שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

איך לגרום בת זוגי להודות בנטיות בדסמיות.

stephanie​(נשלטת)
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011

אתה נוגע פה בנקודה מאד מעניינת

stephanie​(נשלטת) • 2 באפר׳ 2011
כי מצד אחד הגבולות שלנו - הנשלטים - הם הדבר הכי חשוב וקדוש שאסור לערער עליו
מצד שני, אנחנו בעצמנו אוהבים וצריכים לבחון אותם בפני עצמנו מדי פעם, להגמיש אותם, לנסות דברים לדשים.
מצד שלישי, רק לנו מותר לשנות את הגבולות. זה לא יכול לבוא מבחוץ. בטח לא בכוח.
ברור לי שאתה לא תנסה להכריח אותה לעשות מה שהיא לא רוצה, זה אומר שתצטרך הרבה סבלנות כדי לתת לה להגדיר את הגבולות שלה מחדש, ואולי זה בכלל לא יקרה אף פעם. כל אחד והטעם שלו.
אבל לפחות יש לכם בסיס משותף, זה לא מעט.
אושה{אוש}
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011
אושה{אוש} • 2 באפר׳ 2011
נילי ונילי כתב/ה:
מאזניים כתב/ה:
העניין הוא שאני אקסבציוניסט ואני אוהב לשתות את הקפה בציבור. וזה קצת מפריע לי שבציבור אנחנו רק שותים מים- זאת אומרת רק רוקדים.

אוקיי, אתה כבר מתחיל למקד את מה שמפריע לך. זה כבר לא לגרום לה להודות בנטיות שלה, אלא לגרום לה לממש אותן בפומבי.
בודי ענה לך יפה- כבד את הרצון (חוסר הרצון) שלה.


הבעיה היא שיש אנשים (ואני ביניהם) שחלק גדול מהפטיש שלהם הוא הפומביות.
וגם אם לא, בתור מישהי שחיה בזוגיות ונחשבת לצד היותר "סוטה" יש מן צורך כזה לקבל אישור מהסביבה הבדס"מית (כלוב, מסיבות וכו') שגם "אני" ו"אנחנו" בקטע.

אני לא יודעת כמה זמן שניכם משחקים. אני יכולה לספר עלינו - חמש שנים כלובסטיות - ועדין מעולם לא נקשרתי לצלב והוצלפתי מול קהל אבל זהו מדד טיפשי.

לפעמים הדברים הקטנים והטיפשיים מדגדגים לנו נורא ועד שלא נסמן עליהם V לא נקבל את החותמת הרשמית.

אני יכולה רק לתת עיצה קטנה מנסיוני - בעבר, שבאמת לא עשינו כמעט כלום בחוץ אבל הרבה יותר בבית - פשוט כתבתי. מלאתי את הבלוג בתיאורים הכי פורנוגרפיים(ואמיתיים לחלוטין) שיכולתי וזכיתי לסמי-פומביות. זו גם דרך לקבל אישור על מעשיך (שלא לדבר על תהילה והערצת הקהל כמו אצל חלק מהבלוגריסטים).

אולי היא לא תודה אף פעם. גם שלי לא חזק בהודאות ווידויים אבל אצל גברים זה קל יותר כמו שאמר לי פעם התוכי - "עומד לו? הוא נהנה מזה!"
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011
רגישות רגישות רגישות.
אני דווקא בעד להשתנות יחד ולגלות זה לזה את העולם. אבל אם היא אומרת שמשהו מפריע לה, אתה צריך לקחת פסק זמן ולתקופה מסויימת לא לדבר על זה בכלל. כי אם תלחץ זה עשוי להכניס אותה להתגוננות. תן לה תחושה שאתה מקבל את הרצונות שלה ושזה לא מפריע לך, תן לה להרגיש שלא זה מה שמעסיק אותך, ופשוט תמשיכו בכיף שלכם. אפשר להיות יצירתי ולנסות דברים חדשים, אף כדאי, פשוט להניח לעניין הזה של הודאה ופומביות ולחפש ריגושים אחרים. יכול להיות שעם הזמן זה מעצמו יתחיל להיראות לה יותר טבעי ויותר רצוי. עם הזמן תוכל לגשש, לראות אם נפתחה לזה יותר, אבל לא להתלונן אחרת זה מחזיר אותך אחורה.

כן, הרבה עבודה להיות זה שמותח את הגבולות, ספר לי על זה icon_smile.gif זה די הסיפור של הזוגיות שבה אני היום icon_smile.gif

אתה יכול גם לשאול אותה מתי סביר להעלות את זה שוב. אם נוח לה לדבר על זה, אם היא רוצה שתניח לזה לגמרי, אם מקובל עליה שבעוד שנה תשאל שוב. ולדעתי יהיה עליך, בינך לבין עצמך, לקבל את האפשרות שאולי היא לעולם לא תהיה בסדר עם זה. אחרי שקיבלת, אפשר להירגע ולתת לזה לקרות לאט.

כמעט בכל הקשרים שלי הייתי זאת שרוצה "יותר", שהגבולות שלה יותר רחוקים, והפרטנר היה זה שאומר "עד כאן". השתפרתי בזה עם הזמן, אבל אהבת חיי שיחיה הוא המקרה הכי קשה שפגשתי. כמה מחסומים, כמה קבעונות, כמה מיניות מודחקת. ה-מ-ו-ן עבודה. אבל היי, יש לי איזה 50 שנה לעבוד עליו, כל שנה אנחנו עולים כיתה icon_smile.gif

בהצלחה. אני מאמינה גדולה בלימוד וחושבת שאם פתחת לה דלתות עד כה כנראה שאפשר עוד, אבל חשוב לזכור שאיפשהו יש גבול עד כמה אתה יכול להזיז את הקו ושסדר העדיפויות שלך מתחיל בלא לפגוע בה. זכור את ההיסוס, ההדרגתיות וההתחשבות שהפגנת והרגשת כשיזמת את הנסיונות הראשונים, שהצליחו. עכשיו אתה יותר בטוח בעצמך, בחן את עצמך - האם עכשיו אתה פועל מהר יותר? אולי הקצב האיטי שהיה לך לפני שצברת בטחון התאים לה יותר וגם לה להיענות ביתר קלות?
kasandra​(מתחלפת){jegularis}
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011
kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 2 באפר׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה:
רגישות רגישות רגישות.
אני דווקא בעד להשתנות יחד ולגלות זה לזה את העולם. אבל אם היא אומרת שמשהו מפריע לה, אתה צריך לקחת פסק זמן ולתקופה מסויימת לא לדבר על זה בכלל. כי אם תלחץ זה עשוי להכניס אותה להתגוננות. תן לה תחושה שאתה מקבל את הרצונות שלה ושזה לא מפריע לך, תן לה להרגיש שלא זה מה שמעסיק אותך, ופשוט תמשיכו בכיף שלכם. אפשר להיות יצירתי ולנסות דברים חדשים, אף כדאי, פשוט להניח לעניין הזה של הודאה ופומביות ולחפש ריגושים אחרים. יכול להיות שעם הזמן זה מעצמו יתחיל להיראות לה יותר טבעי ויותר רצוי. עם הזמן תוכל לגשש, לראות אם נפתחה לזה יותר, אבל לא להתלונן אחרת זה מחזיר אותך אחורה.

כן, הרבה עבודה להיות זה שמותח את הגבולות, ספר לי על זה icon_smile.gif זה די הסיפור של הזוגיות שבה אני היום icon_smile.gif

אתה יכול גם לשאול אותה מתי סביר להעלות את זה שוב. אם נוח לה לדבר על זה, אם היא רוצה שתניח לזה לגמרי, אם מקובל עליה שבעוד שנה תשאל שוב. ולדעתי יהיה עליך, בינך לבין עצמך, לקבל את האפשרות שאולי היא לעולם לא תהיה בסדר עם זה. אחרי שקיבלת, אפשר להירגע ולתת לזה לקרות לאט.

כמעט בכל הקשרים שלי הייתי זאת שרוצה "יותר", שהגבולות שלה יותר רחוקים, והפרטנר היה זה שאומר "עד כאן". השתפרתי בזה עם הזמן, אבל אהבת חיי שיחיה הוא המקרה הכי קשה שפגשתי. כמה מחסומים, כמה קבעונות, כמה מיניות מודחקת. ה-מ-ו-ן עבודה. אבל היי, יש לי איזה 50 שנה לעבוד עליו, כל שנה אנחנו עולים כיתה icon_smile.gif

בהצלחה. אני מאמינה גדולה בלימוד וחושבת שאם פתחת לה דלתות עד כה כנראה שאפשר עוד, אבל חשוב לזכור שאיפשהו יש גבול עד כמה אתה יכול להזיז את הקו ושסדר העדיפויות שלך מתחיל בלא לפגוע בה. זכור את ההיסוס, ההדרגתיות וההתחשבות שהפגנת והרגשת כשיזמת את הנסיונות הראשונים, שהצליחו. עכשיו אתה יותר בטוח בעצמך, בחן את עצמך - האם עכשיו אתה פועל מהר יותר? אולי הקצב האיטי שהיה לך לפני שצברת בטחון התאים לה יותר וגם לה להיענות ביתר קלות?


כול מה שאת אומרת יולי זה נכון ,וזוגיות זה הרבה השקעה משותפת ,אך יחד עם זאת יש הבדל בין להרגיש שאתה חולק בהשקעה הזאת את הדרך,לבין אם הצד השני לא באמת עומד בקצב.
יש הבדל להרגיש מסונכרנים ,גם אם יש פער בגבולות ושאיפות, לבין להרגיש שאת תמיד מובילה והשני עובד על איך להספיק אחרייך.
זה כיף כשיש תהליך גדילה והתפתחות משוטף, והפרייה הדדיים ,אך לטעמי זה לא תמיד המצב בחיים במצב הנוכחי.
והרבה פעמים שווה לעצור ולשאול את עצמך עד כמה רואים בזה את הטוב שרוצים ושואפים אליו ועד איפה עובר גבול יכולת המציאות.
לפעמים עד כמה שלא תהייה נהדרת הצד השני בחיים לא יגיע לנקודות מסוימות, פשוט כי הוא לא בוחר בהן , וכאן זה שאלה של האם הישנו הופך אותך למאושרת וטוב לך לראות את עצמך בזה לעתיד , או שאת עסוקה בלספר לעצמך את הטוב שהיית רוצה להאמין בו שישנו.

חשוב לי לציין שאני כותבת את זה לא מתוך מכוונות האישית שלי אלייך או לפותח הדיון,פשוט כי אני לא קרובה מספיק אליכם ואין לי את היכולת להגיד זאת על קשר כזה או אחר שאני לא נחשפת אליו בחיים ישירות.

אני כותבת את זה מנסיון דומה שלי שלימד אותי המון על איפה עובר גבול הרצון והיכולת , לבין מידת המציאות וההשקעה בקשר, ומה מחיר הסבלנות שמשלמים עבור כול זה.
לדעתי שווה לחשוב על כך לפניי שקופצים למסע הרחבת אופקים לצד השני מתוך אמונה שהיינו רוצים לחלוק איתו את האופק הזה.[B][U]
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011
אני חושבת שאת צודקת לחלוטין.

תראי, בהנחה שמדובר בזוגיות יציבה ואוהבת, יש כל מיני כוחות שפועלים על הקשר, אחד מהם זה האכפתיות מהשני, הרצון לרצות ולספק אותו, לפעמים תוך הקרבה. אחד מהם זה השאיפה להרמוניה ולאיזון, להדדיות, לתחושת שוויון (מבחינת נפח המעורבות ומידת הדאגה ההדדית). אחד מהם זה גם שכל אחד מביא את הצרכים שלו ובתוך כל האהבה הזו גם מצפה לקבל את הסיפוק שלו. אז כל זה מתערבב ביחד ואני כל הזמן מחפשת את נקודת הזהב החמקמקה שבה אני מרגישה שהקשר עונה על הצרכים שלי וגם מצליחה לשמור על בן הזוג שלי שמח, מסופק ונאהב. ובשבילי חלק מהחיפוש הזה הוא הלימוד והגילוי, גם בשביל לספק את הדחפים שלי וגם בשביל להעשיר אותו, וכמובן כל הזמן עם האצבע על הדופק לוודא שאני לא שוכחת אותו ולא הופכת את סדר העדיפויות, ולכן אמרתי - קודם כל רגישות, קודם כל לזכור מה חשוב פה - מה שחשוב זה בן הזוג, מה שחשוב זה הקשר על כל רבדיו, ושום חלק מהאושר שלנו לא שווה להקריב בשביל סשן. אבל כן יש משהו שאני רוצה ואני חותרת אליו, פשוט לאט ובזהירות ובלי לעשות קורבנות בדרך. בסופו של דבר לא נראה לי שלשכב עם בחורה יצרית ויצירתית מהרגיל זה כזה עונש icon_razz.gif

קיבלתי את הרושם שמאזניים פועל מאותו המקום, לפחות זה מה שעולה מדבריו, אז בהנחה שברור שזה לא צריך לבוא על חשבון האושר שלה ולא על חשבון הבטחון שלה, אפשר להתייעץ ולחשוב מה אפשר לעשות, כל הקטע בהתייעצות זה שאין שאיפה לכפות אלא להביא אותה לרצון.

גם לי היו נסיונות שלא נגמרו מזהיר שלימדו אותי להבדיל בין מה שיש לבין מה שהייתי רוצה שיהיה, ומן הסתם עם טדי שהוא האחד, אני לא זזה בלי לחשוב שבע פעמים אם זה בסדר בשבילו.

בדיוק בגלל זה גם יעצתי למאזניים דווקא לנסות לקבל את השוני המוצהר ביניהם, כי אם יש הכרה ברוח טובה בכך שיש פערים בין הרצונות, הרבה יותר קל לבקש והרבה יותר קל לסרב או להסכים. אצלנו למשל, דווקא בגלל שברור לשנינו שאני המופרעת יותר, אם אני מנסה משהו שלא נוח לו, הוא לא מרגיש לחץ להסכים אלא ידוע בינינו שזה דבר שעשוי לקרות ולא אחת ולא צריך להיבהל מזה, ואני יודעת שהוא יותר שמרן ממני אז כשהוא אומר שמשהו לא מתאים לו אני יודעת לא לקחת את זה אישית אלא מבינה שזה בגלל ההבדלים שהיו בינינו מלכתחילה ומקבלת את זה.
וזו גם העצה שלי למאזניים, לקבל את ההבדלים ולפעול מתוכם, במקום לנסות להדחיק אותם.

גם אני מנסה לאזן את הרצון שלי עם הגבולות שלו ומצאתי שהרבה יותר טוב ונינוח לנו כשאני עושה את זה מתוך "הייתי רוצה להביא את הדבר הזה והזה אל תוך האינטימיות שלנו", מאשר "אתה כן, אתה כן, תודה בזה" שנשמע יותר מלחיץ.

אה הזכרתם לי -
http://www.youtube.com/watch?v=X0pSyeAk-c8
kasandra​(מתחלפת){jegularis}
לפני 13 שנים • 3 באפר׳ 2011
kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 3 באפר׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה:
אני חושבת שאת צודקת לחלוטין.

תראי, בהנחה שמדובר בזוגיות יציבה ואוהבת, יש כל מיני כוחות שפועלים על הקשר, אחד מהם זה האכפתיות מהשני, הרצון לרצות ולספק אותו, לפעמים תוך הקרבה. אחד מהם זה השאיפה להרמוניה ולאיזון, להדדיות, לתחושת שוויון (מבחינת נפח המעורבות ומידת הדאגה ההדדית). אחד מהם זה גם שכל אחד מביא את הצרכים שלו ובתוך כל האהבה הזו גם מצפה לקבל את הסיפוק שלו. אז כל זה מתערבב ביחד ואני כל הזמן מחפשת את נקודת הזהב החמקמקה שבה אני מרגישה שהקשר עונה על הצרכים שלי וגם מצליחה לשמור על בן הזוג שלי שמח, מסופק ונאהב. ובשבילי חלק מהחיפוש הזה הוא הלימוד והגילוי, גם בשביל לספק את הדחפים שלי וגם בשביל להעשיר אותו, וכמובן כל הזמן עם האצבע על הדופק לוודא שאני לא שוכחת אותו ולא הופכת את סדר העדיפויות, ולכן אמרתי - קודם כל רגישות, קודם כל לזכור מה חשוב פה - מה שחשוב זה בן הזוג, מה שחשוב זה הקשר על כל רבדיו, ושום חלק מהאושר שלנו לא שווה להקריב בשביל סשן. אבל כן יש משהו שאני רוצה ואני חותרת אליו, פשוט לאט ובזהירות ובלי לעשות קורבנות בדרך. בסופו של דבר לא נראה לי שלשכב עם בחורה יצרית ויצירתית מהרגיל זה כזה עונש icon_razz.gif

קיבלתי את הרושם שמאזניים פועל מאותו המקום, לפחות זה מה שעולה מדבריו, אז בהנחה שברור שזה לא צריך לבוא על חשבון האושר שלה ולא על חשבון הבטחון שלה, אפשר להתייעץ ולחשוב מה אפשר לעשות, כל הקטע בהתייעצות זה שאין שאיפה לכפות אלא להביא אותה לרצון.

גם לי היו נסיונות שלא נגמרו מזהיר שלימדו אותי להבדיל בין מה שיש לבין מה שהייתי רוצה שיהיה, ומן הסתם עם טדי שהוא האחד, אני לא זזה בלי לחשוב שבע פעמים אם זה בסדר בשבילו.

בדיוק בגלל זה גם יעצתי למאזניים דווקא לנסות לקבל את השוני המוצהר ביניהם, כי אם יש הכרה ברוח טובה בכך שיש פערים בין הרצונות, הרבה יותר קל לבקש והרבה יותר קל לסרב או להסכים. אצלנו למשל, דווקא בגלל שברור לשנינו שאני המופרעת יותר, אם אני מנסה משהו שלא נוח לו, הוא לא מרגיש לחץ להסכים אלא ידוע בינינו שזה דבר שעשוי לקרות ולא אחת ולא צריך להיבהל מזה, ואני יודעת שהוא יותר שמרן ממני אז כשהוא אומר שמשהו לא מתאים לו אני יודעת לא לקחת את זה אישית אלא מבינה שזה בגלל ההבדלים שהיו בינינו מלכתחילה ומקבלת את זה.
וזו גם העצה שלי למאזניים, לקבל את ההבדלים ולפעול מתוכם, במקום לנסות להדחיק אותם.

גם אני מנסה לאזן את הרצון שלי עם הגבולות שלו ומצאתי שהרבה יותר טוב ונינוח לנו כשאני עושה את זה מתוך "הייתי רוצה להביא את הדבר הזה והזה אל תוך האינטימיות שלנו", מאשר "אתה כן, אתה כן, תודה בזה" שנשמע יותר מלחיץ.

אה הזכרתם לי -
http://www.youtube.com/watch?v=X0pSyeAk-c8


הסכמנו
ראובן
לפני 13 שנים • 3 באפר׳ 2011

קריאייטיב של סופשבוע

ראובן • 3 באפר׳ 2011
מאזניים,

ראשית, קבל את הערכתי על הכנות שלך ועל האופן בו שיתפת אותנו בלבטיך. שנית, אני מציע לך לא להירתע מכל מיני תגובות מסרסות שקיבלת כאן. הרי קיבלת גם תגובות ענייניות ומפרגנות. סנן את השטויות ונסה להפיק מהטובות את העיקר.

על סבלנות כבר דיברו איתך. אני אדבר איתך על משהו אחר לגמרי: פיתוי והצפה, כי עם כל הכבוד לסבלנות ולאהבה שלך, אתה צריך לכבד גם את המצוקה האישית של עצמך - ההכחשה שלה גורמת לך לחוש בדידות, במקום הכי חשוב ואינטימי. בנוסף, באמת שאין לך דרך לדעת מתי היא 'מוכנה'. האמת היא שהיא מוכנה כבר מזמן, אבל אתה הוא השולט למעשה, והיא זקוקה שתראה לה מה ואיך.

ההצעה שלי היא כזו: ארגן את סוף השבוע כך, שהכל יהיה מוכן מבחינה אופטימלית לקראת מסיבה שתצאו אליה: זה אומר ששניכם רגועים ולא טרודים בענייני עבודה, שיש לכם זמן גם לפני המסיבה להיות לבד ובכיף (האם אפשר לפנות 24 שעות, נגיד משישי בצהריים ועד שבת בצהריים, שהילדים יהיו אצל סבא-סבתא?), שזוגתך לא במחזור ולא עייפה או טרודה וכך גם אתה.

מרגע שאתם לבד, תתחיל להדליק אותה. למשל, אתה יכול לומר לה משהו כמו, ''עכשיו זה הזמן שלנו, וזה אומר שאת הולכת להתרחץ ולתקתק את עצמך, כי אני אוהב את המשרתת שלי יפה ונעימה''. בהמשך, שלוט בה בעדינות ותגרה אותה, אבל אל תתן לה להתפרק (לגמור). ארגן את הדברים כך, שכאשר אתם יוצאים למסיבה, היא רעננה, סקסית ובטירוף של תשוקה.

כך, כשתגיעו למסיבה, היא תראה הכל מפרספקטיבה אחרת. יתכן ושוב הפומביות של הכל 'תכבה' אותה קצת, אז דאג להדליק אותה מחדש - עם מלים נעימות שתלחש לה על האוזן. אחר כך, יש מיליון דברים שתוכל לעשות לה ואיתה במסיבה, ואת הכל היא תחווה מהפרספקטיבה של תשוקה. זה יגרום לה לחשוב על דברים קצת אחרת, אני מקווה.

בנוסף, יתכן ולמחרת (שבת בבוקר) היא פתאום תהיה בנסיגה ותרגיש רגשות אשמה על דברים שעשיתם. חשוב שיהיה לך זמן לפייס אותה, ולהחזיר לה את התחושה הטובה (לפני שאתם מתפנים לקבל את הילדים אחרי הצהריים וכו').

אשמח לעזור לך עם התוכן הקריאייטיבי ביתר פירוט, אם תרצה,
אבל יש לי תחוושה שאתה מבין את כוונתי, ותסתדר נהדר.

בהצלחה גבר,
R
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 3 באפר׳ 2011
אני רוצה לחזק את דברי ראובן - בין לשמוע משהו בשיחה עניינית לבין לשמוע אותו בשעת תשוקה, יש מרחק לא קטן. אתה מכיר את האשה שלך ותנסה לנחש מה הקצב שלה. העצה של ראובן נשמעת לי טובה, אני יותר מגוננת ממנו בגישה שלי אז הייתי אומרת לעצמי להיות מוכנה לסגת במידת הצורך ולא לדחוק את הגבול, להסתפק בכל יציאה בדחיפה קטנה. ראובן דיבר על הבוקר שאחרי - בהחלט, יש להיות מוכן לזה, אך אני חושבת שתוצאות טובות *לאורך זמן* מושגות בצעדי תינוק. בנסיונות שלי עם בני זוג שונים, ניסיתי למנוע "דרופים", המטרה הייתה שבתום חוויה הוא לא ירגיש בלבול וחרטה אלא פשוט אופוריה של הנאה, אני מעדיפה לא להשיג את המטרה שלי מיד אלא להשאיר טעם של עוד, כך שהוא זה שבא לבקש עוד. אני מנסה ליצור חוויה של תגמול חיובי שבה הצד המהסס מקבל מסר שדוחפים אותו לעבר עונג ולא לעבר רגשות קשים כלשהם.

אני לא חושבת שיש מרחק גדול בין הדברים שלי לאלה של ראובן, העניין הוא להכיר אותה ולדעת מה יוציא ממנה תגובה חיובית ומה יגרום לה לסגת.

כשאני מנסה להיזכר בפעמים בהם ניסו לפתות אותי למשהו שלא בהכרח הייתי מוכנה אליו, זה הצליח למי שנתן לי תחושה שאין לו מטרה מוגדרת שהוא מנסה להשיג אלא הוא נינוח ושואף להנאה הדדית מופשטת. כשהרגשתי שלפרטנר יש איזו מחשבה ברקע שיש משהו שהוא מקווה להשיג ושהפעולות שלו מכוונות לשם, הפכתי לסגורה והתקשיתי לשתף פעולה.
אגב, זה לא שינה מה הוא באמת חשב אלא איזו אווירה השכיל ליצור עבורי.

פעם אחת הזדיינתי עם מישהו בשרותים של מועדון. זה היה בסוף הערב, אחרי שבתחילת המסיבה אמרתי לו שאין שום סיכוי בעולם שאי פעם אעשה סקס בשרותים כי זה מגעיל אותי. הוא אמר שאין כרגע מקום אחר והוא מעדיף את זה על לחכות ליום אחר, אך לא לחץ. אחרי כמה שעות בחברתו, הייתי כל כך חרמנית, שכבר לא היה אכפת לי לשכב איתו גם באמצע הרחבה, ואני הייתי היוזמת. אם אתה יודע איך להביא אותה למצב הזה - ניצחת.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 3 באפר׳ 2011
אגב, ראובן, כפי שראית הסכמתי עם ההצעה שלך, אך גם אם אתה אומר דברי טעם זו לא סיבה "לרדת" על אחרים. חבל לקרוא לתגובות הזהירות יותר "מסרסות" - אנשים פה מגיבים מהלב, מנסיונם ומתוך המחשבה על איך הם היו מרגישים במצב דומה. רבים מאיתנו אכן היו במצב דומה. אף אחד פה לא מחלק הוראות, האיש יקח מכל הערימה הזו מה שמתאים לו. ההתנשאות אינה במקומה.
מאזניים​(מתחלף)
לפני 13 שנים • 4 באפר׳ 2011
מאזניים​(מתחלף) • 4 באפר׳ 2011
איזה כייף זה לראות שירשור שהוא חי וממשיך icon_biggrin.gif
ראובן:
איזה עצה טובה. כרגע מעשית לא ניתנת לישום כי סבתא שלנו לא מסוגלת לקחת את שניהם אליה ליומיים. הם עוד קטנים בשבילה. אתה מאוד עניני . מאוד דומה לי באופי. אשמח לשמוע עוד מעצות שלך.
אושה: תודה על עיצה עם הבלוג. אני אנסה. דרך אגב ראיתי רק פוסט אחרון שלך. איפה כל התיאורים? לתת לה לקרוא אחר כך מה שכתבתי ?
גילי:
לא ברור לי למה התכוונת ב "לתת לה להגדיר את הגבולות שלה מחדש" אם אין לנו שיחות על כך והיא לא יוזמת דברים. אולי תרצי להרחיב על כך.
יולי:
כייף לי לקרוא את מה שאת כותבת כי יש איזה דמיון במערכת היחסים שלנו. האם הכרת את טדי מתוך בדסם או מחוצה לה?
מאז הכחשות שלה אין לנו שיחות עניניות על כך. רק משחקים. יש לי הרגשה שהיא גם בהכחשה בפני עצמה.
לקסנדרה: לפעמים הרגשתי תיסכול משוני בינינו. אבל יש לנו הרבה משותף אחר. מכיוון שלנושא בדסם אני גם מתיחס כאל משחק ולא 24/7 אז קל לי יותר עם השוני הזה. גם בזמן משחק היא הרבה פעמים צוחקת וזה דווקא כייף. אני לא מתחבר לדרך של אנשים שתופסים כל דבר ברצינות רבה מדי. עם אנשים האלה עצמם אין לי בעיה.