מיתוסית(שולטת) |
לפני 14 שנים •
6 בספט׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בספט׳ 2010
מיתוסית(שולטת) • 6 בספט׳ 2010
דה דרואו- אני חושבת שאתה קצת מגזים לגבי הבדסמ והמקורות שלו ולגבי הנחרצות שלך בהחלטה הזאת. האם יש איזשהו מחקר מהימן שמאושש את הטענה הזו?
אני לא נתקלתי. אני לא חושבת שבדסמ הוא בהכרח סימפטום לבעיה כלשהי, מרגיזה אותי הבחירה שלך במילה "פרברסיה", כי זו לא סטייה מינית בעיניי ומזמן לא משתמשים במילה הזו הכל כך מלאת דיעות קדומות ובלתי פוליטיקלי-קורקט. אם אתה רוצה להראות ידע כלשהו, השתמש אם כבר ב"פאראפיליה" המודרנית יותר ושיפוטית פחות. ברור שישנם אנשים שהם בדסמיים ואצלם זה סימפטום לבעיה עמוקה או שזה מקור לבעיות אלו ואחרות בחייהם או באישיותם, אבל האם זה מכליל על כולם? ממש לא. במאמרים ומחקרים חדשים בתחום מהשנים האחרונות גוברת הנטייה יותר ויותר לקרוא לבדסמ "נטייה מינית" ופחות "סטייה מינית", בדיוק כמו ששינו את טיב החשיבה לגבי הומוסקסואלים. האם ישנם הומוסקסואלים שהם כאלה בגלל התעללות בילדות או סיבות אחרות בסביבה? בוודאי. בדיוק כמו שיש אנשים שפשוט נולדו ככה. ניתן להסיק מדבריך שאם מדובר בבעיה או בסימפטום של בעיה, כולנו דורשים טיפול ותיקון כדי להיפך לוונילים נורמלים ונורמטיבים הבריאים בנפשינו, הלא כן? ולשואלת השירשור- כולם ענו לך פחות או יותר אותו דבר, אבל במילים אחרות. "בדסמ פרנדלי", לדעתי הכוונה למטפל שפשוט מסוגל להסתכל עלייך באופן לא שיפוטי, ושמחתי לקרוא שכמה מהמגיבים כאן בורכו בכאלה. למרות הרצון של המטפלים להכיל את המטופלים שלהם, עדיין יש דיעות קדומות שמשפיעות עליהם, ולא מדובר רק במטפלים צרי אופקים- למרבה הצער, המחקר בנושא עודו בחיתוליו והדיעה בתחום בריאות הנפש על התחום עדיין ספוגה בבורות, ידע ישן וביקורתיות מסויימת. רק אתמול סיימתי לקרוא ספר של פסיכולוג ישראלי שמתאר תיאורי מקרים ומספר על מטופלת מזוכיסטית שלו וחרה לי כל ההסבר על הסאדו-מזוכיזם מהראייה הפסיכולוגית/קלינית. כמו למשל הדיעה הטיפשית שזו הפאראפיליה היחידה שיש בה נשים וגם אז הן רק במוזוכיזם. שיבואו ויתכבדו נא לאתר הזה ויראו כמה שולטות יש, ושלא מדובר ב"אחוז קטן ומזערי". יצא לי להיות בטיפול קצר טווח, וכבר בטלפון לפני הפגישה שאלתי אותה לדעתה על פאראפיליות כי לא רציתי להתעסק ולהיפתח עם פסיכולוגית שלא פתוחה רעיונית לזה. היא הייתה נבוכה, אבל נשמע שהיא פתוחה ולכן הקדשתי פגישה או שתיים רק כדי להסביר מה זה ומונחי מפתח כדי שאוכל לדבר בחופשיות בלי להסביר כל דבר. בסופו של דבר, זה נפסק מהר פשוט בגלל שהסיבה שבגללה הגעתי כבר לא הייתה רלבנטית ונפתרה מעצמה. בגדול, הרגשתי בנוח אבל עדיין היה מוזר להסביר הכל למישהי מבחוץ וגם זה היה קצת מתיש. האמת שהיה נחמד אם אנשים היו מעבירים ביניהם שמות של מטפלים שאפשר לדבר איתם בחופשיות על העניין ויש להם ידע בתחום של העולם הזה כדי להקל על המטופלים שלהם. |
|
המלט |
לפני 13 שנים •
23 בינו׳ 2011
Re: שאלה למי שנמצא/היה בטיפול פסיכולוגי
לפני 13 שנים •
23 בינו׳ 2011
המלט • 23 בינו׳ 2011
בחורה פשוטה כתב/ה: מקווה שזה המקום לשאול את השאלה...
תהיתי עד כמה (ואם בכלל) אתם חושפים מקורותיכם הבדס"מיים בטיפול. אני לפחות, מרגישה שיש חלק בחיים שלי שלא זוכה כלל להתייחסות בטיפול, למרות שיש לו מקום בעולמי הנפשי... אשמח לשמוע מכם תובנות, חוויות או המלצות לגבי העיסוק בנושא הזה במסגרת טיפולית. תודה! אה, כן. כמה הבהרות: 1. אם זה לא היה ברור - אני לא רואה בבדס"מ סטייה או מחלה, וזו לא הסיבה שבגללה אני בטיפול. זה פשוט עוד משהו בחיים שלי, שכרגע לא מקבל התייחסות. אז אין צורך להרגיע אותי לגבי זה. 2. אם כבר היה דיון בנושא איפשהו - בבקשה תצרפו לינק.. .3. אם יש המלצות למטפלים ספציפיים שלא יחטפו התקף לב - אני אשמח לשמוע (כאן או בפרטי). שוב תודה... המאמר ש dahanc הביא קישור אליו כאן באלפוני עוסק בדיוק בשאלה הזו. החוקרים שם בדקו קבוצת אנשים שעוסקים בבדסמ וגם מצויים בטיפול פסיכולוגי וניסו להבין באיזו מידה חשיפה או אי-חשיפה של הפרקטיקה הבדסמית משפיעה על הטיפול. שניים מהאנשים דיווחו על הפסקת הטיפול בעקבות החשיפה אך אחרים דיווחו על יחס תומך או נייטרלי. קישור למאמר: www.ejhs.org/Volume12/bdsm.htm |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 20 בפבר׳ 2011
הלכתי פעם אחת לטיפול, לתקופה קצרה, בשביל לטפל בבעיה ספציפית. בתיאוריה אני מניחה שעדיף לא להסתיר דבר מהמטפל בשביל לא לפגוע ביעילות הטיפול. אני גם לא רואה את הבעיה להעלות את הנושא הזה באופן ספציפי. המקצוע שלהם הוא לשמוע על מה שפרטי ולא חושפים בפני כל אחד, אז למה שתהיה בעיה.
אבל בפועל, לא העליתי את זה. חששתי שהיא תיטפל לזה ותשומת הלב תוסט ממה שבאמת הטריד אותי. לא יודעת אם זה היה הדבר הנכון, אבל סיננתי עוד כמה דברים שחשבתי שאינם רלוונטים. למעשה, אמרתי לה שהכל בחיים שלי ממוצע לחלוטין מלבד הבעיה המסויימת. הייתי נעולה על לטפל רק בה ולא לספק שום תירוץ לסטות מהנושא. זה נשמע לי דבר טפשי לעשות, אבל רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה. ובאמת סיימתי את זה בפגישות ספורות. בטיפול יותר קבוע בטח כן הייתי מעלה. נראה לי שבגדול הכלל הוא שהתחושה שלך משמעותית. אם את מרגישה שזה רלוונטי כנראה שזה כן. ואם זה נראה לך מקום נטול קונפליקטים בחיים שלך אז ככה גם אפשר להציג אותו. אבל אני לא אשת מקצוע, מה אני יודעת. |
|
the_drow(שולט) |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
the_drow(שולט) • 20 בפבר׳ 2011
כחולית כתב/ה: דה דרואו- אני חושבת שאתה קצת מגזים לגבי הבדסמ והמקורות שלו ולגבי הנחרצות שלך בהחלטה הזאת. האם יש איזשהו מחקר מהימן שמאושש את הטענה הזו?
אני לא נתקלתי. אני לא חושבת שבדסמ הוא בהכרח סימפטום לבעיה כלשהי, מרגיזה אותי הבחירה שלך במילה "פרברסיה", כי זו לא סטייה מינית בעיניי ומזמן לא משתמשים במילה הזו הכל כך מלאת דיעות קדומות ובלתי פוליטיקלי-קורקט. אם אתה רוצה להראות ידע כלשהו, השתמש אם כבר ב"פאראפיליה" המודרנית יותר ושיפוטית פחות. ברור שישנם אנשים שהם בדסמיים ואצלם זה סימפטום לבעיה עמוקה או שזה מקור לבעיות אלו ואחרות בחייהם או באישיותם, אבל האם זה מכליל על כולם? ממש לא. במאמרים ומחקרים חדשים בתחום מהשנים האחרונות גוברת הנטייה יותר ויותר לקרוא לבדסמ "נטייה מינית" ופחות "סטייה מינית", בדיוק כמו ששינו את טיב החשיבה לגבי הומוסקסואלים. האם ישנם הומוסקסואלים שהם כאלה בגלל התעללות בילדות או סיבות אחרות בסביבה? בוודאי. בדיוק כמו שיש אנשים שפשוט נולדו ככה. ניתן להסיק מדבריך שאם מדובר בבעיה או בסימפטום של בעיה, כולנו דורשים טיפול ותיקון כדי להיפך לוונילים נורמלים ונורמטיבים הבריאים בנפשינו, הלא כן? ולשואלת השירשור- כולם ענו לך פחות או יותר אותו דבר, אבל במילים אחרות. "בדסמ פרנדלי", לדעתי הכוונה למטפל שפשוט מסוגל להסתכל עלייך באופן לא שיפוטי, ושמחתי לקרוא שכמה מהמגיבים כאן בורכו בכאלה. למרות הרצון של המטפלים להכיל את המטופלים שלהם, עדיין יש דיעות קדומות שמשפיעות עליהם, ולא מדובר רק במטפלים צרי אופקים- למרבה הצער, המחקר בנושא עודו בחיתוליו והדיעה בתחום בריאות הנפש על התחום עדיין ספוגה בבורות, ידע ישן וביקורתיות מסויימת. רק אתמול סיימתי לקרוא ספר של פסיכולוג ישראלי שמתאר תיאורי מקרים ומספר על מטופלת מזוכיסטית שלו וחרה לי כל ההסבר על הסאדו-מזוכיזם מהראייה הפסיכולוגית/קלינית. כמו למשל הדיעה הטיפשית שזו הפאראפיליה היחידה שיש בה נשים וגם אז הן רק במוזוכיזם. שיבואו ויתכבדו נא לאתר הזה ויראו כמה שולטות יש, ושלא מדובר ב"אחוז קטן ומזערי". יצא לי להיות בטיפול קצר טווח, וכבר בטלפון לפני הפגישה שאלתי אותה לדעתה על פאראפיליות כי לא רציתי להתעסק ולהיפתח עם פסיכולוגית שלא פתוחה רעיונית לזה. היא הייתה נבוכה, אבל נשמע שהיא פתוחה ולכן הקדשתי פגישה או שתיים רק כדי להסביר מה זה ומונחי מפתח כדי שאוכל לדבר בחופשיות בלי להסביר כל דבר. בסופו של דבר, זה נפסק מהר פשוט בגלל שהסיבה שבגללה הגעתי כבר לא הייתה רלבנטית ונפתרה מעצמה. בגדול, הרגשתי בנוח אבל עדיין היה מוזר להסביר הכל למישהי מבחוץ וגם זה היה קצת מתיש. האמת שהיה נחמד אם אנשים היו מעבירים ביניהם שמות של מטפלים שאפשר לדבר איתם בחופשיות על העניין ויש להם ידע בתחום של העולם הזה כדי להקל על המטופלים שלהם. זה נכתב לפני הרבה זמן. עכשיו אני יודע מה זה פאראפיליה. אבל אני עדיין בדעה שבדס"מ הוא יותר סביבתי מאשר פאראפיליות אחרות. כן, הייתי כזה כל חיי אבל לא הייתי מכוון את עצמי לשם במודע אם לא הייתי עובר כמה חוויות. אני לא טוען שכולנו צריכים להפוך לואניליים, ממש לא. זה יהיה מאוד מתחסד להגיד את זה. אני חושב שאולי היה לי באופן אישי יותר טוב להיות ואנילי, אבל אני לא. זה משהו אחר. אני חושב גם שלפעמים פרויד השתמש במילה פרוורסיה בעידר מונח יותר טוב. ולפעמים לא בעצם, בטוטם וטאבו הוא מדבר על "התא המשפחתי הנורמטיבי" שהוא בין גבר ואישה וכו'. מהדגימה שלי של הנשלטות כאן, כולן עברו איזושהי "שריטה" והגיעו לכאן בניסיון לבנות מחדש. גם אני כזה. גם כל מי שיצא לי לדבר איתו מכאן כזה. מצד שני זה בעיה, כי אם תחפשי מספיק טוב תמצאי נירטיב פרויידיאני המתאים לסימפטום. אינני איש מקצוע, סתם בעל ידע כזה או אחר. אבל דעתי נשארת בגינה. אני יכול אפילו לתת דוגמאות שלא מהקהילה הזו: בלונדון הייתי במועדון בשם The Antichrist ליד ווקסהול. הייתה שם איזו נשלטת שצחקה כל פעם שהכאיבו לה. ככל שהכאיבו לה יותר היא צחקה יותר חזק (ולאחר של שיחה של כמה דק' עם הבחורה גיליתי שאני צודק ולאחר ניתוח עם הפסיכולוג שלי הבנתי כמה אני צודק). אם עדיין לא הבנת לאן אני חותר אותה נשלטת "משפילה" את התוקף שלה. היא מלגלגת עליו, מבהירה לו שלא משנה כמה חזק הוא יתעלל בה היא עדיין יותר חזקה ממנו. מעין הפגנה ברורה של השילוב בין סאדיזם ומאזוכיזם. אז אין שריטה? עכשיו את תעני שמקרה פרטי אחד לא מוכיח על הכלל. אני יכול להביא עוד הרבה מקרים פרטיים, ואם נשתף את אלו של כולם זהו מחקר רציני. אבל אני מניח שזה לא יקרה. |
|
איש אחר(אחר) |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
איש אחר(אחר) • 20 בפבר׳ 2011
אני מכיר ויודע את הדרך שתעזור לך
צרי איתי קשר. לשנינו אין מנוי אז תמצאי את הדרך |
|
Tobias(אחר) |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
Tobias(אחר) • 20 בפבר׳ 2011
אם אתה גבר ואתה הולך לטיפול,
זכור תמיד, שאם המטפלת אומרת שהיא רוצה לעשות לך CBT זה לא מה שאתה חושב. אה כן, ונסה לא לצחקק כשהיא אומרת את זה |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 20 בפבר׳ 2011
tebayes כתב/ה: אם אתה גבר ואתה הולך לטיפול,
זכור תמיד, שאם המטפלת אומרת שהיא רוצה לעשות לך CBT זה לא מה שאתה חושב. אה כן, ונסה לא לצחקק כשהיא אומרת את זה יש כמובן עוד אפשרות - שזה כן מה שאתה חושב. אתה שואל בדאגה אם חייבים, היא עונה שכדאי מאד, ואתה נושם עמוק ואומר - אוקיי, אבל לא עשיתי את זה מזמן, תתחילי לאט בבקשה. מוריד את המכנסיים. היא קופצת מכסאה בבהלה. ועכשיו לך תסביר לחוקר שחשבת שככה בונים עץ בינארי. |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 20 בפבר׳ 2011
אה, רגע. נניח שאני הולכת לטיפול ושומעת שבמצב כמו שלי, הכי מומלץ CBT. שזה מה שיעשה לי טוב. אני אומרת בסדר, אם זה מה שצריך, אני מצייתת לרופא.
מגיעה הביתה. "מאמי, תשמע, המטפלת נתנה לי שעורי בית. תשכב פה. כן. אל תזוז עכשיו. אם זה ממש כואב תגיד. כן, נשבעת לך, זה מה שאמרו לי לעשות. זה חלק מהטיפול. רצינית לגמרי! סיפרתי מה הבעיה ואמרו לי שזה הטיפול הכי טוב בשבילי. עכשיו תהיה בשקט". |
|
ראובן |
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
CBT ועדות נאורה
לפני 13 שנים •
20 בפבר׳ 2011
ראובן • 20 בפבר׳ 2011
בחורה פשוטה,
ראשית, ההלצה כאן של ה CBT אכן במקומה, משום שיש גישת טיפול הנקראת כך (טיפול קוגניטיבי התנהגותי - cognitive behavioral therapy), אבל גם זה רק תחליף עלוב לתפקידו האמיתי של הפסיכולוג: לעזור למטופל להפסיק לפצל מתוך נפשו את המקומות הכואבים והבלתי פתורים, במטרה להגיע למבע רגשי אמיתי ושלם יותר, והפסקת הנטייה לחיות מתוך ''אני מזויף''. זה תפקידו של המטפל, איחוי רגשי. תפקידך כמטופלת הוא להיות הכי כנה שאת יכולה וזה כולל הכל, אבל הכל - ובוודאי העדפות כגון בדס''מ. רק חשיפה אמיתית של עצמך תוכל לעזור למטפל להבין את מוקדי המצוקה שלך, ולעזור לך לחוש אותם ואז לפתור (להתיר) אותם. כל זמן שאת משחקת ב''את זה אני אגלה ואת זה לא'', את ממשיכה לחיות מתוך אני מזויף. ברור גם שישנם ''מטפלים'' שלא יכילו אותך, אבל זו כבר בעיה שלהם. למעשה - פסיכולוג טוב יכול לנקוט מספר דרכי תגובה לגילוי כמו עונג מ-בדס''מ. הוא יכול לגלות הבנה, הוא יכול לקבל את זה בנייטרליות, הוא יכול אפילו להביע זעזוע ושאט נפש. גם לזעזוע שלו יכול להיות ערך של ריפוי, משום שהוא מביע במקומך את הזעזוע שאינך יכולה לחוש, ובכך עוזר לך גם. לכן, עצתי לך, התפרעי על המטפל. ספרי ושפכי הכל. בשביל זה הוא שם, כדי להיות עד נאור להיסטוריה הסודית שלך. R |
|
קיפופיף(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
21 בפבר׳ 2011
ראובן,אני מניחה שכבודו טיפל באלפי אנשים בהצלחה
לפני 13 שנים •
21 בפבר׳ 2011
קיפופיף(מתחלפת) • 21 בפבר׳ 2011
לפני שהרשה לעצמו לצאת בכזאת הצהרה חד משמעית לגבי הטיפול הקוגנטיבי.
כי בפועל אתה מפגין בורות משוועת. טיפול קוגנטיבי לא עומד בפני עצמו,אלא כחלק מטיפול פסיכולוגי ופסיכוטראפי. אחת מההנחות בטיפול קוגנטיבי היא שיש מקרים בטיפול פסיכולוגי שיש תחושה שמקורות הסבל הובנו אבל בכל זאת המטופל ממשיך לחוות מצוקה ויש לכך השפעה מכרעת על התנהגותו ופעולותיו . כאשר פעולות משחזרות את עצמן למרות שהטיפול הפסיכולוגי עצמו הוכתר בהצלחה, יש מקום להתערבות של טיפול קוגנטיבי, כדי למנוע מצב שבו המטופל ממשיך בפסיכוטרפיה עוד 10 שנים במקביל להתנהגות הרסנית. נכון, לטעון לכך שטיפול קוגנטיבי בלבד יפתור את כל הבעיות זאת שרלטנות, אבל רוב המטפלים הקוגנטיבים עושים את זה משולב בפסיכולוגיה קלאסית. חוץ מזה, בתור אחת שחוותה טיפול פסיכולוגי מוצלח, לא הרגשתי צורך לחשוף את כל כולי אלא רק את הנקודות שהיו לי בעיתיות ודרשו טיפול. ואכן הבעיות נפתרו ברובן-ואחרות פשוט קבלתי כחלק מהאישיות שלי, כך שבכל מקרה, הקונפליקט הפנימי הפסיק לייסר. מטפל איננו אלוהים ואינו כל יודע. ככל למטופל תהיה יותר מודעות עצמית- ככה הטיפול יהיה יעיל יותר. כאשר באים למטפל כדי לחשוף את נבכי הנפש ונותנים לו את הכוח המוחלט בריפוי- עלולה להווצר אצל המטופל תלות קשה שרק תפגע בריפוי. אני מבינה שאתה אכן עשוי להיות מאילו שניזונים מתלות כזאת-אבל הפועל, מדובר במצב מאוד לא בריא. או בעברית פשוטה-זה אתה יודע לצטט ספרי פסיכולוגיה- לא אומר שאתה אכן מבין בזה משהואץ |
|