ניצת הדובדבן.

בתא קטן, ההד נשמע.
היא בדיוק יוצאת, הוא בדיוק נכנס.
לשניהם המכנסיים מופשלים.
חיכוך אקראי, נשימה חטופה.
"לא, לא..." הוא לוחש,
כשהיא מאוננת אותו, בכף ידה.

לתוך כף ידה, היא יורקת.
מועכת, מתגלצ'ת, עוטפת.
מכוונת אותו אל האסלה, מאוננת אותו מהר.
ידה השניה מניחה
בעדינות תקיפה, את ראשו על כתפה.
"כןן, תראה לי את השפיך הלבן..." היא לוחשת גם.

ביד איתנה, היא מפרקת אותו.
לאלפי חלקיקים של יבבות תודה.

גרררררר - מעולה.

מעולה

גרררר קינקי...
תודה

תודה צ'ארנוחה