איפוק.

רגליי מפושקות
על הספה,
מולו.
אצבעותיי העדינות
חודרות ויוצאות,
פנימה והחוצה
מתוכי.
אני אוהבת את הצליל הזה,
של הרטיבות הסמיכה
היוצאת ממני,
כשאני דופקת את עצמי
חזק ומהר.

אני סוקרת אותו,
חיוך על שפתיי.
כורע
מתוח
תאב
בלי יכולת תנועה.
מותר
רק להביט
בשקיקה.

אצבע אחרי אצבע
לאט, לאט
נמצצות בתוך פי.
אני יונקת, לוקקת
את עסיס תאוותי.
מחדירה עוד פעם
עמוק בתוכי...
ואז מציירת לו
שפם,
של שפיכה נשית,
בין אפו המרחרח
לשפתיו הכמהות לינוק.

איפוק.
איזו תכונה נפלאה.