זאלופון(שולט) |
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
זאלופון(שולט) • 10 במאי 2004
קודם כל סחתיין לטיצ'ר על התשובה המאד יפה בעיניי.
ציטוט: וזה לא קל, לא? להתחנן באמת מהלב זה להתחבר למקום הכי כנוע
אני מסכים וחושב שבעיה לא פחות קשה נוצרת כאשר התחינה היא לא מהלב, מה שקורה לעתים קרובות. זה מרגיש מגוחך ולפעמים גם זורק מהספייס כי זה חושף את המשחקיות שבסיטואציה, שבדרך כלל מנסים להתעלם ממנה. לדעתי כשהתחינה באה מהלב והאדון הוא באמת מישהו שהסאבית רואה בו אדם ששווה להתחנן אליו ולא רק אדון שמשחקים איתו את המשחק, זה מרגיש פחות זר ומוזר. לורי: א. "סאמק למה שאני אתחנן????" - כי אומרים לך ב. "נוצר מצב שמישהי מתחננת למשהו שהדום שלה בעצם רוצה שהיא תעשה" - לאו דווקא. לפעמים היא מתחננת למשהו שהיא רוצה. ג. כל מה שכתבת על מה שכינית "מהות הכניעה" - הכל נכון. ושום דבר מזה לא סותר תחינה. להיפך - תיארת ביטויים פיזיים והתנהגותיים. הביטוי המילולי לא גורע מהם אלא משלים אותם. |
|
Tame |
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
Tame • 10 במאי 2004
loRi כתב/ה: סאמק למה שאני אתחנן???? ! על אותו העיקרון הייתי אומר שתוכלי להגיד "'סאמק' למה שאני אעמוד על ארבע? " "'סאמק' למה שאני אספוג הצלפות?" וכו' יתכן שפשוט ההשפלה היא גבול אדום בשבילך (כמו שכאב פיזי יכול להיות בשביל המון אנשים) ואם זה כך הרי שאת לא חייבת לעשות זאת, רק תצייני זאת בפני האדון מראש בכדי שלא תוליכי אותו שולל... |
|
תאיר(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
לפני 20 שנים •
10 במאי 2004
תאיר(נשלטת) • 10 במאי 2004
הצד הסאבי שלי הוא מאוד מאוד לא מילולי. כדי לנסח משפט שהוא מעבר לשתי מילים (שאחת מהן היא "אדוני") אני צריכה להתחיל לחשוב בהגיון, וכשאני מתחילה לחשוב מי יודע לאן זה יגיע.
מעבר לזה יש את הבעיה שהוגדרה פה בתור יצירתיות - לפעמים חלק מהכיף של להיות סאבית זה לא להחליט ולא ליזום (לא תמיד, ברור שסאבית יכולה גם ליזום) ולהתחיל לחפש עשרים מילים שונות לאותו דבר זה עבודה קשה וגם מסית את המיקוד למקום הלא נכון. אבל קיים גם הצד השני. תחינה כשהיא באמת באה מתוך רצון אמיתי שלי היא אכן נקודה מאוד סאבית. |
|
שולמית(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
שולמית(לא בעסק) • 11 במאי 2004
מה זה להתחנן?
יש חיה כזו ? |
|
teacher(שולט) |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
בסדר? רשמת לפניך?
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
teacher(שולט) • 11 במאי 2004
יבבות קורעות לב,
רעד בגוף, כשהשרירים מגיעים לקצה יכולת ההימתחות שלהם, וזה עדיין לא מספיק, הנסיון להיות בגובה אחד עם הרצפה, המבט שבו זמנית שואל, מבקש, בוכה ומצפה, ההומור העצמי (כן, יש דבר כזה) השזור בהשפלה וענווה גדולה, ההקרבה והקירבה, כל אלו הם התחננות. זה כלל לא חייב להיות מילולי. ציטוט: "הריני מתחננת"
זה פשוט משהו שלא אומרים. זה כבר נופל בקטגוריה של כבוד הדדי. ועוד משהו - אני חושב שזו לא סלידה מהעניין הזה, שהסאבית אולי מרגישה כשזה תלוש או אם זה לא במקום, או לא בא באמת מבפנים, אם מזייפים את זה. זה פשוט קשה. את הכניעה האמיתית לא רואים בסשן פומבי על הבמה, או בסשנים ספציפיים. זה קיים תמיד. בקניות בסופר, בתור לקולנוע, בדרך לאוטו לאחר בילוי, לפחות כך אני רואה את זה. וההתחננות לא קורה בהתחלה כשדורשים אותה. לפעמים צריך ללמד את הסאבית למה מצפים ואז כן יש מקום להוראות "בגוף הסשן" תתחנני, אל תתחנני. אבל אח"כ זה בא לבד. עם הזמן כשסאבית מבינה את נפש אדונה וההרמוניה פורחת, הוא יכול לומר שוב "תתחנני", אבל הפעם המשמעות של זה לסאבית תהיה שונה לחלוטין. |
|
שולמית(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
שולמית(לא בעסק) • 11 במאי 2004
ציטוט: יבבות קורעות לב,
רעד בגוף, כשהשרירים מגיעים לקצה יכולת ההימתחות שלהם, וזה עדיין לא מספיק, הנסיון להיות בגובה אחד עם הרצפה, המבט שבו זמנית שואל, מבקש, בוכה ומצפה, ההומור העצמי (כן, יש דבר כזה) השזור בהשפלה וענווה גדולה, ההקרבה והקירבה, אתה מפחיד אותי טיצ'ר יקר ...אין לך תאור יותר "רך" ? |
|
אנפת לילה |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
הי , הובנתי לא נכון
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
אנפת לילה • 11 במאי 2004
לא שיש לי משהו נגד תחינות, בעיקר אם זה מקדם את המטרה שלי, להשיג את מה שנמנע ממני כשאני נורא רוצה. מי שמכיר אותי יודע בדיוק על איזה מתג צריך ללחוץ
אבל ההוראה..... נו טוב.... זה מאד בעייתי להתחנן לפי הוראה. הרבה יותר נכון ואמיתי כשזה בא מתוך כמיהה נואשת. אם אומרים - את עוד תתחנני לזה- זה דבר אחד ואם אומרים - תתחנני, זה דבר אחר לחלוטין. הראשון בהחלט יכול להביא אותי להבנה, שבקלות זה לא יבוא. ומתוך זה רמת הנואשות הבסיסית עולה. והתחינה צפויה בהחלט בעתיד הנראה לעין בלתי מזוינת. אבל תתחנני, ככה סתם, אאוט אוף דה בלו? למה מי מת ? ישר עושה לי כזה 'לא רוצה' שאין סיכוי שאני אתחנן |
|
MD(שולט) |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
השקט שבין המילים
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
MD(שולט) • 11 במאי 2004
ראשית אני חייב לציין שהדיון מרתק; אינני מרבה לכתוב כאן ואולי זו בכלל הזדמנות לומר לכולם שלום קולקטיבי
ולעצם העניין, כשהחיבור בין הפרטנרים מספיק חזק ואמיתי בדרלך כלל אין ממש צורך ביותר מדי מילים, ואם כבר נאמרות מילים הרי רצוי שתהיה להן משמעות מיוחדת, חדה וחודרת ולא סתמית ובאנאלית; "תחנני" בעיני מגיע לרוב דווקא ממקום של חולשה וחוסר ביטחון; נכון, אני מסכים עם חלק מהדוברים שציינו שכשזה מגיע באמת ממקום עמוק יש בזה כוח מסויים, אבל לרוב מדובר בעוד מילה סתמית שנזקת לחלל הסשן; המגע, הנשימות, הציפייה, הדריכות, הריח, הצלילים שמופקים ע"י האביזרים ומגעם על הגוף ובעיקר השקט הממלא והחודר עמוק פנימה הוא העושה את העניין למרתק ואת הספייס למלא ואמיתי ........ אבל שוב, כל אחד ואחת והעדפותיו ושיטותיו; אז שיהיה לכולם שבוע טוב |
|
sabrina |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
sabrina • 11 במאי 2004
מה תתחנני, מה?
אם הנוכחות שלו, וההתנהגות שלו, והמעשים שלו לא יגרמו לי להתחנן - זה לא יבוא. אלא אם כן הוא רוצה שנעמוד על בימת הקמרי ונציג הצגה. |
|
שבירה(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
MD
לפני 20 שנים •
11 במאי 2004
שבירה(נשלטת) • 11 במאי 2004
ציטוט: בדרך כלל אין ממש צורך ביותר מדי מילים
MD - אני חייבת לציין שההעדפה שלי היא בדיוק הפוכה. אמנם אני כמעט ולא אומרת כלום במהלך סשן, אבל אין דבר נפלא יותר מאדון שמדבר במהלך סשן, ורצוי כמה שיותר. דווקא ככל שהקשר שלי עם האדון חזק יותר ואינטימי יותר, הוא מדבר יותר, וכשהוא שקט מדי אני מוטרדת. כל האדונים שהייתי איתם עד היום היו מדברים במהלך סשנים, ואין דבר מחרמן יותר מאשר לשמוע את המשפט הנכון ברגע הנכון. |
|