"תתחנני!" ??????

זאלופון​(שולט) • 10 במאי 2004

קודם כל סחתיין לטיצ'ר על התשובה המאד יפה בעיניי.

אני מסכים וחושב שבעיה לא פחות קשה נוצרת כאשר התחינה היא לא מהלב, מה שקורה לעתים קרובות. זה מרגיש מגוחך ולפעמים גם זורק מהספייס כי זה חושף את המשחקיות שבסיטואציה, שבדרך כלל מנסים להתעלם ממנה. לדעתי כשהתחינה באה מהלב והאדון הוא באמת מישהו שהסאבית רואה בו אדם ששווה להתחנן אליו ולא רק אדון שמשחקים איתו את המשחק, זה מרגיש פחות זר ומוזר.

לורי:
א. "סאמק למה שאני אתחנן????" - כי אומרים לך
ב. "נוצר מצב שמישהי מתחננת למשהו שהדום שלה בעצם רוצה שהיא תעשה" - לאו דווקא. לפעמים היא מתחננת למשהו שהיא רוצה.
ג. כל מה שכתבת על מה שכינית "מהות הכניעה" - הכל נכון. ושום דבר מזה לא סותר תחינה. להיפך - תיארת ביטויים פיזיים והתנהגותיים. הביטוי המילולי לא גורע מהם אלא משלים אותם.

Tame • 10 במאי 2004

על אותו העיקרון הייתי אומר שתוכלי להגיד
"'סאמק' למה שאני אעמוד על ארבע? "
"'סאמק' למה שאני אספוג הצלפות?"
וכו'

יתכן שפשוט ההשפלה היא גבול אדום בשבילך (כמו שכאב פיזי יכול להיות בשביל המון אנשים) ואם זה כך הרי שאת לא חייבת לעשות זאת, רק תצייני זאת בפני האדון מראש בכדי שלא תוליכי אותו שולל...

תאיר​(נשלטת) • 10 במאי 2004

הצד הסאבי שלי הוא מאוד מאוד לא מילולי. כדי לנסח משפט שהוא מעבר לשתי מילים (שאחת מהן היא "אדוני") אני צריכה להתחיל לחשוב בהגיון, וכשאני מתחילה לחשוב מי יודע לאן זה יגיע.

מעבר לזה יש את הבעיה שהוגדרה פה בתור יצירתיות - לפעמים חלק מהכיף של להיות סאבית זה לא להחליט ולא ליזום (לא תמיד, ברור שסאבית יכולה גם ליזום) ולהתחיל לחפש עשרים מילים שונות לאותו דבר זה עבודה קשה וגם מסית את המיקוד למקום הלא נכון.

אבל קיים גם הצד השני. תחינה כשהיא באמת באה מתוך רצון אמיתי שלי היא אכן נקודה מאוד סאבית.

שולמית​(לא בעסק) • 11 במאי 2004

מה זה להתחנן?
יש חיה כזו ?

בסדר? רשמת לפניך?

teacher​(שולט) • 11 במאי 2004

יבבות קורעות לב,
רעד בגוף, כשהשרירים מגיעים לקצה יכולת ההימתחות שלהם, וזה עדיין לא מספיק,
הנסיון להיות בגובה אחד עם הרצפה,
המבט שבו זמנית שואל, מבקש, בוכה ומצפה,
ההומור העצמי (כן, יש דבר כזה) השזור בהשפלה וענווה גדולה,
ההקרבה והקירבה,

כל אלו הם התחננות.
זה כלל לא חייב להיות מילולי.

זה פשוט משהו שלא אומרים. זה כבר נופל בקטגוריה של כבוד הדדי.

ועוד משהו - אני חושב שזו לא סלידה מהעניין הזה, שהסאבית אולי מרגישה כשזה תלוש או אם זה לא במקום, או לא בא באמת מבפנים, אם מזייפים את זה. זה פשוט קשה.
את הכניעה האמיתית לא רואים בסשן פומבי על הבמה, או בסשנים ספציפיים. זה קיים תמיד. בקניות בסופר, בתור לקולנוע, בדרך לאוטו לאחר בילוי, לפחות כך אני רואה את זה.
וההתחננות לא קורה בהתחלה כשדורשים אותה. לפעמים צריך ללמד את הסאבית למה מצפים ואז כן יש מקום להוראות "בגוף הסשן" תתחנני, אל תתחנני. אבל אח"כ זה בא לבד. עם הזמן כשסאבית מבינה את נפש אדונה וההרמוניה פורחת, הוא יכול לומר שוב "תתחנני", אבל הפעם המשמעות של זה לסאבית תהיה שונה לחלוטין.

שולמית​(לא בעסק) • 11 במאי 2004

אתה מפחיד אותי טיצ'ר יקר ...אין לך תאור יותר "רך" ?

הי , הובנתי לא נכון

אנפת לילה • 11 במאי 2004

לא שיש לי משהו נגד תחינות, בעיקר אם זה מקדם את המטרה שלי, להשיג את מה שנמנע ממני כשאני נורא רוצה. מי שמכיר אותי יודע בדיוק על איזה מתג צריך ללחוץ
אבל ההוראה..... נו טוב.... זה מאד בעייתי להתחנן לפי הוראה. הרבה יותר נכון ואמיתי כשזה בא מתוך כמיהה נואשת.
אם אומרים - את עוד תתחנני לזה- זה דבר אחד ואם אומרים - תתחנני, זה דבר אחר לחלוטין.
הראשון בהחלט יכול להביא אותי להבנה, שבקלות זה לא יבוא. ומתוך זה רמת הנואשות הבסיסית עולה. והתחינה צפויה בהחלט בעתיד הנראה לעין בלתי מזוינת.
אבל תתחנני, ככה סתם, אאוט אוף דה בלו? למה מי מת ? ישר עושה לי כזה 'לא רוצה' שאין סיכוי שאני אתחנן

השקט שבין המילים

MD​(שולט) • 11 במאי 2004

ראשית אני חייב לציין שהדיון מרתק; אינני מרבה לכתוב כאן ואולי זו בכלל הזדמנות לומר לכולם שלום קולקטיבי

ולעצם העניין, כשהחיבור בין הפרטנרים מספיק חזק ואמיתי בדרלך כלל אין ממש צורך ביותר מדי מילים, ואם כבר נאמרות מילים הרי רצוי שתהיה להן משמעות מיוחדת, חדה וחודרת ולא סתמית ובאנאלית;
"תחנני" בעיני מגיע לרוב דווקא ממקום של חולשה וחוסר ביטחון; נכון, אני מסכים עם חלק מהדוברים שציינו שכשזה מגיע באמת ממקום עמוק יש בזה כוח מסויים, אבל לרוב מדובר בעוד מילה סתמית שנזקת לחלל הסשן;
המגע, הנשימות, הציפייה, הדריכות, הריח, הצלילים שמופקים ע"י האביזרים ומגעם על הגוף ובעיקר השקט הממלא והחודר עמוק פנימה הוא העושה את העניין למרתק ואת הספייס למלא ואמיתי ........

אבל שוב, כל אחד ואחת והעדפותיו ושיטותיו; אז שיהיה לכולם שבוע טוב

sabrina • 11 במאי 2004

מה תתחנני, מה?

אם הנוכחות שלו, וההתנהגות שלו, והמעשים שלו לא יגרמו לי להתחנן - זה לא יבוא.

אלא אם כן הוא רוצה שנעמוד על בימת הקמרי ונציג הצגה.

MD

שבירה​(נשלטת) • 11 במאי 2004

MD - אני חייבת לציין שההעדפה שלי היא בדיוק הפוכה. אמנם אני כמעט ולא אומרת כלום במהלך סשן, אבל אין דבר נפלא יותר מאדון שמדבר במהלך סשן, ורצוי כמה שיותר. דווקא ככל שהקשר שלי עם האדון חזק יותר ואינטימי יותר, הוא מדבר יותר, וכשהוא שקט מדי אני מוטרדת.
כל האדונים שהייתי איתם עד היום היו מדברים במהלך סשנים, ואין דבר מחרמן יותר מאשר לשמוע את המשפט הנכון ברגע הנכון.