שחור

שחור

בלוסום​(לא בעסק) • 12 במאי 2011

היא הלכה במורד הסמטה המוארת באור קלוש. היא טופפה בצעד לא בטוח. כולה מטופחת ומקרינה בטחון כלפי חוץ, אך כלפי פנים היא חשה בסכנה משום מה.

היא המשיכה לצעוד, כשלפתע חשה בצל שעוקב אחריה. לפני שהבינה מה קורה, היא הרגישה יד אחת מסביב לצווארה, חונקת, מונעת אוויר, ויד שניה מחזיקה את ידה מאחורי גבה, מצמידה אותה כך אליה. היא הספיקה להסתכל מעט ולראות שהוא כושי. בלי שבכלל תכננה היא התחילה להתגרות בנוסף לפחד שהחל אופף אותה.

הוא אמר לה: "אז מה, בשר לבן, את אוהבת להתגרות בגורל? ללכת לבושה ככה במקום כזה? את יודעת מה הולך לקרות לך בכלל?"

היא הססה לפני שענתה "לא...". הוא גיחך וענה: מה שבטוח, שלמה לא תצאי מכאן.

הוא לקח את השל שלה ושם על עיניה, וגרר אותה כך למרחק שלא היה ברור לה, עד שנכנסו לחדר.
החדר היה קריר למדי, מה שחידד את חושיה. לכמה רגעים היא עמדה באמצע החדר, באמצע החלל, ואז הוא קשר את ידיה לחבל שירד מהתקרה. הוא נצמד אליה מאחור, מגרה את צווארה, עד שחשבה שתתפוצץ מרוב תשוקה.
הוא שלח ידיו וחפן את שדיה, וסטר להם לחילופין. כך הוא עינה אותה ובנה את תשוקתה. אחר הוא שלח רגל ודרש ממנה: "בשר לבן -תפסקי את רגליך!". הוא החל להפליק לה בין רגליה, על הבשר החשוף. זה כאב, אבל הכאב בינתיים היה נסבל.

לפתע הוא עזב את גופה. היא נשנקה מהפתעה, ולאחר כמה רגעים של שקט שנראו כמו יובלות, היא פתאום הרגישה את מה שחששה ממנו מאוד – את נשיכת השוט. הוא החל להצליף בה על הבגדים, אך מהר מאוד החליט שזה לא לענין, לקח מספריים וגזר ממנה את שמלתה בחתך לאורכה בגב. הוא הפליא בה את הצלפותיו, עד לשלב שהיא הרגישה שהיא לא מסוגלת לעמוד בכך יותר. היא ניסתה לספוג ככל יכולתה, ואפילו דחקה בעצמה לספוג יותר – כי לא ידעה מה הוא עוד מתכנן לה, ואם בכלל תצא בחיים מכל זה. "אולי עדיף לספוג הצלפות עד זוב דם וכך אולי הוא ישחרר אותי?" חשבה לעצמה, בעודה מתנתקת לאט לאט מהמציאות.


המשך יבוא...