בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
24 באפר׳ 2011
המלצה על סרט
אתמול ראיתי עם אמא שלי את הסרט "נאום המלך".
בסרט מככבים קולין פירת , ג'פרי ראש , הלנה בונהאם קרטר , דרק ג'קובי , מייקל גמבון , גאי פירס , טימותי ספל. אך הבולטים הם קולין פירת' (נערה עם עגיל פנינה, יומנה של בריז'יט ג'ונס, ועוד) וג'פרי ראש (שודדי הקריבים, עט הסקנדל). המשחק פשוט מעולה! אין רגע דל. אין אמירות פומפוזיות ומנופחות, הסיפור מאוד לבבי ואמיתי. פשוט תענוג! בקיצור - רוצו לכם ותהנו! רצ"ב לינק לאתר הסרט באתר SERET - עם קדימון. http://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=3212 |
|
|
Lakshmi(נשלטת)
|
לפני 13 שנים •
24 באפר׳ 2011
בהחלט לא סרט שרואים כל יום בקולנוע, לא סרט מיינסטרימי
הוא נחמד, השחקן הראשי מצוין, מעבר לזה?יש סרטים טובים ממנו 
וחוץ מזה שהוא ישן בטירוף, לא ידעתי שעוד מקרינים אותו בקולנוע.. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
24 באפר׳ 2011
TAKARA כתב/ה: בהחלט לא סרט שרואים כל יום בקולנוע, לא סרט מיינסטרימי
הוא נחמד, השחקן הראשי מצוין, מעבר לזה?יש סרטים טובים ממנו
וחוץ מזה שהוא ישן בטירוף, לא ידעתי שעוד מקרינים אותו בקולנוע.. מי בעיניך הוא ה-שחקן ה-ראשי?... יש שם לפחות שניים.. (: וכמובן כ-מובן שג'פרי ראש זה הטאצ' המיוחד שלנו... 
|
|
|
בתו של דרקולה(נשלטת){DRAKULLA}
|
לפני 13 שנים •
25 באפר׳ 2011
מודה ומתוודה
עוד הרבה לפני העניין התקשורתי היה ברור שזה סרט שאני אוהב...
גם קולין פירת' ,גם בית המלוכה וגם תמונות של לונדון-מי יכול לעמוד בפיתוי 
אבל זה באמת סרט שעשוי היטב, קולין פירת' מושלם בתפקיד (ומשתבח עם כל שנה), ג'פרי ראש שחקן מופלא והשילוב שלהם עם הלנה בונהם קרטר עובד יופי בקיצור תענוג... ופוליאנה1 אהבהתי את הניק החדש... |
|
|
TV_Eye(שולט)
|
לפני 13 שנים •
25 באפר׳ 2011
חלק מביקורת שכתבתי על הסרט אחרי שזכה באוסקר:
למי שלא מכיר, נאום המלך הוא הסרט שזכה השבוע באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הסרט התמודד מול סרטים כמו ברבור שחור המעולה, אומץ אמיתי של האחים כהן, הרשת החברתית המדובר ועוד . הוא התמודד מול כל אלו ולבסוף, בדרך פלא, האפיל עליהם וקטף את הפסלון המוזהב. איך הוא עשה את זה ? שאלה טובה! הסרט עצמו מספר את סיפורו של המלך ג'ורג' ה6 (קולין פאר'ת) , אביה של אליזבת המלכה הנוכחית, אשר סבל מסתבר מבעיות גימגום ופחד קהל. הסרט עוקב אחריו ואחרי סידרת הטיפולים שמעביר אותו המטפל האקצנטרי שלו , מר ליונל לונג (ג'פרי ראש). השורה הזו די ממצה את הסרט כולו. אז נכון, במאי הסרט מנסה לצייר את ג'ורג' כאנדר-דוג, ככזה המסתרח אחרי אחיו הגדול, אדוארד. אדוארד הוא כל מה שג'ורג' לא - הוא נהנתן, שחצן, מלא ביטחון עצמי, והוא יורש העצר - וג'ורג' לא. אז מה !? האם באמת אנחנו יכולים להזדהות עם האנדרדוג שהוא "רק" שני בתור למלוכה? העובדה הזו, והעובדה שגם מי שמכיר קצת את ההיסטוריה ויודע שהוא יצליח להאפיל על אחיו מוכיחה שכן. העלילה נשארת קאמרית מידי לכל לאורך הסרט. ההתמקדות היא רק ב2-3 דמויות, ומשטחת את כל שאר הדמיות. במצב כזה אתה מצפה שהדמויות שבהן כן מתמקדים תהיינה עגולות ומלאות עומק. לצערי זה לא קורה בסרט הזה. דמותו של ג'ורג' נשארת פלקטית ושטוחה לכל אורך הסרט. גם דמותו של ליונל נשארת שטוחה, מלאת שטיקים טריקים וטיקים, ולא ממש נכנסת לעולם הפנימי של הדמות, למניעים האמיתיים שלה. גם כאשר הוא מספר על טראומות בהן הוא טיפל אנחנו לא באמת מרגישים את העומק של הדמות. עצם העובדה שהדרמה היא דרמה קטנה, על קנה מידה גדול היא בעוכריה. ישנם סרטים קטנים ונהדרים המתרחשים על רקע אירועים גדולים. סרט זה, לצערי, שכח להציג את האירועים המתרחשים מסביב. הסרט מתרחש בזמן המתח באירופה לאחר עליית הנאצים בגרמניה. פרט למשפט אחד או שנים אין כמעט איזכור לעניין. באחת הסצנות אנחנו עדים לתחילת הבליץ על לונדון, אולם אם אתה ממצמץ לשניה אתה מפספס את זה. אין הרגשה של פאניקה ברחובות, הכל רגוע מידי, אין שום הרגשה של "יום הדין" המתקרב, תחושה ששררה בלונדון באותה העת. וזאת רק דוגמה אחת. הסרט שזור באירועים כאלו שפשוט מדולגים באלגנטיות או מחופפים - הכל למען סיפור הידידות הקרובה בין השניים. נדמה גם שטום הופר, במאי הסרט, מבין את הבעיה של התסריט, ומנסה בדרכי הצילום והעריכה לתקן את המצב. זוויות צילום מוזרות, עריכה לעיתים….. המממ מוזרה. אך במקום לתקן את הדבר הוא ממשיך וגורע מהסרט. הסיפור הוא סיפור בנאלי אבל העריכה והצילום מתנגשים עם הסיפור. במקום ליצור סינטזה של משהו מקורי, זה יוצר בלבול וחוסר אחידות לכל אורך הסרט. שמשון הגיבור הסרט כושל בנקודה הכי חשובה שלו - הוא כושל בלרגש אותנו. הוא לא מצליח לגרום לנו להתאהב בג'ורג' או להרגיש את ליונל, ולא באמת אכפת לנו אם מונרך כזה או אחר יגמגם מול עמו או לא. כזכור לנו גם משה רבנו היה כבד פה ולשון, אבל זה לא הפריע לו להיות מנהיג האומה. והפעם על המאזנים לא מונח גורלו של עם שלם, אפילו לא של בית מלוכה אחד, אפילו לא של מלך אחד. הגמגום של ג'ורג' לא היה מונע מבעדו להיות מלך, לא היה מוביל לתבוסת בריטניה במלחמה, ואת "הבחורה" הוא כבר מזמן השיג. אז בעצם מה היתה מטרת כל המסע שהסרט העביר אותנו? לא לגמרי ברור. אבל, וזה אבל גדול, כאשר צופים בסרט, נהנים מכל רגע. מדוע? בגלל שלושה דברים קטנים- קולין פארת' (גאווה ודעה קדומה,בריג'ט ג'ונס), ג'פרי ראש (שייקספיר מאוהב, שודדי הקריבים) והלנה בונהם קרטר (מועדון קרב,אליס בארץ הפלאות). שלושתם מצליחים להפיק התמוגגות של ממש מול המסך בשל משחקם. הם מצליחים להתעלות מעל הבימוי הבנאלי והמפוחד. שלושת השחקנים האלו כאמור לא יכולים לשחק רע גם אם חייהם היו תלוים בכך. הצפיה בסרט הזה מתבקשת, ולו רק על מנת לראות את השלושה האלו בפעולה, כיצד הם תופסים את הקהל ומהפנטים אותנו במשחק הכמעט מושלם שלהם. "המקרופן מחובר לרשת ג', אל תתרגש זה אומר ש4 אנשים ישמעו אותך" אז מדוע זכה הסרט באוסקר אם הוא לא הסרט הכי טוב? יש לזכור שהאוסקר הוא לא תחרות על הסרט הטוב ביותר. איכות הסרט היא אפילו לא פקטור. צריך רק להזכיר חלק משמות הסרטים שזכו בפרס הזה כדי להבין. למשל רוקי, שזכה ב76 (כן, רוקי של סיבלסטר סטלונה), בו הוא התמודד מול נהג מונית של סקורסזה ומול כל אנשי הנשיא. או ב2007 כאשר גלדיאטור זכה בהתמודדות מול נמר דרקון, טראפיק ושוקלד. האוסקר לא מעיד על איכות הסרט, אלא על שני דברים אחרים. דבר אחד הוא הלך הרוח של הביקורות שמאד משפיעות. אולם הדבר שהכי משפיע הוא הפוליטיקה הפנימית - הפוליטיקה של האולפנים, של מדיניות החוץ, של משרדי היח"ץ. איכות בכלל לא נכנסת למשוואה הזו. במקרה הזה העדיפו ללכת על הבחירה הבנאלית והמשעממת. כל בחירה אחרת תהיה אמירה פוליטית שחברי האקדמיה כנראה לא חפצו בה. אם היו בוחרים בילדים- בסדר, היתה אמירה פוליטית פרו -הומוסקסואלית. בחירה בברבור שחור תהיה אמירה פוליטית פנימית על סרטים "אומנותיים" וכו.. וכו.. ואכן, הבחירה הכי שמרנית היתה לקחת את הסרט הבנאלי ביותר ולתת לו את הפרס, במקרה הזה פיהוק המלך, סליחה, נאום המלך. |
|
|
חניבעל
|
לפני 13 שנים •
26 באפר׳ 2011
מסכים עם הביקורת.
בהחלט סרט די בינוני שמצליח להמריא ולו רק בזכות שלושת השחקנים הראשיים.
התסריט כפי שציין קודמי די יבש ודי זחוח. רק בזכות תצוגת משחק של שלושת השחקנים הסרט מצליח איכשהוא להמריא. הסרט היה אמור להיות בכלל סרט טלוויזיה. לתסריטאי ולבמאי אין ניסיון בקולנוע. כל מה שהם עשו הסתכם בסרטי טלוויזיה כאשר שם מבנה התסריט מאד שונה מתסריט לסרט קולנוע. הרעיון התגלגל לקולין שמייד גלגל את זה הלאה וצירף את חבריו לסרט. הבעיה אצלי נבעה בעיקר מחוסר האובייקטיביות של הבמאי והתסריטאי. מאחר ושניהם בריטים וככאלה שגדלו במדינה שבה יש ממלכה והיסטוריית מלכים על כל הדרת הכבוד הראויה אין הם יכולים מפאת האצילות לראות את כל המלוכה מהצד. אין הם יכולים לבקר. קצת לצחוק. ביקורת או סאטירה קטנה. הם לא. הם משוחדים. הם בריטים. חלילה להם מלבקר את המלוכה. גרוע מכך. לצחוק עליה. הסרט נראה כאילו הופק ע"י הממלכה עצמה. הכל מאד אצילי. רשמי. יותר מידי דם כחול. היה מעניין אותי לראות איך הסרט מטופל ע"י במאי אמריקאי שחף מכל הגינונים האלה. שיכול עם טיפה חוצפה ותעוזה להפוך את כל נושא המלוכה למשהו יותר אנושי. משהו שם לא עבד. אבל עדיין אחלה סרט. רוצים המלצה לסרט? לכו תראו את "פייטר". תפקיד חיים לכריסטיאן בייל בדרמת איגרוף שתעיף אתכם לתקרה. באחראיות. |
|
|