שיערך הארוך נערה...

לדעתי, זה מה שיפה
בקריאת הגיגים ותשוקות של אחרים...
כל אחד מקבל ולוקח מהכתוב,
את מה שנוגע בו,
מדליק אותו,
לעיתים מכעיס אותו..
אבל בעיקר, נוגע
באיזה עצב חשוף, שמעורר מחשבה
או רגש מסויים, או תשוקה מבורכת.

(* הדולפינה עכשיו:
ממש תיכף חורף
הגלים גבוהים,
מחכה להשתכשכות, את על ההגה! )

}{

וזה מה שאני אוהבת פה, לשמוע ולראות דעת אחרות, תשוקות ואהבות.
לכן מצחיק אותי הנסיון להשפיע על האחר ולפסול את כל מה שלא תואם לדעתך.
אחרי הכל השוני הוא מה שמיוחד פה

ולדולפינה -
הבטחתי ולכן אקיים...
רק תזכרי, כשאני על ההגה - אין כבלים...
רוח וים..
החופש המוחלט
כמעט.

להסתכל על התגובה שלי בפרספקטיבה של זמן...

הרי בסופו של יום, כולנו פה לעשות את מה שעושה לנו טוב, לא משנה מה זה. בין אם זה להיות בעל חיים זה או אחר, או לא להיות בעל חיים בכלל.

ליל, המשיכי ליצור את היצירות שלך, הן בהחלט נעימות לקריאה ומעוררות חשקים.

ולילה טוב שיהיה לכולנו

הוא חופן
את שיערה הארוך בשתי ידיו.
אצבעותיו נעלמות,
מהדקות את אחיזתן בה.
ידיה קשורות מאחורי גבה.
היא מרגישה את הצמרמורת הזו
שמתחילה לעלות בה, כמו תמיד
כשהוא מחזיק אותה כך.
גרונה יבש
גופה נדרך, נמתח לכיוונו
אבל הוא לא נותן לה להתקרב.
בידיו החזקות, הוא מחליט
כמה קרובה תהיה
כמה רחוקה.
משיכות קטנות, כוחניות
מאפסות
מוציאות ממנה גניחות,
של כאב ושל עונג.

היא על הריצפה, מולו
ירכיה מתפשקות מעצמן.
גונחת ומיללת ככלבת רחוב מיוחמת,
הריח שלו, מטריף אותה.
הוא מכיר אותה.
יודע עד כמה האחיזה הזאת
הכאב הזה בקרקפת, מחרמן אותה.
מרים את שיערה לזנב סוס,
כולה מתוחה וכואבת
בכל הקצוות האפשריים.

הוא אוחז בחוזקה
ומתחיל לקרב אותה, אל בין ירכיו
לאט, לאט.
הכי לאט שאפשר.
לא איכפת לה, שתיכף
השיער שלה נשאר אצלו בידיים,
היא רק רוצה להריח מקרוב.
לספוג את ריח הייחום הזה שלו.
ואז, בבת אחת
הוא מצמיד את פרצופה אל הזין שלו.
דרך הבגדים.
מניח את רגליו על גבה,
ירכיו צמודות לצידי פניה,
מוחצות אותה.
והיא, בלי אויר
יכולה רק להריח
את טיפת החשק השקופה,
הראשונית...
שיוצאת מתוכו,
למענה.

מיאווווווווווווו מיאוווווווווווווווו יאמי אהבתיייייי בדיוק מה שאני מרגישה כשאני עם האדון שלי גרררר