Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 13 שנים •
19 בדצמ׳ 2010
מתי חציתי את הרוביקון?
קרה המקרה ועברתי באין ברירה על אחת מהוראותיה ולאחר מכן בלי שום היסוסים או מחשבות התוודיתי לפניה תוך כדי הסבר של הנסיבות, פקדה עלי בזמני הפנוי לעמוד 5 דקות בפינה כשאגודלי הימנית בפי ולאחריהן להודות לה על היותה רחומה ורבת חסד ולאחר מכן להשתחוות דווקא ולחשוב עליה ועל מעשי.
בהמשכו של היום ניגשתי לפינתו של חדר, כיוונתי את הטיימר ל 5 דקות, שמתי ידי השמאלית מאחורי גבי, פני אל הקיר שבפינת החדר ובראשי עפות מחשבות : הלוואי והייתי יכול לזהות ולזכור אותו את הרגע האמיתי של הכניעה, אולי הייתי חוגג לו יום הולדת. לא הרגע בו הודיעה לי כי לוקחת אותי תחת חסותה, גם לא הפעם הראשונה בה השתחוותי לפניה, את התאריך הזה אני זוכר ונוצר. כי אם היום בו הנפש נכנעה לפניה ומסרה עצמה בידיה מתוך תשוקת אין קץ להיות מעוצבת לרצונה בעצם מדובר ביום הולדת חדש ושונה שלי, הייתי אולי גם מציין באזכרה את יום פטירת העצמי הישן, זה ששפשף את מנורת האלדין שלו על בסיס יומי, זה שהחזיק בדעות מוצקות וברורות לגבי מה הוא אוהב ואיך הוא אוהב ומדוע הוא לא מוצא שום ריגוש בניוש לדוגמא. איך האני הישן הזה הועלם על ידיה ותחתו קם אחד אחר שלמד פתאום לאהוב את מה שהיא אוהבת עד כדי כך שהמחשבה שיפשוף עצמאי של מנורת האלדין שלו דומה לעובר בראשו של חרדי כשהוא חושב על בישולו של חזיר בחלב אימו. בשישי בערב. כמה הייתי רוצה להצביע כמזהה את הרגע הזה שבו איבדתי אני אחד ומצאתי אני אחר שמשתוקק ללמוד מה היא באמת רוצה ואוהבת ומעוניין לשרת ולעבוד אותה בגיל ויראה. ויראתו היא לא יראה מפני העונש כי אם מפני האכזבה שלה, מפני הכישלון שלו עצמו בהגשמת ייעודו. איך קרה הקסם הזה ומתי? איך הובילה אותי לשם בלי שהרגשתי? מתי הכריעה על ברכי הפסיקה להיות פעולה גופנית והחלה להיות תשוקה נפשית? הלוואי והייתי מצליח להבין מתי ואיך זה קרה שאני נרגש לקיים באדיקות את פקודותיה גם כשהיא לחלוטין לא באיזור ואינה יכולה לדעת מה עשיתי . הלוואי והייתי זוכר מתי חציתי את הרוביקון, מתי הבושה הפכה לגאווה והגאווה לבושה,מתי הניצחון הפך להפסד וההפסד לניצחון מתי זה קרה שכאשר אני חוטא אני לא חושש מהעונש כי אם מייחל לו על מנת לדעתי שהצלחתי לכלות פניה ולהפיסה. מתי זה קרה שאני רוצה, בעצם מה רוצה? מתאווה לעשות את כל אותם דברים שמצאתי מגעילים על מנת לגרום לה לאושר וגאווה? איך זה קרה שכאשר אני חוטא אני מתחנן לעונש ולא בשל העובדה שמדובר בהשפלה ולא כיוון שפקדה עלי להתחנן כי אם באמת מתוך תחינה אמיתית של הלב? מתוך רצון כנה לכפר על מעשי? איפה זה קרה שאיבדתי את השוקות הישנות ומצאתי עולם אחר לגמרי , איך זנחתי את הפנטזיה הישנה על צלכה אכזרית ומצאתי עצמי מתמסר בעולם חדש שבו אדונית היא כליל הטוב ושלטונה (הדיקטטורי לחלוטין יש לומר) הוא שלטון החסד והחוכמה, עונשיה באים לחנך אותי ולתקן דרכי ואני מוצא עצמו משתחווה מתוך סגידה אמיתית לחוכמתה, זועק בגאווה " אני שלך" ולא מוצא בסיטואציה הזו יותר מגרם של השפלה וטונה של הערצה שמביאה אותי לסיטואציה הזו? איך זה שאני נפעם ממחוות שהרבה פעמים עת הייתי בן חורין ומחזיק בדעות מוצקות ובראיית עולם ברורה היו חלק משגרת יומי? ואיך זה שככל שהיא מטילה עלי מטלות ואיסורים כך אני צולל עמוק יותר בסגידתי לחוכמתה. הלוואי והייתי זוכר מתי באמת נכנעתי לה, מתי התחלתי להשתוקק כל כולי לשרתה ברצון גדול והערצה. צלצול שעון מבשר על הטיימר. יורד על ברכי, משתחווה דקה, מסדיר נשימה .. חוזר לסדר יומי. |
|
|
Mary Jane
|
לפני 13 שנים •
19 בדצמ׳ 2010
אתה יפה ונדיר ובר מזל. טקסט שהוא תזכורת ללבי שחסר.
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
19 בדצמ׳ 2010
מרגש כל כך.
היא בת מזל ואת בר מזל, אין לי ספק. תודה על הפוסט הנהדר. |
|
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 13 שנים •
20 בדצמ׳ 2010
תודה.
|
|
|