"סופר נני" מעצבנת אותי! הייתי רוצה לשמוע את דעתכם

באיזשהוא מקום אנחנו מדברים על אותו דבר רק בשני אופנים שונים.
הרי שבחיים שום דבר קיצוני זה לא בריא.שום דבר. לא מזון.לא דת.לא כושר גופני.לא תחביבים. שום דבר שהוא קיצוני הוא לא בריא.
מן המשתמע מדבריי כאילו אני לא לוקח אותם יותר על הידיים או לא נותן להם לפעמים לעלות למיטה של ההורים.הרי ברור שאין כך הדבר.
מן המשתמע מדבריי כאילו כל הנחיית חינוך שלי היא גזירה משמיים.ולא כך הדבר.
אמרת דבר נכון לגביהם וזה שקודם כל הם בני אדם.
ומה שכולנו יודעים על בני אדם זה שהם אוהבים שמנהלים אותם. הם יודעים שיש מישהו שמנהיג אותם, מראה להם את הדרך. מזהיר אותם ממכשולים. מעניש כשצריך. מחמיא וחצי כשצריך.
כאלה גם תינוקות וזאטוטים.
הפעוטות הכי שובבים והילדים הכי מופרעים הם אלה שחסרים להם את הגבולות שהם כה רוצים. ואין מי שנותן להם את זה. ההתפרעויות שלהם זוהי קריאת מצוקה לא מודעת לגבולות.
נכון אני קשוח ואני לקחתי את תפקיד השוטר הרע בבית.
אבל אני דוחף קדימה.ונותן ריג'קטים חיוביים על כל התקדמות שלהם.
אתן לך דוגמא איך גמלתי את הגדול שלי.
קניתי 3 ספרים על גמילה ודיוידי של חני נחמיאס על גמילה ולא אמרתי כלום. נתתי לתת מודע לעבוד לבד.לאט לאט לשדר לגוף ולחלחל פנימה.
אני מתחיל בתקופה מסויימת שמוקדשת לגמילה (אני מחלק את זה לעונות) אבל נותן לילד לקבוע את התאריך לבד. אני לא אומר משהו בסגנון "יש לך עד ה1 באוגוסט וזהו". זה לא עובד ככה.
אני מתווה את הדרך ואת התהליך. ה-fine tuning זה שלו.חודש יותר חודש פחות לא משנה.
הרי זאת לא חוכמה ביום אחד למשל להעלים את כל המוצצים להגיד לו 'תתמודד'. זה לא עובד ככה.
עוד דוגמא.
אם למשל הוא לא רוצה לגרוב את הגרביים אבל הוא כבר בגיל שהוא בעל היכולות המוטוריות לעשות זאת אני מציע לו שרגל אחת הוא יעשה ואני אגרוב לו את השניה ואראה לו איך אבל לא מוותר לו על החלק שלו.אני יודע לבחור את המלחמות שלי. אם הוא מתעקש, לא נורא נעשה מחר. מחרתיים. שבוע הבא. שוב. התחלתי להתוות דרך ותהליך.ה-fine tuning זה שלו.

כך שכמו שהתחלתי להגיד בהתחלת הפוסט אנחנו מדברים באיזשהוא מקום על אותו דבר רק באופנים שונים. כן, אני לא נותן להם להחליט בעצמם אלא דוחף אותם לשם בהרבה מוטיבציה ופידבקים חיוביים וכן, בעקשנות. ועם עוד דבר אחד קטן, עם הרבה אהבה.

בעל זבוב / ויליאם גולדינג.

איזה מצחיקים אתם.
אתם בעצמכם נחרצים בדעתכם ומדברים כאילו דליות ממציאה באופן שרירותי שיטות לגידול ילדים.
זה לא שרירותי, זה מבוסס על פסיכולוגיה התנהגותית- קוגניטיבית, זה מבוסס על מחקרים ותצפיות ובסופו של דבר, לא כל ילד יודע מה טוב לו כמו הדוגמאות שנתנו, אבל מצד שני גם לא כל הורה יודע מה טוב לילד. ויש לי לא מעט דוגמאות להורים מכים, מתעללים, קשוחים מידי, רכים מידי, חסרי גבולות או בעלי גבולות נוקשים, לא מפנקים בכלל או מפנקים מידי, דוחפים אוכל, מענישים בדרכים לא חינוכיות, מפתחים מערכות יחסים סימביוטיות ולא בריאות עם הילד וכו'....