אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הדומית הגדולה.

Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 26 בדצמ׳ 2010

הדומית הגדולה.

Shimmy​(נשלט){Vents} • 26 בדצמ׳ 2010
שבועיים וחצי לפני .
קרה המקרה והייתי צריך לעשות דבר מה, מסוג דברי המה שמחייבים חיפוש עמוק בנפש, מצריכים זמן ומרגישים קצת כמו שיעורי בית בחופש הגדול– משהו שחייבים לעשות ודוחים כמה שאפשר.
בחוכמתי או טיפשותי סיפרתי לה על כך, אמרתי שאני חייב להסתגר בבית למשך יומיים ולעסוק בזה, אולם אני תמיד נכנע לשלל הפיתויים שמציבים בפנינו החיים במאה ה 21 –טלויזיה,אינטרנט,פייסבוק ושאר דברים שגורמים לנו לשרוף את הזמן הפנוי כאילו היה משטח עץ עזוב בל"ג בעומר.

"ובכן, פנה לך 3 ימים וידע אותי מראש" היא אמרה "אתה הולך לעשות את העבודה הזו ואני הולכת להשגיח עליך, זה הולך להיות כמו באח הגדול,אין טלויזיה, אין אינטרנט, אין טלפונים, רק העבודה והכללים שאני אגדיר ואתה תתחייב להם, האם אתה מוכן?"
איזו מן שאלה היא זו? 3 ימים מול השגחתה? בוודאי שאני מוכן . אמרתי והתחייבתי לציית לחוקים ולא ידעתי לאיזו חוויה אני מכניס עצמי.


שבוע וחצי לפני
התאריך נקבע, הימים שלי פונו, וחוקי התוכנית התחילו להגיע :
1.המצלמה תהייה פתוחה ומכוננת עליך כל הזמן, בלי קשר לאם אני נוכחת או לא. אני אצפה בך כשאני ארצה בכך.
2.אתה תלבש את בגדי עבדותך עד 50 אחוז מהזמן, הקולר יהיה עליך תמיד.ה תוריד אותו מהצוואר כשאתה הולך לישון.
3.לפחות לילה אחד אתה תישן על שמיכה שמונחת על הרצפה, אני מרשה לך להשתמש בכרית אחת
4.את ארוחותיך אתה תאכל מול המחשב. לפחות ארוחה אחת אני אוכל מולך. אני מעדיפה שזו תהייה ארוחת הערב, בערך בשעה שמונה.
5.אתה מורשה להשתמש בשירותים. אולם אם אני מדברת איתך עליך לבקש רשות ואולי ארשה לך להשתין בתוך וואזה (תכין מראש)
6.אני רוצה לראות את כל אזור העבודה שלך, דאג לכך שהמצלמה תוצב גבוה מספיק .
7.תכין במקרר בקבוקי מים ל 3 ימים, קערת פירות עם לפחות 6 פריטים שונים, לפחות אחד מהם בננה. אתה יודע שזה עשוי לבדר אותי.
8.הגישה שלך לטלפונים חסומה. למעט טלפוני מבני משפחה בקרבה ראשונה.
9.הדלתות של הבית יהיו נעולות, חלון אחד יהיה פתוח לאוורור
10.תכין נגן מוזיקה ומוזיקה לרגעים בהם ארצה שתרקוד לפני.
11.מחובתך לצלם עצמך פעם בשעה בלי קשר למה שאתה עושה ולשלוח את התמונה מיד לאחר שצילמת.
12.אתה תהייה נעול ומנוע כל הזמן.לא תגמור כל סוף השבוע ! אני אהנה לראות אותך ככה.
13.בכל הזמן הזה אתה תעסוק בעבודה שלך. בלי תירוצים .

בידיים רועדות, גרון רוטט ורוק נבלע קראתי את ההוראות , מנסה לא לפספס כלום .
אישרתי כי אני מקבל בהכנעה את תנאיה ואני מוכן להם, ברור שיש דברים שרק אחרי אבין שלא קראתי נכון או שסתם הייתי נרגש מכדי להבין.

הספירה לאחור התחילה, קשה היה לי להתרכז בשום דבר מלבד הרגע בו אנעל בביתי, אפתח את המצלמה ואשתחווה בפניה. היה ברור לי שלמאורע שכזה אני צריך להגיע כמה שיותר מוכן.
שבוע לפני הלכתי לאיזה בזאר ומצאתי לעצמי לק ושפתון סגול, גרביונים חדשים ועגילים גדולים.
חשבתי שבכך אקל על ההמתנה או שאולי נכון יייה להגיד ששיקרתי לעצמי. ההמתנה הפכה להרבה יותר קשה. פתאום התחלתי להסתכל אחרת על הוואזה התמימה , פתאום היא הפכה להיות וואזה ריגושית.
אם לפני כן לא היה פ-שוט כשהגיע סט חדש של הוראות זה הפך להיות כמעט בלתי אפשרי.
ואלו היו ההוראות החדשות:



1.בערב הראשון יהיה עלי להעדר למספר שעות. אל תדאג, דאגתי לך לקולגה כבייבי סיטר : הגבירה רוז תשמור עליך בהעדרי.
2.שימוש בוואזה : עליך יהיה לבקש רשות להשתמש בוואזה. כשזו תינתן לך יהיה עליך להשתין כשגבך אל המצלמה, אלא אם תדרש אחרת. לאחר שתסיים יהיה עליך ללכת לשטוף ידיים להציג אותם בפני או בפני הגבירה רוז ולאחר שתקבל אישור תודה לי או לגבירה רוז (מי שצפתה בך) ולאחר מכן תחזור למה שעשית.
3.חוק 5 הדקות : אם מכל סיבה שהיא הצופה בך לא נתנה רשות לבקשתך לשירותים תחכה 5 דקות בדיוק ותוכל ללכת. זהו כלל בסיס למען בריאותך. לאחר 5 דקות תכתוב במסנג'ר "תודה על הרשות גבירתי" . אם לא תכתוב את הבקשה אתה עלול לקבל עונש לכן תעד את הבקשות שלך ואת התודות.

4.עליך להכין כוס פח מוכנה, אפשר להשתמש בפחית חמוצים אן השוליים לא מסוכנים ולכתוב עליה "שימי" . אתה מורשה לשתות רק מים מהפח . חוק בסיסי : משקאות חמים רק במאג נפרד.

5.עליך להיות נראה בכל רגע. אם המצלמה לא עובדת מכל סיבה שהיא עליך לעשות הכל על מנת לתקן אותה.

6.חוק 5 הדקות תקף גם לארוחות.

7.הגבירה רוז נמצאת רק על מנת להשגיח עליך ולדווח לי. עם זאת אישרתי לגבירה רוז בעלות זמנית עליך על כן אם היא רוצה היא יכולה לפקוד עליך ולהשתעשע בך. אתה תראה לה את הכבוד שאתה רוחש לי. תעשה את המיטב על מנת לציית לפקודותיה ומשימותיה כשם שאתה עושה זאת עבורי .
אני סומכת במאה אחוז על הגבירה רוז על כן היה בטוח ורגוע. אם כי זה בסדר שאתה מפחד. עשה את המיטב שלך כל הזמן. .
8.הגביה רוז תתקשר אתך רק במסנג'ר .
9.זכור כל הזמן . הימים האלו מוקדשים לעבודה שלך. משחקי עבדות באים במקום השני. אם ארגיש שאתה הופך להיות מעורב מידי וזונח את העבודה שלך אני אפקוד עליך לעסוק רק בעבודה ואתעלם ממך. אני מרשה לך לעבוד בבגדי עבדותך. אבל יהיה עליך לעבוד בהם.
10.במהלך הימים הללו אני אמצא גם זמן בו תבדר אותי.


פלא של ממש איך שהצלחתי לתפקד ביום שלפני, איך הצלחתי להירדם בלילה שלפני .
ברור היה לי שהמטרה העקרית היא הכנת העבודה שלי, ברם המחשבה להיות נצפה, לבקש רשות לשתות ולאכול, לבקש רשות לשירותים וכמובן גם המחשבה על ההשפלה הצפויה בכך שאאלץ להראות את ידי הרחוצות אחרי כל פעם בה אשתין הציפו אותי. מעל לכך הציפה אותי תחושת התרגשות ופחד לנוכח העובדה שביום הראשון אצטרך לשרת את הקולגה של האלוהית.
מילא כבודי שלי, הוא אסקופה נדרסת זה זמן מה, אבל ביותי מול גבירה אחרת שקיבלה מהאלוהית בעלות זמנית אני שם על תקן נציגה של האלוהית, מעמסה לא פשוטה של רצון להוכיח וכן לגרום לאותה גבירה רוז לקנא באלוהית על שהצליחה לאלף אותי בצורה שכזו. ומה אם היא תחשוב שאינני מאולף מספיק ? איך אעמוד בבושה שאגרום לאדונית? פתאום ההתרגשות התמזגה לה עם המעמסה והציפייה עם הפחד .

שעתיים לפני התחלתי להתכונן , תחילה מרחתי את הלק על אצבעות הידיים והרגליים לאחר מכן לבשתי את הקולר ובהמשך את בגדי העבדות . חצי שעה לפי השעה הנקובה הייתי מוכן, או שמא נגיד מוכנה .
רק שהמצלמה תעבוד, רק שהאינטרנט לא ייפול.
כלבלב אנושי
לפני 13 שנים • 26 בדצמ׳ 2010

זו מלכה אמיתית !!!

כלבלב אנושי • 26 בדצמ׳ 2010
אהבתי מאוד את המשימה.

אני מלא כמיהה לגבירה/מלכה
שתרצה/תהנה/תדרוש
לערוך פיקוח עלי, על פעולותיי,
על פעילותי ומעשיי.

כמוני כמוך, היתה לי תקופה שהייתי חייב
לעמוד בכמה משימות של לימודים,
והייתי צריך מישהי שתפקח עלי,
כאשר אני מבצע זאת
(כי אני מהדחיינים, לצערי)
והיא עמדה על-כך שאבצע,
ואכן הצלחתי ! .
אני חושב שזה מוכיח מעל כל ספק
כמה אני חשוב לגבירה...
וזו המתנה שהיא מעניקה לי,
או אז - אני שלה בכל נימי נפשי ונשמתי...

מקנא בך...
סיטואציה מדהימה !
יואב 31​(אחר)
לפני 13 שנים • 27 בדצמ׳ 2010
יואב 31​(אחר) • 27 בדצמ׳ 2010
עד כאן נשמע מעניין מחה להמשך
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 28 בדצמ׳ 2010
Shimmy​(נשלט){Vents} • 28 בדצמ׳ 2010
בבגדי עבדותי , החומר לעבודה לצידי, ישבתי והמתנתי ליד המחשב.
יש משהו מעצים בהמתנה הזו, יתכן שהיא מתעכבת הגבירה בעניינים חשובים, יתכן שסתם לא שמה לב והרי העבד הוא שלה הרי, והוא נמצא שם למענה, זמנה בידה ללא ספק ואולי בכלל מדובר באיזה טריק פסיכולוגי שיעצים את ההמתנה וישלח אותי חסר אוויר לרצפה .

באיחור מלכותי של רבע שעה נכנסה האלילה למסנג'ר, שאלה לשלומי, שאלה אם הכנתי הכל ואם אני מתרגש, הזכירה לי שוב מהי מטרת ההסתגרות ואז פקדה עלי לפתוח מצלמה.
אינני מהמקללים בד"כ, זה לא הקטע שלי לקלל ובכל זאת קיללת י קילולים רבים, הו הקללות שספגה מיקרוסופט וספג ביל גייטס באותן דקות בהן המצלמה סירבה להעביר את המתרחש מהבית הסגור לבית האלילה או שסתם נתקעה... לאחר מספר נסיונות כושלים החלטנו לנסות את הסקייפ. היא הייתה צריכה להתקין אצלה את התוכנה, אני הייתי צריך לסייע לה ולפתוח עבורה משתמש. בסוף זה הצליח.
לפקודתה השתחוויתי , היא משכה את הזמן. אוהבת לראות אותי מתעוות,גונח ומתענה מרוב תשוקה נעולה על הרצפה בטרם פקדה עלי להתרומם.
"תודה אלילה, אני גאה להיות שלך" אמרתי והיא ענתה "יפה עבד. כמו שזה צריך להיות".
ולאחר מכן פקדה עלי להראות לה את כל מה שהייתי אמור להכין, משנחה דעתה פקדה עלי להתחיל לעבוד.
התחלתי להתעמק בעבודה, אבל זה לא היה פשוט , בבגדי עבדותי, אלילתי מולי , תכשיטי עלי , וציפורניי משוחות בלק סגול.. ועם זאת העבודה היא שבה והדגישה היא המטרה העיקרית, חסר לי רק שתכעס עלי, חסר לי רק שתסגור את כל העניין... ההתרגשות, המתח והתשוקה הנעולה גרמו לי לרצות להשתין, זכרתי את הוראתה וביקשתי רשות . אין תשובה . מסתכל על השעון, סופר 5 דקות ובתום 5 הדקות אומר "תודה אלילה, אני הולך להשתין אלילה".
"רשות ניתנת עבד. יפה שהמתנת. תשתין בוואזה" היא עונה ומתברר שהיא התעלמה בכוונה, רוצה לראות באם אמתין 5 דקות או לא .
"כן אלילה. תודה אלילה" עניתי והלכתי להשתין במה שעד לפני מספר ימים היה כד רגיל וחסר משמעות ולפתע הפך ברגע לכלי בעזרתו אני משרת את רצונה.
"תודה אלילה" אמרתי . והיא הזכירה לי שעלי להציג את ידי .

כבר עשיתי בשרותה דברים שהיו אמורים להשפיל אותי הרבה יותר. אני לבוש בבגדים סגולים ומגוחכים משהו, בטח עבור גבר. בגדים שהיא העניקה לי. חובש פאה סגולה, לידי ולרגליי שלל תכשיטים , לצווארי קולר אליו מוצמדת התווית מצידה האחת חרוטה המילה owned ומצידה השני property of vents .
והנה בכל זאת דווקא הצגת הידיים הנקיות לאחר ההשתנה דווקא זו פעולה שמקטינה ומשפילה אותי יותר מכל. גורמת לי לחוש כמו ילד קטן ונזוף, מעניקה מסגרת שונה של שליטה לכל האירוע, משווה לו נופך אחר. מסמל גבולות גזרה אחרים.

שעה ארוכה דקות עבדתי וניסיונותיי למשוך את תשומת ליבה או לגרום לה לרשות להשתעשע בקריקטורה שניבטת אליה לא צלחו, התעלמה ממני כאילו הייתי אוויר . אולי צפתה ואולי לא.
עד שהודיעה שעליה ללכת, הזכירה לי שעלי להמשיך לעבוד וכי עלי לגרום לה להיות גאה כשהגבירה רוז תגיע. אח"כ היא מסרה לי את כתובנת המסנג'ר של הגבירה רוז, בתקווה שכשהיא תגיע המסנג'ר לא יעשה בעיות.
תוך כדי העבודה שבכל שעה עגולה סימנתי לעצמי כי עלי לצלם עצמי עובד ולשלוח לאלילה. עוד מטלה קטנה ופשוטה יחסית שגרמה לי להרגיש כבול יותר. במסגרת הרבה יותר הדוקה.

חצי שעה אחרי לכתה נכנסה למסנג'ר הגבירה רוז. בירכתי אותה לשלום וביקשתי את רשותה לפתוח את המצלמה. היא אישרה . תודה לאל ולקללות המסנג'ר עבד כמו נמר.
"ארצה עבד " היא פקדה ואני ירדתי על ברכי, מערבולת של רגשות הומה בי.
מחד אין בכלל ספק שיש בו מין הריגוש באירוע שכזה, הפעם הראשונה בה עבד משתחווה בפני גבירה היא פעם למזכרת. מאידך הנני מקולר ובבעלותה של האלוהית, אני גאה בכך ולא מעוניין להיות של אחרת. ועוד אחת שאינני מכיר.
"תשתחווה" פקדה הגבירה ואני צייתי, מביט על עצמי, לוקח נשימה ומרגיש כבוד עצום המלווה בתכונה אדירה, שהרי אינני סתם שימי עכשיו , אני מייצג את גבירתי שמי יודע מה סיפרה אודות העבד שלה, אולי אף נהגה להשוויץ בו וביכולותיו באוזניה של הקולגה , אוי לי ואבוי לי חשבתי לעצמי באם תקבל הגבירה רוז תחושה שהאלילה הגזימה בתיאוריה . שמה הטוב של האלוהית מונח פה.
באזזזזזזזזז אני מתרומם, "תודה הגבירה רוז" אני אומר "תודה על שאת שומרת עלי " , היא אומרת על לא דבר ואומרת שהיא מתרשמת מנימוסי "ועכשיו לעבודה שלך" היא פוסקת.

אני צולל לתוך עבודתי, עבודה לא פשוטה בעליל, מהסוג שחובטת בנפשך עד שאני מוצא עצמי קרוב לבכי.
אני מבקש את רשותה של הגבירה לשתות . היא מאשרת ולאחר שאני מודה לה אני מוזג מים לתוך כוס הפח שלי. זו שבעבר אכלסה מלפפונים חמוצים, שוליה אינם חדים ועליה רשמתי shimmy .
המראה שלי שותה מכוס פח משעשע את הגבירה רוז ששואלת אותי אודות העניין , אני מספר לה שכך פקדה עלי האלילה והיא שואלת אותי לגבי התחושות שלי אליה. "יש לך גבירה מיוחדת מאוד" היא אומרת ואני משתפך בדברי הערצה לאלילה שלקחה אותי,עיצבה את נפשי והראתה לי דרך חדשה וייחודית , דרך שרק גורמת לי להעריץ אותה יותר ולסגוד לה מתוך אהבה אמיתית . מתשובותיה ניכר שהיא אוהבת את התשובה וככל שהיא מתרשמת יותר כך נציגה עלי מצלמה של האלילה, הלא הוא שימי רק הפוך להיות גאה יותר ויותר.

"תחזור לעבודתך " היא פוקדת "ואח"כ אני ארצה שתראה לי כמה אתה אוהב את הגבירה שלך".
אני שב לעבודה, מסתכל בשעון, מצלם עצמי כחלק מהמטלות ושולח לאלילה, ואחר שב לעבוד.
כמעט שעתיים ללא הפסקה עבדתי וכתבתי עד שהגבירה פנתה עלי , "תראה לי איך אתה לבוש" היא פוקדת ואני כמו דוגמנית בתצוגה מציג בגאווה את כבדי עבדותי, הגבירה אומרת שהיא התרשמה מאוד מנעלים שלי ואני מספר לה את סיפור קנייתם, על איך הייתי בסיור העבודה עם קולגות , איך ראיתי אותם בחלון הראווה באחד מסניפי togo , איך חיפשתי אותם ללא הצלחה בסניפים הקרובים ואיך לבסוף החלטתי לקחת חצי יום חופש ולנסוע שעה וחצי לכל כיוון על מנת לרכוש אותם.

אח"כ היא אמרה שהתרשמה תוך כדי עבודתי שאני משחק הרבה עם צמיד הרגל שלי, "זו מתנה מהאלילה" אמרתי וניסיתי להסביר כמה אני סוגד מעריך ומעריץ את האדונית שלי "אני מקווה שאמרת לה את זה פעם" היא אומרת ולאחר שאני מאשר היא אומרת "עכשיו אני רוצה שתעשה לי את ריקוד השימי. הגבירה שלך מדברת עליו הרבה, ואני חושבת שהגיעה הזמן שאני אראה במה מדובר"

פעם חשבתן איך מרגישים נציגי שראל באולימפידה ביום התחרות? לא הא? הגיוני. גם אותי לא הטרידה התחושה הזו עד אותו יום. לאחריו כבר הבנתי את התחושה, את הרצון לתת את כולך ואת החשש שמה שיש לעולם להציע עלול לגרום לתרגיל הקרקע שלך להראות פתטי ולא שיש לי בעיה עם פתטיות כל זמן שמי שיוצא פתט זה אני לעיני גבירתי . והנה מתברר שאכן האלילה מתגאה בי ובריקודי ואני חש את משלן הכבד של הציפיות הנוחתות על כתפי. אסור לאכזב. אסור להכשל.
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 30 בדצמ׳ 2010
Shimmy​(נשלט){Vents} • 30 בדצמ׳ 2010
ולפתע כאילו לא היה עולם מסביב, כאילו לא היו רעשים, לא היה כלום מלבד המוזיקה ואני.
ואני רקדתי, איך שאני רקדתי. כמו נערת ברים סגולה הייתי פתיינית, רקדנית , מנענעת ומחוללת על פי הקצב המדויק, מציגה לראווה את חמוקי ואת תלבושתי בפני אותה קולגה. זו שלפחות זמנית קיבלה עלי בעלות.
את הריקוד סיימתי בכריעה והשתחוות . ממתין לתגובתה.
"למעלה" היא פקדה ולאחר מכן אמרה שהתרשמה ועכשיו היא מבינה על מה האלוהית מדברת כשהיא מדברת עלי.
מה יכול עבד לרצות מלבד להרשים את הקולגה של גבירתו, להשאירה נפעמת נוכח ביצועיו והרי ביצועיו הלא הם ביצועי כל כולם הן תולדה של עבודה של האלילה, היא אשר עיצבה את נפשי מחדש לרצונה .
הודיתי לגבירה על שהפכה אותי לגאה ומאושר .
"ועכשיו, אחרי ששעשעת אותי . אני רוצה שנכין הפתעה לגבירתך. אני רוצה שתכין שיר שהיא אוהבת ותרקוד אותו למשך 2 דקות בדיוק . אני אצלם ואעביר לה".

אי אפשר להגיד שלא עבר בי חשש , בכל זאת מי יודע אם מחר אמצע עצמי ואת בגדי עבדותי מחוללים ביו טיוב הקרוב למקום מגורי ? ומצד שני חשבתי לעצמי באם הגבירה רוז היתה מעוניינת היא היתה יכולה להקליט ולצלם אותי עוד קודם מבלי לספר לי ובכל מקרה ולמרות החשש –האלילה שלי סומכת עליה במאה אחוזים ככה היא שבה והבהירה לי ואם האלוהית סומכת עליה ואם אני מתבקש לחולל עבור האלילה שאני אסרב?

אמרתי מיד, הכנתי את השיר שהאלילה הכי אוהבת “ I’m Your man” בביצוע מיכאל בובלה והתכוננתי לרקוד. רק שכאן התערבות שלל תקלות שהפכו את המוזיקה לחלשה מידי. הגבירה הציע שנרד מזה אבל אני ביקשתי את רשותה להתמודד עם הבעיה ולתקן אותה. לבסוף הצלחתי. בסוף היום כשהיא תעביר את הדו"ח שלה לאלילה תספר הגבירה שהתרשמה מאוד מהנחישות והמחויבות שלי ומכך שלא ויתרתי. ובכל זאת לא הופכים להיות 1# של האלילה מלוותר כשקצת קשה.

בכלל יש משהו יפה בבדס"מ ובכניעה שלי לאלוהית. שכן אני שונא להפסיד. שנאת מוות יש לומר.
והנה אני שואל עצמי איך זה שדווקא מולה אני נכנע ומפסיד ללא קרב? לקח לי זמן להבין שבעצם הניצחון שלי הוא בכך שאני נכנע, בכך שאני לא מוותר לעצמי כשקשה, שאני מוכן לספוג עבורה כאב ומוכן לכלא עבורה את איברי , אני מנצח בכך שאני שם עצמי בידיה ונותן לה להוביל. מנצח את עצמי ז"א .

לצליליו של בובלה נערת הברים הסגולה עלתה או נכון להגיד ירדה לעוד מופע, הפעם מיועד לאדונית שלה, מופע שהוא גם מבחן אומץ ואמונה שלי בה ובמי שהפקידה עצמי בידיה.
כשאני מסיים לרקוד הגבירה שבה ומחמיאה לי ושואלת אם אינני רוצה לאכול?
אני עונה לה שאני מחכה לאדונית והיא אומרת שלדעתה היא תגיע מאוחר יותר, אז אני מבקש רשות לאכול שזיף. הגבירה מאשרת ואני מודה לה.
"ועכשיו לעבודה" היא פוקדת .
"כן הגבירה רוז. תודה הגבירה רוז. "

הזמן חולף, אני כבר עייף ואולי זו תולדה של ההתרגשות. ובכל זאת אני לא רוצה ולא מוכן ללכת לישון לפני שגבירתי תשוב. רוצה להגיד לה לילה טוב. רוצה להשתחוות בפניה. רוצה להודות לה על כל שעושה עבורי ולספר לה שאני מתקדם היטב בעבודתי.
בינתיים בכל מקרה ראשי כבר מאבד פוקוס ואני מבקש מהגבירה רוז רשות להפסיק לעבוד על העבודה .
היא אישרה והודיתי לה. מה עכשיו? לדבר איתה? לא? ובכן לא . ז"א אלא אם היא לא פונה אלי.
כעבור 5 דקות היא פנתה. שאלה עוד שאלות עלי ועל האדונית, סיפרה קצת על יחסיה עם העבדים שלה.
אמרה שבניגוד לאלילה וכמשתמע משמה היא אוהבת אדום. שיחה. מעניינת בין עבד אחד. לגבירה אחרת.
לאחר מספר דקות ביקשתי רשות לגשת לשירותים . הרשות ניתנת "תשתין בואזה " היא פוקדת.
אני מודה לה, מציב את המצלמה מול הואזה יורד על ברכי , ידי מאחורי גבי ומשתין . לאחר שאני מסיים אני ניגש לכיור, שותף ידי ומראה למצלמה "תודה הגבירה רוז" אני אומר ומנסה להבין שוב מדוע אני חש כה מושפל בסיטואציה הזו.

"בחזרה לעבודה" היא פוקדת ואני עייף, מותש, אבל גם עם הרבה יותר אנדרנלין מאשר בטרם התחלתי לרקוד. כעבור כחצי שעה האלילה נכנסת למסנג'ר שלה, בטרם הגבירה רוז מחזירה אותי לידיה של גבירתי היא פוקדת עלי לרדת על ברכי, אני מציית , היא שואלת אם יש לי משהו להגיד לפני פרידה ואני מודה לה על ששמרה עלי ומבקש רשות להשתחוות בפניה . היא מאשרת. משאירה אותי דקות ארוכות על הרצפה, כשהבאזר נשמע , אני מתרומם ומודה לה. אולם הגבירה רוז כבר לא און ליין. עכשיו האלילה און ליין ופוקדת עלי לפתוח מצלמה.
כלבלב אנושי
לפני 13 שנים • 30 בדצמ׳ 2010

אין מילים...

כלבלב אנושי • 30 בדצמ׳ 2010
תיאור יפה, מעניין ומגרה...
אשרי וטוב לך שזכית לגבירה שכה דואגת לך...
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 3 בינו׳ 2011
Shimmy​(נשלט){Vents} • 3 בינו׳ 2011
יש פעמים בהן אי אפשר להסביר את התנהגותך ותחושותיך, פעמים בהן הזנב מקשקש בכלב, הקול משתנה לטונים מוזרים ובקוף עוברים זרמים ואנרגיות שיכולים בקלות להאיר את רמת גן.
להיות מולה שוב אחרי שעות שהייתי ברשותה של הגבירה רוז בתוך סיטואציה כ"כ יחודית היה רגע כזה והיא אכזרית מודעת לעצמה נהנית מכך, נהנית לשחק בי , נהנית לשאול אותי של מי אני ? "שלך אלילה" אני עונה והיא מסובבת את העקב הבלתי נראה סביב צווארי, ראשי שכחלק מהטראנס הנפשי על הרצפה, משתחווה אינסטינקטיבית בפניה .
"מה אתה?"
"רכושך אלילה"
"מה אתה?"
"עבדך מלכה אדירה"
מה אתה?
"חיית השעשועים שלך אלילה" .
שקט,השניות חולפות, התנועות הלא רצוניות מכיוון הישבן מתגברות, טבעות הברזל שעל חצאית עבדותי מרעישות את השקט ומעצימות את תחושת חוסר האונים שבכניעה.
אין שום הפעלה של כח בכניעה בכניעה הזו, אפילו פקודה להשתחוות לא ניתנה כאן, זוהי כניעה מוחלטת של הנפש והדעת. כניעתו של עבד נקלה וחסר אונים מול עוצמותיה של גבירתו, נצחונה עליו לא הוטל בספק לרגע הרי, גם הוא רצה להפסיד לה מלכתחילה הרי, אבל לכזו כניעה מוחלטת לא חשב שישגיע.
הנה הוא מוטל חסר אונים, בבגדים מגוחכים, לובש נעלי עקב סטילטו סגולות, לגופו חצאית רקדנית בטן מלא מטבעות מרעישים וחלק עליון תואם, לראשו פיאה סגולה מגוחכת לא פה פחות, גופו עטוי תכשיטים זולים, כאלו שבימבוס לובשות והוא שנפל חסר אונים למרגלותיה והשתחווה לפניה מניע ישבנו במעין תנועת ריקוד לא ברורה תוך השמעת גניחות בלתי נשלטות וזה כשהוא לא פותח את פיו ומשמיע קול לחלוטין לא גברי , כמעט בוכה .
לא בשוטים הכניעה אותו כי אם בחוכמתה, הובילה את נפשו אל תוך הכלוב הבלתי נראה שלה, סגרה את הדלת ולימדה אותו לאהוב את כל שהיא רוצה אותו שיעשה ואף לאהוב זאת פי שניים כשמדובר בדברים שלא אהב.
לאחר שכנעה נפשו גופו הפך לעניין משני, כמו גם תאוותו זו שהובילה אותו מלכתחילה אל אותו כלוב.

"כמו צריך להיות " היא אמרה ושברה את השקט, מצילה אותי מהתבזות קשה אף יותר ולא שהיתה לי בעיה להתבזות בפניה, ובכל זאת כיוון שידעה שהייתי מחריף את התבזותי ומנעה זאת ממני גורם לי רק להעריצה יותר, להרגיש מחויב יותר לפקודותיה ובעיקר להיות אסיר תודה על חסדיה ולפני הכל על שהעניקה לי ימים אלו תחת השגחתה.
"קום " היא פקדה עלי ואני התרוממתי שולח אליה נשיקות .
כעת הגיעה זמן חקירה, מה עשית ? כמה הספקת? איך היה עם הגבירה רוז?האם גרמתי לה לגאווה בי?
סיפרתי לה את שהיה, הבעתי שביעות רצון מההספק והבעתי תקווה שייצגתי את מלכותה הכבוד.
אח"כ שאלה באם אכלתי ומשסיפרתי לה שפה ושם פירות פקדה עלי לאכול משהו.

השעה כבר הייתה מאוחרת והאלילה הבחינה בעייפותי, "זמן לישון" פקדה "הכן את השמיכה והכרית "
פרסתי את השמיכה על הרצפה, העמדתי את המצלמה על דרגש כך שתהיה לה זווית טובה לצפייה בי ואת הכרית בפינת השמיכה.
"יפה . תתפשט " היא פקדה ואני הסרתי בעדינות את בגדי עבדותי.
תמיד נהגתי בהם בעדינות ובכל זאת את מדי העבדות האלילה בכבודה ובעצמה העניקה לי.
"תסיר קולר" פקדה ואני הסרתי .
"תכרוך אותו סביב הקרסול שלך " פקדה. ואני הסרתי , עומד לפניה ערום ועריה לגופי רק הקולר הכרוך סביב רגלי.
"למטה " פקדה ואני מאולף שכמותי משתחווה .
הטלפון שלה מצלצל עכשיו והיא מנהלת שיחה ארוכה עם קרוב משפחה ואני ? עבד נקלה וחסר אונים משתחווה לפניה . דקות ארוכות נמשכה השיחה ואני חש שרירים שמאיימים להיתפס אבל מקפיד להשתחוות בצורה כמה שיותר מתוחה .
השיחה מסתיימת והיא פוקדת "למעלה"
אני מתרומם.
"עבד טוב" היא אומרת ואני מחייך באושר, היכול להיות שמחה גדולה יותר במנת חלקו של עבד מאשר לשמוע שהוא עבד טוב?
לילה טוב שימי , אני אצפה בך נרדם, נתראה בבוקר"
"תודה על הכל אלילה. לילה טוב אלילה?"
underfoot
לפני 13 שנים • 7 בינו׳ 2011
underfoot • 7 בינו׳ 2011
בכוח המוח כתב/ה:
מאוד יפה.


נכון
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 13 שנים • 9 בינו׳ 2011
Shimmy​(נשלט){Vents} • 9 בינו׳ 2011
התעוררתי מהשינה והפעולה הראשונה הייתה להעביר את הקולר מהקרסול חזרה לצוואר. שם מקומו.
אני צריך לצחצח שיניים ואני לא יודע אם היא צופה בי בעניין או נמה את שנתה.
לפני כן אני מבקש רשות להטיל את מימי.
5 דקות, גם 6 חולפות והרשות לא ניתנה , הלכתי לואזה ירדתי על ברכי והשתנתי.
הלכתי לכיור שטפתי ידי , הראיתי למצלמה וכתבתי "תודה אלילה" . יש משהו משפיל בלהראות ידיך למצלמה כשאתה יודע שאין שם אף אחד. אבל אלו ההוראות הרי.
לפתע היא מברכת אותי בבוקר טוב. היא צופה בי מסתבר כמה דקות.בוחנת אותי .
באחת חייכתי באופן מתוך רפלקס, כמו כלבלב השמח לראות את גבירתו, נפלתי על ברכי בתנועה כמעט בלתי רצונית, כמו ההוא מאר אי אם בקליפ של loosing my religion .
לא כרעתי ובעצם גם לא נפלתי על ברכי, קרסתי על ברכי והשתחוותי לפניה ביראה אמיתית והאהבה חסרת גבולות שרק הועצמה בגלל העובדה שלא היו אליה רגליה הפיזיות שאני משתחווה לפניהן .
צואנמי של רגש התפוצץ בתוכי , בקבוק כמו בקבוק שמפניה שמנוער במשך שעות רק מחכה שמישהו יסובב טיפה את הפקק . אבל היא לא מסובבת. והיא מחליטה.


היא פוקדת עלי ללכת לצחצח שיניים ולאחר מכן להכין לעצמי ארוחת בוקר אותה אני אוכל מולה.
"אל תשכח שתייה חמה לא בכוס הפח" היא אומרת מזכירה לי שוב כמה היא דואגת לי, כמה לצד הרצון שלה לגרום לי להרגיש קטן,כנוע ונחות. כמה שהיא מעוניינת לתכנת את מוכי ולגרום לו לצרוב את שלטונו בפעולות היומיומיות שלי היא שומרת עלי.


הכנתי לעצמי ארוחת בוקר : הנחתי על המגש קורנפלקס, קצת קפה ופרי והבאתי את המגש לשולחן, מול המצלמה, מבקש רשות להתחיל לאכול.
הרשות ניתנה ואני התחלתי לאכול, בינתיים היא סיפרה שנראה ערה והסתכלה עלי כמעט כל הלילה .
היא נהנתה לראות אותי מתענה מהשינה על הרצפה הקשה, מתכווץ בתוך השמיכה הקטנה ולבסוף מצליח להירדם ונוחר, היא אפילו צילמה אותי ככה היא אומרת ומציגה את התמונה שלי . תמונה משפילה של טיפוס מכמיר .להציב מולך מראה ברגלי השפלתך היא עוד אחת מהדרכים לקעקע בך את עבדותך והתמונה ההיא כמו רגעים בהם נשלחתי למראה קעקעו אותה ואת שלטונה בליבי .

היא מספרת שהגבירה רוז התרשמה מאוד וכי גרמתי לה לקנא באלילה, שקול להישג מרשים של הנבחרת או זכייה של הנציג באירויזיון . הגבירה רוז גם שלחה לה את הסרטון בו רקדתי בפניה, האם יש לי סיבה לחשוש מכך שהקטע נמצא בידיה של הגבירה רוז? יכול להיות שמתישהו אני אסתובב מחולל לבוש בגדים מגוחכים בפייסבוקים וביוטי ובים? לרגע היה זרזיף של חשש אולם שמתי את מבטחי באלילה שלי, אם היא הפקידה אותי בידיה של מישהי היא לבטח יודעת מה היא עושה. אני סומך עליה ובוטח בה .

משסיימתי לאכול האלילה פקדה עלי להתלבש, ארוחת הערב היא פסקה תהייה ארוחה חגיגית ועל כן עלי להכין אוכל חגיגי .
"נכון שיש לך יין בבית? "
"בוודאי אלילה"
"אז תכין אותו ותכין גם את הגביע "
"כן אלילה, תודה אלילה" .
"יפה . ועכשיו אני הולכת לישון ואתה מתחיל לעבוד ברור?"
"כן אלילה"
"תזכור את חוק 5 הדקות "
"כן אלילה, תודה אלילה, אני מעריץ אותך אלילה"
"כמו שצריך להיות , קדימה לעבודה" .

בחלוף השעות זו נהייתה סוג של שגרה, אני עובד במלבושי עבדותי , מבקש רשות להשתין, ממתין לפחות 5 דקות , מודה על שניתנה לי , והולך להטיל את מימי בכד, מעדיף אותו על פני השירותים הרגילים. רוחץ ידי , מודה לאלילה ושב לעבודתי. מוצא עצמי חופר בעמקי נשמתי, מזיל פה ושם דמעה וכלל לא ברור אם מדובר בדמעה של אושר מהסיטואציה השמימית בה אני נמצא כרגע או אחרת בשל תעוקת הנפש ועוצמת הרגש .
אני חש חשוף, הכי חשוף שאי פעם הייתי, נטול הגנות או תחפושות, נטול פילטרים . רק אני , אנוכי,עצמי, והמצלמה, וגם מולה כרגע אין אף אחד. משאני חש צורך לקנח את האף ולהשתין שוב אני מבקש רשות.
הבקשה, כמו גם ההצגה המשפילה של הידים הרחוצות בפני המצלמה הופכות עם הזמן לשגרה חדשה. היא העובדה שזו השגרה משפילה יותר או פחות? לא יודע . תלוי מתי אני חושב על זה.
חוזר לעבודתי וכעבור מספר דקות , גדול מ 5 אני מודה לאלילה ומתרומם
"מה אמרתי לגבי חוק 5 הדקות? "
"את כאן אלילה?"
"כן, יותר משעתים, צופה בך עובד ורואה שאתה לא מקפיד על חוק 5 הדקות "
"אבל עברו יותר מ 5 דקות אלילה"
"נכון "
"ו?"
"אני אמרתי 5 דקות. אני לא רוצה שתמתין יותר מ 5 דקות. אני בודקת את השעון , ואני רואה שזה נע בין 5 ל 9 דקות בכל פעם" ואז היא שולפת לי לוג של הפעמים הקודמות. הכל רשום ואני שרק רציתי להיות טוב יותר מרגיש נזוף כמו ילד שהמרה את פי מורתו והוא בכלל לא התכוון. זה קורה לי לפעמים שאני נלהב מידי, נרגש מידי, לא שם לב לפרטים מידי "סליחה אלילה. לא הבנתי אותך נכון אלילה" אמרתי וכרעתי על ברכי .
"זה בסדר . סלחתי, רק כיוון שנהניתי לראות אותך עובד"
"תודה אלילה"
"לך לשירותים וכשתסיים תשלח אלי את מה שכבר כתבת, אני רוצה לקרא"
"כן אלילה. תודה אלילה"

שב מהשירותים, מציג ידי, מודה לה. כבר כמעט התרגלתי לשגרה החדשה. שולח.

אני שב לעבוד, אחת לשעה שולח לה מייל. היא לפעמים נמצאת, לפעמים לא , הרבה פעמים נמצאת ומתעלמת על מנת לבדוק כיצד אני מתנהג שלא בנוכחותה, כמה אני מציית להוראות שנינתנו לי. ואני מציית בדקדקנות, רועד מפחד שתכעס ותתאכזב, לא רוצה שתפסיק את העניין.

אני מביט בשעון, השעה 2. אני עובד כבר יותר מ 5 שעות ללא הפסקה.
אני מבקש רשות להפסיק ולאכול.
היא מאשרת לי, פוקדת עלי לעשות הפסקה של 3 שעות בה עלי להכין את ארוחת הערב , לאכול ולנוח.
אני אוכל מול המצלמה, למרות שאינה נמצאת שם. אולי סתם מתעלמת ובוחנת אותי. מסיים ומתחיל לעמול על ארוחת הערב החגיגית. זו שאוכל מולה.
אח"כ אני נשכב לי על הספה עומד להרדם. רק שאז חושב שנשארו קצת פחות משעתיים ואיך אדע שאני לא נרדם ליותר זמן. אני מנקר מול המצלמה. חושב על הסיטואציה. חופר במעמקי הנפש. מגיע למסקנה שבלי שום קשר לבדס"מ כל אחד צריך להיות רק עם עצמו למשך יום יומיים. בלי טלפונים. בלי טלויזיה. רק הוא והנפש שלו. ואם אפשר ככה? הרבה יותר טוב. שבתוך כל הריצה המטורפת בעולמנו כמה ימים עם עצמך הם מאסט, סיני, הודו או טייבה פחות משנה.
האלילה מתברר עדיין צופה בי. היא פוקדת עלי לישון , מרגיעה אותי שאתעורר לפני הזמן ושאם לא היא תדאג לעשות כן.
אני מצמיד 2 רגלי ובסקסיות משנה פוזיציה מישיבה לשינה על הספה . לא הכי נוח בעולם, לבוש בבגדי עבדותי, מצמיד 2 רגלים, מתקפל בתנוחה עוברית ונופל לתוך שינה .


6. בערב, אני שב לעבוד , עוד שעה אולי טיפה יותר, מרגיש שהמוח מרוקן. לא יודע אם היא לא שם או רק מתעלמת. אני מפסיק לעבוד משחק בצמידים שלי , אולי מנסה לעורר פרובוקציה . היא לא עונה ולא מתייחסת. זה לא משנה את העובדה שאני מבקש רשות לפני כל דבר. סופר בדיוק 5 דקות. קובע לעצמי עיתים ברורות לשלוח את המטלה של אותה שעה.

לקראת 8 בערב היא מצטרפת. אומרת לי שצפתה בי חלק מהזמן, נהנתה לראות אותי מציית לפקודותיה, שותה מכוס הפח ומציג ידי . נהנתה לקבל את המטלות ולראות כמה אני מסור לה ולעבודה שלקחתי על עצמי.
אנחנו מדברים על נקודות ההשקפה שלנו, אני מספר לה איך לקחה אותי למקומות בהם לא האמנתי שאהיה . מקומות הרבה פחות אגואיסטים, מקומות של הרבה פחות סקס של הרבה יותר נתינה . אני אומר לה שמפריע לי שאני עדיין לא נמצא היכן שהיא רוצה שאהיה, שאני עדיין מובל מתוך הסקסיות של הבדס"מ. היא אומרת שהיא מרוצה מכך שאני מודע לכך שיש לי עדיין דרך ארוכה "אבל תזכור איזה דרך כבר עשית " היא אומרת וצודקת. היא תמיד צודקת.