| מיקל |
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
אתה אוהב כתיבה של נשים רעבות?
נשים לא מנומסות, דורשות, נוגסות, לא מסופקות.
תזין אותי הן מבקשות. אתה נותן להן טעימה, על קצה המזלג. הן בולעות, מעכלות, מקיאות. ושוב הן רעבות. אל תהיה שם בשבילן. אל תשביע את רעבונן. הרעב כה חשוב לנשים הכותבות. אתה אוהב כתיבה של נשים רעבות? כתיבה כנה, בוטה, נשכנית, נוזלת תשוקה. עם חור. בהופיע המוזה הן מתמלאות יראה. מה יגיד להן לעשות? איך ישפיל אותן עכשיו? הן מוכנות לספוג השראה. אבל לא חוזרות לקינוח. -- דרושים כתבים של נשים שבעות, מוצפות, מסופקות, יצירתיות, נועזות, שלא פחדו לחיות. המלצות קריאה יתקבלו בברכה כמו גם מחשבות בנושא ופתרונות. |
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
מה?!
|
|
|
|
Lakshmi(נשלטת)
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
אויש, מה הולך לך בראש איש..
|
|
|
פסיכיאטר מתורבת
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
Re: אתה אוהב כתיבה של נשים רעבות?
מעולה .ככה אני אוהב את זה .
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
גם אני.
|
|
|
שלגי
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
אכן, גם אני.
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
24 בנוב׳ 2010
מצויינת.
לגבי המלצות קריאה- הכלוב מלא כתיבה נשית שעונה על הדרישות. |
|
|
נוריתE
|
לפני 14 שנים •
25 בנוב׳ 2010
חושבת..
אתה?אוהב כתיבה של נשים רעבות? לסיפוק לתשומת לב לתיקווה אוהב? כתיבה של נשים רעבות? אתה יודע? מה זאת אהבה? מרוב חששות של דרישות בקשות אתה מעלים נקודה חשובה אישה רעבה אם תשביע היא תחזור תקבל תיקווה |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
25 בנוב׳ 2010
נילי ונילי כתב/ה: לגבי המלצות קריאה- הכלוב מלא כתיבה נשית שעונה על הדרישות. אהההה כן נכון וגם אם לפעמים לא זה לא תמיד קשור לפחד של האישה לחיות אבל בואו לא נהיה קטנוניים הרי כולנו בוודאי מורכבים מתי הפסיקו לכבד את מטרת הפורום הזה? ותגיד, כשאתה אומר "אתה" למה אתה מתכוון? |
|
|
| מיקל |
לפני 14 שנים •
25 בנוב׳ 2010
הרעבה או הצפה?
היי לכולם,
כמובן שאין לי תשובות לשתי הראשונות שנשאלו ("מה?!, "מה הולך לך בראש איש"?) אבל אנסה להרחיב קצת. פסיכיאטר מתורבת, בכח המח, שלגי : הגם אתם תעזרו לי להעלות רעיונות? נילי ונילי איך את מזהה כתיבה כזו? אני מזהה לפי הפרמטרים הבאים: טקסט קטוע: משפטים קצרים. כמו נשימות לא סדירות. נימה אישית וכנה, לרוב גוף ראשון, הווה. טקסט לא שלם. קריצות אישיות. נורית, מהי תקווה? לדעתי תקווה היא האפשרות הנצחית לעוד. אין טעם לשבוע. חייבים להיות רעבים. רעבים לחיים, למין, למזון, למגע, לידע, לאיש האחר. לרעב, מכל סוג, יש השפעה על התפקוד שלנו. כאשר פועלים מתוך חוסר יש מידה של כנות, מיקוד והתכוונות. זה יפה. אבל בכל זאת, נשים רעבות מסרבות לחיות. אתה קורא בבלוגים שלהן. מזהה את עצמך בין השורות. מאונן. הן מגדלות רעב למחיאות הכפיים שלך. המילה הכתובה מביאה אותן לסיפוק רק היא מצליחה לחדור דרך המסכים ולגעת בהן. אז נשאלת שוב השאלה: האם ישנן אי שם נשים שלא מרעיבות את עצמן? חיות פרא טורפות שחיות ללא התחסדות ורגשות אשם. האם הן יוכלו העניק לנו כמה סיפורים טובים או שהן עסוקות מידי בליהנות? (זוכרים את הדילמה של פרלוב: לאכול את המרק או לצלם את המרק?) ושאלה אחרונה: האם נשים נמצאות תמיד בין שני הקטבים: הרעבה או הצפה? |
|
|