האור הגנוז - ''סוף זונה במחשבה תחילה''

Re: המרכיב הרגשי בתהליך קבלת החלטות

תמונה כפרית • 24 במרץ 2011

ואוו אילו קביעות נחרצות פיזרת כאן, פשוט מדהים!
אתה מכיר אותי?
את ההיסטוריה שלי?
מה מצבי הפיזי? ריגשי? נפשי?
כל זה דרך המרחב הוירטואלי???
אתה משעשע מאד , מאד מאד משעשע
אגב, לזכותך ייאמר שבנושא אחד היית די קרוב
אני אוהבת את הנס שלי ושותה כוס אחת 3-4 פעמים בשבוע!
אני אכן מכורה קשות
אנא עזור לי
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז.

רמות קשות של הגחכה עצמית ואלימות גברית טיפוסית.

דיון, הפרכה ודיגרסיה

ראובן • 25 במרץ 2011

Mary Jane,

תודה על תגובתך. אני מסכים עם קביעתך כי הפרכה יכולה להכיל שגיאות כתיב, משום שאלו אינן מכילות מטען לוגי. יחד עם זאת שגיאות כתיב, התנגחות לשמה ושפה ילדותית בוודאי מחלישות את הלוגיקה בבסיס טיעון כלשהו ובמיוחד במקרה של הפרכה, האמורה להישען ואז לנגוד את הטיעון המקורי עצמו.

אם כבר דיגרסיה, אני מזמין אותך לבדוק את הפרכתה של Perplexed לאור המקסימות של גרייס*. לטעמי, היא מפרה את הראשונה, השנייה והרביעית (גרייס עצמו מודה כי השלישית בעייתית, אבל נצא מנקודת הנחה כי Perplexed אכן ביקשה לשתף פעולה עם הדיון ולכתוב דברים רלוונטיים).

לסיכום, ניתן לומר כי מנשר השיטנה של Perplexed הינו הפרכה, אולם בוודאי שאינו הפרכה מלומדת. בנוסף, שימי לב ליחס הקיים בכתיבתה, בין טיעונים לוגיים לבין אופני פנייה אישיים. אולי גם את תסיקי מכך, כי הפרכתה הרעועה הינה למעשה מכתב אהבה מאוחר.

***

אבקש להשיב את הדיון למסלולו. עיקרו: הקשר בין ההתנהגות המינית של האדם הבוגר לבין הרקע הרגשי של ילדותו. אני מוצא שזהו נושא חשוב מאוד להבנתנו את עצמנו, אולם מפאת הרגישות של הנושא, מעטים כאן מסכימים לחלוק את תובנותיהם האישיות. יוצאת דופן בכך היא Siren - אשר ניחנה באומץ וכנות מעוררי השראה.

מצורף קטע קצר מכתיבתה בפורום ''כללי'':

''ככל שאני נוברת עמוק יותר בתוך עצמי, העובדה שאני נוגעת באדם אחר מעניקה לי שליטה מדומה כלשהי בחיי שלי. מצד שני, אני נתקלת בכל אותם מחסומים שנבנו אצלי מאחר וחונכתי עליהם – והמשכתי לבנות אותם בכוחות עצמי לאחר מכן, מכוח האינרציה. אני מוכרחה למצוא דרך כלשהי לחמוק בין הצורך שלי להיות הבת של, הנכדה של, החברה של, ועם זאת – להגשים את הצורך שלי לפגוע באנשים אחרים, ולו רק בעבור החוויה של השליטה המדומה הזו. אני חושבת שהתת הכרה שלי פתרה את זה באופן דיי יפה ויעיל, בכך שהיא גורמת לי ולשפה שהגוף, הבעות הפנים והקול שלי מייצרים להזמין אנשים לפרוק מעל עצמם דברים בדיאלוג. בדרך הזו אני מגשימה את כל הציפיות שנתלות בי, אבל מצד שני התת מודע שלי לוקח על עצמו את ההבעות והסבל של האנשים האחרים, ומשלה את עצמו לחשוב שאני הגורם לכך, למרות שהדרך היחידה בה יכולתי להוות טריגר לכל זה היא דרך השאלה ''מה שלומך?''

R



*קישור לערך בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Gricean_maxims

פליזזזז?....

Perplexed • 25 במרץ 2011

רוביק!!!!!!!!!!! תעשה לי שרצ !....

אתה טקסט פורנוגרפי רובן, ייייייה!

שמעון התרסי • 25 במרץ 2011

אתה יודע רובן, היחס בין הדברים שלך לפסיכואנליזה [או פסיכותרפיה בכלל] הוא כמו היחס בין פורנו לסקס, זה נראה כמו רק גרוטסקי הרבה יותר. וכל כך ניכרת התלישות מן המציאות הטיפולית.

הדברים שאתה מדבר עליהם כל כך לא נראים ככה במציאות רובן.

זה כאילו שאתה חי בסרט פורנו שתיאוריות אנליטיות החליפו בו את התוכן המיני.

כלומר, רואים זין, רואים כוס, אבל הזיוף כל כך בולט, המרחק בין פורנו לסקס אמיתי הוא עצום!!!!.
לדבר פה על דיכוי רגשי- דיכוי עצבי- מחסור בדופאמין חחחח באמת מעורר גיחוך.

רובן צר לי, התוכן שאתה עוסק בו הוא הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לך.
האיברים שאתה מורח פה בפורום לא נראים ולא מתנהגים ככה במציאות, מציאות שאין לך מושג קל שבקלים בה.

זה קצת עצוב.

אתה עצוב. ועצוב לראות את הרוע שנוזל ממך כלפי המילינים עליך.


ומזה השטויות האלו על שגיאות כתיב, צחקתם לי תשועה

:]-

רובן רובן אתה way off!!!

אבל יודע מה, אולי כסרט פורנו אתה בסדר

ובכל זאת, זה הכלוב.

רק שוב, קצת בעיה להתימר להיות יותר מזה, לתאר משהו שקשור איך שהוא לחיים...


אגב הבנת את ההקבלה שלי?

להבה חשופה • 26 במרץ 2011

בשרשור זה, שוב, אנשים {רובכם} לא מגיבים לעצם הנושא, אלא ל"גופו" של הכותב במקרה זה ראובן.

איני, מסכימה עם דבריי ראובן, וודאי לא לסגנון דבריו.

ראובן, מנסה באמצעות מילים גבוהות ,ל"גמד" את אלו , שאינם מסכימים עם דבריו. חבל שכך.

דבר {שכנראה} גורם לאנשים להגיב לו, ביתר שאת. לעתים , ברוע הגובל ברשעות רבה.

אנשים, בעולם האמיתי, שם בחוץ אנו על סיפה של מלחמה. קצת פרופורציות בבקשה.
יתכן שכך טוב , אנו, ממשיכים להתנהל כאן באתר כאילו כלום לא קורה בעולם האמיתי.

אך, יש דרך טובה יותר להגיב. בשרשורים.


שבת של שקט ושלווה לישוביי הדרום.

שבת שלום לכולם.


להבה חשופה.

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

אוח שיט! לפני שלחצתי על הלייק של להבונת לחצתי על הלייק הלא נכון וחשבתי שתעמודנה לרשותי 5 דקות לערוך אותו, אבל לא כלום. שגיוט קטיב בלייק הן כמו ברנדינג - טעית? תשלים עם העובדה שהתחת שלך מסומן לעולמים.
(-:

להבונת, ל- לייק שלך התכוונתי אישית. או איך שזה הולך בשפת הלייקים: "לייקשית"? пиздец, אם אי פעם אלחץ על לייק, שיגדלו לי שיערות על כף ידי השמאלית.


(את הסמל "למעלה" לא אנסה על עצמי ברשותכם, אפילו שנשען על הכלוב ולא על תחנת אוטובוס בירושליים. אני, אישית, מעדיף להתאבד במקום אחר).

לערבב את הנחישות שלכם עם מעיל רוח ועם כיפה אדומה... סליחה, עם שטריימל ברזל ולהעמיד את כולכם בגבול ואז אפילו טרומפלדור ילחש על ערש מותו: אמנם אכלנו אותה בישראל, אבל כבשנו את צרפת.

בכוח המוח​(שולטת) • 26 במרץ 2011

טוב, תקשיב, אני חרפתי את נפשי ולחצתי על החץ..
מגיעים לראש העמוד, בחיי.
תנסה גם, רק בזהירות..

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

צוחק בקול.
טוב, שמעי. אני יכול לסמוך עליך בכלל?
(-: מבטיח במהלך השבוע הבא לנסות (אם לא תהיינה הפתעות). כרגע אני מתמודד עם התעלומה שבצ'ט קולי. ככה זה עם אלכוהוליסטים הלומי קרב, הם קודם מתחתנים, ורק אחרי שנשלחים למלחמה שלישית, מגלים שניתן להשתמש באינטרנט כדי לשמוע את קולה של אישתם. ולא, למען הסר ספק, מקשי המקלדת שלי עדיין לא נדבקו לי לביצים. אבל אני בדרך.

ואני מאוהב.

ואתם – תפסיקו עם השטויות שלכם. עזבו את הסבא ואת הסבתא של ראובן. הוא לא תמיד נעים, הוא לא תמיד מתוק וחמוד ופרוותי, אבל הוא חלק מהבית, חלק צבעוני ומרתק. ואם תירו בו, תישארו עם "אז כולן אוהבות שמזיינים אותן בתחת" וכדומה...
(-:

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

כיוון שאיני יודע אם אוכל לעלות מחר לכלוב (כי לבטח אתגלגל לי בפינה כלשהי שיכור והלום קרב בנסיון להתאבד כדי להציל את ילדיי, מתוך צער על כי הבקשה לעשות לי אאוטינג פומבי לא עלתה יפה) אוסיף שהתירוץ: אבל הוא זה הגורם לאנשים טובים ויפים, עם בלורית ועיניים כחולות, לא להגיב, ולכן אנחנו מחוייבים להכות בפניו עם מגב - אינה מקבולת עלי.

כי לדעתי, ומנסיוני, אנשים טובים ויפים עם בלורית ועיניים כחולות בהירות בצבע אגם, שופטים את השטח לפי התגובות החובטות בפניהם של אלו, עמם לא מסכימים. כי אנשים טובים ויפים יודעים לשפוט את עצמם ו"רק" אתם חסרים להם.

חלילה וחס

Perplexed • 26 במרץ 2011

גמד אמיץ,

הסר דאגה מליבך. איש איננו רוצה לירות או להכחיד איש, 'שתגעת?

אחרי הכל, כל קהילה זקוקה לליצן חצר.