הטיס

הטיס

Homelander​(שולט) • 9 במאי 2011

היה-היה פעם טייס אומן, שהיה מדהים את כולם בטיסתו.
אנשים שבאו לצפות במטסי-הראווה שלו נשבעו שלא ראו דבר כזה מאודם; שהרי הטייס כך סיפרו, לא היה טס סתם מנקודה א' לנקודה ב' ואפילו לא עסק בלהפגיז תחתיו בדייקנות מדהימה. הוא רק טס כמו שאף-אחד אחר לפניו לא טס, שהרי הוא היה אומן.

יום-אחד הבחין חברו הטוב של הטייס שהיה כמובן המכונאי, זה שמתחזק את כל פועלו, שהטייס הדגול נקלע למשבר. כעת כבר לא היה מסופק מטיסותיו ובאופן מוזר מאד בעיני חברו- היה חוזר ואומר בלי-הרף שלא יכול להיות שהשמיים הם הגבול.
כמובן שחברו של הטייס כלל לא הבין מה פשר אמרה זו השגורה בפי חברו מזה זמן, היות והשמיים מעולם לא הגבילו את הטייס; וכולם היו מקנאים בו מאז ומתמיד שעצם אומנותו מאפשרת לו כזה טווח-פעילות אינסופי; חלקם אפילו כינו אותו- "הטייס האלמותי" משום שידעו שלימים הוא ייזכר ושמו לא ישכח אף-פעם על פעלוליו המופלאים ונעדרי-המציאות .

אבל חלפו הימים והלילות והטייס הפך לאדם בלתי-נסבל... גם כשעלה למטוסו, אותו חיוך מקסים שהיה תמיד נסוך על-פניו ומושך את כולם לנהות אחריו לטיסותיו- נעלם ואתו הצופים הארעיים כך שנותרו רק הנאמנים והקבועים שהיו הולכים אחרי הטייס לכל מקום; ועם העלמות הראשונים, הגיעו החובות והטייס נאלץ לצמצם בטיסותיו, מה שרק דיכא אותו יותר, עד שזה הגיע למצב שחברו החליט שנחוצה פעולה דחופה.

הוא כינס את הצופים הנאמנים ליעוץ קבוצתי (מבלי שהטייס ידע על זה כמובן, היות והוא היה מתמוטט בוודאי וחושב שזוהי תבוסתו המוחצת והסופית לאותם שמיים סוררים) והם כולם התיישבו לדון במצב.
היו דיונים וויכוחים סוערים וכולם התנצחו זה בזה- חלקם היו עוזבים את הישיבות באמצע, חלקם היו שוברים את הכלים, אבל על דבר אחד ויחידי כולם הסכימו- אסור לאפשר לטייס להפסיק את טיסותיו המרהיבות, מתת-נדיר שכזה אין לאף-אחד הזכות להכשילו.
לאט-לאט עלו הצבעות ורעיונות והנאמנים קיבלו החלטות יחדיו ודאגו ליישמן...
הטייס נשלח למיטב רופאי-הנפש ומרכזי-ההעצמה; הוא השתתף בכל התחרויות הגדולות ביותר שהיו לטיס וניצח בכולן. עם הזמן נראה שהזוהר שלו חזר אליו ושמו רק הלך והתעצם עד שלא היה אחד חובב טיס שלא שמע אותו מעודו. מעטים היו עזי-מצח דיים כדי להעז ולהעיד שטיסותיו השתפרו והפכו למצוינות כפי שלא היו מעולם.

למרות זאת, אף לא אחד, אפילו חברו המכונאי של הטיס, לא צלח בניסיונותיו להבין ולברר מה היה עושה הטיס כשפורש ממטוסו בסוף טיסת-ראוה זו או אחרת ומסתגר בחדרו.
פעם, בארוחה משותפת של הצופים הנאמנים, בה לא נמצא הטיס (כפי שכבר היו כולם רגילים), עלה רעיון מצד אחד הנוכחים שלעתים הוא שומע את הטיס בוכה מחדרו מאחורי הדלת, אבל הופעתו הפתאומית של הטיס אל השולחן, שרק הרעיף מבט לעבר המספר, החרישה את השמועה וזו לא נשמעה יותר מעולם בפיהם של אנשים.
מאז חזר הטיס לצרותיו הקודמות- חיוכו נעלם שנית לבלי שוב והאמרה שבזמנו הייתה שגורה בפיו הפכה לסיסמא היחידה ששמעו ממנו כולם.

ביום מן הימים באחת מטיסותיו הבאות, בלט צופה אחד במיוחד; שהרי היה זר בין כל צופיו הנאמנים של הטיס- היחידים שנותרו ללוות אותו בדרכו העגומה וגם הם התמעטו עם הזמן. היה זה אסטרונאוט- כולם ידעו, כי עמד שם ביניהם בחליפת-האסטרונאוט שלו עם הקסדה מונחת בידו וצפה, כאילו הרגע התכונן לטוס לירח.
לכשהסתימה הטיסה, כל הצופים הנאמנים סיימו לטפוח לטיס על השכם והמשיכו לדרכם והטיס לדידו רק החווה בהנהון קל לחברו המכונאי ופרש לחדרו.
נותרו על נתיב-התעופה רק המכונאי והאסטרונאוט, שניהם היו בוהים בשמים כאילו איבדו שם משהו- כמו היה משהו שם חסר; ובזמן שהמכונאי בהה, פתאום ניגש אליו האסטרונאוט ועמד לצדו ובעודו מביט שוב לעבר השמים, לחש באוזנו של המכונאי: "לעולם לא תוכל לדעת עם הטיס שלך הוא מי שנועד להיות לולא יגיע לנווה-המדבר הקסום של שפלת-סהרה".
"ומי אתה היודע את המזור שכולנו ניסנו למצוא לטיסנו האהוב?" פנה אליו המכונאי במבטו ושאל בזלזול. אך העומד לידו רק השיב את מבטו מהשמיים לכיוון המכונאי ובעודו מביט בעיניו אמר: "אני אסטרונאוט." ופנה והלך משם לאיטו, מותיר אחריו את המכונאי בחוסר-הבנה.

יום למחרת כשנואש המכונאי מליל-שימורים נוסף, מרגיז ומלא בראש-קודח, החליט שאין מנוס מלנסות את מה שאמר האסטרונאוט.
איפשהו בליבו ידע שזה משהו שחברו יאלץ לעשות בעצמו ולכן שלח אותו בגפו למסע. הטיס מבחינתנו יצא משועמם וללא-ציפיות, סתם כך, משום שהחליט שאין לו דבר מעניין יותר מזה לעשות.
***
במסעו המפרך בחולות המסובכים, תחת השמש הקופחת של המדבר, כשל ומעד לא פעם ולפרקים כמעט התייאש. אך גם כששפתיו סדקו מהיובש וכוחותיו עזבו אותו והיה מהלך סהרורי מכוחו-המניע של הרצון לשרוד בלבד, לא פסק מהליכה.
הוא תר וחיפש מבלי לדעת כלל את הכיוון או היכן בעצם הוא נמצא ואכן מצא לפעמים מעיין זה או אחר- מוקף בירק ומחיה-נפשות; מעיין שנתן לו את הכוחות להמשיך.

באחד מהם אפילו עלה בידו לנפץ פרי-קטן שנראה בלתי-ניתן לניפוץ ופצע את ידיו כדי לאוכלו; אבל אף מעיין לא סיפק לו תשובות מעבר לכך...

באיזשהו אופן שב והרגיש הטיס כאילו חזר למלחמתו הסיזיפית בכוחות שאין ביכולתו לגבור עליהם. האכזבות שברו את רוחו האיתנה כל פעם מחדש והוא המשיך אך ורק בשביל לחיות- שוכח את מטרתו הראשונית. רק כשהתמוטט לו על קרקעיתה הלוהטת של איזו דיונה וגלש במורדה מטה, נתקל גופו החבוט ברגליו של גמל בודד, שהיה מעלה-גירה ונראה באופן לא-יאומן בריא וחזק מאין כמותו; מיני-אז הטיס איבד את התחושה בכל גופו ואיבד את הכרתו.
כשהתעורר, הגמל שראה מקודם נותר כחלום בלבד.
הוא התרומם בקושי מנסה להביט סביב ולרדת לעומק הסיטואציה בה הוא נמצא; ובזווית עינו החדה פתאום נראה בוהק מסנוור.
בקושי הסב לכיוון את ראשו וכאשר הצליח לבסוף, הביט כלא-מאמין. הייתה שם שלולית קטנה, שום-דבר שנראה כפי שהוא ראה קודם, בלי הירק ובלי הצל, רק שקע קל באדמה עם קצת מים.

הטיס הביט בו תוהה, מנסה להבין, האם יכול להיות?
ואם זה המעיין שהוא חיפש כל הזמן, הרי שזה מאכזב במיוחד שכמות המים אפילו לא מספיקה להרוות את צימאונו. ומה יכול לקרות לו אם יבדוק את המעיין הזה? מה מיוחד בו כל-כך?
ואם איזו ישות מיוחדת שאנושיותו השברירית והתבוסתנית לא יכולה לעמוד בה פוקדת את המים האלה?
ולמה בכלל הוא טרח כל-כך להגיע לאיזו שלולית עלובה? ומה שלולית שכזו כבר יכולה לעשות למענו?
וראשו היה מלא בשאלות ללא-מענה וחששות ופחדים וחוסר-הבנה גמור והיה ברור שהוא לא יעשה את המאמץ הנדרש כדי לגשת לאותה שלולית הקטנה.
אך לבסוף הצמא גבר עליו ורק כדי להכניס לגופו מעט מים הוא עשה מאמץ שעלה לו בדמים וזחל בשארית-כוחותיו אל המים.
בבואו לשתות את המים הוריד לעברם את מבטו, עיניו בקושי נפקחות אל מול הסנוור, אבל במקום לשתות, רק נעצר ובהה; הוא הביט בהשתקפותו במשך זמן-ממושך כדי כך, שלא ידע להעריכו בכמות ומה שראה שם שינה את חייו לחלוטין.
***
כששב לביתו, לא הרבה בדברים, רק אמר שהוא מתכנן טיסה ושצריך להזמין כמה שיותר אנשים- כולם צריכים לראות מה קורה שם.
נערכו הכנות רבות וגדולות כפי שעוד לא נראו בעולם-הטיס לפני, הקולות על הטיסה המסתורית שאמורה להיות הגדולה מכולן כך נאמר על-ידי המשווקים, הדהדו בכל שוק הטיס ואף מעבר לו.
ובבוא העת לטיסה, אנשי-תקשורת רבים פקדו את האזור בו יראה המטוס ותיעדו את הכול ואלפי אנשים נהרו כדי לצפות והתכנסו יחדיו בצפיפות במתחמים המוגדרים.
אנשים נשאו נאומים מלאי-השראה על הטיסה האומנותית הגדולה ביותר שקרבה ובאה, ומופעי בידור מרהיבים הנעימו לכולם את הציפיה.
כשהטיס נעמד על המדרגות אלי מטוסו הוותיק שליווה אותו בכל-דרכו, בעיקר בזכות המכונאי המעולה שטיפל בו באהבה רבה-
כולם הריעו לו פה אחד ושבחו וחגגו בשמחה!
הטיס לעומת זאת, רק הביט אל ההמונים והמשיך לטפס אל מטוסו- רק חברו המכונאי שם לב לעוויה מסוימת בפרצופו שמטרידה אותו מאז ועד היום.
כעת הטיס המריא בפתאומיות רבה- בצורה אנכית מפחידה שגרמה לכולם לחשוק-שפתיים, עלה גבוה-גבוה למרומים, חלף מעל העננים, חתך את השמיים וכולם חשבו בנשימה-עצורה שימשיך עוד ועוד; אנשים התחילו לחשוש ברצינות לשלומו, הורים הסתירו את המראה מעיני ילדיהם ואז המטוס פשוט שב מבין העננים לגובה סביר והחל בפעלוליו.
בהמשך הטיסה לא היה שום-דבר מיוחד, וכאשר הטיס סיים אותה אף-אחד לא סיים שבע-רצון; כולם רק היו מבולבלים ואפילו לא הריעו לזה שחזר.
מיד כשעזב את המקום, רבים אף טענו שטיסה זו הייתה מבין הטיסות הפחות טובות שלו. הצופים כולם נכנסו לדיונים סוערים וחוצבי-לבבות על כך שבעצם לא היה כל ייחוד למופע הזה ושאולי בכלל עבדו עליהם בעיניים.

מאותו יום הטיס נעלם כלא-היה ואיש לא ראה אותו יותר.

נהנתי לקרוא.

בתיה • 16 במאי 2011

כתבת

הטיס לעומת זאת, רק הביט אל ההמונים והמשיך לטפס אל מטוסו- רק חברו המכונאי שם לב לעוויה מסוימת בפרצופו שמטרידה אותו מאז ועד היום "

אוהבת את הסיפור כולו.מציינת שורה אחת שצדה את עיני במיוחד.

תמשיך לכתוב
מכונאים תמיד ימצאו טייסים

Re: נהנתי לקרוא.

Homelander​(שולט) • 16 במאי 2011

כותב, כותב..
והפרגונים היפים פה מעודדים את זה.
***

באשר לסיום דברייך- אני בעיקר מכוון להיות גם הטיס וגם המכונאי יחד.