לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבדות

קייסי
לפני 13 שנים • 14 בפבר׳ 2011

Re: תודה

קייסי • 14 בפבר׳ 2011
מיכל המאלפת כתב/ה:
אגב, קייסי - דעותיי ודעותייך בנושא זהות!
לא דומות, לא מזכירות, אלא ממש זהות!
נהניתי לקרוא את תגובתך המאוד ריאלית, ובאופן כללי, נהניתי מאוד מהדיון הזה icon_smile.gif
תודה.


איזה כיף, תודה}{

רק הערה אחת לאנדרפוט - לי בהחלט יש אשליות "בקשר ללונדון". אני כן מאמינה באינטימיות בדסמית ואף חוויתי אותה בעבר בעוצמה כזו שהעניקה משמעות חדשה לכל תשוקה נידחת. הריגוש מועצם פי כמה כשמי שבוחר לסור למרותי ולהיות מתחתיי שם הוא גם הבחור שאני אוהבת ואוהב אותי בחזרה. תיאטרון אכזריות או לא, בלי להאמין שיום אחד אמצא את הכל, מוטב היה לי לתלות את נעלי העקב ולקרוא לזה לילה. אבל זו רק אני, כמובן.
Morticia
לפני 13 שנים • 14 בפבר׳ 2011

Re: תודה

Morticia • 14 בפבר׳ 2011
קייסי כתב/ה:

הריגוש מועצם פי כמה כשמי שבוחר לסור למרותי ולהיות מתחתיי שם הוא גם הבחור שאני אוהבת ואוהב אותי בחזרה.


זה לא רק את קייסי.
אני דווקא מאוד יכולה להבין על מה את מדברת
ואני בטוחה שלא רק אני.

רק מעצבן אותי קצת לפעמים שנשים, אפילו פה בפורום המיועד לפרגן לנו כשולטות ולא עוד מקום לערער על מעמדנו החברתי ולדון עוד שיח שוביניסטי, צריכות להתנצל על זה כל הזמן...

הריגוש אכן מועצם
ואישית
הרבה ריגושים אחרים עבורי הם סתם זולים ומיותרים.
L איה
לפני 13 שנים • 14 בפבר׳ 2011
L איה • 14 בפבר׳ 2011
בסד"ו
למודאגים- הצעתי לאנדרפוט לא אמורה לסכן את חייו, מרבית הנשלטים שלי דווקא שרדו icon_wink.gif
אנדרפוט- העונג הסדיסטי שלי אינו מופק ע"י אקטים אקסטרימים יותר או פחות אלא ע"י ההניע
הריגשי שמשקף לי הנשלט. הסר דאגה מלבך.
מיכל-קראתי בעיון את תגובתך, נהדרת כתמיד.
כאשר הגעתי לפסקה בה את משווה בין צרכים סאדו מזוכיסטים,
לעיקרון היאנג ויאנג גרמת לי לחייך.
כבר שנים שכך אני מסבירה זאת, אך דווקא מתוקף נטייתי לסויץ,
והאמונה כי בכול חובב סאדו מאזו יש מעט מן הצד השני,
ולו גם נקודה אחת קטנה שתהווה מכנה משותף כבסיס להזדהות
והבנה של מנעדי הרגש של הפרטנר.
בעינין הגשמת פנטזיות כאקט חד צדדי- אני נוטה לחלוק עלייך, מנסיוני בשליטה
ובכל פורמט שהוא, דהיינו- שליטה בזוגיות, שפחה ששרתה אותי 24/7,
שליטה בתשלום, שליטה בסייבר,ושליטה על בסיס סיפוק צרכים סאדו-מזוכיטים גרידא,
בכל אחד מן הפורמטים מצאתי את המקום בו מתאפשר לי להניע תהליכים ריגשיים
ומהלכי חשיבה הנכונים לרמה התרפויטית של מה שאני רואה כסאדו מעצים.
אני מאמינה כי יש ביכולתו של כל שולט המעונין בכך, להגיע למקום בו מזדמן לו לסייע לנשלט
להימלט מן הפלקטיות של השליטה מאחורי מסיכות, ובתבונה ריגשית להסירן אט אט.
זאת , כמובן רק אם הצד השולט נכון לנהוג כך בעצמו, וללא קשר לפורמט בו השליטה נעשית.
ליל תענוגות,
ליבנת
נולי
לפני 13 שנים • 14 בפבר׳ 2011
נולי • 14 בפבר׳ 2011
ואני? אוהבת לשחק.
אחרת סתם משעמם לחיות.
N
yosilev​(נשלט)
לפני 13 שנים • 16 בפבר׳ 2011
yosilev​(נשלט) • 16 בפבר׳ 2011
אוי למלכות שמאמינות בעצמן . יש פתגם שאומר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"

ומכאן שאין מקום לאמונה מאכזבת.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 18 בפבר׳ 2011
Brave Dwarf • 18 בפבר׳ 2011
המלט כתב/ה:
 
 
גמד – (בזהירות J ) אתה לא יכול להגיד לי שאני בונה תסריט ובו היא מפתיעה אותי. זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אבל המשמעות הנגזרת לא תהיה זו אותה אתה מבקש. תסריט, על פי ההגדרה, הינו הכתבה
של מאורעות ודיבור לקבוצה של דמויות. בתסריט, כל דמות יודעת מראש מה ומתי היא תגיד או תעשה.
זהו תסריט ואין בלתו. בקיצור, למי שכותב את התסריט או קרא אותו לא צפויות בו כל הפתעות. מי שצריך להיות מופתע הוא הצופה שאינו מכיר את התסריט. בעניין זה, סיפר לפני חודשים אחדים מיכאל הנדלזלץ שבהפסקה של ההצגה 'אותלו' פגש חבר ליד המזנון. החבר נראה מותש ושאל אותו "מיכאל, מה יהיה?", והנדלזלץ השיב: 'נראה לי שהוא הורג אותה בסוף'.
 
אתה עוד מוסיף ואומר, גמד, ש-"כל הבדס"מ מושתת על משחק". וממקם אותו כ"גירוד של הקלה...(ש) אין בו ולו גרגר של אמת". לעניות דעתי המרודה, אתה הולך רחוק מדי. מבלי להיכנס לדיון מורכב ומייגע על מהות האמת, האמת שלך, האמת שלי וכו – הרשה לי רק להעיר בפשטות שאם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, ונראה כמו ברווז – אז זה כנראה ברווז. באמת ברווז. ברווז אמיתי. הכי אמיתי שיש. וזה לא משנה שהברווז משוכנע בכך שהוא רק עושה את עצמו ברווז, או שהוא סגור על זה שהוא משחק בברווזים, או שהוא בכלל פרגית מחופשת לברווזה. זה אמיתי, גמד, משום שאתה שם ואתה עושה את זה.
 
 
 


אני שוב ובזהירות. רק אם אפשר.
קודם כל אתה צודק. אז לא תסריט אלא אִימְפְּרוֹבִיזַצְיָה של נושא מוגדר בעל סיומת מוגדרת (בה אתה מגיע לסיפוקך).
ולגבי הברווזים - אין לך מושג כמה צפרדעים ראיתי בחיי שזזים כמוהם, אפילו מגעגעים כמוהם ומנסים להגיע לצלחת ברוטב של לימון, ועדיין נותרים צפרדעים. אז מה ב"אמת" עושה אותם ברווזים? העובדה שהם מאמינים בהיותם ברווזים לא עובדת אצלי.

סליחה.
(ושוב סליחה)