בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשהאדון אומר לך " תגלחי את ראשך יקירתי "

מישלי
לפני 13 שנים • 1 באפר׳ 2011

Re: כשהאדון אומר לך " תגלחי את ראשך יקירתי "

מישלי • 1 באפר׳ 2011
גברים כתב/ה:
gili כתב/ה:

כששמעתי את עניין גילוח הראש ישר אמרתי לו , בלי לחשוב קודם - כמו שאופייני לי - שלגלח את שיער הראש נשמע לי כמו הקרבה אישית נעלה, מהסוג שהייתי רוצה שיהיה לי. אבל אין לי. אדוני חשב רגע ואמר: ואם הייתי מבקש ממך לגלח את שיער ראשך כדי להראות את כניעתך כלפי, אביגיל? האם היית עושה את זה?


נקרא לי שאמרת כאן כמה דברים.

הראשון – לבצע מיוזמתך אקט שיעיד על התמסרות עמוקה על ידי גילוח שערות ראשך.

השני – להחליט אם לתת לאדונך את הזכות לקבוע מה יהיה גורלם של שערות ראשך.

לגבי הראשון, נדמה לי שלא כדאי שתפתיעי את אדונך באקט התמסרותי מרהיב שכזה. לא בטוח שהוא יעריך אותו כמו שאת מצפה (:

לגבי השני – אני מניח שאם תחליטי לעשות את המעשה ולמסור לידיו את זכות ההחלטה, לא תעשי אותו כדי להביע את "כניעתך" בפניו ולכן הסיבה של "להביע את כניעתך כלפיי" היא סיבה שטחית מדי ואני מניח שלא רק אליה הוא כיוון.

אני חושב שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק מ"כניעה". מכיוון שהדבר כל כך קשה לך, ומכיוון שאת עושה את האקט מרצונך החופשי (ראי כמה את מתלבטת) ולא כי הוא "הכניע" אותך, הוא מביע לטעמי אלמנטים של "התמסרות עמוקה" או "נתינה/שיוך עמוקים של עצמך, לו". אני מניח גם, שמכיוון שהוא מגיע ממקום של רצון חופשי, יש בו עוצמה מאוד חזקה, יש בו מסר מאוד עמוק של עומק ההתמסרות שלך – קודם שלך כלפי עצמך ורק אח"כ שלך כלפיו.

בשורה התחתונה, מה שנמדד כאן הוא רמת הביטחון והאמון שאת נותנת באדונך, לגבי ניהול אספקטים מסוימים בחייך. האם את בוטחת בו שיידע מה טוב לך, לפחות כמו שאת יודעת ויותר. האם את מבינה שהוא לא באמת נביא ואלוהים ושיכול שתבוא נפילה גדולה ? האם את בוטחת בו מספיק כדי לדעת שאם זה יקרה ותהיה נפילה, הוא יהיה שם בשבילך ברגעים הקשים ובמשברים שאולי יבואו אחרי ותוכלו לנצל אותם כדי לצאת מחוזקים ? האם את חושבת שאת תעמדי במבחן של נפילה ותקבלי את ההחלטה שלו בדיעבד, באהבה, למרות הנפילה ?

אם התשובה היא כן – שבי על הכסא, תני לו את המספריים ותני לו להחליט אם הוא רוצה לגזור או לא. (כי את הרי סומכת עליו שיידע טוב לפחות כמוך, מה נכון לך)

בסופו של דבר, אם תחליטי לעשות את זה, (לא לגזור, אלא לתת לו את המספריים ואת זכות ההחלטה) אני חושב שזה יהיה בשבילך, לא פחות מאשר בשבילו. אם זה יעשה בלב שלם, ויש אדם ראוי בצד השני, אני מניח שתתמלאי בהרגשת סיפוק וגאווה עצומים על עומק ההתמסרות שהגעת אליה.


גילי,
אני עוקבת אחרי השרשור מתחילתו והתלבטתי אם להגיב...
ההתלבטות שלי הסתיימה כשראיתי שהוא הגיב ( :

הזדהיתי עם שאלתך למן הרגע הראשון, כי הייתי שם... לא מזמן.
גם לי עלו פחדים, על איך יגיבו הסובבים, במיוחד האחייניות הקטנות שלי,
אבל בעיקר פחדתי מאיך שאני אראה בפני עצמי, אם אצליח לסבול את איך שאני נראית אח"כ.
הכי הכי הפחיד אותי, שזמן קצר אחרי שזה יקרה, הוא ישחרר אותי ואני אשאר לבד עם ההשלכות (והקרחת).
(ראית את הסרט "משחק הדמעות" ? יש בסוף הסרט סצינה שממש מזכירה את הסיטואציה הזאת)

בשום שלב (ועם כל הפחדים) לא היה לי ספק, שאם הוא יבקש, אני עושה !
היה לי ברור, שאני בוטחת בו, שאני סומכת עליו, שאני שלו.
שם זה מתחיל ושם זה נגמר.
חישובים ושיקולים של "מה יהיה", הם חלק מהסרטים שבראש, אבל הם לא יגבו מחיר בהתמסרות שלי אליו.

אז במשך תקופה די ארוכה, ידעתי שיכול להיות שהוא ישלח אותי למספרה עם הוראה מפורשת ושונה מבדר"כ (של צבע ותספורת), לעשות קרחת.
ביטאתי בפניו את כל מה שעובר עליי (כולל לא מעט בכי), אבל שנינו ידענו, שמה שהוא יבקש - יקרה.

ואז ברגע האמת, הוא עמד מאחוריי ושמעתי את המספריים גוזרות. (הוא אמנם גזר ממש טיפה, אבל זה כי ככה הוא החליט...)
וזה היה רגע של קתרזיס (אני חושבת שעבור שנינו), אחד מני רבים שעברתי בשנה ורבע ומשהו האחרונה.
רגע של התעלות, של אינטימיות אדירה, של אמון הדדי אינסופי, של התמסרות מוחלטת.
של אהבה.

רק טוב (ושבת שלום)
מיש
נוריתE
לפני 13 שנים • 1 באפר׳ 2011

בתכל'ס

נוריתE • 1 באפר׳ 2011
מה שעצוב
לאורך כל השירשור הזה וגם בהרבה שירשורים אחרים
בייחוד כאלו שעוסקים ב"יש לי שאלה/בעיה,מבקשת עיצה" או נוסח "האדון שלי אמר לי.."
(ואני בעברי חטאתי גם בכאלו עד שהחלטתי לפקוח עיניים)
הוא
שיש לאנשים נטיה לשכוח שסאדו(
,ואולי אני מחדשת פה משהו למשיהו(?)
ואולי לא, לרובכם/ן)
הוא לא החיים האמיתיים.
הוא חלק מהחיים,חלק שאמור לעשות לנו טוב , בלי לפגוע ובלי להרוס את מה שאנחנו מקיימים מסביבו
שלא קשור אליו. ברגע שזה חורג וגולש ומשפיע על חיי היום יום אז שאלות בנוסח כמו שהזכרתי ,הן מנורה אדומה.

ואלא אם כן כולכם פה,בנים, מסתובבים עם רצועה ביד שבקצה שלה שיפחונת מחמד- ציתנית סוף מתוקתקת
בכיכר רבין לאור יום.,כבדרך קבע,אחרי שהוציאו אותה מתחת לשולחן שלהם במשרד.(ואל תשכחו לטעון אותה בארון בסוף היום)
אנשים פה חיים בסרט.
הגיע הזמן לזרוק את קופסת הפוקורן המרוקנת ואת כוס הקולה המקומטת
ולחזור לחיים האמיתיים.
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 1 באפר׳ 2011

Re: בתכל'ס

בכוח המוח​(שולטת) • 1 באפר׳ 2011
נוריתE כתב/ה:
מה שעצוב
לאורך כל השירשור הזה וגם בהרבה שירשורים אחרים
בייחוד כאלו שעוסקים ב"יש לי שאלה/בעיה,מבקשת עיצה" או נוסח "האדון שלי אמר לי.."
(ואני בעברי חטאתי גם בכאלו עד שהחלטתי לפקוח עיניים)
הוא
שיש לאנשים נטיה לשכוח שסאדו(
,ואולי אני מחדשת פה משהו למשיהו(?)
ואולי לא, לרובכם/ן)
הוא לא החיים האמיתיים.
הוא חלק מהחיים,חלק שאמור לעשות לנו טוב , בלי לפגוע ובלי להרוס את מה שאנחנו מקיימים מסביבו
שלא קשור אליו. ברגע שזה חורג וגולש ומשפיע על חיי היום יום אז שאלות בנוסח כמו שהזכרתי ,הן מנורה אדומה.

ואלא אם כן כולכם פה,בנים, מסתובבים עם רצועה ביד שבקצה שלה שיפחונת מחמד- ציתנית סוף מתוקתקת
בכיכר רבין לאור יום.,כבדרך קבע,אחרי שהוציאו אותה מתחת לשולחן שלהם במשרד.(ואל תשכחו לטעון אותה בארון בסוף היום)
אנשים פה חיים בסרט.
הגיע הזמן לזרוק את קופסת הפוקורן המרוקנת ואת כוס הקולה המקומטת
ולחזור לחיים האמיתיים.


אבל אנחנו אוהבים לחיות בסרט..
לא להדליק את האור!

וברצינות נורית, ככה היא חווה את המציאות שלה כרגע, מחר אולי היא תחווה אחרת,
אבל אין מציאות שהיא נעלה על אחרת.
מה שאת מתכוונת אולי, זה לבדוק את ההשלכות ואת רמות הנזק מול הטוב,
אבל הבחינה הזו כוחה יפה ממילא בכל סיטואציה.

וברצינות, כולנו רוצים להאמין במשהו גדול ונשגב מאיתנו שאנחנו חלק ממנו,
יש כאלה שקוראים לזה בדם"ם, אחרים אמונה, אחרים אינטימיות, ואחרים אהבה.
בשביל הרצונות, הצרכים והאמונות שלנו, חלק מאיתנו מוכן לקפוץ ראש לבריכה ולו בשביל הסיכוי הקטן שאכן הפעם מדובר בקסם, והבריכה תתמלא בשניה הנכונה, ונצלול אל תוך הקסם במקום לשבור ראש.
lori{ע_מ}
לפני 13 שנים • 1 באפר׳ 2011

Re: בתכל'ס

lori{ע_מ} • 1 באפר׳ 2011
נוריתE כתב/ה:
מה שעצוב
לאורך כל השירשור הזה וגם בהרבה שירשורים אחרים
בייחוד כאלו שעוסקים ב"יש לי שאלה/בעיה,מבקשת עיצה" או נוסח "האדון שלי אמר לי.."
(ואני בעברי חטאתי גם בכאלו עד שהחלטתי לפקוח עיניים)
הוא
שיש לאנשים נטיה לשכוח שסאדו(
,ואולי אני מחדשת פה משהו למשיהו(?)
ואולי לא, לרובכם/ן)
הוא לא החיים האמיתיים.
הוא חלק מהחיים,חלק שאמור לעשות לנו טוב , בלי לפגוע ובלי להרוס את מה שאנחנו מקיימים מסביבו
שלא קשור אליו. ברגע שזה חורג וגולש ומשפיע על חיי היום יום אז שאלות בנוסח כמו שהזכרתי ,הן מנורה אדומה.

ואלא אם כן כולכם פה,בנים, מסתובבים עם רצועה ביד שבקצה שלה שיפחונת מחמד- ציתנית סוף מתוקתקת
בכיכר רבין לאור יום.,כבדרך קבע,אחרי שהוציאו אותה מתחת לשולחן שלהם במשרד.(ואל תשכחו לטעון אותה בארון בסוף היום)
אנשים פה חיים בסרט.
הגיע הזמן לזרוק את קופסת הפוקורן המרוקנת ואת כוס הקולה המקומטת
ולחזור לחיים האמיתיים.



מה שבאמת עצמוב כאן, לדעתי, זה השיפוטיות שלך שכל פעם מצליחה להדהים אותי מחדש.
סאדו, זה לא החיים האמיתיים בשבילך. והרבה דברים לא מתאימים לך.
אבל כאישה בוגרת הייתי מצפה ממך לכבד את החלטותיהם ובחירותיהם של אחרים (בעיקר של אחרות כאן) ולהפסיק להטיף ולזרוע רעל שנובע מתוך החוויות האישיות שלך.
לפעמים זה נראה כאילו החלטת לצאת למסע צלב נגד מספר דמויות בקהילה.
אולי זה יעבור לך כשתגדלי.

גילי היקרה, אני מחזיקה בדעה של מישלי שכתבה למעלה.
רק טוב.
Lordpain​(שולט)
לפני 13 שנים • 2 באפר׳ 2011
Lordpain​(שולט) • 2 באפר׳ 2011
יכול להיות שזה לא עוסק בשיער כמו ברצון להתנתק מכל הפחדים ולחוות משהו עד הסוף .
אולי השאלה צריכה להיות עד כמה רחוק את מוכנה ללכת
ואיך את מרגישה עם זה .
נוריתE
לפני 13 שנים • 3 באפר׳ 2011

Re: בתכל'ס

נוריתE • 3 באפר׳ 2011
גרייס כתב/ה:
נוריתE כתב/ה:
מה שעצוב
לאורך כל השירשור הזה וגם בהרבה שירשורים אחרים
בייחוד כאלו שעוסקים ב"יש לי שאלה/בעיה,מבקשת עיצה" או נוסח "האדון שלי אמר לי.."
(ואני בעברי חטאתי גם בכאלו עד שהחלטתי לפקוח עיניים)
הוא
שיש לאנשים נטיה לשכוח שסאדו(
,ואולי אני מחדשת פה משהו למשיהו(?)
ואולי לא, לרובכם/ן)
הוא לא החיים האמיתיים.
הוא חלק מהחיים,חלק שאמור לעשות לנו טוב , בלי לפגוע ובלי להרוס את מה שאנחנו מקיימים מסביבו
שלא קשור אליו. ברגע שזה חורג וגולש ומשפיע על חיי היום יום אז שאלות בנוסח כמו שהזכרתי ,הן מנורה אדומה.

ואלא אם כן כולכם פה,בנים, מסתובבים עם רצועה ביד שבקצה שלה שיפחונת מחמד- ציתנית סוף מתוקתקת
בכיכר רבין לאור יום.,כבדרך קבע,אחרי שהוציאו אותה מתחת לשולחן שלהם במשרד.(ואל תשכחו לטעון אותה בארון בסוף היום)
אנשים פה חיים בסרט.
הגיע הזמן לזרוק את קופסת הפוקורן המרוקנת ואת כוס הקולה המקומטת
ולחזור לחיים האמיתיים.



מה שבאמת עצמוב כאן, לדעתי, זה השיפוטיות שלך שכל פעם מצליחה להדהים אותי מחדש.
סאדו, זה לא החיים האמיתיים בשבילך. והרבה דברים לא מתאימים לך.
אבל כאישה בוגרת הייתי מצפה ממך לכבד את החלטותיהם ובחירותיהם של אחרים (בעיקר של אחרות כאן) ולהפסיק להטיף ולזרוע רעל שנובע מתוך החוויות האישיות שלך.
לפעמים זה נראה כאילו החלטת לצאת למסע צלב נגד מספר דמויות בקהילה.
אולי זה יעבור לך כשתגדלי.

גילי היקרה, אני מחזיקה בדעה של מישלי שכתבה למעלה.
רק טוב.


לא כיוונתי לגילי
לאורך כל השירשור בתגובות שלי יש לי רק אמפטיה אליה שלא לדבר על חיבור בלב.
אם זה לא היה ברור
אלא בכלל למה שאני קוראת פה לפעמים ויודעת שקורה "בקהילה" בכלל
וזה שאדם מביא לפה קצת מציאות חיים
זה לא הופך אותו לבנאדם רע
גם אם כן משיהו לוקח הערות כאלו בצורה אישית,מסיבות אישיות שלו
כשהן נאמרות בצורה כללית
כשאני ארצה לאמר משהו מסוים לגבי אדם מסוים אני אנקוב בניק
אבל אני,לא נמצאת פה לא בכדי להעליב ולא בשביל ללכת מכות וירטואלית
עם אף אחד
(כמו כאלו שכן עושים כך)
עד אז אף אחד לא צריך פה לקפוץ ולצעוק "נורית הרביצה לי"
ובכלל,
אנשים שלא יודעים או לא מסוגלים,לקבל הערות שלא תואמות ל"מציאות" שבה הם חיים
או בכלל לא סובלים דעות שונות מאלו שלהם
גם אם זה לא מכוון אליהם אישית
יש להם בעיה.
דורון גונן
לפני 13 שנים • 4 באפר׳ 2011

תשובה מהבטן

דורון גונן • 4 באפר׳ 2011
לא חשבתי על הנושא ואין לי חשק להיכנס לדיונים הנפתלים. בקיצור, אהבתי רק שהכנסת דבר תורה לפורום...
icon_smile.gif
Here And There​(נשלטת)
לפני 13 שנים • 4 באפר׳ 2011

Re: בתכל'ס

Here And There​(נשלטת) • 4 באפר׳ 2011
גרייס כתב/ה:
נוריתE כתב/ה:
מה שעצוב
לאורך כל השירשור הזה וגם בהרבה שירשורים אחרים
בייחוד כאלו שעוסקים ב"יש לי שאלה/בעיה,מבקשת עיצה" או נוסח "האדון שלי אמר לי.."
(ואני בעברי חטאתי גם בכאלו עד שהחלטתי לפקוח עיניים)
הוא
שיש לאנשים נטיה לשכוח שסאדו(
,ואולי אני מחדשת פה משהו למשיהו(?)
ואולי לא, לרובכם/ן)
הוא לא החיים האמיתיים.
הוא חלק מהחיים,חלק שאמור לעשות לנו טוב , בלי לפגוע ובלי להרוס את מה שאנחנו מקיימים מסביבו
שלא קשור אליו. ברגע שזה חורג וגולש ומשפיע על חיי היום יום אז שאלות בנוסח כמו שהזכרתי ,הן מנורה אדומה.

ואלא אם כן כולכם פה,בנים, מסתובבים עם רצועה ביד שבקצה שלה שיפחונת מחמד- ציתנית סוף מתוקתקת
בכיכר רבין לאור יום.,כבדרך קבע,אחרי שהוציאו אותה מתחת לשולחן שלהם במשרד.(ואל תשכחו לטעון אותה בארון בסוף היום)
אנשים פה חיים בסרט.
הגיע הזמן לזרוק את קופסת הפוקורן המרוקנת ואת כוס הקולה המקומטת
ולחזור לחיים האמיתיים.


מה שבאמת עצמוב כאן, לדעתי, זה השיפוטיות שלך שכל פעם מצליחה להדהים אותי מחדש.
סאדו, זה לא החיים האמיתיים בשבילך. והרבה דברים לא מתאימים לך.
אבל כאישה בוגרת הייתי מצפה ממך לכבד את החלטותיהם ובחירותיהם של אחרים (בעיקר של אחרות כאן) ולהפסיק להטיף ולזרוע רעל שנובע מתוך החוויות האישיות שלך.
לפעמים זה נראה כאילו החלטת לצאת למסע צלב נגד מספר דמויות בקהילה.
אולי זה יעבור לך כשתגדלי.

גילי היקרה, אני מחזיקה בדעה של מישלי שכתבה למעלה.
רק טוב.





גרייס, לא הבנתי, למה מה שהיא כתבה זה להטיף ולזרוע רעל?

כי זו דעה שונה משלך?

נורית, כל מילה בסלע.
שולץ s
לפני 13 שנים • 13 באפר׳ 2011

אני אומר שתהיה יפה גם עם קרחת ואת יודעת את זה.

שולץ s • 13 באפר׳ 2011
הכוח בידיים שלך. תמיד הוא בידיים שלכם.
אתן או אתם השולטות האמיתיות. הרי זה ברור שאם אתן/ם בוחרים להעביר את הכוח אלינו, אז הכל שלכם.
לדידי, מהרגע שביקש וברור לי שלא ממשיך להציק ויקבל כל החלטה שלך בהבנה, אז אין בעיה ולא רואה שום בעיה.

מרגע שהעלה את זה לחלל האוויר, זו החלטה שלך ורק שלך. את השולטת במצב למרבה האירוניה או שלא.

ובשל העובדה כי את שולטת במצב לגיטימי לסרב ולגיטימי להיענות. זה מה שיפה כאן.
פעם נתתי משימה קשה לסאבית. היא לא עמדה בה. אז מה? מה זה אומר? זה אומר שיש לה עמוד שדרה. זה אומר שזה היה לה קשה מדיי. שמחתי באותו יום. התבעסתי גם נכון, אבל יותר שמחתי. ומתוך בליל הרגשות הללו, צמחה ההכרה שלה שזה בסדר גם לסרב.
וחוץ מזה שינייד אוקונר בהיותה סאבית גם עשתה מה שהשולט שלה ביקש. זה רק עזר לה למכירות.
כל מה שתחליטי יהיה בסדר. זה כל היופי.
רק אני​(נשלטת)
לפני 13 שנים • 23 באפר׳ 2011

Re: אוקיי כוסית...

רק אני​(נשלטת) • 23 באפר׳ 2011
איילה שחורה כתב/ה:
בשלב מסוים בחיי הגעתי למסקנה שכדי לנהל קשר בדסמ תקין, את חייבת לבנות גדר הפרדה בינו לבין שאר החלקים בחייך.
יחסים בין מאסטר לשפחתו הם יחסים חריגים שמתאזנים בינם לבין עצמם אך ורק באותו מקום.
כשאת נותנת לחלב לגלוש מהסיר, הכיריים מתלכלכים וקצת קשה לנקות ולגרד אותם אחכ...

כשאת ירדת לקנות סיגריות - זו הייתה נקודה שבא טשטשת את הגבולות בין החלק הונילי בחייך, הרגיל והנורמלי, לבין החלק הסאדו-מאזוכיסטי המטורף וחסר ההגיון.
מעשה מדהים שהתרגשתי ככ כשסיפרת עליו. אך הוא היה זמני. אחרי שרצת הבייתה שטפת את הפנים, הבטת במראה וראית שהכל בסדר וחזר לקדמותו - הקלה.
העניין הוא שלאחר גילוח ראשך לא רק שלא תרגישי את תחושת ההקלה הזו עוד הרבה מאוד זמן, אלא תרגישי משהו קצת אחר: את התוהו ובוהו שלאחר פלישת הבדסמ לתוך החיים הוניליים באופן מוחלט.
בשירותים בעבודה את תסתכלי במראה ותראי קרחת.
איך את חושבת שזה יגרום לך להרגיש?



בדיוק זה.