שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפסות.

Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

אפסות.

Shimmy​(נשלט){Vents} • 25 בנוב׳ 2010
היש השפלה גדולה יותר מהבנתך את שפלותך? מחוסר האונים או יכולת ההתנגדות שלך עצמך מליפול על ברכיך, מסמורטט ונטול כל יצר התנגדות? משתחווה באמוק לפניה מבצע בהכנעה את פקודותיה ועל מנת להוסיף חטא על פשע שפלותך גם מנסה לשעשע אותה בתנועות כאלו ואחרות כאילו היית כלבלב מחמד ?
היא אינה מפעילה עליך שום כוח פיזי מלבד קולה לעיתים מצחקק ולעיתים חד כפגיון וחרף זאת אין בך שום יכולת התנגדות, כשתצווה עליך להצליף בעצמך או לבצע מטלה כואבת או משפילה אחרת אתה תעשה זאת במסירות אין קץ כאילו לא בכאב שלך מדובר או כאילו היה הכאב הזה משהו שמושך אותך.
לא, הוא אינו מושך אותך, בטח שלא תלבושת רקדנית הבטן והגרביונים, אף פעם לא נמשכת אליהם והנה אתה מוצא עצמך הולך ברחביה של עיר ומחפש לעצמך תלבושות ותכשיטים זולים כאלו שלבטח יגחיכו אותך עוד יותר כשתענוד מולה.
מביט בעניין בתכשיטים ומתבייש לבקש כאילו ידעה המוכרת שזה עבורך. ימים אח"כ תחשוב עליהם עד שתאזור אומץ לרכוש. וגרביוניום ונעליים סגולות עם עקב חדה שראית בעיר שראית באמצע טיול משפחתי וחזרת לאותה עיר ואותה חנות, בחיל וברעדה, בתקווה שיש ובחשש שלא נגמר במיוחד ביום חופש שלך .והכל על מנת להרשימה ולהעלות חיוך על פניה. היש מגוחך ממך ?

היא פוקדת עליך להשתחוות ואתה מתפרק על הרצפה, היא צופה בך עכשיו אתה יודע וזה מביא אותך לגנוח ולהשמיע קולות מוזרים מהפה , היא לוקחת את הזמן , נהנית מהמראה ומהסונטה.
סונטה שהיא שילוב של מטבעות הברזל שעל החצאית הסגולה , רשרושו של המנעול והגניחות של העבד.
היא מניחה לך לצלול לתוך אפסותך, להבין אותה עוד יותר עד כמה אתה חסר אונים, הדום לרצונה, כלי שעשוע , סוג של בידור .

אין לך סיכוי מולה אתה יודע וחמור מכך היא יודעת, נהנית לשחק בשלטונה ובכוחה עליך כאילו היית מחזיק
אתה צולל לתוך אפסותך, מחכה לרגע שבו תפקוד עליך להתרומם, אח"כ תוכל לשעשע אותך והשקט בנוסף לסונטת העבדות שאתה , התכשיטים והלבוש המגוחך שלך משמיעים אתה עמוק יותר בקרקעית מה שמעצים עוד יותר את הרעשים הבלתי נשלטים שיוצאים מפיך, היא לא ממהרת לשום מקום ואתה חושב על הלילות בהם התעוררת בכאבים איומים של הזנב שמחובר משום מה לקדימה שלך ומחוסר מודעות למקומו הנוכחי התעקש כמנהגים של אברים זכריים להתרומם בשרעפי בוקר, חושב על הימים שחיכית לרגע הזה וההמהום שיוצא מפיך מתחזק, אתה מנסה להלחם בו, הוא משפיל אותך ההמהום הזה יותר אפילו מהבגדים המגוחכים ומריקוד הבטן שתצטרך לחולל בפניה אח"כ כיוון שהוא בלתי נשלט ולא פיזי.
"של מי אתה?" היא שואלת " שלך אלילה" אני עונה בקול מוזר שמופיע רק בסיטואציות הללו.
"של מי אתה ? "היא שבה ושואלת "רק שלך אלילה" אני עונה חזק יותר ומוזר באותה צורה.
"מה אתה? " היא מקשה, האכזרית מכל, ,העבד שלך אלילה, רק שלך"
"יותר חזק" היא פוקדת, גורמת לזנב המתמרד לנוכח כליאתו להזכיר לי את תחושות הבוקר ולמוח הקטן שלי להבין עד כמה חסר ערך אני, שהרי אף אחד לא מונע ממני לקום וללכת, אין כוח שמופעל עלי מלבד כוח הרצון שלי להשביע את רצונה "שלך אלילה " אני צועק חזק בקולי המוזר שנשמע כמו על סף בכי.
"ימו שצריך להיות, להתרומם " היא פוסקת באסרטיביות המכניעה שלה ואני יודע :
שימי שזה זמנך להצדיק את מיקומך, להצדיק את אפסותך.