צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונשים

קיפופיף​(מתחלפת)
לפני 14 שנים • 24 בנוב׳ 2010

Re: את יודעת שאת לא חייבת לפגוש אותו בתום שלושת הימים, כן?

קיפופיף​(מתחלפת) • 24 בנוב׳ 2010
little angel כתב/ה:
[quote=
מה זה תרגולים? אני אשמח אם תתני לי דוגמא



מה שמפריע לי ב"עונש" שתיארת זה שאת יכולה לסמס לו והוא עונה רק שבא לו. נשמע יותר כמו משחקים של כיתה ו 3 מאשר עבודה של מאסטר מודע.
ניתוק מלא-למשל,היה יכול להיות "תרגול", כי ככה גם את וגם הוא בוחנים את עצמכם בניפרד (כשנכנסים לקשר ,בדסמ או ונילי,לפעמים שוכחים את היחיד. זה דווקא טוב להפרד מידי פעם לתקופות קצובות, לא על מנת לפגוש אחרים אלא על מנת לפגוש את עצמך להסתכל על השינויים שחלו בך מאז שנכנסת לקשר, בתנאי שגם הצד השני עושה בחינה כזאת- המפגש המחודש אחרי ניתוק מלא יכול להיות קפיצת מדרגה משמעותית של הקשר).
עיקוב גמירה הוא תרגיל מצויין שמשלב גוף ונפש וגם נושק לתורות מדיטציה מזרחיות.
הטלת משימות-לא משפילות. למשל-אם בזמן הניתוק הוא היה מטיל עליך ליצור ארוחת ערב מפתיעה למפגש המחודש- זה משהוא שהיה מוציא מימך יצירתיות, גורם לך להפתיע את עצמך, להיפתח לעוד עולמות (נגיד-לבדוק מהיא ארוחת פיתוי יפאנית. תרבות מרתקת) ונותן לך מקום לנקז את הרגש לפעולות, במקום לבזבז את העצמה הזאת על געגועים פאסיביים.

המקום שאת יכולה לקחת בו את עצמך גבוה במסגרת ה"עונש" (מילה מטופשת,אבל זאת רק דעתי) זה בלהיות עם עצמך. לבדוק את המקום של התלות במאהב, יתכן שתגיעי עם עצמך למקום שממנו את חוזרת אליו ממקום של רצון ואהבה נקייה ולא ממקום של צורך. קשר טוב הוא קשר שבו הרצון הנקי נמצא מעל הצורך.


לא מצאתי לינק לארוחות פיתוי יאפניות,כנראה שתאלצי לגשת לספריה (-:
http://www.2eat.co.il/show_article.aspx?article=17
emely​(אחרת)
לפני 13 שנים • 24 בנוב׳ 2010

Re: את יודעת שאת לא חייבת לפגוש אותו בתום שלושת הימים, כן?

emely​(אחרת) • 24 בנוב׳ 2010
קיפופיף כתב/ה:
little angel כתב/ה:
[quote=
מה זה תרגולים? אני אשמח אם תתני לי דוגמא



מה שמפריע לי ב"עונש" שתיארת זה שאת יכולה לסמס לו והוא עונה רק שבא לו. נשמע יותר כמו משחקים של כיתה ו 3 מאשר עבודה של מאסטר מודע.
ניתוק מלא-למשל,היה יכול להיות "תרגול", כי ככה גם את וגם הוא בוחנים את עצמכם בניפרד (כשנכנסים לקשר ,בדסמ או ונילי,לפעמים שוכחים את היחיד. זה דווקא טוב להפרד מידי פעם לתקופות קצובות, לא על מנת לפגוש אחרים אלא על מנת לפגוש את עצמך להסתכל על השינויים שחלו בך מאז שנכנסת לקשר, בתנאי שגם הצד השני עושה בחינה כזאת- המפגש המחודש אחרי ניתוק מלא יכול להיות קפיצת מדרגה משמעותית של הקשר).
עיקוב גמירה הוא תרגיל מצויין שמשלב גוף ונפש וגם נושק לתורות מדיטציה מזרחיות.
הטלת משימות-לא משפילות. למשל-אם בזמן הניתוק הוא היה מטיל עליך ליצור ארוחת ערב מפתיעה למפגש המחודש- זה משהוא שהיה מוציא מימך יצירתיות, גורם לך להפתיע את עצמך, להיפתח לעוד עולמות (נגיד-לבדוק מהיא ארוחת פיתוי יפאנית. תרבות מרתקת) ונותן לך מקום לנקז את הרגש לפעולות, במקום לבזבז את העצמה הזאת על געגועים פאסיביים.

המקום שאת יכולה לקחת בו את עצמך גבוה במסגרת ה"עונש" (מילה מטופשת,אבל זאת רק דעתי) זה בלהיות עם עצמך. לבדוק את המקום של התלות במאהב, יתכן שתגיעי עם עצמך למקום שממנו את חוזרת אליו ממקום של רצון ואהבה נקייה ולא ממקום של צורך. קשר טוב הוא קשר שבו הרצון הנקי נמצא מעל הצורך.


לא מצאתי לינק לארוחות פיתוי יאפניות,כנראה שתאלצי לגשת לספריה (-:
http://www.2eat.co.il/show_article.aspx?article=17


הי קיפופיף,
תודה על ההסברים והרעיונות. גם אני אשה מאוד דומיננטית עם המון רעיונות ליעול ושיפור של כל דבר אפשרי. אבל ביחסים האלה אני נשלטת - אז אני צריכה יותר לציית ופחות לבוא עם רעיונות, ותאמיני לי שזה כיף גדול.
אני חושבת שחשוב לזכור שהעונש אמור להביא אותי למקום מסוים של כניעה, התמסרות, ציות
האדון בחר בעונש שקשה לי מאוד, מתוך ההבנה שרק עונש שבאמת "מייסר" אותי יביא אותי למקומות האלה. והאמת היא שאני כן צריכה עונש משפיל כי זה עושה לי את זה icon_lol.gif
אין לי תלות בבן הזוג שלי - אני לא הטיפוס, אני שם כי באמת טוב לי ומרגש לי ואני מאוד אוהבת אותו.
הייתי היום בטיפול ודיברתי על זה עם המטפלת שלי (פסיכותרפיה) - על למה העונש הזה היה לי מאוד קשה, והבנתי הרבה דברים מאוד חשובים על עצמי, ובשבילי התהליך הזה הוא חלק מהעניין.

עם כל זה - ארוחת פיתוי יפנית נשמעת מצויין, ואני אבדוק את הנושא...
אני אתחיל בלאכול היום סושי עם האדון - זה כבר נשמע לי מפתה

icon_biggrin.gif
קיפופיף​(מתחלפת)
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

לא מאמינה

קיפופיף​(מתחלפת) • 25 בנוב׳ 2010
לאנשים שמגדרים את עצמם דומיננטיים. זאת תמיד מסכה למשהוא אחר. ברגע שתביני את המסכה-לא תזדקקי לגורם חיצוני משפיל. (הרי מטרת ההשפלה היא לקרוע מסכה)
חוץ מזה-בקשת רעיונות לתרגול- קבלת. אז איפה הויכוח?
Morticia
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

Re: לא מאמינה

Morticia • 25 בנוב׳ 2010
קיפופיף כתב/ה:
לאנשים שמגדרים את עצמם דומיננטיים. זאת תמיד מסכה למשהוא אחר. ברגע שתביני את המסכה-לא תזדקקי לגורם חיצוני משפיל. (הרי מטרת ההשפלה היא לקרוע מסכה)
חוץ מזה-בקשת רעיונות לתרגול- קבלת. אז איפה הויכוח?


לא בטוחה מה זו הגדרה של דומיננטיות
אבל יש אנשים שנוכחותם פעמים רבות בולטת או מודגשת באיזו צורה
אני מוצאת לזה קשר רופף במיוחד אל השפלה

אין ספר חוקים לשליטה
ולא כולם בקטע של ההינדו
בלי שמץ של שיפוטיות.

הניסיון כאן הוא לומר שהיא בוחרת להסיר מעצמה את המסכה
שלמיטב הבנתי זה בעצם ההיפוך הגמור של השפלה עצמית
בעיני זו אפילו אצילות במידה מסויימת

זה בסדר להיות מודע לעצמך
בדרכך

השאלה היא למה הוא העניש אותך
זו שאלה בהחלט במקומה

האם זה כי יש לך משהו חשוב ללמוד על עצמך עם עצמך?
על מי את בתוך הקשר אתו?
ואם כן, מדוע דווקא ככה?

אולי הוא סתם בן אדם חסר רגישות שבכלל לא אכפת לו מה את עושה בזמן שהוא "נפטר" ממך לכמה ימים...
זה את יודעת.

האם יש ערך לעונש?
ולקשר?

דומיננטיות לא נמצאת בכלל בשום מקום שקשור בהשפלה ו/או ענישה
גם לא ברומנטיזציה של אפשרות המימוש שלה בזו הדרך...
emely​(אחרת)
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

Re: לא מאמינה

emely​(אחרת) • 25 בנוב׳ 2010
קיפופיף כתב/ה:
לאנשים שמגדרים את עצמם דומיננטיים. זאת תמיד מסכה למשהוא אחר. ברגע שתביני את המסכה-לא תזדקקי לגורם חיצוני משפיל. (הרי מטרת ההשפלה היא לקרוע מסכה)
חוץ מזה-בקשת רעיונות לתרגול- קבלת. אז איפה הויכוח?


אין ויכוח, ניסיתי להסביר לך איך אני רואה את הדברים - זה לא ביקורת
כל אחת ומה שטוב לה ובעיני מה שחשוב בחיים האלה זה להנות פשוט להנות
ולא לנתח באופן פסיכולוגי למה אני נהנית מהשפלה, כאב או כל דבר אחר - כל עוד אני מודעת וזה עושה לי טוב
ותאמיני לי שאני דומיננטית בלי שום מסכות
L איה
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

שינקן- הגרסה הלא מתחנחנת.

L איה • 25 בנוב׳ 2010
עשית את שעשית , אדונך לא יודע איך להתמודד איתך וצריך לברוח. זה היה בסדר בעניי אם הוא היה מספיק בוגר ומודע כדי לבקש ממך מרווח בימים הבאים ולא להתחבא מאחורי "עונשים" של דומים סוג ג'. התופעה המכונה 'הרחקה' היא כלי של בורים ריגשית שלא מבינים את ההשפעה השלילית של דחק ריגשי ממושך,ובמקרה שאינו בור ריגשית -כנראה שלא ממש איכפת לו.
אישית, הייתי נוהגת ע"פי עצתה המפורסמת של ורדה.
ולו רק בגלל שטות המסרונים. הוא משאיר אותך בציפייה לתגובה כדי שתתאבססי עליו והזמן הפנוי והצער לא יקבלו מענה במקום אחר.
פעמיים פחדן-
פעם ראשונה בלהתמודד איתך.
פעם שנייה בכך שתקבלי לגיטמציה ריגשית במקום אחר.
הסלמי יא' סלאאם... אבל זו רק אני.
ייתכן ויש לך המוטיבציה והיכולת ללמד אותו לכונן תקשורת פחות פוגענית,
ואם בזה תבחרי, עלי והצליחי.
ליבנת.
emely​(אחרת)
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

Re: שינקן- הגרסה הלא מתחנחנת.

emely​(אחרת) • 25 בנוב׳ 2010
ליבנת כתב/ה:
עשית את שעשית , אדונך לא יודע איך להתמודד איתך וצריך לברוח. זה היה בסדר בעניי אם הוא היה מספיק בוגר ומודע כדי לבקש ממך מרווח בימים הבאים ולא להתחבא מאחורי "עונשים" של דומים סוג ג'. התופעה המכונה 'הרחקה' היא כלי של בורים ריגשית שלא מבינים את ההשפעה השלילית של דחק ריגשי ממושך,ובמקרה שאינו בור ריגשית -כנראה שלא ממש איכפת לו.
אישית, הייתי נוהגת ע"פי עצתה המפורסמת של ורדה.
ולו רק בגלל שטות המסרונים. הוא משאיר אותך בציפייה לתגובה כדי שתתאבססי עליו והזמן הפנוי והצער לא יקבלו מענה במקום אחר.
פעמיים פחדן-
פעם ראשונה בלהתמודד איתך.
פעם שנייה בכך שתקבלי לגיטמציה ריגשית במקום אחר.
הסלמי יא' סלאאם... אבל זו רק אני.
ייתכן ויש לך המוטיבציה והיכולת ללמד אותו לכונן תקשורת פחות פוגענית,
ואם בזה תבחרי, עלי והצליחי.
ליבנת.


הי ליבנת,
מילים קשות נאמרו פה
אבל זה באמת לא חשוב כי הרי כל אחת מאיתנו בוחרת אדון/בן זוג ויודעת מה בדיוק היא אוהבת בו ומה עושה לה את זה
מעניין אותי לדעת מה זה עונש של דום סוג א'? יש לך דוגמא מהחיים?
קיפופיף​(מתחלפת)
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

מלאכית

קיפופיף​(מתחלפת) • 25 בנוב׳ 2010
כפי שכבר נאמר לך קודם-דום סוג א לא מטיל עונשים- הוא מציע תרגילים.
אני לא מאמינה שמשפט כזה יוצא מהמקלדת שלי,אבל ליבנת צודקת.
משהוא בעונש הזה מרגיש לא טוב,לא נכון ולא אחראי.
emely​(אחרת)
לפני 13 שנים • 25 בנוב׳ 2010

Re: ואני אומר למלאכית הקטנה

emely​(אחרת) • 25 בנוב׳ 2010
עקרב שתלטן כתב/ה:
שהתמוגגתי מאושר.

חטאת
חטפת
סבלת
הפנמת
למדת

icon_biggrin.gif


תודות לעקרב המקסים - אני יודעת שאתה מרוצה מהמקום שהגעתי אליו

אני ממש מרגישה כמו מקרה סעד
יש קו חרום לנשלטות במצוקה?