ואני רק תהיה. (עוד פוסט שטחי ומשמים על שומן כלובי)

זאלופון​(שולט) • 29 בינו׳ 2011

נריסה - אני כמובן מסכים איתך. נדמה לי שפעם היה אחרת, לאו דווקא כי היינו אנשים טובים יותר, אלא כי היינו מעטים יותר, הכרנו בערך את כל הקהילה (לפחות בכינוי), ואתה פוגע פחות במי שאתה מכיר. מכל מיני בחינות, מצער שזה השתנה. ועם זאת, הגל העכור הזה הוא כמעט מובן מאליו בעיניי, כי בסופו של דבר אנשים פה לא כל כך שונים מאנשים לא פה, ובסופו של דבר אנחנו מרוכזים פה סביב מיניות ולא סביב גינון או חתולים, וכל מה שקשור לגוף, קשור למיניות.

בדרך כלל השרשורים הללו נפתחים מתוך רוע ותסכול, או לכל הפחות מתוך אדישות לכך שהם בודאות יפגעו. כשלעצמי, אני לא חושב שזה שווה את זה ולכן לא הייתי פותח שרשור כזה. אבל תכל'ס, השאלה עצמה לגיטימית, וכמו כל שאלה, היא יכולה לקבל תשובות שטחיות מאנשים שטחיים, או תשובות יותר מעמיקות מאנשים יותר מעמיקים (היו כמה תשובות בדיון האחרון ההוא שגרמו לי לחשוב). מה שאני מנסה לומר הוא שכדאי להפריד בין נושא לדיון, מקומם ככל שיהיה, לבין אופי הדיון בו, שיכול להיות מכבד ומפרה וממקום לא רע בכלל. כי לא כל מי שמביע דעה מנוגדת בנושא שעוקץ לי את העצבים עושה זאת כדי לפגוע בי או באופן שאינו מכבד אותי. לפעמים זה אני, לא הוא, ואם אשתיק אותו או אתקוף אותו על הבעת דעה לגיטימית ולא מתלהמת, הוא ישתיק אותי בנושא שעוקץ אותו, ובסוף כולנו נשתוק כמו זקנים פולנים בחושך.

אם תגידי שבכלוב לעולם אי אפשר לנהל דיון בנושא הזה בלי לעשות דה-לגיטימציה, אסכים שזו השערת מחקר הגיונית ביותר. מצד שני, היא מעולם לא הועמדה למבחן אמפירי רציני...

סיליין

בריזיט • 29 בינו׳ 2011

התלבטתי והחלטתי להביע דעתי האישית:

אין ספק שרוב הגברים אינם מעוניינים להיראות בחברת נשים שמנות. אמנם היום אני חווה את זה פחות אבל בהחלט הייתי שם וזה צרוב בי.
יחד עם זאת, יש אנשים שדעתם שונה משלך. האמת האבסולוטית שלהם שונה משלך וזה לגיטימי. לא?
ואם מישהי פתחה כאן שרשור מהירהורי ליבה ובו היא שוטחת את התחושה הטובה אותה היא מקבלת כאן מי אנחנו שנפסול זאת? מי אנחנו שנגיד לה מהי האמת לאמיתה? מי שם אותנו לזה? האם ניתן להתווכח עם תחושות סובייקטיביות?

הטינה שלך (כך זה נראה כצופה מן הצד) למין הגברי איננה שמורה רק להם. הייתי שם.

שבת שלום

שוסי • 29 בינו׳ 2011

i love youO

Re: סיליין

seelinewoman • 29 בינו׳ 2011

תודה על תגובתך, אך אנא אל תתיימרי לאבחן אצלי טינה מדומה לגברים.
אני מדגישה בכל עת שיש לי טינה אך ורק לאנשים צבועים ולא כנים.
עם פותחי השרשורים כאן באתר אפשר למנות גם אנשים רעים וחסרי חיים משל עצמם
ללא ספק, רזים ובעלי פוטנציאל זיון גבוה ככל שיהיו.
שמחה בשבילך שאת כבר לא חווה דחייה כמו בעבר.
לא ויתרתי על גברים ואין לי ברירה רצון אחר מלבד לחפש אך ורק ביניהם את בן זוגי.

מספר נקודות העשרה מאת שמנה לשעבר:)

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 29 בינו׳ 2011

אם נחשוב על הנושא בגדול הצורך שלנו להתעסק ביופי שלנו או של מי שממול נוצר בעיקר מזה שמי שממול מתחיל להתעסק ביופי שלנו.
הריי בטור ילדים אנחנו לא מרגישים יפים או מכוערים עד שלא גורמים לנו להרגיש כאלה ,או שלא מתחילים להתעסק ביופי שלנו בכלל.
תשאלו את עצמכם האם בר רפאלי היתה היום דוגמנית על ואידיאל יופי אם אמא שלה לא היתה דוחפת אותה עוד מהגן לזה ומתעסקת בשיווק שלה ובאיך היא נראית עוד מהאריסה.?
אני חושבת שבאופן כללי אנחנו חיים בעולם הרבה פחות אנושי והרבה יותר מוחפץ מאשר לפניי 200 שנה ,וגם אז לא הייה חסר.
העולם של היום מגדל ומפתח יחסיי אנוש על תפיסת אוביקט וסובייקט ולא בנאדם.
הריי אם תחשבו על זה רגע גבר/אישה שלא מוכנים לצאת עם עביי כרס מהצד השני רואים בהם נטו חפץ למימוש צרכיהם ולא שום דבר אנושי מעבר.
זה לא שמישהו מהם טרח להעסיק את עצמו בבנאדם שנמצא מאחוריי "השומן" הזה בכלל,ובעיניי זה בדיוק מה שעצוב בכל הסיפור הזה ולא האם אנחנו מרגישים כך כאן או בונייל.
לפעמים לאנשים ששיכים לשניי צידיי המזרון הזה יש נטייה למשוך אנשים מהצד השני אליהם וכאן נשאלת השאלה למה בעצם?
מה עומד מאחוריי חיפוש אחר האוביקט או הסוביקט בצד השני?למה קשה לצאת מהמעגל הזה ?
והתשובה היא שמגיל דיי קטן הם בעצמם רגילים לחיות בתפקיד הזה כי כך התיחסו אליהם עוד מילדותם.
או שלימדו אותם להסתכל על אחרים כמו על חפצים,או שגרמו להם להרגיש טוב עם עצמם רק אם הם מימשו נכון וטוב את תפקיד החפץ בחייב של מישהו אחר.

אני מסכימה על לוטוס על זה שאין סוג אחד של גברים כמו שאין סוג אחד של נשים,ולא זה שיש למישהו קצת יותר או פחות משקל לא הופך אותו לראוי יותר או פחות לאהבה.
הבעיה היא שקשה לנו באמת להכיל תודעתית ורגשית את כול המגוון הזה שבאמת קיים ואנחנו בצורה טבעית מחפשים לשייך אותו בחזרה לקטגוריות שהיו ידועות לנו עוד מילדותנו,בין היתר כדיי לקבל איזון שהיא תחושת שייכות ולא תחושה של להיות קטנים שהולכים לעיבוד בעולם ענק ולא ממש ברור.
הריי הרבה פעמים מה אם לא התחושת בדידות,וזה שאנחנו הולכים לעיבוד בעולם הזה מביא אותנו לחיפוש אחריי השליטה:
הצורך בלהישלט ולהרגיש שיש על מי להישען ולאן ללכת,או הצורך בלשלוט ולהרגיש שיש לנו בעצם כוח שליטה על סיטואציות שהרגישו לנו לא ניתנות לשליטה בעבר.
אוליי זה יסביר את למה יש כאלו הסבורים שאנשים משניי צידיי אותו המזרון מוצאים את עצמם נוח כאן בעולמנו?
מה דעתכם על זה?

Re: מספר נקודות העשרה מאת שמנה לשעבר:)

seelinewoman • 29 בינו׳ 2011

איך יכול להיות לי נוח אם אני מותקפת כל הזמן, במסווה של דיון ענייני?
וזאת גם תשובתי לזאלופון.

Re: מספר נקודות העשרה מאת שמנה לשעבר:)

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 29 בינו׳ 2011

אובייקטיבית, איש לא תקף אותך. פותחי השרשורים הללו לא מצהירים בריש גלי על אהבה או שנאה לשמנות ועל כן, בניגוד לאב"ב לא ניתן ליחס להם כוונות זדון. את זו שבוחרת להרגיש מותקפת או חשה עלבון, ומכיוון שאי אפשר לנחש מה יפגע בנימי נפשו של X או Y, לכל שרשור קיים פוטנציאל לגרום למישהו להרגיש שפוגעים בו. במצב הזה הפתרון הוא לנהל דיון רדוד שנע על גבול ההסכמה הרחב ביותר או לשתוק - שתי אופציות שאינן מפתות.



מבחינתי אין לפתיחת שרשורים על נושא השומן, שאינם בנימה מתלהמת, קשר ללהיות בן אדם או לא. אני אומרת לך זאת לא בתור רזה, אלא בתור אישה מלאה שלא מבינה מה הסיפור הגדול. בסה"כ שאלו שאלה. מי שירצה יענה ומי שלא ירצה שיתעלם. אין הכרח להכנס לכל שרשור, ובעיקר לא לאלו שגורמים לך להרגיש רע.

יתר על כן, אם הכעס שלך לגיטימי ומאפשר לך לשלוח חיצים באחרים, גם שרשורים של אחרים המפנים חיצים יכולים להיות כתוצאה מכעס כזה או אחר של הפותח בהם. ככה זה עובד - את מה שאתה מבקש שיאפשרו לך, אתה חייב לתת גם לאחרים.

על רגשי, קורבנות, וקשיים בהבנת הנקרא

Perplexed • 29 בינו׳ 2011

אני - אני פתחתי את השרשור. מותר לי שתהא לי דעה שונה, הגם אם היא לא משוייכת עם דוברי הפוליטיקלי קורקט, במקרה הזה, אלו שחשים עלבון חוזר ונשנה בכלוב בשל מידות גופם.

מתנצלת שאינני חשה דחויה על כך שאינני רזונת, באמת סליחה.

האם זכיתי לתשובה אחת ענינית לתהיה שהעלתי?

בגבולות הספק (חיפוש עצמי, היית בכיוון, גם בריזיט).

אפשר לטעון שהפוסט משעמם. אפשר לטעון שהפוסט רדוד בהיותו מכלילן כמו פוסטים אחרים.

אבל רבכ, מותר גם להשיב ענינית מבלי להעמיס קילוגרמים של רגשי, טינה והתלהמות. אפשר גם להתעלם, אם אין שום דבר רלבנטי להשיב.

באמשלי, יצא לי החשק לקרוא כבר את התגובות.

האם כל שאלה ענינית סקרנית חייבת להתפס כנסיון לפגוע, להתלהם ולמוטט את הבסיס הלכאורי מוסרי (שכמובן לא קיים כאן) שביסוד החברה העאלק תרבותית הזו?

סיימתי להיות ענינית. אשוב להיות פרובוקטורית. אם כבר לפגוע, לפחות שיהיה בכוונה ובחן.

ותודה לכל מי שהגיב.

Re: על רגשי, קורבנות, וקשיים בהבנת הנקרא

seelinewoman • 29 בינו׳ 2011

צודקת. אני לא בסדר. רק מי שחושב שיש בזה עניין לענות בו מלכתחילה.
עייפתי, אני ומשמניי.
מעריצה אותך על כך שמעולם לא דחו אותך.
או על כך שדחו אותך וזה לא הטריד אותך.
אין ספק שעליי לעשות חשבון נפש ולבדוק למה כל חיי אינם חיים בגלל שומניי.
קטונתי, רק במובן זה, כמובן.

aka BODYGUARD • 30 בינו׳ 2011

תגידי...נריסה...

את, יא ג'ינג'ית.

כמה שנים אנו מכירים?

לתחושתי קצת יותר מיום אחד , 7 שעות ו- 3 דקות.

תביטי לי בעיניים ותעני-

היית מעדיפה שאוהב אותך בגלל המראה או בגלל האישיות?


אני עדיין חושב שאדם צריך לדעת לקבל את עצמו, את מהותו ואת מראהו ולשאוף לשיפור בכל
תחום שהוא יכול לו.

התיזה שלי אומרת שאם אדם לא אוהב את עצמו, למה הוא מצפה שהסביבה תאהב אותו?

בימי המשוקץ קמתי עליו בחורמה, כי הטריד אותי שמישהו מרשה לעצמו סוג של
גזענות.
אני מודה שהטרידה אותי יותר ההסתערות עליו בשירשורים, מה שגרם לו לחזור על המנטרות
המסריחות שלו שוב ושוב עד שעשה טעות ואז קם עליו הביג צ'יף וחתך אותו מכאן.
(אני מוכן להתערב שזה לא סוף סיפור בגינו..)


הבנת יא ג'ינג'ית???

אוהבים אותך 95, 65, מטר שישים ומיליון ותשע נמשים.

זהו.

תביאי בוסה וקבלי חיבוק.