בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
13 באפר׳ 2011
TAKARA כתב/ה: זה ממש לא נכון
וזה מאוד תלוי בקשר שאת מחפשת ובבן זוג שאת מחפשת למצוא בן זוג לקשר זה לא פשוט לאף אחד.יש כאלו שהתמזל מזלם, יש כאלו שיתמזל מזלם ויש כאלו שחיים שלמים לא מוצאים את ה-אחד. פה זה קצת יותר קשה למצוא כי יש פה הרבה זבל פשוט.. (כיאה לרשת האינטרנטית ככלל.) בהחלט מדכא לחשוב על אנשים שמבלים ומכלים חיים שלמים בחיפושים... |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
13 באפר׳ 2011
Re: בדס"מ ומגע רך Brave Dwarf כתב/ה: פוליאנה1 כתב/ה: מאז ומתמיד יש בי דילמה.
אחת הפנים של הדילמה הזו עבורי היא, שאיכשהו נדמה לי שפה בבדס"מ אין מקום לרוך, למגע אנושי נטו. אולי זה ככה כי אנחנו צריכים את ההקצנה הזו בכדי לעשות דיס-האנשה לאדם שאותו משפילים? לא יודעת. מה שאני כן יודעת שזה חסר לי! כל כך כל כך חסר לי! זוהי דילמה שקשה לי ליישב אותה - בראש ובראשונה ביני לבין עצמי. יודעת שאין שום סיכוי שבעולם שאוותר על זה. לכן מבחינתי בדס"מ הוא אירוטי. אבל מה לעשות אם לפעמים זה כל מה שבא לי? ובכלל לא בא לי כאב וסשנים ובדס"מ?.. האם זה הופך אותי לפחות בדס"מית? אין לי תשובות, רק שאלות.. שאלות שאשמח אם תגיבו עליהן. **סגור ללייקים - מבקשת תגובות אמיתיות בבקשה. Like. סתם. איפה זה "פה בבדס"מ"? בכלוב? בבדס"מ כפי שהוא נתפס אצלך בתובנה? בבדס"מ בצורתו בה נתקלת? כששניים נפגשים דרך הכלוב, מראש הם נפגשים לשם "הגשמה בדס"מית", לכן לא מפליא שבהתחלה בקשר שלהם יבלוט יותר הצד הבדס"מי בצורתו המוקצנת - הוא נורא-נורא אדון והיא נורא-נורא שפחה. ברגע שהמפגש מתפתח לסדרה של מפגשים ואח"כ למערכת יחסים, ההחצנה וההגשמה של הבדס"מ נכנסות לפרופורציות הנכונות (לטעמי) ומתמזגות בשאר מרכיביה של מערכת יחסים כגון רוך, אהבה, עדנה, געגוע וכד'. בתנאי שהם קיימים בשני השותפים מלכתחילה, כמובן. לכן, אני למשל, לעולם לא הייתי מצליח ליצור מערכת יחסים דרך מקום כגון הכלוב, אלא אם זו שמולי הייתה מסכימה לשכוח ממנו במהלך החודשים הראשונים של ההכרות ולפני הכל להכיר אותי כאדם, ורק אח"כ לשייך תכונות אלו או אחרות שלי לבדס"מ, אם בכלל (מצדי שתקרא לזה "להקוקאראצ'ה"), ומרגיש הרבה יותר מוחמא כאשר טוענת שאני עדין ורך ואפילו מתוק מאשר כאשר משבחת את כישוריי השוטיים, את עובדת היותי שובניסט, רכושן ואלים. ברגע שהיא מצליחה לראות (ואני מצליח לשזור) בחלק ה"בדס"מי" שבי את שאר תכונותיי, אני מרגיש שלם ויודע שזכיתי בבת זוג לחיים ולא רק ללילה של שוטים, מתקנים וחניקות. ואני זכיתי ובכל בוקר זוכה שוב ושוב. תודה לך על התגובה, גמד. בחלק הראשון אני לגמרי איתך ומבינה, איכשהו בקטע של השזירה קצת הלכתי לאיבוד... אשמח להסבר נוסף... 
|
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
13 באפר׳ 2011
Re: בדס"מ ומגע רך amy כתב/ה: פוליאנה1 כתב/ה: מאז ומתמיד יש בי דילמה.
אחת הפנים של הדילמה הזו עבורי היא, שאיכשהו נדמה לי שפה בבדס"מ אין מקום לרוך, למגע אנושי נטו. אולי זה ככה כי אנחנו צריכים את ההקצנה הזו בכדי לעשות דיס-האנשה לאדם שאותו משפילים? לא יודעת. מה שאני כן יודעת שזה חסר לי! כל כך כל כך חסר לי! זוהי דילמה שקשה לי ליישב אותה - בראש ובראשונה ביני לבין עצמי. יודעת שאין שום סיכוי שבעולם שאוותר על זה. לכן מבחינתי בדס"מ הוא אירוטי. אבל מה לעשות אם לפעמים זה כל מה שבא לי? ובכלל לא בא לי כאב וסשנים ובדס"מ?.. האם זה הופך אותי לפחות בדס"מית? אין לי תשובות, רק שאלות.. שאלות שאשמח אם תגיבו עליהן. **סגור ללייקים - מבקשת תגובות אמיתיות בבקשה. אני לא יודעת אם אני כזאת בדס"מית, אבל אני יכולה לומר לך שאין דבר שמטריף אותי, שעושה אותי מסורה יותר לגבר, מאשר כזה שיודע להיות לגמרי טוב, רך, חם, וכשצריך (וגם כשזה סתם מחרמן  ), קשוח ומכאיב. גבר שרק קשוח וקשה סתם מכבה אותי. לא עושה לי כלום.
ואני אישית אוהבת לפעמים גם רק רכות, כל עוד אני יודעת שיש בגבר פונטיציאל לקשיחות ולרוע. זה שילוב מושלם... גרררר.... 
|
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 13 שנים •
13 באפר׳ 2011
בתור חדש בתחום אוכל לומר שלמדתי דברים בסיסיים למדי.
הדבר הכי חשוב שלמדתי עוסק בכך שמי שמקובע בכך שבדס''מ הוא השלטת טרור ופחד, הצלפת שוטים ושימוש בעקרבים, סחוג ושאר מריעין בישין- הרי שהוא בא להשתעשע, סביר להניח שאף למצא זיון ואז לחזור לשיגרת היום. במקרה הטוב הוא אפילו מאמין שהוא בדס''מי. בדס''מ הוא עולם שלם, מערכת שלו ושלה או כל קונסטלציה אחרת, רגש הוא MUST, ליטוף הוא חובה, נגיעות פיסיות ונפשיות מקומן עמוק באותה מערכת. הדגש הוא לא בפן ה"טיפולי" או כל התימרות לפירוק והרכבה של הנשלטת כאילו היא קופסת לגו חדשה על המדף. המרכיב הפיסי, הכואב לעיתים, בדיוק כמו הרכיב מנטאלי, מהווים חלק בתוך עומקם של יחסים הנוצרים בינו לבינה ולא להיפך. אני רואה טימטום גדול בלהכניס נשלטת לסשן כאב בדיוק כשמשהו מעיק עליה כי כך בא לי... לפעמים, אני מניח שהניסיון הוא הקובע במהלך, צריך לדעת לעטוף, לתת לה להתכרבל, להכניס אותה למקום של שקט ושלווה, בטחון. משפט מפתח שלי אומר ש-BDSM הוא היכולת להכיל. מותר לכל אחד/ת לתרגם את המשפט הזה כרצונו/ה. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
13 באפר׳ 2011
BODYGUARD כתב/ה: בתור חדש בתחום אוכל לומר שלמדתי דברים בסיסיים למדי.
הדבר הכי חשוב שלמדתי עוסק בכך שמי שמקובע בכך שבדס''מ הוא השלטת טרור ופחד, הצלפת שוטים ושימוש בעקרבים, סחוג ושאר מריעין בישין- הרי שהוא בא להשתעשע, סביר להניח שאף למצא זיון ואז לחזור לשיגרת היום. במקרה הטוב הוא אפילו מאמין שהוא בדס''מי. בדס''מ הוא עולם שלם, מערכת שלו ושלה או כל קונסטלציה אחרת, רגש הוא MUST, ליטוף הוא חובה, נגיעות פיסיות ונפשיות מקומן עמוק באותה מערכת. הדגש הוא לא בפן ה"טיפולי" או כל התימרות לפירוק והרכבה של הנשלטת כאילו היא קופסת לגו חדשה על המדף. המרכיב הפיסי, הכואב לעיתים, בדיוק כמו הרכיב מנטאלי, מהווים חלק בתוך עומקם של יחסים הנוצרים בינו לבינה ולא להיפך. אני רואה טימטום גדול בלהכניס נשלטת לסשן כאב בדיוק כשמשהו מעיק עליה כי כך בא לי... לפעמים, אני מניח שהניסיון הוא הקובע במהלך, צריך לדעת לעטוף, לתת לה להתכרבל, להכניס אותה למקום של שקט ושלווה, בטחון. משפט מפתח שלי אומר ש-BDSM הוא היכולת להכיל. מותר לכל אחד/ת לתרגם את המשפט הזה כרצונו/ה. מסכימה איתך בכל מילה - בעיקר במהות תפקידו של השולט - מיכל.
פשוט לפעמים זה נראה לי, שיש בעולם של הבדסמ חלוקה שבה או שמסשנים או שמלטפים ואז לא מסשנים - מתוך כך נולדה לי הדילמה הזו. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 13 שנים •
14 באפר׳ 2011
פוליאנה1 כתב/ה: פשוט לפעמים זה נראה לי, שיש בעולם של הבדסמ חלוקה שבה או שמסשנים או שמלטפים ואז לא מסשנים - מתוך כך נולדה לי הדילמה הזו. ולי נראה שהבעיה שהעלית נובעת מהחלוקה עצמה, עליה מספרים חברי הכלוב וגם את, החלוקה בין ה"אני" הבדס"מי, לבין ה"אני" הרגיל (או מה שלא יהיה), וממילה הזאת - "סשן", שמזעזעת אותי בכל פעם מחדש. כשאני מצייר לעצמי את התמונה, אני רואה אנשים האוחזים בשני כובעים בידם, כאשר הם לפעמים חובשים כובע אחד ולפעמים אחר ומתנהגים בהתאם לכובע החבוש לראשם. לכן דיברתי על השזירה, אותה לא הבנת. ברגע שחדלים מהחלוקה הזאת, ה"אני" הרגיל (או מה שלא יהיה) נשזר ב"אני" הבדס"מי, החיבוק בהצלפה, הדרישה בבקשה, הכאב בחדווה וכד'. אם תבקשי ממני לחלק את יום אתמול, אותו ביליתי בחברתה של אהבת חיי, ולומר לך באיזה שלב חבשתי איזה כובע מבין השניים, לא אדע להשיב לך. האם כשאני עורם ספרים על שולחנה ומבקש (אני לעולם לא דורש כי זה מעייף) ממנה שתקרא אותם ואף מדגיש מאיזה להתחיל אני בדס"מי? וכשאני קובע לה את המלתחה או חוקים לגבי הופעתה וסגנון דיבורה? או שרק כאשר אני קושר אותה למתקן ונוהם "תוציאי את זה, זונה"? ומה אם תוך כדי אני משחיל "אלוהים, כמה אני אוהב אותך..." זה מפסיק להיות "סשן" והופך להיות... מה? כל ההכרזות הללו: "מאסטר צריך", "מאסטר חייב", "תפקידו של אדון", נראות כל כך מלאכותיות בעיניי ומהוות את הסיבה האמיתית לכל אותן פעמים שכאשר ירד המסך וכבה הזרקור, על הבמה המבודדת נותרו שני אנשים זרים זה לזו וגם לעצמם. |
|
|
| walking dead |
לפני 13 שנים •
14 באפר׳ 2011
Re: בדס"מ ומגע רך פוליאנה1 כתב/ה: מאז ומתמיד יש בי דילמה.
אחת הפנים של הדילמה הזו עבורי היא, שאיכשהו נדמה לי שפה בבדס"מ אין מקום לרוך, למגע אנושי נטו. אולי זה ככה כי אנחנו צריכים את ההקצנה הזו בכדי לעשות דיס-האנשה לאדם שאותו משפילים? לא יודעת. מה שאני כן יודעת שזה חסר לי! כל כך כל כך חסר לי! זוהי דילמה שקשה לי ליישב אותה - בראש ובראשונה ביני לבין עצמי. יודעת שאין שום סיכוי שבעולם שאוותר על זה. לכן מבחינתי בדס"מ הוא אירוטי. אבל מה לעשות אם לפעמים זה כל מה שבא לי? ובכלל לא בא לי כאב וסשנים ובדס"מ?.. האם זה הופך אותי לפחות בדס"מית? אין לי תשובות, רק שאלות.. שאלות שאשמח אם תגיבו עליהן. **סגור ללייקים - מבקשת תגובות אמיתיות בבקשה. חבל שנדמה לך כך. בדס"מ והעוסקים בו אינם תבניות מרובעות למרות שיש כאן גם מי שמאמין שכן. מסיבה זו ניסיונות ליצור תבניות יציקת גבס קבועות לאיך צריך להתנהג "שולט טוב" או איך צריכה להתנהג "נשלטת מתמסרת-אמיתית" תמיד עוררו בי גיחוך. אנחנו בני אדם ו(תודה לאלה)כל אחד הוא עולם ומלואו. לכן, חיפוש מערכת יחסים המתבססת על אהבה ולא על בדס"מ היא, לפחות עבורי, הדרך הטובה ביותר להשיג מהעולם הזה את כל הנפלא שיש לו להציע. מי שמחפש רק בדס"מ כדי להנכיח ולהציף (כל הזכויות שמורות ל- R) שריטות נפשיות, זה מה שימצא. מי שמחפש מערכת יחסים רצינית על בסיס אהבה הדדית בה יש תקשורת בריאה בין בני הזוג ובנוסף גם הסקס מעולה- זה מה שהוא ימצא לבסוף. במערכת יחסים שכזו יש מקום להכל. יש מקום לבדס"מ אכזרי וקשה (או סתם כזה ששני הצדדים נהנים ממנו), אך גם לאהבה והכלה הדדית, לחיבוק ולתחושה שהנה מצאתי את המקום שלי. בי נשבעתי כי זה אפשרי. והסיכום הנ"ל של הגמד: ציטוט: כל ההכרזות הללו: "מאסטר צריך", "מאסטר חייב", "תפקידו של אדון", נראות כל כך מלאכותיות בעיניי ומהוות את הסיבה האמיתית לכל אותן פעמים שכאשר ירד המסך וכבה הזרקור, על הבמה המבודדת נותרו שני אנשים זרים זה לזו וגם לעצמם.
פשוט מדויק. |
|
|