seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
27 בינו׳ 2011
ביקור הגברת השמנה
במחזהו של פרידריך דירנמאט, "ביקור הגברת הזקנה", שהפך לסרט האמריקאי "The visit", מסופר על מיליונרית זקנה שחוזרת לעיירת ילדותה ומציעה כסף רב לתושבים בתמורה למותו של אחד מתושבי העיירה, שזנח אותה בצעירותה. מחול השדים שמתחולל בעיירה אחר כך, המוביל לזניחת הערכים המוסריים של האנשים בתמורה לממון, הוא המסר העיקרי. הם גוזרים עליו דין מוות, והיא עוצרת אותו ברגע האחרון ומשאירה אותם לחיות עם רגשי האשמה שלהם.
פעם בא לכאן אב"ב הזקן, ועורר בפרובוקציות שלו במשך שנים את היצר הרע והסכסכני של יושבי הכלוב, כדי להוכיח, כנראה לעצמו או למי מחבר מרעיו, שהוא יכול להוציא את הזדון והרוע מהאנשים בכלוב, בשעשוע אינטלקטואלי, המבוסס על רגשי הנחיתות שלו עצמו ועל מסקנותיו בנוגע לאכזריותם של בני אדם כלפיו ובכלל. הוא יכול לשסות אנשים באנשים אחרים, תוך ניצול המצוקות האישיות שבגללן הם כאן, את הפחדים שלהם מדחייה חברתית, כפי שהם מבטאים בעצמם בפרופילים השיווקיים שלהם ("לא נמשך לשמנות", "רזה, עדינה, חטובה", וכו'), התשוקה שלהם להאדיר עצמם בבלוגים שלהם, הנואשות שלהם להכרה חברתית בייחוד שלהם, ביופי הפנימי והחיצוני שלהם, המיניות שלהם, כפי שאף אחד לא רצה, כנראה, לראות באב"ב עצמו כל חייו. "מה שיש בי יש גם באחרים", אמר לעצמו, כשראה שהשנינות הפוצעת שלו יכולה לפגוע באחרים כפי שפגעו בו. כך אני מדמיינת את הלך נפשו, בכל פעם שבא לכאן כמו ללונה פרק אנושי, בז לכל אחד ואחת שהזדהו עמו, נגד המגזרים השנואים עליו. וכך כתב תגובות בבלוגים של אנשים, פוסטים בבלוג שלו או פתח שרשורי סיכול ממוקד. ואכן, עד מהרה נענה בחדווה ובשיתוף פעולה מעורר השתאות בהיקפו, מצד אנשי הכלוב, בהם גם אלה שצפו ושתקו, כי מה להם ולזוהמה הכלובית הזאת? אבל מי שעלו על כל תלמידיו וחסידיו השוטים, היו בדיוק מי שענו לחזון ולתמונת העולם שלו על סולידריות ומוסריות אנושית: הם אלה שגם בהיעדרו הפיזי, ובין הופעותיו בניקים שונים, ישאפו להמשיך את מורשתו ברוחו, ויפנימו את המסר שלו לתקוף, לתקוף לתקוף נשים שמנות, ודחויים אחרים. הרי ברור לו שאלה היורים בחדווה מיתממת צרורות לעבר הלוזרים הנראים לעין בחברה, יתמלאו בשיכרון חושים שיתעתע בהם לחשוב שבכך התרחקו הם עצמם מהלוזריות ומהכיעור שנשים שמנות מייצגות. כי מה להם ולהן? או יותר נכון – מה להן ולהן? על גברים אני לא רוצה לדבר. הם לא העניין פה. הם רק קהל היעד, להקת המעודדות, המהמרים הצורחים בגרון ניחר בצדי זירת קרבות התרנגולות ומלחמות הבוץ של "נשים" בכלוב ובכלל, חלקם גברים לעניין, מענטשים של ממש, חלקם משכילים גם אם וולגריים, חלקם פאתטיים בדרכם שלהם. לא אדבר גם על השקר הגדול מכולם: "אני נמשך רק לרזות". משום שנשים יודעות היטב, במיוחד כאלה שנמשכות לגברים – אין גבר שאי אפשר להעמיד לו. גבר ישכב עם כולן. הרי בצוק העתים ובאין זמיר, גם עורב יהיה לציפור שיר. אמרתי לכם עוד קודם, אמרו את זה לא רע גם אחריי: נשים שמנות לא יוצאות החוצה מהבתים, כי לא ייתנו להן להיכנס למקומות שבהם נשים "מוצלחות", קרי, יפות ורזות, מסתובבות בהם. במקום שבו כן מותר להן לחיות ולנשום – הן נראות לעין. ואז זה קורה – כל מה שאנשים פוחדים בו בעצמם מושפרץ בעוצמה רבה לעברן. כי אמא ואבא תמיד הזהירו אותן שאף גבר לא ירצה אותן אם ישמינו, אם לא ישלטו ברעב הפיזי שלהן, בתאוות שלהן, בתשוקות שלהן. קטונתי מלפרשן. יש מספיק מחקרים על נשים, רעב ושליטה, מיניות ותשוקה ופחד של גברים מנשים תאוותניות שכאלה. אבל יש נשים שלא נמשכות לגברים, תגידו, יש נשים שאוהבות רק נשים והן לא מתעניינות במה שגברים אומרים על נשים. ועדיין, גם הן שונאות או מתבטאות נגדן. אם כך, אם הן רזות ויפות כל כך, למה הן עדיין פוחדות? אני שואלת, ולמה הן חושבות שהן באמת אוהבות נשים? אני לא יודעת, חבריי לשעבר. אני לא יודעת. אני רק יודעת שכל מי שמדבר על נשים שמנות משקר, קודם כל לעצמו, אחר כך לקהל היעד המוגדר על ידיו, ובעיקר, מזיין את השכל, כי נשים שמנות מזדיינות בעיקר בגוף. אבל זה ברור גם למה זה קורה ב"קהילה", שמעצם הגדרתה אמורה להיות תומכת. איזו מין תמיכה יכולה להיות בקהילה שכל מטרתה אלימות מוסכמת לצורכי עינוג? שכל קיומה מושתת על ניכוס ושיוך, ולכן גם על ברירה ובחירה אינסופית ומשפילה בין מי שראויה לזין הקדוש של השולט, לבין מי שאין לה דבר להעניק לו, לטענתו, השקרית בדרך כלל. שמנה כזאת נזנחת בדרך כלל בשולי הקהילה, לא ראויה לבוא בקהל האדם הנוהר למסיבות ולכינוסים, מסתפקת בפירורים, מטרה לחצי לעג של הנבחרות והמובחרות, שלוקטו ביד "אוהבת" והועלו לדרגת רכוש מושתן על ארבע. לא מתווכחת יותר על בדסם. אני כבר לא ממש כאן, גם אני לא יכולה לצאת לעולם מבדסם. אני רק אומרת שכנראה, אותם גברים ונשים חושבים שזאת המטרה שלשמה נתכנסנו כאן: להשפיל נשים שמנות, כמוני למשל, ללא SSC, באצטלת חופש הביטוי שהפך כבר מזמן לחופש השיסוי. כלומר, אם אני אוהבת משחקי שליטה, למה לא לנסות ולהרוויח כמה אורגזמות על חשבון מי שממילא רגילה לאקטים של השפלה ושימוש בגופה, בנשמתה, בכבודה העצמי, באישיותה. אז מה זה כבר להשתמש בשומניה למטרת האדרת שולט/ת וחבר מרעיהם, אנשים רזים ומקובלים חברתית? חס וחלילה שייחשף הפחד שלהם לא להיות נאהבים בעצמם, לא מקובלים ולא ראויים בגלל סיבה נסתרת, אמיתית או מדומה. תנוח דעתכם, לא לדוברי השרשור האחרון כיוונתי, לא רק. אלא לכל המשרשרים לדורותיהם. את החפירות הנפשיות יעשו, או לא, בעצמם, כדי להתמודד עם השדים השמנים החבויים בתוכם, עם התאוות הנסתרות האמיתיות שלהם, עם הסיבות האמיתיות שבגללן הם חייבים להשפיל אחרים כדי להרגיש בני אדם. הגברת השמנה הולכת, ואינה משלה עצמה שהתעוררו במישהו רגשי אשמה כלשהם. אבל ניחא, לפחות בחרה שלא לשתוק מול העוולה. וזאת עוולה, שלא תהיה לכם שום אשליה. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
27 בינו׳ 2011
תודה סילי.
את באמת גברת.
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
27 בינו׳ 2011
כתוב נהדר. תודה.
|
|
|
| קייסי |
לפני 13 שנים •
27 בינו׳ 2011
טקסט חזק.
חבל שאת הולכת. את מאלה ששווה להשאר בשבילם. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
27 בינו׳ 2011
קייסי כתב/ה: טקסט חזק.
חבל שאת הולכת. את מאלה ששווה להשאר בשבילם. 
|
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
28 בינו׳ 2011
Re: תודה סילי. פרלין כתב/ה: את באמת גברת.
תודה, יקירתי. (וד"ש למו"מ) |
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
28 בינו׳ 2011
נילי ונילי כתב/ה: כתוב נהדר. תודה.
רוב תודות. מאחת שכותבת כמוך זאת אכן מחמאה נאה 
|
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
28 בינו׳ 2011
קייסי כתב/ה: טקסט חזק.
חבל שאת הולכת. את מאלה ששווה להשאר בשבילם. תודה קייסי. היו לי ימים יפים פה, והכרתי אנשים טובים לרוב. ממשיכה בדרכי
|
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
28 בינו׳ 2011
amy כתב/ה: קייסי כתב/ה: טקסט חזק.
חבל שאת הולכת. את מאלה ששווה להשאר בשבילם.  
|
|
|
פרחונית(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
28 בינו׳ 2011
תודה, כתוב נהדר
|
|
|