זיקית
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
עצב
דברים מתפרקים
אמיתות מוטחות בפני מה שהיה לא יהיה עוד עצב גדול מביא לתימצות מבט כלבלבי מהות כה רכה חלומות נגוזים כלואה בציפיות לו רק יכולתי להשיב הכל לאחור. ובכל זאת אשאר ואחיה טעות ואשלם על הקונבנציה ואבחר בשלמות מזויפת ואולי אתפכח כשלא אוכל יותר לצעוק בפנים ואגזור את הכל ולדאבתי לא יהיה נוחם. |
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
חבל מאד
בייחוד כשאת מודעת למה שאת עושה.
|
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
נכון.
מה שלומך ?
|
|
|
אנפת לילה
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
אף אחד לא רוצה
ללמוד מנסיונם של אחרים.
כולם חושבים שאולי בכל זאת אצלם זה יהיה בדיוק לגמרי אחרת. לא פשוט לעמוד מהצד ולהחזיק את הידיים חזק חזק כשרואים מישהו הולך קשור עיניים מרצון ולפניו בור גדול. וכשהוא שם אטמי אוזניים אז אפילו מפסיקים להגיד לו. ורק מכינים את הערכת עזרה ראשונה לרגע שאחרי. |
|
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
נלחמת בטחנות רוח כהרגלי
לומדת לקבל את המציאות, לומדת לסלוח לעצמי ולראות את היופי שבמוצר החדש, אפילו את החינניות שבפתטיות, בסביבה נקייה מאשליות, מהפתעות חדשות ולא צפויות, חבל לי שאת לא מסוגלת לראות את זה בתוכך גם.
חבל לי שאת לא מסוגלת לראות מי האויב ומי האוהב, חבל לי שאת אומרת נכון באפטיות שכזו במקום לכעוס ולשנות. ממש חבל לי. |
|
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
אנפתי יפתי :-)
תלחמי עליה איתי ? }{
|
|
|
|
אנפת לילה
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
אני דווקא מבינה את האימה המשתקת
שאם נפסיק לצעוד הישר קדימה לנתיב שכבר סומן, מי יודע מה יקרה, ויש כל כך הרבה דוגמאות מסביב של שלדים עטופי קורים של כאלה שסטו מהדרך. זה בדיוק הרגע שבו אנחנו שוכחים את הרבים יותר שלא נפלו אלא מצאו מקומות מופלאים הרבה יותר.
טוב נמאס לי לדבר במטאפורות, הרעיון ברור. ואני משאירה לעוגי את המלחמה בטחנות הרוח . החרב שלי כבר שחוקה. |
|
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
ואני לא מבינה את האימה המשתקת?
את יודעת שכן, את יודעת גם שלכל דבר יש מחיר ולפעמים אנחנו לא מעריכים את גודלו.
אני גם יודעת שהחרב שלך רק נחה... 
|
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
הממ.
עוגיפלצת - מי אוהב ? ומי אויב ? ואת באמת יודעת ? זה לא נשאל בהתרסה, ובניגוד לדימוי שלי שיצרת בעיניך גם לא נובע ממניפולציה זו או אחרת שאינה קיימת ומעולם לא היתה.
אנחנו האויבים הכי גדולים של עצמנו. אנפה, אני יודעת שאכפת לך ואת אדם מאוד נותן עם זרועות פתוחות. אני יודעת שלשתיכן ניסיון עם התפכחות מרה מאשליות מהסוג שאני כביכול חיה בתוכה. אבל יש לי אהבה גדולה והרדיפה אחרי אושר ערטילאי אחר שבעצמאות מוחלטת לא שווה לי את אובדנה. ואני לא אומרת "נכון" באפתיות. אפתיות לא נמצאת בלקסיקון שלי..אני אומרת נכון בהשלמה מרה שנובעת מידיעה שאני הולכת לעבר משהו לא נודע, שיש בו כמה וודאויות של חוסר וכמיהה. אין אהבה מושלמת, אין מערכות יחסים חפות מפגמים, ובעוד שאני משלימה עם אלה שלו, הוא בודאי משלים עם אלה שלי, או לפחות מנסה. "חופשי זה לגמרי לבד". ובכל זאת תודה. |
|
|
|
אנפת לילה
|
לפני 20 שנים •
20 במאי 2004
קושיות
כל כך גדולה האהבה שמציקה לך לבלי נשוא כמעט?
חופש הוא אושר ערטילאי? להיות כבולה לדבר כואב זה האושר האמיתי? וההתלבטות הזו , היא לא אומרת לך הכל? זהו עכשיו אני סותמת על אמת. |
|
|