סיפור/ מלכה בתשלום

הייתי רוצה להכניס עיניין קצת בדיון, ולהסיר מעט את הנכונות פוליטית (:. אני מסתכנת בזה שאגרום להרמות גבה, ואכעיס לא מעט אנשים. קחו את זה ברוח טובה, טוב? אני רוצה להציג את דעתי האמיתית על כמה נושאים שעלו פה, בעיקר לתגובות של בנט, רפאל, ויולי. מעניינת אותי תגובתכם.
אני חושבת שהאקט האחרון, שיחת הטלפון לאישתו, היה הדבר הנכון לעשות, מכל בחינה. הוא החזיר את הסיטואציה ההזויה למציאות. הוא גרם לי הנאה רבה, וגרם לי על הדרך מוסרית לא לפגוע באישתו. הוא ללא ספק עזר לו "להשלט, ולהיות אמיתי יותר עם עצמו" כפי שביקש בצ'ט. ליולי , אני חושבת ששקרים לבנים כמו "לא אעשה במידע שום שימוש ציבורי" (זה לא היה שימוש ציבורי) הם כלי להשרדות בכל דייט עם גבר זר. עשיתי בו פה שימוש "מיוחד". זה הכל.
כנגד זה יולי טענה כי הפרתי קוד ביחסי שליטה, שהם יחסים שמבוססים על אמון רב. זה מה שמקובל, גם אם לא כתוב, היא טענה. בנט טען שסחיטה באיומים זה לא בדס"ם וששליטה נשית חייבת לעמוד תחת אותם כללי המוסר של שליטה גברית. רפאל לא נהנה מהפנטזיה. השולטת מגלה זחיחות ומעצבנת.
ראו, על אף שפרסמתי כאן באתר את הסיפור, אינני מחוייבת כלל לדברים שמקובלים ביחסי שליטה בדסמ"ים. אני מחויבת לחוקי מדינת ישראל, ולהם בלבד. ואף מצפה שאחרים יהיו מחויבים להם.
האקט היחידי שבו עברתי על החוק הישראלי, הוא המשפט "אם אתה לא תדבר, אני אדבר", שעליו ניתן לשפוט אותי על סחיטה באיומים – הכרחתי אותו בסחיטה, לדבר עם אשתו חמש דקות, תוך עיסוי גופו במקל. העונש המירבי על עבירת סחיטה באיומים הוא תשע שנות מאסר בפועל. אולם, בהינתן האקט שביקשתי ממנו לעשות (לדבר עם אשתו), בהינתן הסיטואציה המינית בה נאמר המשפט, וההסכמה למין חריג שהביע המאשים ארבע פעמים לפני האקט, בהנתן האפשרויות שהיה לו בעת האירוע (לנתק את השיחה ולדבר איתי, ללכת, לכעוס, להתנגד) ובתוספת בעיית האמון הקשה של המאשים (המעשה נעשה בעת בגידה באשתו) והעבר ללא רבב שלי, סביב שהמקרה לא יגיע כלל לבית משפט, ושאצא ללא רבב גם ממנו.
מנגד, בנט הציע שעוד בזמן שהקראתי לו את פרטיו, ואפילו לאחר שהבהרתי שאין בכוונתי לסחוט אותו, יש לסטור על פני, להשחית את רכושי, ולגרור אותי בכוח למקום כלשהו (תחנת משטרה, או מקום אחר) בוא נניח לרגע שהצלחתי לברוח (הנחה סבירה לדעתי). תלוי איך סופרים, אבל העונש המרבי המצטבר על תקיפה, ניסיון חטיפה והשחתת רכוש הוא כ-14 שנות מאסר בפועל. אם אהיה קצת נאסטית (והיו בטוחים שאהיה, במקרה כזה) האשמה תכלול גם תקיפה מינית, שגם בלי נסיון החטיפה, העונש המרבי עליה, הקבוע בחוק, הוא 10 שנות מאסר בפועל.
בא לי גם לשבת עם רפאל על קפה ועל ספר החוקים של מדינת ישראל, ולחפש איתו ביחד את הסעיף "זחיחות יתר של אישה", שבעטיו מותר לאדם לפי החוק לתקוף אישה באלימות ולהשחית את רכושה (החליפה די יקרה). אני לא בטוחה שנמצא סעיף כזה.
עכשיו, אולי תבקשו לפטור את דבריי הנ"ל בקלות יחסית - תוכלו להגיד (ואפילו בצדק רב, לדעתי) שהדיון והדיעות האלימות שהושמעו בפורום נאמרו בחופשיות, ובהתייחסות לסיפור פנטזיה פרובוקטיבי, וכך יש לקבל אותם. אולי גם לא תסכימו עם הניתוח המשפטי הנ"ל, או שתתיחסו אליו כאל משחק מלוכלך של עורכת דין קצת מושחתת.
חברים יקרים, זה קל מדי. יש פה גרעין ודילמה אמיתית שאתם חייבים לתת עליו את הדעת: בתוך תוככם אתם חושבים שקוד המוסר הבדס"מי הוא מעל חוקי מדינת ישראל. רגע, רגע. לפני שאתם מזדעקים "מה פתאום! אנחנו סתם אנשים, בסופו של דבר!" שקלו את זה לדקה. אולי התחושה הזאת שלכם בעצם מוצדקת? הרי החוק נכתב על ידי אנשים שלא חשבו על סשנים. השופטים, מכובדים ככל שיהיו, לא מעורים ב"ניואנסים של השליטה", כמוכם, כפי שהגדירה בכוח-המוח. הקוד שלכם, של אמון מקובל, כפי שכתבה יולי, של שפוי-ובהסכמה, עוצב כבר על פני כמה שנים, על גבי הרים של ויכוחים בעד ונגד, והמשפט הישראלי עיוור לחלוטין לניואנסים האלה. אולי באמת עדיף שתהיו כת שבה דין התורה, סליחה האס אס סי, תקף יותר מהחוקים הוונילים?
ואסים באנקדוטה מרושעת מעט. תרשו לי להיות מרושעת קצת? (:
פשוט אני מפליגה למחזות הפנטזיה, ורואה בעיניי רוחי את בית המשפט המשמעתי לבדס"ם, שאליו מובא נשלט נשוי שפרק לאיזה שולטת את הצורה. ובעוד היא שוכבת מגובסת בכל חלקי גופה באיכילוב, כבוד השופט רפאל פוסק "..הנאשם זכה מכל אשמה. רבותי, מדובר פה במקרה קלאסי של זחיחות של שולטת..."

הייתי רוצה להכניס עיניין קצת בדיון, ולהסיר מעט את הנכונות פוליטית (:. אני מסתכנת בזה שאגרום להרמות גבה, ואכעיס לא מעט אנשים. קחו את זה ברוח טובה, טוב? אני רוצה להציג את דעתי האמיתית על כמה נושאים שעלו פה, בעיקר לתגובות של בנט, רפאל, ויולי. מעניינת אותי תגובתכם.
אני חושבת שהאקט האחרון, שיחת הטלפון לאישתו, היה הדבר הנכון לעשות, מכל בחינה. הוא החזיר את הסיטואציה ההזויה למציאות. הוא גרם לי הנאה רבה, וגרם לי על הדרך מוסרית לא לפגוע באישתו. הוא ללא ספק עזר לו "להשלט, ולהיות אמיתי יותר עם עצמו" כפי שביקש בצ'ט. ליולי , אני חושבת ששקרים לבנים כמו "לא אעשה במידע שום שימוש ציבורי" (זה לא היה שימוש ציבורי) הם כלי להשרדות בכל דייט עם גבר זר. עשיתי בו פה שימוש "מיוחד". זה הכל.
כנגד זה יולי טענה כי הפרתי קוד ביחסי שליטה, שהם יחסים שמבוססים על אמון רב. זה מה שמקובל, גם אם לא כתוב, היא טענה. בנט טען שסחיטה באיומים זה לא בדס"ם וששליטה נשית חייבת לעמוד תחת אותם כללי המוסר של שליטה גברית. רפאל לא נהנה מהפנטזיה. השולטת מגלה זחיחות ומעצבנת.
ראו, על אף שפרסמתי כאן באתר את הסיפור, אינני מחוייבת כלל לדברים שמקובלים ביחסי שליטה בדסמ"ים. אני מחויבת לחוקי מדינת ישראל, ולהם בלבד. ואף מצפה שאחרים יהיו מחויבים להם.
האקט היחידי שבו עברתי על החוק הישראלי, הוא המשפט "אם אתה לא תדבר, אני אדבר", שעליו ניתן לשפוט אותי על סחיטה באיומים – הכרחתי אותו בסחיטה, לדבר עם אשתו חמש דקות, תוך עיסוי גופו במקל. העונש המירבי על עבירת סחיטה באיומים הוא תשע שנות מאסר בפועל. אולם, בהינתן האקט שביקשתי ממנו לעשות (לדבר עם אשתו), בהינתן הסיטואציה המינית בה נאמר המשפט, וההסכמה למין חריג שהביע המאשים ארבע פעמים לפני האקט, בהנתן האפשרויות שהיה לו בעת האירוע (לנתק את השיחה ולדבר איתי, ללכת, לכעוס, להתנגד) ובתוספת בעיית האמון הקשה של המאשים (המעשה נעשה בעת בגידה באשתו) והעבר ללא רבב שלי, סביב שהמקרה לא יגיע כלל לבית משפט, ושאצא ללא רבב גם ממנו.
מנגד, בנט הציע שעוד בזמן שהקראתי לו את פרטיו, ואפילו לאחר שהבהרתי שאין בכוונתי לסחוט אותו, יש לסטור על פני, להשחית את רכושי, ולגרור אותי בכוח למקום כלשהו (תחנת משטרה, או מקום אחר) בוא נניח לרגע שהצלחתי לברוח (הנחה סבירה לדעתי). תלוי איך סופרים, אבל העונש המרבי המצטבר על תקיפה, ניסיון חטיפה והשחתת רכוש הוא כ-14 שנות מאסר בפועל. אם אהיה קצת נאסטית (והיו בטוחים שאהיה, במקרה כזה) האשמה תכלול גם תקיפה מינית, שגם בלי נסיון החטיפה, העונש המרבי עליה, הקבוע בחוק, הוא 10 שנות מאסר בפועל.
בא לי גם לשבת עם רפאל על קפה ועל ספר החוקים של מדינת ישראל, ולחפש איתו ביחד את הסעיף "זחיחות יתר של אישה", שבעטיו מותר לאדם לפי החוק לתקוף אישה באלימות ולהשחית את רכושה (החליפה די יקרה). אני לא בטוחה שנמצא סעיף כזה.
עכשיו, אולי תבקשו לפטור את דבריי הנ"ל בקלות יחסית - תוכלו להגיד (ואפילו בצדק רב, לדעתי) שהדיון והדיעות האלימות שהושמעו בפורום נאמרו בחופשיות, ובהתייחסות לסיפור פנטזיה פרובוקטיבי, וכך יש לקבל אותם. אולי גם לא תסכימו עם הניתוח המשפטי הנ"ל, או שתתיחסו אליו כאל משחק מלוכלך של עורכת דין קצת מושחתת.
חברים יקרים, זה קל מדי. יש פה גרעין ודילמה אמיתית שאתם חייבים לתת עליו את הדעת: בתוך תוככם אתם חושבים שקוד המוסר הבדס"מי הוא מעל חוקי מדינת ישראל. רגע, רגע. לפני שאתם מזדעקים "מה פתאום! אנחנו סתם אנשים, בסופו של דבר!" שקלו את זה לדקה. אולי התחושה הזאת שלכם בעצם מוצדקת? הרי החוק נכתב על ידי אנשים שלא חשבו על סשנים. השופטים, מכובדים ככל שיהיו, לא מעורים ב"ניואנסים של השליטה", כמוכם, כפי שהגדירה בכוח-המוח. הקוד שלכם, של אמון מקובל, כפי שכתבה יולי, של שפוי-ובהסכמה, עוצב כבר על פני כמה שנים, על גבי הרים של ויכוחים בעד ונגד, והמשפט הישראלי עיוור לחלוטין לניואנסים האלה. אולי באמת עדיף שתהיו כת שבה דין התורה, סליחה האס אס סי, תקף יותר מהחוקים הוונילים?
ואסים באנקדוטה מרושעת מעט. תרשו לי להיות מרושעת קצת? (:
פשוט אני מפליגה למחזות הפנטזיה, ורואה בעיניי רוחי את בית המשפט המשמעתי לבדס"ם, שאליו מובא נשלט נשוי שפרק לאיזה שולטת את הצורה. ובעוד היא שוכבת מגובסת בכל חלקי גופה באיכילוב, כבוד השופט רפאל פוסק "..הנאשם זכה מכל אשמה. רבותי, מדובר פה במקרה קלאסי של זחיחות של שולטת..."

כחולית, אני מצטער, קחי את המשפט הבא בראש טוב:
זה פשוט מטורף שאת מטיפה לאס אס סי, אבל על הדרך לא אכפת לך בכלל שמישהו רוצה לשבור למישהי את הטלפון, להעיף לה סטירה "כי מגיע לה" ולגרור אותה בכוח ובאלימות, וכל זאת רק כי היא הקריאה לו פרטים אישיים, בלי אפילו לאיים עליו, כי עצם קריאת הפרטים זה לא "אס אס סי".

זה מטורף, ואתם מטורפים.

ולעצם הסיפור: מדהים מדהים, מגרה, מנפץ מיתוסים, מעורר מחשבה. לא אהבתי את הסוף מבחינה מינית, (עשה לי טרן אוף מטורף) אבל זה לא חשוב בכלל. אם חלקו קרה באמת במציאות זה אפילו יותר מעורר מחשבה.