kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
יולי Yuli כתב/ה: סבבה, אבל מלהבין את הדבר הפשוט הזה ועד ללייחס לו את המשקל העצום והמכריע שנתנה לו לומדת יש מרחק משמעותי.
ברור שאני מרגישה הרבה יותר טוב כשאני לבושה טוב, מסורקת ומאופרת היטב, וגם הרבה יותר מושכת ככה. אבל זה לא שאם תקחי ממני את הדברים האלה אני אאבד את תחושת הערך העצמי שלי או משהו, זה גם לא הגיוני - אני *גרה* עם הגבר שלי, אם הוא לא יכול לאהוב אותי גם כשאני עם שפעת, פרועת שיער ואדומת אף, כל הזוגיות בכלל לא הייתה מתקיימת. אתנחתה קומית משהו: שמעי, אני די צעירה, ולפני טדי לא הייתה לי זוגיות עד כדי כך מחייבת, שקונים רהיטים יחד וכל זה. וכמה חודשים אחרי שעברתי לגור איתו, היה רגע שהכתה בי ההכרה שלא משנה כמה אשתדל להתעסק בגוף שלי בכל פעם שהוא לא בבית או אצל השכנה, מתישהו יגיע היום שבו הוא יראה את הרגליים שלי עם שיערות עליהן. זה רגע מזעזע, אבל מאד מרגיע אחרי שמתרגלים למחשבה הזו  יקירתי תחשבי שהגעת למסקנה בגיל צעיר ויש כאן כאלו שלא הבינו זאת גם אחריי ה 40 שלהן, יש אנשים שכול חייהם יחיו בנסיון להסתיר לתקן ולתמרן את המציאות לטובתם, פשוט כי הם בעצמם לא יכולים לחיות במציאותן האישית. אני אישית מסכימה איתך, אבל שוב חשוב להבין שמציאות קיומית שונה אצל כול אחד וכול עולם אישי ונפשי בוחר להתמודד איתה אחרת. כמו שכול אחד בוחר מה ואיך לעשות בטראומות חסכים ומכאוביו האישיים, ולאן לנתבם בחייו. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
את רוצה להגיד לי שיש נשים בנות 40 שבאמת חיות בחוסר מודעות מוחלט לכך שאם יצאו מהבית בלי איפור לא יקרה כלום?
|
|
|
קיפופיף(מתחלפת)
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
לכי על זה
מה שיהיה יהיה. קרחת זאת חוויה שכל אשה חייבת בשביל להבין את הנשיות, לפחות פעם אחת בחיים שלה.(בעיקר כי אחר כך הרבה יותר אוהבים את השיער, כשהוא סוף סוף מואיל בטובו לצמוח) בלי שום קשר למאסטר כזה או אחר.
|
|
|
לילימיי(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
זה נדמה גילי, כמעשה קצת קיצוני. אני בטוחה שיש עוד מיליון חוויות בזוג מוחותיכם היצירתיים, שעדיין לא חוויתם, ואולי, אפשר אותן לפני... ופתאום, כאמא שאני... חשבתי על הילד שלך, אני מאמינה שאת מרכז עולמו ובצדק. מה תעשי, אם אחרי שתגלחי הוא יביט בך, יבהל ולא יפסיק לצרוח? (אני מקצינה כאן, לצורך העיניין). לדעתי, חוויות קיצוניות כדאי לדחות לזמן מה. עד שבטוחים ב-100% שיכולים לעמוד בהן, על כל המשתמע מכך. את יפה גילי, מבפנים ומבחוץ. וכך תישארי. |
|
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
בסד"ו
יולי, לדה מס' 7 שבה הביתה מבי"ס, פושטת התלבושת המכוערת שמזכירה במעט את בגדיהם של כת האיימיש, ולובשת את מה שאחותה מס' 5 לבשה בירושה מאחות מס'3. היא נזהרת על הבגדים. הם צריכים להגיע בשלום למס' 8. מפזרת את הצמות, ומתחילה להתגרד. מס' 3 מדווחת, אמא מגלחת. בוודאי שהמראה החיצוני עד כדי כך חשוב לי. אני צריכה לעמוד מול המראה, לטפח את עצמי למוות, ולהרגיש יפה. אני לא מזלזלת בעבודה על תכונות אופי מחורבנות, התפתחות אישית וכו', ומי שיתאמץ יתפוס אותי גם בשרוול וגופייה משוק הכרמל, נהדר בעני שיש אנשים שמרגישים מצויין עם עצמם בכל משקל, עם או בלי שיער, אבל מכירה את זה שמציעים לפלוני להכיר אלמונית, ופלוני שואל האם היא טובת מראה? והמשיבים ידברו בשבח טוב ליבה... אז זהו, אני מעדיפה שלא. רק תענוגות, ליבנת |
|
|
שש(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
לפי התמונה שלך - תגלחי.
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
שיער צומח. באמת.
ואם זה מדליק את שניכם... (אני גם חושבת שמהרגע שהוא ביקש את ממילא לא תוכלי לא להענות לבקשה שלו. ולא בגלל שהוא אגונך. מאוד קשה לט להענות לבקשה של מי שאוהבים, כמעט בלתי אפשרי.) מצד שני: יש לי חברה מאוד יפה וכשהיינו צעירות היא עשתה קרחת. עד היום היא זוכרת את התחושה המשונה (בשבילה) של ללכת לרחוב בלי שאף אחד מסתכל עליה. היא הרגישה כמו שמשון שכוחו נגזל ממנו. יכול להיות שתרגישי די מסכנה ונגזלת בלי השיער שלך, קחי את זה בחשבון. . |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
ליבנת, אין שום סתירה בין דברי לדברייך. יש הבדל בין "X לא טוב בעיני, איני מעוניינת בו", לבין "X מפחיד אותי, מהלך חיי ייפגע קשות אם אצטרך X ולו ליום אחד". התוצאה די דומה, אבל אני, כרגיל, מתעניינת במה שמתחת. בפער בין חופש לפחד. נראה לי שגם את יותר בכיוון הקבוצה הראשונה, לא?
אפשר להשקיע המון במשהו, אפשר להקפיד עליו, אפשר להקדיש לו מאמצים רבים, זה לא אומר שצריך להתבלבל ולהתחיל לפחד. וגם, זה שמשהו מאד חשוב *לך*, לא אומר שהוא בהכרח נתפס כהרה גורל. אולי אפילו להפך - כשאת מתארת את הסיטואציה בילדות שאליה את מגיבה ברגישות למראה שלך, זה נראה כאילו את *מודעת היטב* לכך שזו תחושה נסיבתית שקשורה בחוויה פרטית ולא באמונה גורפת של ממש. (כך זה נראה לי, אני טועה? אם כן אנא תקניני). |
|
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
בסד"ו
הצדק עימך. לא אשליך עצמי מעזריאלי אם על פניי תשאר צלקת מאירוע כל שהוא- (שלא נדע, טפו טפו טפו) ואם אצא למסיבה ללא פן-האפרו שלי לא יסור טעם חיי, זה פשוט שאת השערות ברגליים אני מעדיפה להראות למחמצי רק בסיום ה"חפוז" בשרותי מועדון הקשישים בשנת 2052 . כך שזוהי אובססיה-לייט
ליל תענוגות, ליבנת |
|
|
| Was |
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
שלום גילי,
אני מביט לא רק על השיער היפה שחבל לגלח אלא גם על האשה היפה מאד כנראה שתחתיו (מה שאומר שהגילוח יהיה מעט יותר נסבל ויזואלית) וגם על המשהו הדתי שמשורבב בדברייך (מה שאומר אולי שתוכלי לעמעם את האפקט-כובע וכיו"ב וזה ייראה הגיוני לסביבה הקרובה) ואני רואה, קורא יותר נכון, רצון לא שלם להעז וללכת צעד קדימה למקום שאת כן מתחברת אליו רגשית אבל חוששת ממנו כנראה, אולי כי את עומדת להחצין את הנשלטת שבך, גם אם הסביבה לא יודעת את הסיבה האמיתית. הצעיר המרדן שבי אומר לכי על זה, המבוגר הטרחן שבי אומר מה פתאום. כשאני שוקל את הכל, נראה לי שהריגוש שלך יהיה גדול ושתוכלי לרכך את האפקט על הסביבה , וזה גם הפיך...ולכן, אני אצביע בעד (למרות שזה שיער יפהפה) |
|
|