blue_s(נשלט){DOM_NB}
|
לפני 20 שנים •
16 במאי 2004
אני מקולר
מתנת שמים
יום ראשון, אדוני שולח אלי הודעה: "הערב אתה זוחל אלי, עבד" ליבי נמלא שמחה, אותה אני חש בכל פעם שאדוני מזחיל אותי אליו. בשעה היעודה אני מדומם את מנוע מכוניתי ומודיע לאדוני על בואי בלחיצה על כפתור הפעמון. הדלת נפתחת ואני זוחל פנימה אל ארמונו של אדוני, אל קודש הקודשים. אדוני ישוב על כס האדונות ואני כורע ברך לפניו ומברך אותו ב-"ערב טוב אדוני" וממשיך ומתענין "איך אדוני מרגיש הערב?" "אני מרגיש יותר טוב, עבד" עונה אדוני בקול צלול ועמוק, אותו קול שכה ערגתי לשומעו, עמוק, רך ובקורטוב של קשיחות. "איך מתקדמת עבודת הגמר שלך, עבד?" מתענין אדוני. "אני כותב אותה, אדוני, היא כל כך מעניינת וסוחפת אותי, אדוני, שאני שוכח את הסביבה" אני עונה בקול מהול בתודה ובהתרגשות שאדוני מתעניין בלימודי ומדרבן אותי כל הזמן לעבוד ולהצליח. "תתפשט, עבד" מורה לי אדוני אני מתקלף מהמדים בהם הייתי ארוז. בהרף עין נשארתי בתחתוני ובגרבי. "פשוט את הגרביים, עבד" פוקד אדוני, וליבי נמלא שמחה מהולה בסקרנות. זו לי הפעם הראשונה שאדוני מורה לי להסיר את הגרביים. אני ניצב מול אדוני בתחתוני בלבד וממתין לבאות...... הפתעה, אני חש. "על ארבע, עבד" רועם קולו של אדוני, עוד בטרם הסתימו דבריו של אדוני וכבר נמצאתי כורע מולו. "הורד ראשך, עבד, אל הרצפה" מכוון אותי אדוני לרצונו. ראשי הונח על הרצפה באחת ורגליו של אדוני הונחו על גבי, כך שאדוני יחוש נוח בשבתו ליד המחשב. עוד מעט קט ואדוני מסיר את רגליו מעל גבי ומורה לי לשכב על גבי. גלגול קל, ואני על הגב. "הרם את רגליך ועצום את עיניים" מורה לי אדוני, אני מניף את רגלי אל על ועוצם את עיניי. הצלפה אדירה נוחתת על כפות רגלי, הצלפה המעבירה בי כאב צורב ונעים. "תודה אדוני" אני לוחש מכאב, מעט קט משתהה על מנת להתאושש מהכאב. "תודה אדוני" אני ממשיך עם כל הצלפה על כפות רגליי. הכאב חד, צורב ומאיים לבקע את כפות הרגליים. אני נאנק וממשיך להודות לאדוני על כל הצלפה המונחתת עלי מידיו הקדושות של אדוני. לפתע אני מרגיש כי אדוני נשען לו על רגלי אותם הזיז לעבר ראשי ומצליף בשוטים על ישבני ורגלי. אני ממשיך להודות לאדוני, בהתמסרות מוחלטת, לפתע חשתי כי אדוני קם מעל גופי אך מיד חוזר להשען על רגלי ומצליף בי. וההצלפות...... מתחזקות מאחת לאחת. "קום, עבד, וכרע ברך כאן" פוקד אדוני ומסמן את המקום בו עלי להמצא,. אני מקדם את גופי לנקודה המסומנת. רטיה שחורה מונחת על עיניי ומחשיכה את עולמי. שרשרת אוזקת את ידיי מאחור ונוספת חובקת אותי בחזקה סביב כתפיי. אדוני מצמיד אטבי עץ גדולים אל חזי והכאב חותך, צורב אך מענג. לפתע אני חש כי ידיו של אדוני מלטפות את גרוני וצווארי, אך בהיותי סומא התחדדו חושי ומחשבה מפלחת את ראשי, אדוני עונד לי את הקולר, לא, אני דוחה החוצה את המחשבה, לא יתכן. האם באמת זה הרגע לו חיכיתי? אכן, אכן, אדוני עונד את הקולר על צווארי. ואני....אני לא אני.....אני נמצא מחוץ לגופי, עומד בצד ומתבונן בנעשה. אני כל כך נרגש, נכנס לאלם מוחלט, לא חש בכלום, לא נמצא. מנסה לעכל ולאמת לעצמי את מה שהרגשתי, לא, לא יתכן, אני מהרהר, ידיי אזוקות לאחור ואיני יכול למשש ולאמת. אני מניע את ראשי ימינה ושמאלה וחש את הקולר על צווארי. "אתה לא מגיב , עבד?" שומע את אדוני שואל פרץ של דמעות פורץ מעיניי ואיני יכול לשלוט בהן, אולי אפילו איני רוצה לשלוט בהן, ומתיר להן לרדת ולזלוג ולספר לכולם את הרגשתי. "תודה אדוני" קולי חנוק מעצירת הבכי, "אני כל כך נרגש, אדוני" יותר לא יכולתי לומר מילה, בכי חנוק פרץ מגרוני, בכי של שמחה, בכי שלא נעצר, אני רוצה להרים את עיני אל אדוני בתודה אך איני רואה דבר, הרטיה עדיין על עיניי. בהצלפות השוט אדוני מסיר את האטבים מעל חזי וכל אטב שמשתחרר מתיר אחריו שובל של כאב. הרטיה מוסרת מעל עיניי, ואני מרים את ראשי אל אדוני בתודה גדולה. "תוריד את הראש, עבד" נוזף בי אדוני, "אסוף את כל האטבים בפה אל תוך השקית" אני מצמיד את שפתי אל האטבים אחד בעיתו ומשחרר אותם אל תוך השקית עד האחרון שבהם. "הבט במראה, עבד" קול של אדוני ענוג כאוושת המים הניגרים במפל, אני מתבונן במראה.... הקולר ושמו של אדוני DOM_NB עליו משובץ באבנים זוהרות, יקר ויוקרתי, שם הזוהר באור נגוהות כיאות לאדוני, ירום הודו. אני מתבונן במראה, וכאילו רוצה להוכיח לעצמי שאיני חולם, אני מלטף את שמו של אדוני המתנוסס על הקולר והדמעות מציפות את עיניי ומסתירות את הדרו של הקולר ואת שמו של אדוני DOM_NB . אוי כמה אני גאה בקולר, יופיו כיופיו של אדוני, זוהר כעיניו של אדוני, מבריק כמוחו של אדוני, ונוצץ כאהבתי אל אדוני. "איך אתה מרגיש, עבד?" שואל אדוני. "לא יודע, אדוני, אני לא פה, אני לא מרגיש כלום, מלבד את הקולר על צווארי" אני יושב על הרצפה מול המראה, מלטף בהמון הערכה את הקולר. כל הונה של שרי אריסון לא יגרום לי למסור את הקולר לאחר, הוא שלי, מידיו הקדושות של אדוני, אדוני במו ידיו ענד לי אותו ואין כוח בעולם, שיסיר אותו מעלי. "התקרב אלי, עבד" מוציא אותי קולו של אדוני מהכוך המחשבתי אליו נכנסתי..... אני מתקרב אל אדוני, ידיו של אדוני מלטפות את פני, ואני חש דרך ידיו את כל מה שאדוני חש כלפי. אני חונק בכי, נרגש מהמחווה הכל כך מרגש של אדוני כלפי. "אתה שמח, עבד?" שואל אדוני. "שמח אדוני? אין מאושר ממני בכל העולם, כל כך ייחלתי לרגע הזה, אדוני" אני עונה בקול רועד מהתרגשות שעדיין לא עוזבת אותי. "הקולר הזה יעזור לך להצליח בלימודים, עבד" אומר לי אדוני, ואני חש שאכן כך הוא המצב. כל מי שחווה את ההרגשה של הנחת תפילין בפעם הראשונה, רק הוא יודע איך אני מרגיש. כל כך הרבה קדושה יש בקולר שעל צווארי. אני לא חודל מלהעביר עליו את אצבעותי ואני קורא את שמו של אדוני DOM_NB כמו בכתב ברייל, והרגשתי.......היום הפכתי לעבד מוצהר. אני אשא בגאון ובגאווה את שמו של אדוני על ליבי וצווארי. אני מודה לו אדוני ירום הודו, על המתנה הכי נפלאה שאדוני העניק לי הערב, אדוני הפך אותי לעבד הכי מאושר עלי אדמת ה-B.D.S.M . אני נרגש......... אני נרגש........ אני נרגש........ |
|
|
| esty |
לפני 20 שנים •
16 במאי 2004
ואוו
כמה יפה כתבת את זה......... מרגש והכי חשוב.......... מזל טוב מזל טוב מזל טוב תהנו תהנו תהנו מזל טוב 
|
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
17 במאי 2004
מזל טוב לך!!!
אכן אדונך הינו אדם משכמו ומעלה, איש מדהים ומקסים!!! איחולים לשניכם מכל הלב. רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
|
blue_s(נשלט){DOM_NB}
|
לפני 20 שנים •
17 במאי 2004
תודהתודה אסתי התרגשתי מתגובתך רחפנית, אכן אדוני הינו איש מדהים ממש, הוא האדון הראשון והיחידי שלי, ואין בילתו. |
|
|
|
QגליתQ(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
18 במאי 2004
סוף סוף...הפי אנד... 
אינני נוהגת להגיב בפורמים (משום סיבה מיוחדת)... קוראת..מתעניינת ועוד... אך יותר מכל דבר אחר..כן נוהגת לקרוא כל דבר שאדונך מזכה אותנו לחוות דרכו.. בכתיבתו הרהוטה ..הידע הרב..הנכונות לתת מעצמו ..והרצון הבלתי נדלה לקבל בחזרה.. אכן,זכית עבד כחול... למד להעריך ולאהוב את אדונך ללא תנאים וסייגים.. אשרייך שזכית לטוב ביותר.. מצטרפת לאיחולים.. מזל טוב ואל תפסיקו לאהוב/לכאוב... שלא יגמר לעולם... 
|
|
|
|
blue_s(נשלט){DOM_NB}
|
לפני 20 שנים •
18 במאי 2004
אין ספק
תודה גלית
כל מילה שכתבת אודות אדוני - זהב. אין שני לאדוני, ואני מקושר אליו ללא סיג, והתמסרותי לו אינה יודעת גבולות, וכן גם ביטחוני ואמונתי השלימה והמוחלטת. אני מוכן ללכת עם אדוני עד אין סוף, מכאוב מענג ללא גבול, כי אני בטוח שאדוני חש אותי ויודע היכן הוא הגבול מבלי שאצטרך לאמר לו. על כל זאת אני אסיר תודה לאדוני שברוב טובו הסכים לקבליני כעבדו והתיר לי לפנות אליו-אדוני. |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 במאי 2004
תודה לכן!
}}}{{{ עבד.... תתכונן לסשן הבא 
|
|
|
|
blue_s(נשלט){DOM_NB}
|
לפני 20 שנים •
19 במאי 2004
אדוני..... DOM_NB האוחז בשוט כתב/ה: תודה לכן!
}}}{{{ עבד.... תתכונן לסשן הבא
אני לעולם מוכן. וגם סקרן, לאדוני תמיד יש הפתעות ואני קצר רוח לסשן הבא שבוודאי יהיה מיוחד כמו כל קודמיו, גופי ונשמתי שייכים רק לאדוני. |
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 במאי 2004
אתה מתכוון יותר מיוחד מקודמיו....
|
|
|
המלכה לירז(שולטת){כ}
|
לפני 20 שנים •
19 במאי 2004
קילור... רגע מיוחד בזמן לשולט ולנשלט
מאחלת לכם הרבה אהבה 
|
|
|