חסך חושי מוחלט

לאחר קריאת כל התגובות שהיו (רובן) מרתקות, אוסיף גם כמה דברים

Homelander​(שולט) • 22 בפבר׳ 2011

ובכן, אני אשמח להביט על הדיון הזה מממקום פילוסופי יותר, אך גם מאד מעשי לדעתי ואסביר:

נתחיל מכך שכידוע לנו דקארט שניסה להגיע ל'אמת-המוחלטת' בזמנו וחיפש את הכלי היעיל ביותר לכך, פסל בסופו של דבר את החושים; לדברי דקארט והוגים רבים החושים בעצם די מתעתעים בנו וכולנו מכירים את ההגיגים לגבי קיומנו בעולם הזה או שמא זה בכלל חלום וכד'.
הרעיון על בסיסו רוב ההוגים פוסלים את החושים כגרומים אשר משקפים לנו את המציאות באופן נכון לחלוטין, הוא העובדה הבסיסית שבני-אדם שונים קולטים בחושיהם בצורה קצת שונה- או שלא קולטים בחושיהם בצורה שונה, אלא מגדירים ומתרגמים את הקלט שלהם בצורה שונה (לדוג'- אדם אחד יכול לחשוב שמוסיקה מסויימת רועשת מדי בעוד אדם אחר יכול לחשוב שחלשה; אדם אחד יכול להגיד שזה כחול כהה בעוד האחר יגיד שזה כחול כלל לא-כהה וכד'). ג'אברווקי דיברת על חושינו כשדבר עליו אנו יכולים לשלוט בתור בוגרים. התשובה שלי לכך בעקבות הדברים הקודמים שכתבתי היא שאני לא בטוח שאני יכול להסכים איתך היות ואנחנו לא ממש שולטים בחושים שלנו...
וכאן שוב נכנסים לשאלה מה אתה מעוניין להשיג בסשן הזה- כי אם אתה מנסה למנוע מהנשלטת את היכולת שלה להחשף לעולם, כדי לעזור לה לבנות חשיפה שבמסגרתה היא תלמד לשים מבטחה יותר בך; אז אולי חסך-חושי הוא לא הפתרון. מה גם שאם תמנע ממנה את השימוש בחושיה עדיין לא לקחת ממנה את החשיפה לעולם, היות והיא פשוט תשאר עם העולם הפנימי שלה שימשיך לעבוד גם אם תכבה את כל חושיה-שוב החושים הם רק עוד מס' אמצעי-עזר.
אבל אם נכנס לזה יותר לעומק- הרי שחסך חושי מוחלט מבחינתי, צריך להתחשב בגורם שכולם פה התעלמו ממנו (מלבד אתה בערה כלשהי שמרמזת לשם- איפשהו בתחילת התגובות) והוא החוש-השישי.
כמובן שבשביל למנוע גם אותו קודם צריך לעמוד על טיבו ולכן אבהיר איך אני מתייחס אליו: לדידי מדובר באינטואציה, קליטה שבאה בעצם מהתת-מודע שלנו; עכשיו לא נכנס שוב למדע המוכר לגבי התת-מודע והעובדה שאנו מנצלים מעט מאד ממוחנו וחלק גדול שאנו מזניחים הוא מה שהוגדר בהמשך כתת-מודע, אלא אדבר עליו בקצרה.
וזאת אעשה דרך אחת הדוגמאות של ראובן- הרעיון של לפזר את ריח גופך כך שהנשלטת תחוש, הוא נטו רעיון שעובד על קליטה- של התת-מודע; אפילו רעש-לבן או כל רעש שהוא נקלט וחודר לתת מודע גם אם מערפל את חוש השמיעה. כך שאם על חסך-חושי מוחלט אתה בונה, אני אישית הייתי קושר את הנשלטת באוויר לחלוטין, מבעד לבגדים מסויימים שימנעו ככל האפשר את תחושת המגע עם החבל ואוטם לה את האוזניים באטמים יעילים כך שלא תשמע דבר. הייתי עושה זאת באיזה לילה בחדר חשוך כשאתה מחוצה לו- אבל עם הפרדה של דלת פתוחה כך שתוכל לצפות ולהאזין לכל המתרחש- לפקח מרחוק (כי אין לי רעיון טוב יותר לפיקוח הכ"כ חשוב הזה אלא אם יש לך גישה למע'-הבטחה מאד-מאד מתוחכמת... אבל גם זו מפיצה רעשים סינטטיים של חשמל-סטטי ודומיו שכבר הוכחו ככאלה שנקלטים בתת-מודע ואפילו גורמים לשגעון אצל רבים מהאוכלוסיה באמריקה שחשופה לכ"כ הרבה כאלו.
***

אבל אם בכל-זאת אתה רוצה שהנשלטת תאריך ימים ושתוכל להעביר אותה סשן ארוך שבאמת משפיע, אני חושב שכדאי לבחון כמה דברים ברעיון היעיל של ראובן לגבי חסך של אחד או כמה מהחושים ולא כולם:
ראשית אעיד שאני בעצמי העברתי את אחת משפחותי סשן של חסך-חושי יחסית גדול, כאשר אמרתי לה לחכות איפשהו במקום העבודה שלי שהיה ריק מאדם, בלי לומר לה למה להתכונן, התנגנבתי מאחוריה ובעודי מסביר שזה אני חסמתי את עיניה לפני שתבין מה קורה והובלתי אותה על עיוור למשרד; שם הפשטתי אותה, קשרתי אותה לאיזה שולחן\ארון (לא זוכר) כדי שלא תוכל לזוז או להסיר את מחסום העינים סגרתי את דלת-המשרד. כמובן שלמשרד היה חלון פתוח למקום בו אני ישבתי ליד.
אני לא זוכר כמה זמן לקח עד ששמעתי אותה נאבקת בחבלים ונכנסתי וראיתי שהיא בוכה ודי היסטרית.
כאשר בררתי איתה לגבי העניין, והבהרתי שאני באזור היא כמובן נרגעה ולאחרשדאגתי לבוא על סיפוקי, כדי להגביר את ההשפלה שבכליאה הזו היא הסכימה לחזור למצב הכליאה לעוד זמן ממושך.
לא אפרט הרבה יותר-מזה מלבד העובדה שאח"כ לא חסכנו בפורקן נוסף ומשפיל גם-כן; שהראה שכמו ששמחה מאד לצאת ממצב השבי הזה, כך גם התרגשה ממנו.
לכן, אין-ספק שפה באה הבחירה של מה אתה בוחר להשיג.
יש דרכי-עינוי שלמות שעוסקות בחושים: למשל הייתה לפני איזה שנה וחצי כתבה מרתקת בשבע-לילות כאשר אחד הכתבים החליט לנסות על עצמו את העינוי-במוסיקה שהיה נהוג בכלא בגואטמאנו וגם בישראל בעבר. הוא מפרט שם בהרחבה מופלאה על כל המתרחש והיות ולא הצלחתי למצוא את הכתבה המדהימה הזו באינטרנט, אקשר אותך עם קטע מסיפור שלי שפרסמתי כעת בבלוג במיוחד ובו אני השתמשתי ברעיון של הניסוי ופירטתי כמעט את כל התסמינים עליהם מדבר הכתב בכתבתו: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=263329&blog_id=3481

כמו-כן אם הרעיון הוא רחמי, הרי שיש עשרות טיפולים, פסיכולוגיים, הוליסטיים, הדרוטראפסיטים וכד' שמשתמשים ברעיון החזרה לרחם ואתה יכול פשוט לעבור עליהם ולחקור אותם; בסופו של דבר מרפרוף עושה רושם שהדרך הכי טובה להשיג את האפקט, היא אכן בעזרת מים.

בכל-מקרה שהוא בשלילת-חושים מסויימים לאורך-זמן, זו עובדה שחושים אחרים מתחדדים ואתה יכול גם לנצל את העובדה הזו ואת הרגישות שהנשלטת תפתח בחוש שלא שללת לה.
***

אם תשאל אותי מה היה מסקרן אותי לעשות עכשיו בנושא?
אומר לך שהסשן בכיוון הכי מעניין נשמע כמו הסשן השמאני...
מעדויות של חבר שהתנשא בדרואידיזם ושמאניזם וגם ספרות בנושא (כמו ספריו המרתקים של קרלוס קסטנדה לדוג'), מראים שהמסע-הרוחני שאתה עושה במסגרת השמאניזם הוא מסע כמו שכבר שנים רבות מדמים בסרטים ואולי אפילו מה שנקרא מסע-אסטרלי כאשר אתה יוצא מגופך ורואה את נפשך במסע או את עצמך בתור חית-הטוטאם שלך וכד'. כדי להשיג אפקט דומה לזה בלי פטריות-הזיה (כמו שאינדיאנים רבים ושבטים אחרים נוהגים לעשות), אתה צריך להגיע למצב מחד של חסך-חושי מלא שיותיר את הנשלטת אך ורק עם העולם הפנימי שלה בדומה למה שהזכרתי בנ"ל, אבל עם הנחיות מאד-מאד מדוייקות לגבי הסשן לפני... אתה צריך להוביל את המחשבה שלה, להסביר לה לאן היא צריכה לקחת אותו בזמן שהיא תהיה רק עם עצמה ועם הראש שלה, אולי אפילו תכניס אותה לסשן אחרי שעשית לה הרפיה ארוכה מאד ודמיון-מודרך ומשם לאט-לאט 'תשלוף' אותה לסשן עצמו; אבל זה משהו שצריך לדעת לעשות היטב כי אנחנו מתעסקים פה עם חלקים במוח שלרוב אנחנו לא חשופים אליהם ומכירים... למשל, עד הסופ"ש הזה כל אלו שעשיתי להם דמיון-מודרך יצאו עם תחושות נהדרות, אבל כשעשיתי את זה לאחרונה עם נשלטת באימונים בסיטואציה הכי נוחה וטבעית שיש, היא נרתעה מזה מאד. יש אנשים שהפן היותר 'רוחני' (נגדיר זאת כך מלשון נפש ורוח-חיים ולא מלשון מיסטיקה) הוא דבר שהם לא נחשפו אליו מספיק בחייהם ולכן הגיוני מאד שירתיע אותם.
אותה נשלטת נרתעה בעבר מאד משהו שעשיתי איתי בכיוון- אבל זה כבר למידע פרטי אם תרצה.

ואם אתה מעוניין להרחיק לכת למקום מאד מעניין, אזי שהייתי ממליץ לך לקרוא את "המכשף" של פאולו קואלו (אחד היחדים בין ספריו שאני מעריך וזאת משום שאני בהחלט עוסק בתחום שהוא עסק בו שם בצורה מאד מציאותית).
שם יש רעיון שאני מאד מצדד בו שמופיע ברוב עולם הכישוף (גם אצל קסטנדה אגב) שמי שנחשף למוות של עצמו (או היה על סף-מוות, או תרגל את התחושה הזו), חלחלה למוחו העובדה שהחיים-סופיים וכך הבין שהוא חייו לנצל אותם עד תום ושאם הוא עמד כבר בפני מוות, אז הוא בעצם יכול לעשות הכל בחיים וזה מסר חשוב ומשכיל מאד.
אז בספר "המכשף"- יש תיאור מפורט ומרשים על איך שהגיבור העביר את עצמו את החוויה הזו של מוות ולדעתי אתה יכול ללמוד גם מזה לסשנים יותר מרתקים ומפתחים.

Re: לאחר קריאת כל התגובות שהיו (רובן) מרתקות, אוסיף גם כמה ד

Mephisto​(שולט) • 22 בפבר׳ 2011

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%93%D7%90%D7%98

מהחוויה שלי

Anakin • 25 בפבר׳ 2011

הייתה לי חברה ונילית לא מזמן (כן, אני פוגש גם כאלו) שלא ידעה לגמור. אומנם לא חשפתי בפניה את ההכרות שלי עם עולם הכלוב, אך כן הצעתי לה להיקשר ולבטוח בי.

לאחר שהייתה מרותקת למיטה הפתעתי אותה עם כיסוי עיניים והכי חשוב אטמי אוזניים!

התחלתי להשקיע בה, אני שמח לומר שהשיעור עבר בצורה טובה והיא הפנימה את החומר.
מאחר וכבר הייתה קשורה לא מצאתי לנכון להתיר אותה מיד לאחר שהצליחה לגמור אלא המשכתי להשקיע בה עוד זמן מה.
בסך הכל היא הייתה קשורה ומחוסרת רוב חושייה כשעה. כאשר התרתי אותה היא חשבה שעברו רק כמה דקות.

כך שהמסקנה שלי היא שכאשר מרחפים הזמן עובר מהר יותר. האם זה מסתדר עם תורת היחסות ?

Re: חסך חושי מוחלט

Brave Dwarf • 25 בפבר׳ 2011

אני באמת מאמין שניתן יותר מחצי שעה. ונדמה לי שכבר העירו לפניי (או שזה אני שנורא רציתי שיעירו) שזה תלוי במה שאתה רוצה להשיג ובהאם אתה מוכן לשאת בתוצאות. גם הסאבספייס המוגדר בלקסיקון הכלובי לא חייב להמשך חמש דקות (או מה שלא יהיה שנקבע כאן). הכל, אבל הכל(!) תלוי בתנאים ובתקשורת. או שמא קודם כל בתקשורת ואח"כ בתנאים? (אין לי תשובה).

ת'אמת? אולי אני לא הדוגמא כי לי אין גבולות. קורא מאמרים בשביל הקטע ואת הכלוב בשביל קטע יותר גדול. סוגר במרתף, לאחרונה הכנתי מתקן מיוחד בעומק של המרתף רק לשם כך. אפילו לא ידעתי שקיימים רעשים לבנים שחורים ואדומים. היא לא שינתה את הצבע כאשר יצאה משם. רק הייתה קצת יותר אנג'לינה שלי ממקודם. שחררתי אותה בלי להסתכל על השעון ולכן לא אוכל להעריך את הזמן.

זה חייב להיות כל כך טכני? פעם מישהו נורא חכם בעל אוזניים ארוכות אמר: צריך לרוץ נורא מהר כדי להישאר במקום.

Re: לאחר קריאת כל התגובות שהיו (רובן) מרתקות, אוסיף גם כמה ד

walking dead • 26 בפבר׳ 2011

אני בנוסף ממליצה על סשנים מרתקים ומפתחים המבוססים על חוויות המוות בספר הארי פוטר. שלא לדבר על שר הטבעות. ואם תשיגו דרקון תוכלו בכלל להגיע ליופי של חווית מוות כמו בסדרת הספרים של אראגון. הכישוף שם כל כך חזק ומגניב! הייתי ממליצה גם על יישום פרקטי של שיטות הוצאה להורג מתוך שיר של קרח ושל אש אבל זה כבר לשולטים מגניבים מתקדמים באמת.

בברכת SSC היא לא מילה גסה או Kids, do not try this at home

{רק במאמר מוסגר אני חייבת להתוודות שאני מאמינה אדוקה בכישוף. מאז שגיליתי שסנטה קלאוס לא קיים זה מה שמחזיק אותי}

creamy • 26 בפבר׳ 2011

עשיתי ב"תובנה",
שם המדיטציה אמנם בשתיקה, ועם (בלי) כל מה שהזכרת,
אבל חלקה גם בעמידה ובהליכה.
בלי ספק, אחד הסשנים החזקים שעברתי.
היה לי מאוד מבאס כשנגמר

ובנוגע לגב,
כשהפאניקה עוברת, ואת יודעת שגם זה לא יהרוג אותך,
ושזה עוד תעלול של המיינד, יש שקט עצום.
ואז, גם הגב נפתח, גם האגן, גם העורף, והראש מתחיל לשאוף למעלה.
מבחוץ הכל נראה אותו הדבר, אבל כל הגוף מרגיש מבפנים כמו נפתח ונמתח אל עבר שמש לא נראית.

אבל זה לא חסך חושי, לפחות לא כמו זה שעליו מדובר כאן...סליחה על ההתפרצות

מיתוסית​(שולטת) • 26 בפבר׳ 2011

אני קוראת בעניין רב את כל השירשור ועדיין לא מבינה למה אנשים מקבלים את החסך החושי בצורה כל כך קשה ואף טראומטית? האם זה לא קשור לפרשנות הסובייקטיבית של החוויה שלך?
למשל לוטוסית שלא לקחה קשה את הסשן שעברה, אלא נכנסה לדמות וצלחה את העינוי והשבי.
אני שוב אתן דוגמה של סיטואציות דומות בהקשר חיובי יותר של שינה בחדר חשוך ושקט או מדיטציה שהביאו פה אנשים אחרים או אפילו שאני לפעמים נכנסת לחדר חשוך לגמרי ושקט כשאני לבד בבית ונכנסת לאמבטיה חמימה (מקסימום נר קטן שאראה איפה הסבון) ואני מרגישה עם זה ממש טוב, די דומה לתיאור הרחם שהביאו- תחושה של שלווה נפשית והתכנסות פנימית, שקט...
למה אם מישהו סוגר לי את העיניים ואוטם את אוזניי אני ארגיש עם זה רע? מה קורה עם אנשים שמתעוורים ומתרחשים? גם הם סובלים מטראומה קשה ואובדן מציאות וזמן?...

רציתי לתת דוגמה נוספת. אתמול דיברתי על כל הסיפור הזה עם ק', ושאלתי אם הוא היהי מעוניין בהתנסות מהסוג הזה. הוא הפתיע אותי ואמר שהוא ניסה משהו כזה אבל בהקשר אחר. הוא עבר סדנה על מכורים לסמים ואלכוהול ובמסגרת הסדנה, הם ישבו על הרצפה בישיבה מזרחית ושמו עליהם קופסת קרטון שסגרה אותם מכל הכיוונים, מה שתרם לכך שהם לא יכלו כמעט לזוז בלי להיות קשורים ולא יכלו לראות דבר. כולם הצטוו לשמור על שקט, אז לא היה אף צליל.
הם היו ככה למשך שחצי שעה עד שעה, וכשהסירו מהם את הקופסה (עם אור קלוש להדרגתיות של התרגלות העיניים) והם דיברו על זה, אף אחד לא לקח את זה קשה בכלל והוא לא זוכר את זה כחוויה קשה, הוא אפילו אומר שהוא כמעט נרדם
(אגב, נשמע לי כמו אחלה רעיון לסשן ומשהו פרקטי מאוד, כי בקשירה ממושכת למשל, זה מאוד לא נוח ועלול לגרום לתחושת נימלול וכו').

אני חושבת שאם אני הייתי מתנסה בחוויה מהסוג הזה שלא הייתה בה שום כאב, אלא רק חסך חושי, אז לכל היותר הייתי מתרגזת מהרעש הלבן או משיעמום. לא נראה לי שהייתי חשה מצוקה מעצם שלילת החושים.

walking dead • 26 בפבר׳ 2011

כחולית, איני חושבת כי מדובר בחוויה שהיחס אליה תלוי בפרשנות אלא יותר קשור לתפיסה החושית השונה מאחד לאחד.
אני מסכימה כי החוויה אכן אינדיבידואלית וכל אחד יחווה אותה אחרת ותלוי כמובן בכל הסיטואציה - מה בדיוק כולל החסך החושי. דובר כאן רבות על חסך חושי מלא, הכולל שימוש ברעשים מסוגים (או גוונים) שונים. עד שאת לא חווה את זה בעצמך, לעולם לא תוכלי לדעת באמת כיצד תגיבי והאם תהיה לך החוויה טראומטית. לדידי, אני מודעת לרגישותם הגבוהה של שני חושים אצלי: חוש השמיעה וחוש הריח ולכן מודעת גם לכך שסביר להניח שלא הייתי יכולה להחזיק מעמד בסיטואציה כזו יותר מחצי שעה. סביר להניח שרעש לבן, ורוד או כחול היו שוברים אותי לאחר זמן מה, ונטרול חוש הריח שלי היה רק מוסיף לטראומטיות של החוויה כולה (ואלי אף מקטין את הסיבולת שלי לכל החוויה )

מיתוסית​(שולטת) • 26 בפבר׳ 2011

בואי ניקח אותך כדוגמה, אני אשים אותך בחדר בו אני שמה לך אטב על האף, כיסוי עיניים ורעש ורוד באוזניים.
את שוכבת על מיטה ואסור לך לקום.
את לא יודעת מתי זה יגמר, אבל ברור לך שלא תהיה שם יום שלם או כמה ימים.
אם תחשבי לעצמך שאת יכולה עכשיו לישון ולהתעלם מכך שאת לא שומעת ולא מריחה ולא רואה, וזה לילה רגיל ככל הלילות, תשכנעי את עצמך שאין לך ממה לפחד, זו חוויה מעניינת שפעם ראשונה שאת נמצאת בה ומקסימום תעשי לעצמך דמיון מודרך ותדמייני שאת על אי קסום.
למה שתכנסי לחרדות? ממה?
הרי את יודעת שאת לא שבויה של טרוריסטים ושהחושים ישובו אלייך במוקדם או במאוחר וזה לא שאיבדת אותם לנצח.

כאב, אני יכולה להבין שקשה לעמוד בו זמן רב כי פיזית קשה לגוף להכיל מעל זמן מסויים כאב או מעל עוצמה מסויימת ובפרט כשאתה לא יודע מתי זה יגמר- כל כאב שאת יודעת מתי הוא יגמר בדיוק, או אם את יודעת שיש לו מטרה טובה, יהיה לך קל יותר לעמוד בו.
אני אתן דוגמה לכמה זה סובייקטיבי ותלוי באיך אתה רואה דברים.
נעשה מחקר בחולי סרטן. הכאבים שחוו מהמחלה היו קשים מאוד ובלתי נסבלים ודורגו בסקלה גבוהה מאוד.
לעומת זאת, כשנעשו בהם טיפולים כמו הקרנות שבהם הכאבים היו ברמה דומה לכאבי המחלה עצמה, החולים דירגו אותם ברמה נמוכה יותר, ולא רק זה, אלא שהם קיבלו בברכה את הכאבים הללו ולא חששו מהטיפולים, מתוך הבנה שהטיפולים האלה ירפאו אותם והסבל הזה יגמר בזמן הקרוב, ובתקווה שגם בזמן הרחוק.

סטירה שאקבל מבעלי בזמן סשן תחווה בעיניי כפחות כואבת או משפילה ואפילו נעימה לעומת אם הוא יתן לי את אותה סטירה בדיוק בזמן ריב רגיל בהחלט.

אם מישהו שאיני מכירה יתן לי צ'אפחה מאיימת על השכם ויביט בי במבט כועס, אני ארגיש שזה כאב לי יותר מאשר אם חבר יתן לי את אותה צ'אפחה ואפילו חזקה יותר, אבל כשאסתובב אליו הוא יחייך אליי וישאל לשלומי.

אני מניחה שמדובר במצב דומה.
בדיוק כמו שחלק גדול מאיתנו כיסו עיניים או עיניהם כוסו בזמן סשן או סקס והם לא חוו את זה כדבר מאיים.
אבל ברור שכולנו נחוש מאויימים והיסטריים, אם יום אחד נתעורר בבוקר, ופתאום נבין שאנחנו לא מסוגלים לראות דבר (למעט אותן דקות ראשונות שברור לנו שחשוך עכשיו בחדר וברור שלא נראה).

walking dead • 26 בפבר׳ 2011

כאן בדיוק נכנסת הרגישות האישית שלי לחסך חושי מסוים. את היית יכולה לישון עם רעש של זמזום יתוש באוזן? אוקיי. אני לא. הרעש הזה, גם בעוצמה נמוכה, היה כה מונוטוני שלא הייתי יכולה לחשוב על כלום אלא רק על כמה שהוא מטריד, עד שזה היה מגיע למצב שהרעש הזה, אפילו שהוא חלש, ממש מכאיב לך. ואת רק רוצה שזה ייגמר. ולזמן אין באמת השפעה כאן, את לא יודעת אם עברו חמש דקות, ארבע שניות או שבע שעות.

ואת לא יכולה פשוט לקום וללכת הרי... אז למרות שכאשר הסכמתי להיכנס לסשן כזה זה היה כלל הנראה בדעה צלולה למדי, זה לא משנה כלל את העובדה שתוך מספר דקות ביחידות זמן של בני אדם (או מספר שעות בשבילי ביחידות זמן של חסך חושי עם רעש ורוד ואטם אף) סביר להניח שאשכח הכל ורק ארצה שזה יסתיים. לא דמיון מודרך, לא NLP ולא שום שיט הוליסטי או ניו-אייג'י אחר יוכלו לסייע לי לאחר זמן מה. אולי למעט זמן, אך לא ליותר מזה.

שוב, אני מניחה שעד שלא חווים את זה, זה נשמע פשוט למדי.