יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
החברות הקרובות שלי, אלה שיודעות על כל בחור שהייתי איתו וזוכרות איך אני שותה את הקפה ומה אני רוצה על הפיצה, מן הסתם יודעות, חוץ משתיים-שלוש שכשהנושא עלה הביעו זעזוע עמוק והבהירו שהן מעדיפות לא לשמוע - אלה יודעות על זיקה אבל בעמעום ובלי פרטים.
אמא באותו המצב - יודעת שאני נמשכת לזה אבל לא מקבלת פרטים על הפרקטיקה או בכלל על חיי המין שלי. אבא כנראה מדחיק את העובדה שאי פעם עשיתי סקס על מנת להמשיך ולחבב את טדי. עוד כל מיני אנשים בסביבה שלי מודעים כי איכשהו הנושא עלה בשיחה. חוץ מאותן שתי חברות, מעולם לא נתקלתי בדחיה. היה שעשוע, הייתה סקרנות, והייתה אדישות. רק פעם אחת באמת הייתה בעיה ביחסים, סיפרתי לידיד שלי והוא החליט להציף אותי בהצעות לשבת עליו, זה קצת פגע בידידות עד שהוא נרגע, עכשיו אנחנו בסדר. ולא נראה לי, בתכלס, שזה כזה מעניין. לכל אחד יש העדפות אישיות ואני לא מבינה מה הסיפור הגדול. אני יודעת שלאחרים היו נסיונות קשים יותר, אני שמחה שבמקרה הסביבה שלי לא קיצונית בהזיות השמרניות שלה, ואם אתקל בבעיה אני מתכננת למחות על הפגיעה בפרטיות ועל האפליה, בלי קשר אם זה קשור לבדס"מ (למשל נסיעה בשבת שיכולה להיות טריגר לאלימות בעיר שאני גרה בה). |
|
|
קיפופיף(מתחלפת)
|
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
נראה לי
שהרצון לשתף את כל העולם בפרטים אישיים אינטימיים הוא סטייה לא קטנה בפני עצמה....
לא צריך לצעוק העדפה מינית בראש חוצות- וגם לא להחביא. האמת, כרגל מתמקמת במקום טוב באמצע. |
|
|
kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
מה עומד בין האם כן או לא ,ובעצם למה לא?
אני מאמינה שמה שעומד בפניי אותם אנשים ,שמספרים להם כול דבר אחר שונה חדש או איך שלא תקראו לא בשמו ,הוא החירות התודעתית שלהם, ואני כמובן אסביר.
מה שמניע את הבנאדם לקבל ברמה הבסיסית ביותר שיש אחרת הוא עצם היכולת שלו להרגיש מספיק בסדר עם זה שיכול להיות אחרת,זה לא אומר שהוא צריך לאהוב או לא ,להסכים או לשנוא אלה פשוט לקבל שישנו לפחות בטור התחלה. אחר כך ניתן להתחיל להתעסק בכמה למה איפה ואיך וכול המשתמע מכך לשניי הצדדים. ברגע שלבנאדם אין את החירות התודעתית הזאת אף פעם לא יקרה שלב הקבלה האישי שלו ,לא את עצמו ובטח שלא את השונה לו. זה יכול להתבטא בהרבה דרכים מניתוק מוחלט ועד לכביכול קבלה מזויפת-פומבית כן ומאחוריי הגב בלכלוכים מכוערים. אני מאמינה שהשאלה שצריכה לעמוד לפניי החשיפה היא מה אני מחפשת בהיחשפות הזאת ?האם לבנאדם שמולי יש את החירות התודעתית הזאת להכיל את השונה? שהריי אם התשובה היא לא חבל על המאמץ, גם אם מאחוריי המאמץ הזה תמון צורך עצום בקבלה שטוף ואהבה, פשוט כי הכלוב הכי חזק בחיינו הוא זה שיצרנו לעצמנו,ואך אחד מבחוץ לא באמת יכול לבחור עבורנו במקומנו לצאת ממנו החוצה= לפתח אותה בחירה חופשית בחירות התודעתית שלנו. אני בחיי האישיים כן שיטפתי את המקורבים אליי,חלקם מבחירתי וחלקם מתוך זה שהוכרחתי(חיטטו לי בדברים אינטימיים שלא שייכים להם),מי שאהב אותי באמת מקודם מתוך הלב ממשיך לאהוב אותי גם היום ,ואלו שמראש ידעתי שלא יוכלו להכיל זאת ,ובגלל זה גם לא שיטפתי אותם מהתחלה חוו ממני מבחירתי ויוזמתי נתק מהם-כתגובה ליחסם כלפיי. היום אלה שבחרו בי ולא במה שרצו לראות בי ממשיכים להיות לצידי(ולא הם לא חלק מהקהילה ולא בחרו בזה גם ,אלה פשוט קיבלו אותי כאחת כזאת,והבינו שזה לא באמת משנה למי שאני באמת),ואלו שהורחקו משוכנעים שאני זאת שלא בסדר ובגלל זה נוצר הנתק ,ואיך זה שלא סס ליבי לחבקם מקרוב. כקנות ומכול הלב אני לא ממש מתגעגעת אליהם,כי בנאדם שמסוגל לאהוב אותך בחפץ בחייו בגלל שאתה מתאים לו לתפיסותיו ולא מעבר ,לא באמת רואה בך את מי שאתה,ובעיניי לא באמת צריך להיות בחיי. (גם כאן אני אציין שיש כאלה שלא יסכימו -אך יחד אם זאת תשאלו את עצמכם האם חיים ביחסי אוביקט סוביקט נעימים לכם ,והאם מי שמסוגל לאהוב אותכם רק בתפקיד הזה אוהב אותכם באמת?) |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
Re: מה עומד בין האם כן או לא ,ובעצם למה לא? kasandra כתב/ה: אני מאמינה שמה שעומד בפניי אותם אנשים ,שמספרים להם כול דבר אחר שונה חדש או איך שלא תקראו לא בשמו ,הוא החירות התודעתית שלהם, ואני כמובן אסביר.
מה שמניע את הבנאדם לקבל ברמה הבסיסית ביותר שיש אחרת הוא עצם היכולת שלו להרגיש מספיק בסדר עם זה שיכול להיות אחרת,זה לא אומר שהוא צריך לאהוב או לא ,להסכים או לשנוא אלה פשוט לקבל שישנו לפחות בטור התחלה. אחר כך ניתן להתחיל להתעסק בכמה למה איפה ואיך וכול המשתמע מכך לשניי הצדדים. ברגע שלבנאדם אין את החירות התודעתית הזאת אף פעם לא יקרה שלב הקבלה האישי שלו ,לא את עצמו ובטח שלא את השונה לו. זה יכול להתבטא בהרבה דרכים מניתוק מוחלט ועד לכביכול קבלה מזויפת-פומבית כן ומאחוריי הגב בלכלוכים מכוערים. אני מאמינה שהשאלה שצריכה לעמוד לפניי החשיפה היא מה אני מחפשת בהיחשפות הזאת ?האם לבנאדם שמולי יש את החירות התודעתית הזאת להכיל את השונה? שהריי אם התשובה היא לא חבל על המאמץ, גם אם מאחוריי המאמץ הזה תמון צורך עצום בקבלה שטוף ואהבה, פשוט כי הכלוב הכי חזק בחיינו הוא זה שיצרנו לעצמנו,ואך אחד מבחוץ לא באמת יכול לבחור עבורנו במקומנו לצאת ממנו החוצה= לפתח אותה בחירה חופשית בחירות התודעתית שלנו. אני בחיי האישיים כן שיטפתי את המקורבים אליי,חלקם מבחירתי וחלקם מתוך זה שהוכרחתי(חיטטו לי בדברים אינטימיים שלא שייכים להם),מי שאהב אותי באמת מקודם מתוך הלב ממשיך לאהוב אותי גם היום ,ואלו שמראש ידעתי שלא יוכלו להכיל זאת ,ובגלל זה גם לא שיטפתי אותם מהתחלה חוו ממני מבחירתי ויוזמתי נתק מהם-כתגובה ליחסם כלפיי. היום אלה שבחרו בי ולא במה שרצו לראות בי ממשיכים להיות לצידי(ולא הם לא חלק מהקהילה ולא בחרו בזה גם ,אלה פשוט קיבלו אותי כאחת כזאת,והבינו שזה לא באמת משנה למי שאני באמת),ואלו שהורחקו משוכנעים שאני זאת שלא בסדר ובגלל זה נוצר הנתק ,ואיך זה שלא סס ליבי לחבקם מקרוב. כקנות ומכול הלב אני לא ממש מתגעגעת אליהם,כי בנאדם שמסוגל לאהוב אותך בחפץ בחייו בגלל שאתה מתאים לו לתפיסותיו ולא מעבר ,לא באמת רואה בך את מי שאתה,ובעיניי לא באמת צריך להיות בחיי. (גם כאן אני אציין שיש כאלה שלא יסכימו -אך יחד אם זאת תשאלו את עצמכם האם חיים ביחסי אוביקט סוביקט נעימים לכם ,והאם מי שמסוגל לאהוב אותכם רק בתפקיד הזה אוהב אותכם באמת?) אני חושבת שזה תגובה אדירה. מאד מאד אהבתי את מה שכתבת. אה ועוד משהו: שמתי לב שאנשים נורא מושפעים מאיך שאומרים להם דברים. לפעמים עצם זה שמציגים משהו בתור סטיה ומזעזע מעורר את התגובה הקיצונית. ואם כשאתה מספר משהו אתה משדר שאתה עצמך לא מזועזע בכלל ואין פה איזה וידוי מטורף אלא סתם עוד פרט אישי, אנשים מגיבים הרבה יותר רגוע. יצא לי כמה פעמים לראות את השינוי בהבעה מעצם זה שמשכתי בכתפי ואמרתי "אז מה". |
|
|
| רק למענך |
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
יולי,זה באמת "אז מה"
לכל בן אדם יש תסטייה שלו (ולדעתי מסכנים אלה שאין להם..) שלנו אולי קצת יותר "גדולה"..אבל זה סה"כ "משחק למבוגרים" (אני מקווה לפחות..) אני לא רואה שום סיבה "להתבייש" או להסתיר,את זה שאני יכול להנות הרבה יותר מהאדם הממוצע מהמניות שלי.. ד"א,המון חברים "ונילים" שנחשפו לזה דרכי או דרך חברים אחרים "שבקטע" נדלקו על הרעיון.. אבל כמו שכבר אמרו לפני,הכל תלוי באיך אומרים את זה,ולמי.. שבוע טוב חבר'ה.. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
12 במרץ 2011
ומה לעשות במצב
שבו אני גרה בשכירות בשכנות לאנשים והקירות דקים מאוד - ואני מהצועקות - איך מסתכלים להם אחר כך בעינים?
איך אפשר בכלל להתמודד עם זה שהם יודעים? ואני לא מאלו שדופקות ממש חשבון, ובכל זאת? לא יודעת, עלו בי מחשבות על הנושא הזה, המבוכה היתה גדולה. מודה, זה די עצר אותי מלחוות את כל עוצמות הסשן כמו שרציתי. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
13 במרץ 2011
Re: ומה לעשות במצב לומדת מההתחלה כתב/ה: שבו אני גרה בשכירות בשכנות לאנשים והקירות דקים מאוד - ואני מהצועקות - איך מסתכלים להם אחר כך בעינים?
איך אפשר בכלל להתמודד עם זה שהם יודעים? ואני לא מאלו שדופקות ממש חשבון, ובכל זאת? לא יודעת, עלו בי מחשבות על הנושא הזה, המבוכה היתה גדולה. מודה, זה די עצר אותי מלחוות את כל עוצמות הסשן כמו שרציתי. שטויות, אם את לא צורחת להם באופן קבוע באמצע הלילה לאף אחד לא אכפת מה יש פה להתמודד? מה, את צריכה לגור איתם? לעבוד איתם? לחרוש איתם שדה? אני גרה במעונות, פחות פרטיות מזה לא תמצאי. שלוש שנים אני גרה פה, צורחת כמו תרנגולת בשחיטה אבל לא על הבוקר, אומרת יפה שלום בחדר המדרגות ומשאירה עוגיות במטבח המשותף. ועד עכשיו לא התלוננו לא על הצרחות, לא על המוסיקה, לא על האורחים ואפילו לא על העוגיות למרות שיצא לי טיפה שרוף. אפשר לחשוב מה הם כבר ידעו - שבילית בנעימים? קצת קנאה עוד לא הרגה אף אחד. לא חייבים לגדל בעיות בכוונה. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
13 במרץ 2011
Re: ומה לעשות במצב יולי Yuli כתב/ה: לומדת מההתחלה כתב/ה: שבו אני גרה בשכירות בשכנות לאנשים והקירות דקים מאוד - ואני מהצועקות - איך מסתכלים להם אחר כך בעינים?
איך אפשר בכלל להתמודד עם זה שהם יודעים? ואני לא מאלו שדופקות ממש חשבון, ובכל זאת? לא יודעת, עלו בי מחשבות על הנושא הזה, המבוכה היתה גדולה. מודה, זה די עצר אותי מלחוות את כל עוצמות הסשן כמו שרציתי. שטויות, אם את לא צורחת להם באופן קבוע באמצע הלילה לאף אחד לא אכפת מה יש פה להתמודד? מה, את צריכה לגור איתם? לעבוד איתם? לחרוש איתם שדה? אני גרה במעונות, פחות פרטיות מזה לא תמצאי. שלוש שנים אני גרה פה, צורחת כמו תרנגולת בשחיטה אבל לא על הבוקר, אומרת יפה שלום בחדר המדרגות ומשאירה עוגיות במטבח המשותף. ועד עכשיו לא התלוננו לא על הצרחות, לא על המוסיקה, לא על האורחים ואפילו לא על העוגיות למרות שיצא לי טיפה שרוף. אפשר לחשוב מה הם כבר ידעו - שבילית בנעימים? קצת קנאה עוד לא הרגה אף אחד. לא חייבים לגדל בעיות בכוונה. }{ טנקס, יולי 
|
|
|
| יעלי המלכה(שולטת) |
לפני 13 שנים •
13 במרץ 2011
Re: מה השכנים יגידו??? בוגדנית קטנטנה כתב/ה: אני חושבת שללספר לחבר'ה בכלל ולמשפחה בפרט על הנטיות הבדס"מיות יש קשר ישיר לדרך שבה חושבים על הבדס"ם, אם זה רק "תבלין" למנה העיקרית (סקס) אז לספר לאנשים זה סתם לדבר על דברים מיניים, אבל אם בדס"ם הוא דרך חיים, אז לספר לחברים, למשפחה, לדייטים על ההתחלה, זו מעיין הקלה שכזו.
מישהו מכם אי פעם סיפר? מה היו התגובות? הכי כייף לשתף ולספר לקרובים אלייך על הנטיות ...מי שאהב לפני שידע ימשיך לאהוב גם אחרי הידיעה אין הקלה יותר מזה לשתף ויש בזה המון יתרון |
|
|
המלאך גבריאל
|
לפני 13 שנים •
13 במרץ 2011
יופי אני יבוא לבית של ההורים וייצעק
" אמאאאאאא להה אני קוקסינלית שאוהבת בידי אס אמ " תגובות אפשריות - א התקף לב . ב רצח במישפחה . ג יישר לאבארבאנל . ד כולנו רוקדים בצעד תמני . ניראה לי שאני אוותר על הכיף לספר להם . במיסגרת העבודה - "חיברה אני קוקסינלית שאוהבת בידי אס אמ " תגובה יחידה - פיטורים + השמצות . טוב גם על הכיף הזה אני אוותר . חשבתי על זה עכשיו פורים אזז לעשות קטע בפורים ?? אממממ..............ניראה לי שאני אוותר . וזה לא בגלל שאן לי אומץ , זה בגלל שלפחות מהמקום שלי זה קצת טיפשי לספר . |
|
|