amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2011
► נוריתE כתב/ה: אחזור ואומר ולא עוד
השירה שנכתבת פה בפורום ובבלוגים אומרת בדיוק ההפך מהמישפט הזה. ועל זה אי אפשר להתווכח. לא אמרת שאת הולכת לישון? 
אני גם. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 14 שנים •
30 באפר׳ 2011
אז ככה, נורית. חשבתי על מה שכתבת. אני לא רואה את הדברים כמוך, זה שורש אי ההבנה. אני חושבת שאוי ואבוי לה לנשלטת שלא יודעת לקחת את השליטה בחזרה אליה כשהאדון מתחיל לפגוע בה או כשזה סתם נעשה לא מתאים. זה לא באמת לתת את השליטה? לא מדוייק. זה לתת את השליטה מתוך כך שאת יודעת וזוכרת שבכל עת את יכולה לקחת אותה מחדש.
את כותבת: "האהבה ונתינה באות מתוך ויתור שלם ומלא והנחה של המושכות.לא מתוך הנה אני שולטת במצב ונותנת לו לשלוט בי ואז כל מה שמשוטט בראש הוא אם הוא ראוי?אם עשיתי נכון ומחפשים זוייות שבו הוא טועה כדי להגיד ההה אני נתתי אני לוקחת בחזרה. אז מה נתת אחרי הכל?" אז זה לא בדיוק ככה. כשאת אוהבת ובוטחת את לא חושבת כל הזמן האם טעית, אבל כן, בהחלט את עם היד על הדופק, לשים לב שאת לא נפגעת. לא רק שאני לא רואה בכך שום דבר רע, אני חושבת שכך צריך להיות. זו אחריות אלמנטרית לעצמך שאף שולט, ראוי ככל שיהיה, לא יכול ולא צריך להחליף. ברור שככל שאתם זמן רב יותר יחד, הקשר מוכיח עצמו כנכון וחיובי והשולט מוכיח עצמו כאחראי, את חושבת על על פחות, אבל את חייבת להמשיך להיות מודעת כל הזמן, ולו רק מפני שדברים משתנים בקשר, אפילו מבלי קשר לאיכויותיו של השולט. את מחזיקה באיזושהי תפיסה נורא רומנטית ותמימה של עולם השליטה, שפשוט לא קיימת. אנחנו בני אדם, כולנו, מכל צידי השוט. ולא חשוב כמה השולט שלך יודע לדבר יפה, להצליף היטב, אפילו אם הוא באמת הכי אחלה בן אדם שבעולם, הוא עדיין בן אדם. אפילו אם את מאלילה אותו (ואני באמת אוהבת להאליל), את חייבת לזכור בתוך תוכך שא ת זאת שהפכת אותו לאל, שהוא בן אדם, ושא ת האחראית לגורלך. כשאת באה מתוך גישה כ ז ו, את מפסיקה לכעוס כל כך על כל אותם שולטים שמוכיחים את עצמם כנעל. בסדר, אז הוא לא מוצלח, לא עומד בהבטחותיו, פוגעני, או אפילו סתם לא מתאים לך. קורה, זה העולם האמיתי. ממשיכים הלאה. |
|
|