בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
8 בפבר׳ 2011
נו,
יא פושעת! מה יהיה? איזה סשן המתנה ארוך...
או בקיצור אשמח לקרוא עוד ממך בהקדם.. 
|
|
|
ראובן
|
לפני 13 שנים •
8 בפבר׳ 2011
ויקטור הוגו או לא
איזה יופי של סיפור, כמה נכון גם קצב ההולכה של הסיפור, מתון-מתון, בדיוק כמו סשן כפייה במציאות. היוצר מתענג על שבחי האיטיות והקורבן מתפתל. ויקטור הוגו או לא, זו כתיבת שליטה קלאסית ורהוטה, גם מאוד מענגת ובהחלט ברמה הגבוהה ביותר שנראתה כאן מזה זמן רב.
בנספח למכתב זה, אציע כמה הערות עלילתיות, אשר עשויות להגביר את השעיית חוסר האמון של הקוראים ביצירותיך הבאות, אולם כאמור, גם כך הסיפור הזה קרוב לשלמות. תודה, R נ.ב עיקר הדיון של הקוראים נסב סביב הנאתה, או אי הנאתה, של הנשלטת. לדעתי יש להקשיב לרחש לב הקוראים (ולו עבור היצירות הבאות). נכון גם שקשה לשמר את מוטיב אי-ההנאה של הנשלטת (הן בסיפורת והן בחיים), אולם מבחינה דרמטית זהו אתגר נהדר. אתן דוגמה לתפנית עלילה, עבור סוף הסיפור, המשמרת את מכשיר העלילה הזה (אי-הנאתה של הנשלטת): בסוף, לאחר שהוא רוחץ אותה ומניח אותה במיטתה, הוא מבשר לה שעוד מספר דקות תבוא ניידת לאספה לבית הסוהר. כאשר היא מזדעקת, הוא מסביר לה (בכמעט רכות, כמובן) כי החליט שמוטב לה לרצות עונש מאסר, עבור המשך חייה והתפתחותה כאדם (וכך, מבחינה דרמטית כאבה היה לשווא והיא לא זוכה לעונג הנחמה וכך גם אנו, הקוראים). החלק היחידי בסיפור שהרגיש לי לעוס, הינו אקט הזיכוך, הרחצה שלו אותה, שנשחק פה עד דק בסיפורים אינספור. מוטב להימנע מכך ולמצוא אופני עלילה אחרים, שיאפשרו התקרבות רומנטית ביניהם, אם בכך חפצה המחברת. בנוסף, המוטיב הרומנטי מתנגש עם מכשיר העלילה המרכזי (אי הנאת הנשלטת). יתכנו אינספור פתרונות לכך, כגון שליחת הנשלטת להכין קפה, לאחר ההלקאה (הרי נקבע כבר שהוא עבד קשה). המשפט ''אמות אם תלך'' אינו המשכי לרצף הרגשי של הגיבורה. יתכן ואפשר היה לנסח זאת ''בבקשה... אני לא יכולה להיות עכשיו לבד''. שמירת הרצף הרגשי של הגיבורים חשובה על מנת לקיים את אותה השעיית חוסר האמון אצל הקוראים. |
|
|
| פושעת כותבת |
לפני 13 שנים •
8 בפבר׳ 2011
תודה רבה לכולם
כאמור, זה הסיפור הראשון שהעלתי לכתב אי פעם. בהחלט אקח לתשומת ליבי את ההערות הבונות. תודה!! |
|
|