המלכה קמילה
|
לפני 13 שנים •
9 בינו׳ 2011
המשך?[B][I]
|
|
|
| אלריק! |
לפני 13 שנים •
9 בינו׳ 2011
כנראה שאני יותר וניל מאשר פצפוצים.
אבל כל הענין (אמיתי או לא) כתוב יפה מאוד. אני מאוד נהנה לקרוא את זה. תודה. |
|
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 13 שנים •
10 בינו׳ 2011
לשולחן הגשתי את ארוחת הערב עליה טרחתי מוקדם יותר : עוף ,תפוחי אדמה, יין שנמזג לגביע ושיווה חגיגיות לארוחה .
כוס הפח ממנה שתיתי ביומיים האחרונים ושהונחה בפינת השולחן הזכירה מאין באתי ולאן אשוב בסיומה של הארוחה. ביקשתי את רשותה ומשניתנה לי התחלתי לאכול. היא הבחינה בכך שאני אוכל מהר מידי ופסקה שעלי ללעוס 24 פעמים בטרם אני בולע. שוב הרגשתי כמו ילד קטן ונזוף, סוג של פרא שיש לחנך. היא המשיכה והעירה בכל פעם שלא לעסתי מספיק והנה גם פעולה יומיומית רגילה לחלוטין הופכת להיות מקושרת אליה . בשאר הזמן היא דיברה מעט ובעיקר הסתכלה, אוכלת גם היא מול המחשב וצופה בייצור הקטן שבבעלותה לועס. מחייכת לעצמה לנוכח העובדה שהוא מציית להוראותיה בשעה שהיא סועדת את ארוחת הערב שלה. בסיומה של הארוחה הודיתי לאלילה על שזיכתה אותי בארוחה במחיצתה , על שהרשתה לי לשתות בכלים חגיגיים ועל שצפתה בי אוכל, ביקשתי רשות להדיח כלים, הרשות נתנה בתנאי שהמצלמה תכוון אל הכיור. "אפשר להוריד את החצאית אלילה? אני חושש שהיא תתרטב" "חיכיתי לראות אם תבקש, אתה שומר היטב על החצאית שקניתי לך נכון? " "כן אלילה" "שום דבר לא נתלש ממנה? " "לא אלילה, חס וחלילה אלילה" "כמו שצריך להיות.אני אכעס מאוד אם אגלה שאתה לא שומר עליה היטב. ועכשיו תתפשט לגמרי ולך להדיח כלים" "כן אלילה, תודה אלילה" הסרתי את החצאית, לאחריה גם את העליונית ,כמו בסרט פורנו זול נשארתי עם גרביוני רשת ונעלי העקב . ניגשתי לכיור והדחתי כלים, היו לא מעט וזה ארך לא מעט זמן . חשקתי בקפה. אני תמיד שותה קפה בסיומה של הארוחה. אבל לא העזתי לבקש את רשותה שהרי הוגדר לי שאני שותה רק מים. בבוקר היא אשרה לי לשתות שתייה חמה אמנם, אבל עכשיו לא בוקר. סיימתי את הכלים, ניגבתי ידי וניגשתי להתלבש. "אישרתי לך להתלבש?" "לא אלילה. סליחה אלילה" "תשאר ערום , חזור לסלון , ותעשה מה שאתה רוצה . לא את העבודה שלך. עבדת מספיק" ערום, נעול, בלי רשות לגעת בכלום , בלי טלויזיה, בלי אינטרנט שלא קשור אליה או אל העבודה שלי. חושב. עליה, עלי, על הסיטואציה. האם היא אכזרית? כן בהחלט יש בה מן האכזריות. לא האכזריות הסדיסטית, הכאב ככאב זה לא מה שעושה לה את זה , נתינת הכאב היא שמושכת אותה. האכזריות שלה היא מהזן המכאיב ביותר –היא תצרוב בי את שלטונה כאילו הייתי סינטה שהונחה על רשת מנגל עם גחלים לוהטים. בעבר כשכשלתי ונגעתי בעצמי והתוודיתי בפניה היא ביקשה הסברים ולאחריהם בחרה להתעלם ממני. ימים ארוכים שלא ענתה לי, משאירה אותי להתבשל עם עצמי, מביאה אותי להתחנן בפניה שוב ושוב. כמה רציתי שתצליף ותכאיב לי באותם ימים, אבל היא העדיפה להשאיר את הכאב להמשך. קודם הדעת והנפש נכנעות לה, רק אח"כ הגוף. "יש לה עבדים נוספים, היא בטח משחקת איתם עכשיו" חשבתי לעצמי, מבחין שבתגובה שלה היא כינתה אותי שימי ולא 1# כמו שהיא נוהגת בד"כ. מיומי הראשון ובטרם הייתי שלה נשבעתי שאהיה מספר 1 שלה, זה לא בא בקלות אמנם אבל לבסוף אחרי כמעט שנה הכריזה עלי כמספר 1 והנה עכשיו חשבתי לעצמי, הנה חזרתי להיות שימי. היש מישהו שהדיח אותי? מישהו אחר מסתובב עם התואר מספר 1? כמו אריה בכלוב הסתובבתי באותם ימים נשבע לעצמי שאפייס אותה עד שתרצה בי שוב וכשתהיה לי הזדמנות אני אכבוש מחדש את התואר. שבועיים עינתה את נפשי האכזרית מכל, ההתעלמות הייתה מוחלטת . תביאי שוטים, שימי שעווה, גם עקרבים הולך, רק אל תתעלמי ותשאירי אותי ככה . רק אחרי השבועיים הללו הגיע זמנו של עינוי הגוף. גוף שבשבועיים הללו התאווה להתענות ככפרה על כישלונו, שוכח שמי שנכשל הייתה הדעת והוא הגוף היה רק האמצעי.איתו חזר גם התואר . ואז דיברנו, היא אמרה שאף אחד לא כבש את התואר בימים האלו, אבל היו לה מחשבות ותהיות שאולי תעתה בי, פעמים זה קרה לה , אני לא אשכח מתי ולא אתן שזה יקרה שוב נשבעתי . גם בפניה. היא אמרה שהיא יודעת. ושוחחה איתי מעט על התחושות שלי אודות היומיים שחלפו ועל מה שחשתי כשהגבירה רוז פקדה עלי להשתחוות. סיפרתי לה שחששתי, סיפרתי לה שזה גם ריגש וחירמן אותי כיוון שזו הייתה החפצה שלי, ושזה הטריד אותי שהתחרמנתי. היא האלילה שלי, האדונית הנערצת, אבל לפני הכל היא חברה שלי וזה שנים שאני מקפיד שהחברים שלי יהיו אנשים שאני רוצה להקשיב להם ויכול ללמוד מהם . השיחות שלי איתה הן השיחות הכי עמוקות וכזו הייתה גם השיחה הזו : גבר כמעט ערום, לבוש פיאה סגולה , גרבי רשת,עלי עקב סגולות וקולר מדבר עם האדונית שלו שהיא החברה שלו על הדברים הכי עמוקים בחיים. לעיתים שוחק, לעיתים מגיע לדמע, מקשיב בקשב רב לדבריה . פעם אחת מעקם פרצוף נוכח אחת העצות שלה, כמה ימים אח"כ בשיחה אחרת ולאחר שסיפר לה דבר מה היא תגיד שהבחינה בכך ושכעת היא מבינה מדוע עיקם פרצוף. האלוהית כידוע נמצאת בפרטים הקטנים. ואז היא הכריזה הגיעה שעת השינה. ושוב הריטואל הרגיל : שמיכה על הרצפה , להשתחוות,להמתין דקה ארוכה עד שתפקוד להתרומם, להעביר קולר לקרסול, לעצום עיניים. שיגרה מתוקה. כמעט שיגרה. |
|
|