכל חלק מהמשחק. שלב זה מגרה ומענג, אך עיקר תפקידו הוא לרמוז על הבאות. מה שהיה בתחילה משחק יהפוך במהרה למציאות נוראית, אך ממכרת לא פחות. כצפוי, גם המשחקים מאבדים את יחודם ואוסקר חש כי הוא רוצה לחזור אל המציאות שמחוץ לדירתם הסגורה. לאט לאט מימי מתחילה להימאס עליו. הוא מרגיש חנוק ורוצה להיפרד ממנה. מימי מתקשה לקבל זאת ומתחננת שיקבל אותה בחזרה, בכל תנאי. היא מוכנה לעשות הכל. ברגע זה מגלה אוסקר את כל הרוע שיש בנפש האדם. בבת אחת, האדם שהיה הכי חשוב לו הופך למושא להתעללויות בלתי פוסקות. רצית להישאר בכל תנאי? תנסי אותי, הוא חושב לעצמו. בכל הזדמנות הוא מכאיב ומשפיל אותה עד עפר. בהדרגה, מימי מאבדת צלם אנוש. הצופה נגעל מהאופן בו אוסקר מתעלל במימי, אך מכיוון שמימי נשארת בקשר הנוראי הזה, נוצרת תחושת סיפוק מהכאב שהיא חשה. היא מביאה זאת על עצמה ולכן זה מגיע לה. הצופה לומד מהו הרס עצמי במובן הכי חזק של המילה. יש לזכור שכל הסיפור נגלה לצופה כאשר אוסקר מספר אותו לנייג'ל. מכיוון שנייג'ל הוא אנגלי מלא בושה ו"הגינות" הוא מזועזע מכל פרט בסיפור, והצופה פשוט אינו מסוגל להיות בצד שלו. ההתיפיפות שלו נראית כל כך מגוחכת, כך שנותר לו רק להזדהות עם אוסקר. כך הצופה נסחף לחוות עימו את ההנאה שבגרימת סבל וכאב לאדם אהוב, וכך פולנסקי מאלץ את הצופה להכיר בצד הסאדיסטי שקיים בנשמתו של הצופה. שיא ההתעללות מגיע כאשר אוסקר מכריח את מימי לעשות הפלה של ילדם ולאחר מיכן נוטש אותה במטוס נוסעים, כאשר היא בטוחה שהם נוסעים יחדיו לחו"ל. בשלב זה, אנו נפרדים ממימי לשנתיים, כאשר היא נותרת בזכרוננו המומה, מושפלת וכואבת יותר מתמיד. את הפרידה אוסקר מנצל להוללות מינית עם נשים רבות. אך כמו כל תקופה בחייו, יסוד המוות והכאב אינו מניח לו. לאחר שנתיים הוא עובר תאונת דרכים ומתאשפז בבית חולים. כל המאהבות שלו נוטשות אותו והוא נשאר בודד. היחידה שבאה לבקר אותו היא מימי. הפעם היא סקסית וחזקה יותר מתמיד. בפיתוי קטן היא גורמת לו ליפול ממיטתו והופכת אותו לנכה. והכאב שלו רק מתחיל. כעת הוא נתון לחסדיה. ושוב הצופה נסחף לתוך מסע נקמה ממכר ומתוק. אוסקר אינו יכול לטפל בעצמו ומימי לוקחת על עצמה את התפקיד. אהמממ, כמה כיף לראות את מימי משאירה אותו באמבט קר ולראות אותו זוחל החוצה על גחונו. כמה עונג וגועל עולים כאשר היא מזריקה לו את תרופתו באלימות אכזרית, אך הוא מולה חסר אונים. עם הזמן, השניים מבינים כי עוצמה כזאת של אהבה ושנאה כבר לא יחושו עם אדם אחר בחייהם, לכן הם מחליטים להתחתן. החתונה נראית מעוותת וחולנית, כמו הקשר של השניים. וכך, נשואים, תלותיים ושונאים, נייג'ל ואישתו פיונה פוגשים אותם על הספינה. הסיפור מעביר בזוג האנגלי טלטלה גדולה. שניהם נמשכים-סולדים מהזוג המוזר. כל אחד מהם עובר תהליך באופן נפרד, אך כאשר הם רואים את סופם המר של אוסקר ומימי, הם חוזרים האחד לחיקו של השני. לאחר שנגעו בפן הפחות שקול ורציונלי של החיים הם גם פגשו את ההרס הטמון בו, הזדעזעו והתרחקו ממנו. אך הם לא אותו זוג שעלה על האונייה בתחילת הסרט. הם עברו דרך ארוכה. היעד שלהם היה הודו – יעד פראי ומסתורי. אך למעשה, נראה כי הם הגיעו אל המקומות הכי פרועים שלהם כבר במסע עצמו. מי שראה את הסרט יודע שיש בו עוד נקודות רבות למחשבה – ניתוח התהליך שעוברת פיונה במהלך הסרט היחס אל הולדת ילדים לעולם התפקיד של ההודי והילדה שלו ניתוח ליל הסילבסטר – גם כתחילתה של תקופה חדשה וגם מסיבת תחפושות המעידה על הסתרה והצגה של דמויות מסוימות. הדמויות כמייצגות את המדינות שלהן – ארה"ב, צרפת ואנגליה. תפקידו של ההומור השחור ועוד ועוד… אבל אולי הנקודה החשובה ביותר בסרט, היא מה הוא עושה לצופה בו, ולכן עכשיו קצת אליי. כמובן שכשכתבתי 'הצופה', אני מתייחסת אל עצמי ואל חוויות שעברתי במהלך הסרט. אני יכולה רק לשער שצופים אחרים חשו כמוני. בשבילי, לסרט יש חשיבות גדולה. בעזרת ניתוח חווית הצפיה אני יכולה ללמוד על עצמי ועל האופן בו אני רואה את עולם הבדס"מ. החלק בו אוסקר ומימי משחקים בשולטת-נשלט הוא נחמד, אך לא יותר מזה. כמו שהם מוותרים עליו די במהירות, כך גם לי הוא נהיה משעמם. בעולמנו, המשחקים הללו קרויים סשנים. כאשר השליטה היא משחק, מיד אחריו מגיעה הנשיקה והמשחק מסתיים. לא זו נראית לי המהות. החלק בסרט בו הוא מתעלל בה והחלק בו היא מתעללת בו הצליח ליגוע בי בעוצמה רבה בהרבה. ברגעים בהם היא מנסה לרצות אותו והוא רק ממשיך להכאיב ולהשפיל אותה עוד ועוד עד עפר, שם היה הריגוש. הרגשתי שהסרט מאפשר לי להתחבר לצד הכי כואב ואפל שלי. כמובן שאני לא אוכל לחיות חיים כאלה. יצר החיים גובר על יצר המוות ומביא אותי לחיות ביחסים בונים, מאושרים ומלאים באהבה והערכה. אך יש משהו בנפש שלי שאינו מניח לי ואני לא יכולה להתעלם ממנו. הפתרון לו אינו מצוי בסשנים מלאים באהבה. לפעמים יש בי צורך לעשות משהו הרסני לחלוטין, שעצם היותו כזה, הופך אותו למזכך ומטהר יותר מכל. ללכת עד הסוף עם המשאלות הכי כמוסות ונוראיות שלי. כמו מימי, ללכת למקום הכי כואב ולבקש עוד. אז נכון, זו פנטזיה וכנראה היא תשאר כזו. אבל היא מלווה אותי כל הזמן. וטוב שיש סרטים שעוזרים לי לחיות איתה. |
|
|
מישלי
|
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
ראיתי......ועשה לי את זה
ראיתי את הסרט כבר לפני שנים, ממש כשהתפרסם, וללא ספק הוא עשה לי את זה, זה היה בשלב ש-BDSM עוד היה רק במחשבות שלי.
לאחרונה ראיתי אותו שוב, כשכבר אני בתוך העולם הזה, וכמובן שהסרט קיבל פתאום עוד מובנים, זה הופך קרוב, ההזדהות שלי הייתה עוד הרבה יותר עמוקה מהצפיות הקודמות. המשחק, האוירה, השחקנים והמוסיקה פשוט מושלמים ממליצה..... |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
ההשוואה
ההשוואה בין שני הזוגות,
הנכות הפיזית מול הנכות הרגשית, אופי התקשורת הפנימית שלהם, חוסר השליטה של אוסקר השיכור לעומת הבריטיות המאופקת של נייג'ל, בכלל.. ישנם רגעים בהם נדמה שלאחר שמימי ואוסקר "התעייפו" מהמשחקים הרגילים שלהם, יש להם משחק חדש. והפרס במשחק החדש הוא בעצם נייג'ל... ולגבי הסצנות של משחקי השליטה בינהם - פולנסקי מביא אותן לכדי גרוטסקה. לכל מי שרואה את הסרט קל מאוד לצחוק אח"כ על הטירוף והכמעט ילדותיות של המשחקים הללו, כדי להוכיח איזו "נורמליות", אבל תוך כדי הסרט - רוב העיניים ממוסמרות למסך. בוקר טוב teacher |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
ציטוט: לפעמים יש בי צורך לעשות משהו הרסני לחלוטין, שעצם היותו כזה, הופך אותו למזכך ומטהר יותר מכל. ללכת עד הסוף עם המשאלות הכי כמוסות ונוראיות שלי. כמו מימי, ללכת למקום הכי כואב ולבקש עוד.
אז נכון, זו פנטזיה וכנראה היא תשאר כזו. אבל היא מלווה אותי כל הזמן אני חושב שאת ממש לא לבד בקטע הזה. כשלעצמי אני יכול לומר שבמעט מאד מהפנטזיות שלי יש SSC. מובן שהכל יישאר בגדר פנטזיה בגלל כבלים פנימיים (מצפון) וחיצוניים (חוק), אבל הדחף בהחלט שם, גם אם מרוסן קשות. לזכות ה SSC אני יכול לומר שהוא מאפשר בדסמ מתוך אהבה, שהוא דווקא אמיתי מאד בדרכו שלו (וגם נפלא מאד) ומי שחווה יודע. |
|
|
היצור
|
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
בדס"מ אכן יכול להיות דבר נפלא ביותר, כמו שרבים כאן יודעים,
ודווקא זה מה שהפריע לי בסרטו של פולנסקי. כשראיתי את הסרט לפני שנים, הייתי צעיר יותר, וזכרתי ממנו אימג'ים חזקים. ראיתי אותו שוב לפני מספר חודשים, ודווקא ממש התאכזבתי. רומן פולנסקי, אכן במאי מצוין, אבל דווקא את ירח מר, אני פחות אוהב. בנוגע לבדס"מ, ספציפית, בסרט- הוא מציג את הבדס"מ בסרט, כביכול כמשהו עם הרבה משקל, ששינה הרבה במערכת היחסים של מימי ואוסקר, ופרץ להם גבולות. אבל... הוא לחלוטין לא נכנס ויזואלית או תוכנית ל-essence של בדס"מ. הוא מראה פעילות של סשן או סצנה, במספר שוטים בודדים, בסצנה אחת או שניים. וכפי שאמר טיצ'ר- בצורה גרוטסקית ולעגנית. הוא מציג זאת כאיזשהו צד אפל במערכת היחסים שלהם, שללא ספק הוא ארוע מחולל לגבי איפה שהם היום, בזמן של הסרט. אבל, דווקא בתור כזה ארוע מחולל, הוא בכלל לא נכנס לזה. לא ברור מה עשה להם טוב בזה, איזה תהליך הם עברו. יש לנו רק את נקודות המעבר, בין התקופות. עושה רושם שפולנסקי רק משפשף את קצה הקרחון של הבדס"מ, אולי אף בכוונה, כדי להשאיר זאת בגדר דבר מיסתורי ואפל, שבסופו של דבר רק השחית את הקשר בין מימי ואוסקר. כמובן שצריך לזכור שהסרט מיועד גם לצופים ונילים, ועל הבמאי מוטלת המשימה, ליצור אפקט מקסימלי. נראה לי קצת צולע, להשעין כל כך הרבה מהסיפור, על משהו שלא נכנסים אליו כלל, ומראים רק סטיגמה שלילית ולגעגנית שלו. היצור 
|
|
|
| en1 |
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
טיצ'ר -
תודה על הפניית התשומת לב להשוואה בין הזוגות (מעניין) ואם כבר אז נראה שנייג'ל הוא הצעצוע החדש ולא הפרס.. ולגבי המגוחכות של משחקי השליטה - היא אכן מתעוררת, אך בעיניי לא כדי להוכיח איזו נורמליות. לא מוצע בסרט פתרון לחיים טובים על ידי חיים נורמליים (ונייג'ל ופיונה הם הוכחה לכך). להפך, משחקי השליטה מפסיקים להיות מגוחכים כאשר הם הופכים ממשחק למציאות. בכל מקרה, תודה על ההערות המעניינות. ידעתי שאפשר לסמוך עליך. ואם למישהו יהיה עוד משהו מעניין לומר - זה יהיה כיף גדול. וזאלופון - אין לי ספק שבדס"מ עם אהבה הוא אמיתי. אבל אותי הוא לא יביא למקומות שאני רוצה להגיע אליהם. וזה לא נכון שלחלוטין לא מימשתי זאת. אבל ברגע שכן, כל מי שסביבי נבהל ורק אני נשארת רגועה. |
|
|
| en1 |
לפני 20 שנים •
9 במאי 2004
טוב, יצור... שלחתי את ההודעה לפני שראיתי את התגובה שלך...
איך שאני רואה זאת, פולנסקי מעריך קשר של שליטה וכאב יותר מכל. נכון, הוא מוותר על הסשנים, אבל רק כדי לעבור לחיים בסשן אחד ארוך, מתמשך ונוראי יותר מכל. אי אפשר שלא לשים לב לסאדיזם של אוסקר ולמאזוכיזם עם ההתמסרות הטוטאלית של מימי... ובסוף הם אפילו מתחתנים. הוא מראה כמה השליטה ממכרת ועד כמה הכאב ממכר עוד יותר. בעיניי פולנסקי לוקח את הבדס"מ צעד אחד קדימה, צעד שקשה לנו מאוד לעשות. |
|
|
מאסטרון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
3 ביוני 2007
ירח מר+++++++++++++ |
|
|
FrozenLips
|
לפני 17 שנים •
3 ביוני 2007
בדיוק היום קראתי על הסרט הזה!
|
|
|
| שלומציון |
לפני 17 שנים •
3 ביוני 2007
וזה לא הכל
הסרט הראשון של רומן נקרא :סכין במים
ושלושים שנה אחרי שהוא יצר אותו הוא החליט ליצור סרט נוסף על פי אותו רעיון (ירח מר ). שני הסרטים דומים ושונים . ממליצה עליו בחום ולו רק מעצם העובדה שזה רומן פולנסקי במיטבו . http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=6644 ויש עוד משהו שווה דושן מקבייב במאי מופלא ולא מתפשר ויש לו סרט שכולו השוואה בין המזרח למערב דרך סקס , ביזאר ואלימות . ראיתי אותו פעם ראשונה בקולנוע פריז וכשהוא התחיל היו 8 אנשים בקהל . אחרי רבע שעה יצאו שניים ואחרי 10 דקות יצאו עוד שלושה בקללות וזעם . נותרנו רק שלושה מתמוגגים באולם . סרט גאוני .יצירת מופת . בחיי . http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=3821 |
|
|