seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
19 באפר׳ 2011
אהבה, מונוגמיה, פוליאמורי וגידול ילדים
הדיונים הנצחיים והטבעיים על בגידות, גיוונים וריגושים לגיטימיים או לא, בהסכמה או שלא בהסכמה,
והמסקנה הכמעט אוטומטית של רבים שמונוגמיה היא פאסה ועדיף לאמץ תבניות רומנטיות אחרות, הביאה אותי לתהות על כך גם בנוגע לדור הבא. כל זוג נשוי "קונבנציונלי" חי כך בגלוי לפני ילדיו ובני משפחתו, זה מובן מאליו. אבל מה עושים אנשים שלא מאמינים במונוגמיה וחיים אחרת? האם אתם מגלים זאת לילדיכם? לא מדובר ב"להכניס" אותם לחדר המיטות שלכם ולאינטימיות שלכם. זה לא, כמובן. זה מחוץ לתחום לגמרי, במיוחד כשהם קטנים מאד ועוד לא הגיע הזמן לדבר אתם על מין ואהבה. אני מדברת גם על אנשים שאין להם מניעה אובייקטיבית, כלכלית או משפטית-חוקית או אחרת. אבל כשאתם פוליאמורי ואינכם מאמינים במונוגמיה, אתם מסתירים זאת מהם? אם כן, ואם מדובר באהבה ומערכות יחסים מבוססות ויציבות לאורך שנים, למה להסתיר אותן מילדיכם? ואם אתם מסתירים זאת מילדיכם, לפי איזו רוח אתם מגדלים אותם: להאמין במונוגמיה או בפולי? להשאיר להם את החלטה מה מתאים להם אבל להסביר להם שיש אנשים כמו אבא ואמא שחיים אחרת? זה מעורר בכם חששות ופחדים מתגובתם ומההשפעה על עיצובם? מה שיאמרו לכם ישפיע על דרך חייכם? ואם זה כל כך מפחיד ומעורר התנגדות פנימית, האם יכול להיות שזה משום שבסתר לבנו תמיד נהיה מונוגמיים ובחרנו אחרת בגלל נסיבות שונות בחיים, כמו למשל – משום שלא מצאנו לעצמנו זוגיות מונוגמית, ואהבה שתהיה רק שלנו? |
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
19 באפר׳ 2011
בס"דו
אני לא חושפת את בנותי לקשרים הנוספים שאני ובן זוגי מנהלים. בטווח הגילאים שלהן כרגע, אין זה נכון לחשוף אותן למידע ריגשי כה מורכב וסבוך. אני ממש לא מגדירה עצמי פוליאמורית, ואני חושבת שאצל כל זוג זה מתנהל שונה וע"פי הכללים שמתאימים לצרכים הספציפים שלהם. ההגדרה הזו- מתאימה בקושי לזוג אחד שאני מכירה. יש מי שאופן ההתנגות הפוליאמורית המוחצנת שלהם, או סגנון ואופי הקשרים שהם מנהלים מחייב חשיפה בפני הילדים, ולא, כאשר הילדים יגלו זאת,(וילדים אף פעם לא מפספסים בריגול אחר ההורים...) מלבד תחושת רמייה ועלבון, ודגם לחיקוי שסרח וכו' הם עלולים להקלע למצב בו הם מניחים שהם צריכים להיות 'שומרי סוד', "מגנים" על.. וע"י כך שותפים לדבר עבירה מול ההורה "הנבגד", ולסבול ממועקה זאת שנים רבות. מנסיוני האישי , (בנותיי נאלצו לשמור מפני את סוד דבר קיומה של מי שהיום בת זוגו של אביהן גם באופן רישמי) אוכל לטעון שזהו נזק גדול ועצום. ואם לא ניתן להגדיר את היחסים באופן שיגן על הילדים, עדיף להימנע מכך. באופן אישי, פוליאמוריה מן הזן המוזכר לעי"ל, לא מתאים לי. באשר לבחירה להימצא בזוגיות עם קשרים נוספים- יש לי אפשרות להימצא בכל מבנה של קשר שארצה, ושפע של מחזרים. חמסה חמסה חמסה. אני מעבדת את הבחירות שלי כל הזמן, מה מתאים לי ולמחמצי ואיך. גם בן זוגי פועל כך. אני מאמינה שיש מעט מאוד אנשים שימצאו בקשר כזה מחוסר ברירה- צר לי עליהם. רק בתענוגות, ליבנת |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
19 באפר׳ 2011
אני מאמינה בכנות תואמת גיל. אני לא חושבת שילדים צריכים לדעת מה אמא ואבא או אמא עם אבא עושים במיטה, כמו שילדים של בני זוג ונילים לא יודעים בדיוק איך חיי המין של ההורים. אבל אני חושבת שזה נכון לחשוף אותם בהתאם לגיל לצורות חיים אחרות והסתכלות נוספת על החיים. לגדול עם סוד בעייני תמיד יותר גרוע מהאמת הכי מוזרה. |
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 13 שנים •
20 באפר׳ 2011
ליבנת כתב/ה: יש מי שאופן ההתנגות הפוליאמורית המוחצנת שלהם, או סגנון ואופי הקשרים שהם מנהלים מחייב חשיפה בפני הילדים,
ולא, כאשר הילדים יגלו זאת,(וילדים אף פעם לא מפספסים בריגול אחר ההורים...) מלבד תחושת רמייה ועלבון, ודגם לחיקוי שסרח וכו' הם עלולים להקלע למצב בו הם מניחים שהם צריכים להיות 'שומרי סוד', "מגנים" על.. וע"י כך שותפים לדבר עבירה מול ההורה "הנבגד", ולסבול ממועקה זאת שנים רבות. מנסיוני האישי , ליבנת, אין שום קשר בין מה שהצגת בתשובתך לפוליאמוריה. בפולחאמואיה אין צד נבגד הבסיס הראשוני הוא הסכמה הדדית של שני בני הזוג לכך שאחר או שני בני הזוג ינהלו עוד מערכת יחסים או מערכות יחסים. מה שאת מתארת לא הגיוני שיקרה כי אין בגידה או הסתרה בין בני הזוג. והשבר שאת מתארת נחסך מהם. והיה וילדים במסגרת פוליאמורית אכן מגלים כי להוריהם יש מערכות זוגיות נוספות, הרי מה שחשוב הוא המסר שנותנים לילדים כשמדברים איתם. אגב, הייתי אומרת שאת מנהלת משהו שיותר דומה למערכת יחסים פתוחה מאשר למערכת יחסיפ פוליאמורית, תקני או אם אני טועה, אבל אני מניחה שמעבר למחמצך אין לך עוד מערכת שמשתווה לה או מתקרבת אליה מבחינת אורך חיים, עומק, רגשות וכד' אני לא הושבתי את הילדה שלי לספר לה מי נגד מי כמה ולמה, כי זה לא חיוני לה לדעת, יחד עם זה היא כן מכירה את אשתו של דן אותה הצגתי בשמה. כפי שילדיו של דן מכירים אותי, כידידת המשפחה, קיומי לא מוסתר מהם. והיה ו הילדה שלי תגדל מספיק לשאול שאלות אני פשוט אענה לה תשובות נכונות ואמיתיות. כשהכל מלכתחילה מתנהל בטיבעיות, אין שום סיבה שילדים לא יקבלו את הרעיון בלי טראומות אגב בבתים בהם דרים יחד יותר משני בני זוג הרי שהילדיםהגדלים לתוך זה מקבלים את סוג המשפחה הזה באופן טיבעי. ובאשר לחינוך, אני דוגלת בדבר מאד פשוט, העולם מלא צבעים וגוונים, ואפשרויות לרוב, עליה לבחור אך ורק את מה שמתאים לה ועושה לה טוב. וזה אומר לעזור לה להכיר את כל השוני הקיים בלי לשפוט אותו. |
|
|
| הכול במידה |
לפני 13 שנים •
20 באפר׳ 2011
Re: אהבה, מונוגמיה, פוליאמורי וגידול ילדים
[
אבל כשאתם פוליאמורי ואינכם מאמינים במונוגמיה, אתם מסתירים זאת מהם? אם כן, ואם מדובר באהבה ומערכות יחסים מבוססות ויציבות לאורך שנים, למה להסתיר אותן מילדיכם? איני חושבת שיש רק מונוגמיה או פוליאמוריה. נדמה לי שיש גם גווני ביניים, גם אם לא לפי ההגדרה הלשונית, לפחות לפי אופן היישום בחיי היומיום. במילים אחרות: פוליאמוריה נתפסת בעיני כהגדרה רחבה מדי, כזו שאיני יכולה לאמץ. ההגדרה "זוגיות פתוחה" - על כל חסרונותיה - עדיפה בעיני. במקרה הפרטי שלי - ילדיי (גדולים למדי, במחצית השנייה של שנות העשרה שלהם) אינם יודעים על אורח החיים שאני מנהלת, פשוט משום שזה אינו עניינם. אני חושבת שכל אדם זכאי לפרטיות בתחומים מסוימים בחיים, וכפי שאני איני חודרת לפרטיות שלהם כך הם לא חודרים לשלי. גידלתי אותם על עקרונות של סובלנות כלפי בחירות שונות של אנשים, אבל אני לא חושבת שעליי להדגים להם באופן אישי איך זה מתבצע בפועל. איני מטיפה לשום אורח חיים ולא אמורה לשמש "דוגמה". כעיקרון - איני רואה שום דבר רע בזוגיות מונוגמית. לאחדים זה מתאים מאוד ולאחרים - לא. לדעתי חשוב להתנסות בכך כי אפשר ללמוד הרבה, לחיוב ולשלילה. אני מקווה ומאמינה שכך ינהגו גם ילדיי. ואכן, מונוגמיה היא ברירת המחדל, פשוט משום שאנו חיים בתוך חברה שנוהגת כך. היום זהו המצב ה"טבעי" בעיניהם אולם בעתיד - זו תהיה הבחירה שלהם. אני חושבת שעליהם לעבור את הדרך שלהם, לחיות את החיים שלהם ולבחור לפי מה שיהיה נכון בעבורם בכל שלב בחיים שלהם. |
|
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
20 באפר׳ 2011
בס"דו.
תמונה, ראשית, ציינתי "נבגד" במרכאות, כוונתי הייתה שכך עשוי הדבר להתפרש מנקודת מבטו של הילד. שנית, אני מסכימה איתך, ביני לבין פולאמוריה כל קשר הוא מקרי בהחלט. אינני מסוגלת לנהל יותר ממערכת אהבה אינטימית אחת. אני כן פלרטטנית כרונית, הזקוקה לתשומת לב גברית במסות שלגבר אחד קשה מאוד לספק, ובעוד אני זקוקה לקשרים נוספים לצרכי שליטה והערצה בלבד, ובאינטימיות ריגשית מוגבלת מאוד, מחמצי מסוגל בהחלט, ואף זקוק לאינטימיות ריגשית לא מוגבלת מנשים נוספות כחלק בלתי נפרד ממערך השליטה שלו. יש לנו צרכים שונים, ולכן אין לי כל דרך להגדיר את הזוגיות שלנו. באשר לכך שתשיבי לבתך בכנות באשר לאופי היחסים בהם את בוחרת להימצא, להערכתי אין כל דרך לבטח את הילדים מפני טראומות ממידע כזה או אחר, גם בהסברים כנים אפשר לערער אמונו של ילד, בדיוק כמו באקט של הסתרה . לצערי, אין לי דרך לצפות מראש מה יגרום פחות נזק. אני יכולה רק לשער ולנסות את נתיב הכנות באשר לכל תחום שידרש ממני. באשר לילדים שחיים במבנה פוליאמורי גלוי, רוב הילדים למערכות פולאמוריות שאני הכרתי בילדותי ממש לא חיו עם התופעה בשלום, למרות שהם היו אחוז לא מבוטל באיזור חברון/בת-עין ביחס לכלל האוכלוסיה, בה זה היה מקובל עוד הרבה פחות. אני מניחה שבתחום הזה מילת המפתח היא גישה יחודית לכל הרכב כזה או אחר של יחסים או משפחה. יום תענוגות, ליבנת |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
23 באפר׳ 2011
לא צריכים להכניס ילדים לחדר המיטות של ההורים שלהם
בכל דרך כל שהיא.באף גיל. כשהם מגיעים לגיל שהם מתחילים לשאול שאלות צריך לדעת להסביר להם שאלו הם החיים שלכם ולא שלהם. ומי שאומרים שצריך ללמד אותם ולהדריך כדי שתהינה להם "יותר בחירות" בחיים אז אותו דבר אפשר להגיד על בנים ובנות של נרקומנים וזונות,מה יש,זאת גם "דרך חיים". |
|
|