חסך חושי מוחלט

בלוסום​(לא בעסק) • 2 במרץ 2011

לא נכון. לרעש אפשר להתרגל, לשקט לא!

''כמה תשובות'' וגם: הבתולים האחרונים

ראובן • 2 במרץ 2011

JW,

תודה רבה על המסה שלך (זו שכותרתה ''כמה תשובות'' וגו'). בהמשך לאמור, אבקש להקדיש עיון נוסף בחוש הריח, התפתחותו וניוונו:

חוש הריח התנוון בהדרגה עוד משחר ימי האדם כגזע נפרד, ככל הנראה כתוצאה מההזדקפות על שתי רגליים. כיום מצבו של חוש הריח האנושי בכי רע: מנוון במובן של הפרדה בין ריחות, קביעת מקורם והרזולוציה של החוש עצמו, וכמובן - היצף של ריחות מלאכותיים שהינם תוצאה של חברה מתועשת והצורך לגבור על ניוון החוש. במצבו כיום, חוש הריח האנושי טומן בחובו סיכונים וסיכויים. כך, אני סבור כי ניתן לייחס חלק מן האלימות הגואה לעובדה כי איננו מסוגלים ''לקרוא'' את מפת הריח של אנשים מולנו. אנחנו מוגבלים לעיבוד הפרומוני הנקלט בתת מודע, ומשועבדים לו.

מצד שני, דווקא מבחינה פסיכו-אירוטית, ניוונו של חוש הריח מזמן אתגרים נהדרים. ניתן לבצע סוגסטיה מושלמת באמצעות חוש הריח, בכל כיוון ומידה שנבחר, משום שלמוח אין כלים מודעים להתגונן או לעבד את קלט הריח באופן מודע ו/או מושכל. הדבר נכון כפל-כפליים במצב של חסך חושי.

בנוסף, ניתן לאפיין את אחת התוצאות של ניוון חוש הריח ולעשות בה שימוש מהנה. המדובר באבדן הסטריאופוניות של חוש הריח (תלת המימדיות של הריח, עומק השדה וכו'). לרוב, אנחנו מריחים ב''מונו'', אלא שבנסיבות מסוימות, חוש הריח עשוי להיפתח. על פי נסיוני, הדבר יקרה כאשר בגוף ישנה נוכחות גבוהה של חומרים מעוררים (למשל לאחר אורגזמה חזקה או להבדיל, במצב חרדה). במובן השליטה - אם אתה יוצר עבור הנשלטת חווית ריח ממוקדת, כאשר החוש עצמו מצוי במצב הסטריאופוני והנדיר, בהכרח תיווצר צריבת תודעה, ולו משום הבתוליות היחסית של חוש זה. את צריבת התודעה הזו תוכל לאפיין ולסגנן על פי העדפותיך.

R



נ.ב

''כחולית'', גם בדיון הזה בחרת לשאול-להטיח מהם הכשרתו ורקעו של אדם בתחום עליו הוא כותב. אני מוצא שהדבר אינו ראוי, ולו ברמת השיח והדה-לגיטימציה שבעצם השאלה. אני שמח עבורך שאת לומדת, מעשירה את עצמך וגאה בכך, אולם ברשותך שאלה: האם את מודעת למקור הצורך שלך בקריאת תיגר על ידע של אדם אחר, ובמיוחד - האם את מוצאת שאת קוראת תיגר במובן זה, דווקא על גברים מבוגרים (''גדולים'') ממך? אם כן, נסי לברר לעצמך, מהי החוויה המכוננת שגרמה לצורך שלך בקיעקוע הסמכות האבהית.

ריחות של גילוי נאות

L איה • 2 במרץ 2011

בס"דו
באשר לשימוש בחוש הריח לטובת צריבת תודעה, אני חולקת על מחמצי באשר לתזמון.
הדבר מומלץ להעשות בעת בו הנשלט/ת סוערת ו/או מגורה, את רגעי השיא והנרוונה שלאחר מכן מומלץ לשזור בריח הרצוי, ולא רק כלאחר מעשה. נסיוני מלמד כי נשלט שחווה שיא של כאב והצפה ולאחר מכן אורגזמה כאשר תחתוני כרוכים על ראשו, יותר מפעם או פעמיים , מגיב כמי שתודעתו אכן נצרבה...

אפרופו צריבות,
אני רוצה להצטרף לקריאותיה החוזרות ונשנות של כחולית , ולהוסיף על כך:
ישנו צורך בהסדרה של חובת הגילוי הנאות של מקורות ידע, הכשרה והסמכה לפני כל הבעת עמדה בתגובות בפורומים. הלא מן המפורסמות היא, שאדם שאיננו פסיכולוג/ית, פסיכיאטר/ית, רופא/ה,-(לעיניננו, רצוי שיתמחה בכירורגיה) אין באפשרותו להחזיק בידע ו/או דיעה, לא כל שכן נחרצת. במידה ומאן דהוא העז להגיב ללא הצגת תעודות הסמכה יהיה עליו לכתוב בנימה המתנצלת מראש על אפשרות של אי הסכמה מצד שבט המלומדים, ולסייג את דבריו בסיום כל משפט. בתקווה שהפתאים שלא זכו להימנות עם שבט המלומדים יחדלו להיות 'תינוקות שנשבו' אחר תגובות אלו ואחרות. קשה עלי המחשבה שאותם פתאים מנהלים את חייהם ואופן קבלת ההחלטות ע"פי עיצותיהם של כותבים לא מוסמכים. הצורך לגונן על העגלות הריקות שעשויות ללכת שולל אחר כותבים אלו, רק משום שאין ביכולתם לעקוף את הנחרצות שבכתיבה ו/או להפעיל חשיבה עצמאית, מקנן גם בי. לכן אסייג את דבריי אלו, ואתנצל בפני מנהלי הפורומים באשר הם, באם הצעתי אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם הפדוגוגיות. כל זאת עד אשר אצלול אל הבוידעם ואשלוף
את מזוודת אישורי ההסמכה והתארים שלי. בהחלט היה זה יותר נאות אם רופא הילדים הפדופיל שנתפס לא מזמן היה מייעץ לחברי הקהילה הפדופילית כיצד נכון לנהוג באברי מין בוסריים עם אישור רישמי על ניסיונו והכשרתו.
רק בתענוגות,
ליבנת

Re: ''כמה תשובות'' וגם: הבתולים האחרונים

JabberwockY​(שולט) • 2 במרץ 2011

ראובן,

תודה על העלאת הנושא; אני מסכים איתך לגבי חוש הריח המנוון והאפשרויות הפוטנציאליות שלו.
בנוסף, מעניין אותי מאוד הביטוי של אותה חישת ריח סטריאופונית שתיארת. הדבר מפתיע ומעניין במיוחד שכן מבחינה פיסיקלית קשה לי לראות כיצד מתקבלת יכולת הרחה סטריאופונית, שהרי שני הנחיריים נמצאים כמעט באותה נקודה במרחב. חישה סטריאופונית מתקבלת לרוב כאשר שני איברי החוש נמצאים מרוחקים זה מזה מרחבית, כמו במקרה של האוזניים. [כריש הפטיש, אגב, הוא אחת החיות היחידות שאני יודע שהן בעלות יכולת הרחה סטריאופונית, שהרי כל נחיר אצלו מצוי בצד אחר של ה"פטיש".]

בכל אופן, אבחנתך באשר ליכולת הסוגסטיה של הריח ולקשר העמוק והבלתי מודע שלו לפסיכולוגיה היא נושא מרתק כשלעצמו. למשל, עובדה ידועה היא כי אם ברצונך לזכור משהו - טוב תעשה אם תערב בעניין את חוש הריח; מספיק שתקרא ספר ותדליק לידך קטורת למשך כמה דקות (כדי למנוע הביטואציה), או הפץ ריח חזק בכל דרך אחרת שתבחר, בכדי לזכור טוב יותר את מה שקראת באותן כמה דקות. באותה מידה, כפי שהארת, ניתן גם ליצור התניות כרצונך ולשעשע את עצמך בשפחת המחמד שלך בדרכים אינספור. כדאי רק לשים לב שעל הריח בדרך כלל להקדים את הפעולה, ולא להפך, בדיוק כפי שבהתניה פבלובית על קול הפעמון להקדים את הופעת המזון בכדי להיות אפקטיבי. קל להבין זאת אם חושבים על שימושו של חוש הריח בטבע: למשל הריח של טורף מסויים שעליך לברוח ממנו, או ריחו של מזון רקוב שממנו כדאי להתרחק. מעטים הם המקרים בטבע שבהם החוויה (למשל הטורף או קלקול הקיבה) מקדימה את הריח.

עוד נתון מעניין שיצא לי להתקל בו, א-פרופו פסיכו-ארוטיקה של הריח, הוא מתוך מחקר אנקדוטלי וראשוני שנערך כאן בארץ. המחקר הסתמך על העובדה שיונקים רבים משתמשים בחוש הריח כאמצעי לתקשורת מינית. קל לחשוב למשל על שני כלבים הנפגשים ברחוב ומרחרחים זה את איבריו ה"מוצנעים" של זה; הדבר מספק להם מידע חשוב באשר לפוטנציאל המיני של בן המין השני, מעין "טביעת אצבע" סקסואלית. החוקרים שיערו שדבר דומה קיים בבני אדם, גם אם הדבר אינו נעשה במודע. אינני זוכר את פרטי המחקר לעומק, אולם הרעיון הכללי היה כדלקמן: לוקחים נבדק (גבר או אישה) ושמים אותו בחדר מבודד, אליו מכניסים בשלב מסויים גבר או אישה אחרים שהנבדק אינו מכיר. ה"אורח" משוחח שיחה קצרצרה עם הנבדק, בעניין נייטרלי. אולם, בחצי מהמקרים האורח לוחץ את ידו של הנבדק במהלך השיחה, ובחצי מהמקרים אין שום מגע בין השניים. לאחר השיחה הקצרה האורח עוזב את החדר ומצלמות ממשיכות לעקוב אחר הנבדק במשך כמה דקות נוספות.

הסתבר שכאשר האורח לחץ את ידו של הנבדק, הנבדק נגע פעמים רבות יותר באפו עם היד הנלחצת לאחר שהאורח עזב, לעומת המקרים בהם לא היה כל מגע בין השניים. עוד הסתבר כי תופעה זו מתגברת כאשר האורח הוא בן המין השני. חשוב לציין כי בכל מקרי הנגיעות באף, הדבר היה שלא במודע: למשל גירוד אגבי באף או סתם נגיעה אקראית שלא נראה היה שיש לה מטרה מסויימת. מכאן, קל לחשוב שכולנו "דוגמים" בני אדם אחרים (ובייחוד את בני המין השני), באופן בלתי מודע, בכדי לקבל עליהם מידע חושי ריחני. כפי שכתבת, הדבר אינו מפתיע כלל שכן נראה שרק ה"מודע" שלנו שכח כיצד להשתמש בריח לתועלתו. אינני יודע אם אפשר להאשים את כל המלחמות באובדן חוש הריח המודע, אולם אין ספק שהדבר יוצר בלבול ודיסקומיוניקציה מרגיזים.

~

עכשיו אני מתחיל לחשוב לאילו עוד דברים אפשר לצמד את הריח; שהרי חסך חושי שבמהלכו נחשף חוש הריח בלבד עשוי להיות פלטפורמה נהדרת לאילוף ולהתניה שכאלו.

רעיונות, מישהו?

כחולית,

JabberwockY​(שולט) • 2 במרץ 2011

ראשית, כתבי את שמי בכל דרך שתתחשק לך, ובלבד שאבין שאת מתכוונת אליי (JW או ג"ו הם קיצורים שימושיים).
שנית, לסשן יש שלוש מטרות עיקריות. בראש ובראשונה: סיפוק הסאדיזם שלי ואהבתי לשליטה מוחלטת. מעורר אותי עצם היותה מוטלת למרגלותיי נטולת כל יכולת חישה, כאילו הייתה בראשית חייה או בסופם; מספקת אותי העובדה שאני האחראי היחיד למה שתחוש, אם בכלל תחוש משהו; אני מחפש לחוות את אותו הרגע הנדיר והמזוקק בו היא מפקירה בידי את מוחה וגופה. כשכתבתי "חוויה שהיא יותר לכיוון הרחמי" - לכך התכוונתי. לא רחמי במובן השליו והרגוע בהכרח, אלא רחמי במובן חוסר האונים האינפנטילי. אינני יודע עדיין אם אשתמש בכך כדי להשפיל אותה או כדי לעטוף אותה (במובן ה"אבהי" של המילה); אשאיר את זה לסשן עצמו, כדי שיהיה מעניין גם לי..
מטרה נוספת היא לספק לה חוויה פיסית ומנטאלית קיצונית. שהרי אם תוכל להתגבר על הפאניקה ולשים בי את מבטחה, ואם אעשה זאת נכון מבחינה טכנית, צפויה לה חוויה מיוחדת במינה. סוג של לונה-פארק חושי-רגשי למבוגרים.
המטרה השלישית היא סקרנות אקדמית: אני פשוט אוהב לערוך 'ניסויים' בבני אדם.

~

לגבי משך הזמן: אינני יודע עדיין לענות לך. הספרות מדברת על כשעה וחצי במקסימום לחסך חושי מוחלט, אולם אני מתכנן יום שלם כאשר החסך יהיה מוחלט רק מפעם לפעם.
כשייצא הסשן לפועל, אני מבטיח לעדכן ואף לצרף את דו"ח חוות הדעת הפסיכיאטרית של אישפוזה.

Re: כחולית,

קייסי • 2 במרץ 2011

ממתינה בקוצר רוח לתוצאות הניסוי.

Re: כחולית,

creamy • 2 במרץ 2011

גם אני.

Re: כמה תשובות (בעיקר לאמן החושים, לכחולית וקצת לגמד).

Brave Dwarf • 2 במרץ 2011

לא פוסל את העובדה שהוא מעניין. נדמה לי שכתבתי במקורית שתמיד קורא בעניין רב. אלא שמניסיון שלי בסופו של דבר זה לעולם אינו נראה כמו בספרים. אפילו לא נראה כמו שזה היה נראה בפעם קודמת או כפי שייראה בפעם הבאה. אבל הכי חשוב: בהצלחה (-:

(מרתף רומנטי? מעשי מאוד כאשר מדובר במשפחה כי הנגישות שומרת על ספונטניות).

Re: ''כמה תשובות'' וגם: הבתולים האחרונים

מיתוסית​(שולטת) • 2 במרץ 2011

אתה ממש משעשע אותי עם הניתוחים הפסאודו-פסיכולוגים. אפילו פסיכולוג אמיתי לא ימהר לנתח על גבי האינטרנט אדם על בסיס שתי תגובות וחצי, אבל ניחא. נראה כי לא משנה מה תהיה תגובתי, אם היא לא תהיה לרוחך, תתלה זאת בסיבות "לא מודעות".
אבל אענה לך בכל זאת:
מאחר ואני בעלת רקע אקדמי, אני ביקורתית מאוד כלפי מידע שאני מקבלת ולא מקבלת כל מידע, הגם שהוא בעל נימה מדעית ככזה, ואפילו שאני יודעת שהמקור שאני קוראת כדוגמת מאמר הינו אקדמי לכל עניין ודבר, אני עדיין קוראת אותו בביקורתיות ובסייג כלשהו.
זאת בפרט בתחום שאינו תחום התמחותי שלי והידע שלי בו מועט. מאחר ואיני יודעת אם לצורך העניין הכותב זה או אחר הוא מומחה או לאו בעניין שבו הוא כותב, אני רוצה לדעת כמה עליי לסנן את דבריו וכמה עליי להתייחס אליהם כמשהו שאני יכולה לתייק בספרייה במוח שלי.
לצורך העניין, אין שום חשיבות מבחינתי האם הכותב הוא גבר או אישה, בן 20 או בן 50.
אין לי מושג בן כמה אתה ולא טרחתי להכנס לפרופיל של JW.
אני אפילו יכולה לומר לך שאני מאלה שמתווכחות עם מרצים (ומרצות!) ושולחת אימיילים עם שאלות וסייגים ולא מתביישת לומר שאני לא מסכימה ו/או מבקשת מקורות שמגבים את דברי המרצה (לדוגמה כשדיברנו על פסיכואנליזה וביהביוריזם והשפעותיהם לטווח ארוך).

אז מבחינתי, אני קוראת תיגר על הידע של כל אדם כלשהו, בפרט אם אני מבינה בתחום יותר או פחות (על פיזיקה לא אקרא תיגר, כי אין לי בו שום ידע, אבל אם הידע שאקבל ישמע לי לא הגיוני, אז יש סיכוי שכן), פשוט כי אני אדם חושב, דעתן וביקורתי, ואפילו בתחומים שאינם מגובים בידע והתנסות כמו פילוסופיה, אני אתווכח.

אם אתה לא מאמין, אתה מוזמן לבדוק ולחכות עד שיהיה שירשור שבו אישה תכתוב משהו שיגרום לי לשאול מה הרקע האקדמי שלה

Re: ''כמה תשובות'' וגם: הבתולים האחרונים

מיתוסית​(שולטת) • 2 במרץ 2011

בכל אופן, אבחנתך באשר ליכולת הסוגסטיה של הריח ולקשר העמוק והבלתי מודע שלו לפסיכולוגיה היא נושא מרתק כשלעצמו. למשל, עובדה ידועה היא כי אם ברצונך לזכור משהו - טוב תעשה אם תערב בעניין את חוש הריח; מספיק שתקרא ספר ותדליק לידך קטורת למשך כמה דקות (כדי למנוע הביטואציה), או הפץ ריח חזק בכל דרך אחרת שתבחר, בכדי לזכור טוב יותר את מה שקראת באותן כמה דקות. באותה מידה, כפי שהארת, ניתן גם ליצור התניות כרצונך ולשעשע את עצמך בשפחת המחמד שלך בדרכים אינספור. כדאי רק לשים לב שעל הריח בדרך כלל להקדים את הפעולה, ולא להפך, בדיוק כפי שבהתניה פבלובית על קול הפעמון להקדים את הופעת המזון בכדי להיות אפקטיבי. קל להבין זאת אם חושבים על שימושו של חוש הריח בטבע: למשל הריח של טורף מסויים שעליך לברוח ממנו, או ריחו של מזון רקוב שממנו כדאי להתרחק. מעטים הם המקרים בטבע שבהם החוויה (למשל הטורף או קלקול הקיבה) מקדימה את הריח.

למיטב ידיעותיי, כשאני למדתי על הזיכרון האנושי ואופן פעולתו, דווקא הקידוד מתבצע באופן הטוב ביותר על ידי חוש השמיעה (שיש לו מאגר משלו- הזיכרון המהדהד) ולאחר מכן על ידי חוש הראייה (שיש לו מאגר משלו- זיכרון אייקוני)- המדובר בזיכרון חושי מבחינת הקליטה והקידוד וגם הלאה בזיכרון לטווח קצר וארוך, ואילו שאר החושים נחשבים זניחים יחסית מבחינת זיכרון יומיומי ושימושים מרכזיים אחרים.
כשאתה צריך לזכור מספר טלפון, אתה תחזור עליו בקול כי זה יקל עליך לזכור זאת הרבה יותר מאשר לנסות ו"לצלם" אותו בראשך ועוד יותר אם תהיה קטורת בחדר...
אתה גם תטיב לזכור את קולו של אדם או פניו שזה עתה פגשת מאשר את ריחו.

התניה איננה זיכרון והיא מקשרת רק בין פעולה אחת למשנתה ודורשת צימוד של הגירוי המותנה והבלתי מותנה הרבה פעמים עד שתיווצר התניה, ברוב המקרים.
אם ניקח את הדוגמה שלך, היית צריך כמעט להיהרג על ידי הטורף או לרואת אחרים נטרפים על ידו ולקשר את מראהו וקולו לריחו לפני ההתנייה וכנ"ל לגבי מזון מקולקל (בד"כ אתה צריך לחטוף כמה קלקולי קיבה או אמא זועמת).