ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בנייה מחדש, או, אדון שלמד הנדסת נשלטת.

בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 16 במאי 2011
בכוח המוח​(שולטת) • 16 במאי 2011
שירלילית כתב/ה:
bent_wordsmith כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:

אז איזו מערכת יחסים עיקרית מערכת כזו מדמה?
בוא נחשוב יחד:
אחד קובע את הכללים, והשני מבצע.
אחד חזק, את השני מחלישים בכל מיני דרכים: קשירות, עיניים כסויות, וכו'
אחד מעניש ואחד נענש.
אחד מכוון והשני מוכוון.

לא יודעת. נשמע לי שיש איזה קשר..


קשר לא, הקבלה אולי.

בהורות אף אחד מהצדדים לא יכול לשבור את הכללים, לאף צד אין מילת בטחון, ובין הצדדים אין יחסי מין (לפחות בצד שלי של היקום).

בהורות (בריאה לטעמי בלד), ההורה בא להעצים, לגדל ולבנות את הילד, ולא להחליש אותו בשום צורה.

בהורות שלי, לי כואב יותר לתת עונש.

בהורות אחד מכוון את זה שאין לו דיעה, בקשר בדס"מי, זה שמולך בחר לעמו בדיעה צלולה מיקום.

כמו שאמרתי י מקבילות, אין קשר



אם אפשר לחדד את דבריו של בנט,
גם בעולם אוטופי שבו ההורה הוא גם חברו הטוב ביותר של הילד ישנם מקרים שבהם יפה השתיקה.
אני מכירה ילדים בני 5 לערך, ששואלים אותם איך היה בגן? והם אומרים בסדר והולכים לראות טמבלויזיה, אני מכירה גם ילדים בגיל 14 לערך שעסוקים ב"דווקא" (הגיוני) ואני מכירה גם המון ילדים להרבה מאוד הורים, שעסוקים בלהאשים את ההורים שלהם שמתישו, באיזה עידן אחר, עשו משו שבגללו היום הם אשמים.
אני מכירה הורים שפעולה פשוטה של ליטוף או חיזוק חיובי בשבילהם זה מד"ב. אני מכירה גם הורים שלא ישנים לילות שלמים כי הילד/ה עכשיו במצב כזה או אחר.
מבינה? הורים יכולים וצריכים ללוות את הילדים, אבל פתיחות ואמיתות אני לא בטוחה כמה יש...
עדיף, אני חושבת, אדם עם קצת פחות מטענים.


לא אמרתי שקשר של שליטה זה קשר עם הורה.
אמרתי שקשר שליטה הוא בין היתר קשר שמדמה קשר עם הורה.
שהוא מענה לצרכים מסוג מסויים, שמשחזרים קשר כזה.
לא כל הקשר, יש בו גם חלקים נוספים, אבל בהחלט זה נמצא שם הרבה פעמים לדעתי.
מצד שני, כל אחד והתפישות שלו. המקומות והצרכים שלו.
וגם מה שהוא יכול להודות בינו ובין עצמו בקשר לכך.
    התגובה האהובה בשרשור
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 13 שנים • 16 במאי 2011

Re: בנייה מחדש, או, אדון שלמד הנדסת נשלטת.

Sparafucile כתב/ה:
אז ככה, יותר ויותר אני רואה נשלטות פגועות, האמת, אני לא מבין, איך זה מגיע למצב הזה.

אבל זה לא הנושא.

הנושא הוא, שיותר ויותר נשלטות מדברות על ”לבנות את עצמן” מחדש.

כאילו, החיים הוזנחו עד כדי כך, שצריך גורם זר(אדון) שיבנה מחדש?

אני לא בא להרים ויכוח ושואל ברצינות, תודה.


דווקא אני מסכימה איתך. אם החיים שלך "הוזנחו" או מה שלא יהיה- אדרבא, תבני אותם מחדש. אבל את בעצמך. אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת עבורך.

אם מדובר כאן על גישה חדשה למין, זה כמובן משהו אחר.
Lakshmi​(נשלטת)
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011

Re: בנייה מחדש, או, אדון שלמד הנדסת נשלטת.

Lakshmi​(נשלטת) • 17 במאי 2011
Sparafucile כתב/ה:
אז ככה, יותר ויותר אני רואה נשלטות פגועות, האמת, אני לא מבין, איך זה מגיע למצב הזה.

אבל זה לא הנושא.

הנושא הוא, שיותר ויותר נשלטות מדברות על ”לבנות את עצמן” מחדש.

כאילו, החיים הוזנחו עד כדי כך, שצריך גורם זר(אדון) שיבנה מחדש?

אני לא בא להרים ויכוח ושואל ברצינות, תודה.



אנשים מחפשים תירוצים- ואם לא, ויש בחורות שבאמת חושבות שהן צריכות מישהו כדי "לבנות עצמן מחדש"..הן לא צריכות אדון, הן צריכות פסיכולוג, במקרה הטוב.

ואם זה תירוץ זה עוד אחד מני רבים.
ולא רק בזוגיות בדסמית..
nomorenomore
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011

Re: בנייה מחדש, או, אדון שלמד הנדסת נשלטת.

nomorenomore • 17 במאי 2011
ToothFairy כתב/ה:
Sparafucile כתב/ה:
אז ככה, יותר ויותר אני רואה נשלטות פגועות, האמת, אני לא מבין, איך זה מגיע למצב הזה.

אבל זה לא הנושא.

הנושא הוא, שיותר ויותר נשלטות מדברות על ”לבנות את עצמן” מחדש.

כאילו, החיים הוזנחו עד כדי כך, שצריך גורם זר(אדון) שיבנה מחדש?

אני לא בא להרים ויכוח ושואל ברצינות, תודה.



אנשים מחפשים תירוצים- ואם לא, ויש בחורות שבאמת חושבות שהן צריכות מישהו כדי "לבנות עצמן מחדש"..הן לא צריכות אדון, הן צריכות פסיכולוג, במקרה הטוב.

ואם זה תירוץ זה עוד אחד מני רבים.
ולא רק בזוגיות בדסמית..


תודה לך, תודה אמי !!!!!
עוֹלָם
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011

Re: בנייה מחדש, או, אדון שלמד הנדסת נשלטת.

עוֹלָם • 17 במאי 2011
Sparafucile כתב/ה:
אז ככה, יותר ויותר אני רואה נשלטות פגועות, האמת, אני לא מבין, איך זה מגיע למצב הזה.

אבל זה לא הנושא.

הנושא הוא, שיותר ויותר נשלטות מדברות על ”לבנות את עצמן” מחדש.

כאילו, החיים הוזנחו עד כדי כך, שצריך גורם זר(אדון) שיבנה מחדש?

אני לא בא להרים ויכוח ושואל ברצינות, תודה.


מי שזקוקה לגורם זר שיבנה אותה (מחדש או בכלל) - שלא תחפש את זה באדון. כי רק מתוכה היא עצמה יכולה לבנות את עצמה. אדונים/בני זוג כלשהם, כמו גם אנשי מקצוע, חברים, משפחה ואפילו סתם מכרים או קולגות בעבודה, יכולים לסייע רק עד לנקודה מסויימת.

מה שנותנת לחיים להיזנח, צריכה לעמוד איתנה אל מול כשלונה ולעבוד קשה. אף אחד לא יכול וגם לא אמור לעשות את העבודה עבורה.

ובכלל, מה שמפריע לי פה בכל העסק הזה הוא... הרי בסופו של דבר, נשלטת "שבורה" "מקולקלת" או אפילו סתם "זנוחה" - מה בדיוק היא יכולה לתת לאדונה??
זאת​(שולטת)
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011
זאת​(שולטת) • 17 במאי 2011
קוהינור יקירתי,
תרשי לי לספר לך את סיפורה של א'? דמות פיקטיבית לחלוטין ויחד עם זאת שיקוף לא רע של לא מעט מהנשים הישראליות.
א', היא בת שלושים. לפרנסתה היא עובדת, זאת אומרת עבדה, עד לפני שנה, כמזכירה בחברה משפחתית קטנה. קרוב לעשר שנים שכל בוקר היא התעוררה, התקלחה, לבשה את בגדיה, העירה את שני ילדיה, שלחה אותם לגן / בית הספר וכו', שתתה קפה לבדה, ויצאה לשגרת יומה.
היא לא בדיוק יודעת למה או איך, החברה המשפחתית, שהיתה בית שני, פשטה את הרגל והיא פוטרה. מאז היא שולחת כל יום קו"ח, מפעם לפעם היא הולכת לראיון עבודה כזה או אחר. א', את מבינה, אם לשני ילדים. היא אמנם מחפשת משרה מלאה, אבל שעות נוספות, קצת קשה... המשרה חייבת להתחיל אחרי 08:30 בבוקר, ולהסתיים בסביבות 17, מה לעשות היא לבדה.
בוקר אחד, א' מתעוררת, מביטה במראה ושואלת את עצמה, מה לא בסדר בה, שהיא לא מצליחה למצוא עבודה? ואיך כשהיא בתחתית החיים שלה, היא בכלל יכולה להרשות לעצמה לחפש גבר חדש, אחרי הגרוש שלה, שעזב? ולמה לעזאזל היא כ"כ כועסת כבר שנים על ההורים שלה, שלא עמדו לצידה בערך מגיל 5?
ובואי נחסוך את ההמשך על המזונות, על הבנק, על החשבונות, על ההוצאות, על הקשיים שלגדל ילדים לבדך, על הדרישות המוזרות של בתי הספר, והמורים הפרטיים ו...
קוהינור יקירתי, רובן של הנשים הללו, מבינות בשלב זה או אחר שאם הם לא יעשו משהו בשביל עצמן, משהו שישנה את השגרה הנ"ל ... הן יתקעו בה לעד.

ואני בכלל לא רוצה להזכיר את ב', שאני מכירה באופן אישי. אישה מציאותית, חייה נושמת בועטת... האישה נשואה, יש לה עבודה והערכה רבה מהקולגות שלה, יש לה ילדה, יש לה משפחה גדולה משל עצמה, יש לה בית ורכב משלה... רק היא ולאלוהים הפתרונות למה היא נראית כמו תאונת רכבת!!! היא שוקלת קרוב ל-200 קילו !!!! לדעתי, החולצות שלה מלאות תמיד בקשקשים שעפים מסביבה, על השיער שלה יש איזה ג'ל או אנ'לא יודעת מה שמטפטף שומן... לא ארחיב בתיאור.
אחת לכמה זמן היא שואגת לעולם "נכון שאני כוסית?" באופן בולט ברור לכול מי שנמצא ליד בערך 2.3 דקות, שיש לה רגשי עצום. שההערכה העצמית שלה שואפת לגובה דשא.
אישה כזאת, איננה יכולה ו/או צריכה לבנות את עצמה מחדש?
האם זה ממעיט מערכה כאם, בת זוג, קולגה לעבודה... ושות'?

בביטוי "להבנות מחדש" ולא אכפת לי מה המין של הדובר, בהחלט יש מצב, שבאותה תקופה הוא/היא קצת מעצימ/ה את התחושות המבולבלות שלו/שלה.

מעבר לכך, אני מתפלאת על דברייך. היש מישהו מושלם?!
ואולי, רק אולי, יש מישהי שצריכה להבנות בחלק מסויים אבל בדברים אחרים היא נפלאה, על סף המושלמת?!
וגם אם מישהי מושלמת לחלוטין, האם אין לה משברים בחיים... בעודה עם הדום שלה? האין זה מתפקידו לנסות ולעזור לה לחבר את החלקים שלה?!

לו הייתי מחכה בחיים לגבר המושלם, מעולם לא הייתי מוצאת אפילו את בדל הקצה של הזנב של הסוס הלבן של האיש המושלם...

יצא לי ארוך, 'תנצלת.
עוֹלָם
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011

מה קשור?

עוֹלָם • 17 במאי 2011
שירלילית כתב/ה:
קוהינור יקירתי,
תרשי לי לספר לך את סיפורה של א'? דמות פיקטיבית לחלוטין ויחד עם זאת שיקוף לא רע של לא מעט מהנשים הישראליות.
א', היא בת שלושים. לפרנסתה היא עובדת, זאת אומרת עבדה, עד לפני שנה, כמזכירה בחברה משפחתית קטנה. קרוב לעשר שנים שכל בוקר היא התעוררה, התקלחה, לבשה את בגדיה, העירה את שני ילדיה, שלחה אותם לגן / בית הספר וכו', שתתה קפה לבדה, ויצאה לשגרת יומה.
היא לא בדיוק יודעת למה או איך, החברה המשפחתית, שהיתה בית שני, פשטה את הרגל והיא פוטרה. מאז היא שולחת כל יום קו"ח, מפעם לפעם היא הולכת לראיון עבודה כזה או אחר. א', את מבינה, אם לשני ילדים. היא אמנם מחפשת משרה מלאה, אבל שעות נוספות, קצת קשה... המשרה חייבת להתחיל אחרי 08:30 בבוקר, ולהסתיים בסביבות 17, מה לעשות היא לבדה.
בוקר אחד, א' מתעוררת, מביטה במראה ושואלת את עצמה, מה לא בסדר בה, שהיא לא מצליחה למצוא עבודה? ואיך כשהיא בתחתית החיים שלה, היא בכלל יכולה להרשות לעצמה לחפש גבר חדש, אחרי הגרוש שלה, שעזב? ולמה לעזאזל היא כ"כ כועסת כבר שנים על ההורים שלה, שלא עמדו לצידה בערך מגיל 5?
ובואי נחסוך את ההמשך על המזונות, על הבנק, על החשבונות, על ההוצאות, על הקשיים שלגדל ילדים לבדך, על הדרישות המוזרות של בתי הספר, והמורים הפרטיים ו...
קוהינור יקירתי, רובן של הנשים הללו, מבינות בשלב זה או אחר שאם הם לא יעשו משהו בשביל עצמן, משהו שישנה את השגרה הנ"ל ... הן יתקעו בה לעד.

ואני בכלל לא רוצה להזכיר את ב', שאני מכירה באופן אישי. אישה מציאותית, חייה נושמת בועטת... האישה נשואה, יש לה עבודה והערכה רבה מהקולגות שלה, יש לה ילדה, יש לה משפחה גדולה משל עצמה, יש לה בית ורכב משלה... רק היא ולאלוהים הפתרונות למה היא נראית כמו תאונת רכבת!!! היא שוקלת קרוב ל-200 קילו !!!! לדעתי, החולצות שלה מלאות תמיד בקשקשים שעפים מסביבה, על השיער שלה יש איזה ג'ל או אנ'לא יודעת מה שמטפטף שומן... לא ארחיב בתיאור.
אחת לכמה זמן היא שואגת לעולם "נכון שאני כוסית?" באופן בולט ברור לכול מי שנמצא ליד בערך 2.3 דקות, שיש לה רגשי עצום. שההערכה העצמית שלה שואפת לגובה דשא.
אישה כזאת, איננה יכולה ו/או צריכה לבנות את עצמה מחדש?
האם זה ממעיט מערכה כאם, בת זוג, קולגה לעבודה... ושות'?

בביטוי "להבנות מחדש" ולא אכפת לי מה המין של הדובר, בהחלט יש מצב, שבאותה תקופה הוא/היא קצת מעצימ/ה את התחושות המבולבלות שלו/שלה.

מעבר לכך, אני מתפלאת על דברייך. היש מישהו מושלם?!
ואולי, רק אולי, יש מישהי שצריכה להבנות בחלק מסויים אבל בדברים אחרים היא נפלאה, על סף המושלמת?!
וגם אם מישהי מושלמת לחלוטין, האם אין לה משברים בחיים... בעודה עם הדום שלה? האין זה מתפקידו לנסות ולעזור לה לחבר את החלקים שלה?!

לו הייתי מחכה בחיים לגבר המושלם, מעולם לא הייתי מוצאת אפילו את בדל הקצה של הזנב של הסוס הלבן של האיש המושלם...

יצא לי ארוך, 'תנצלת.


שרלילית מתוקה,
מילא ארוך, אבל לא הבנתי מה קשור לנושא. אני, התייחסתי בתגובה שלי למצב שתואר בפוסט המקורי, אותו ציטטתי... ואילו את, אמנם הבאת דוגמאות נפלאות למצבי נשים שונות במצוקות שונות, אבל שוב, לא קשור לנושא, או לתגובתי.
אך מאחר וכבר הלכת וטרחת וכתבת מגילה שלמה, אז בואי אספר לך שאני מכירה את א' היטב. אני הייתי הא' הזו שתיארת לא מזמן. וממש לא ראיתי אז לנכון למצוא לעצמי איזה אדון שיתקן אותי. נהפוך הוא, רצוני בקשר בריא רק דרבן אותי עוד יותר לשנות את מצבי ויפה שעה אחת קודם, כדי שאוכל לעמוד מול העולם ולומר: הנה אני, בניתי את עצמי בחזרה מהגיהנום (שלא ביקשתי על עצמי, אגב) וכעת יש לי מה להציע, בגאווה.
לגבי ב', אני לא מכירה אותה, אבל גם אותה לא יוכל האדון לתקן. עם כל הצער שבעולם, אני לא חושבת שזה נכון לבוא לזוגיות ולצפות שבן הזוג יתקן דברים עמוקים שנמצאים אצל אדם עמוק פנימה. רצה הגורל (והאדון) בכל זאת לסייע? סבבה, אולי אפילו יצליחו יחד. אבל הוא לבדו לא יכול.

ונדמה לי שלזאת התכוון כותב הפוסט המקורי, לציפייה של נשים אלו שהאדון שלהן "יתקן" אותן, בעודן מסירות אחריותן האישית מהנושא (ולא משנה אם זה הפרעת אכילה או סכיזופרניה-פרנואידית, לצורך העניין). ואני אומרת לא, זה לא ייתכן, ולא אפשרי. נדירים הם המקרים בהם זה יעבוד לטווח הארוך.
זאת​(שולטת)
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011
זאת​(שולטת) • 17 במאי 2011
אינני חושבת שמישהי מצפה שמישו יתקן אותה,
אני כיוונתי הרבה יותר יעזור לה / יכוון אותה בתהליך הזה.
(זה עלה במהלך הדיון)

ואין ספק שמי שלא תעשה למען עצמה, כלום לא יעזור לה.
עוֹלָם
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011

הבנתי, גם מסכימה

עוֹלָם • 17 במאי 2011
שירלילית כתב/ה:
אינני חושבת שמישהי מצפה שמישו יתקן אותה,
אני כיוונתי הרבה יותר יעזור לה / יכוון אותה בתהליך הזה.
(זה עלה במהלך הדיון)

ואין ספק שמי שלא תעשה למען עצמה, כלום לא יעזור לה.


אנשים מכל מני סוגי קשרים ויחסים יכולים לעזור לכולנו. לשקף לנו מי אנחנו. ובכך לאפשר לנו להיות מודעים לאתגרים שלנו ולתקן.

אני מסכימה בהחלט שאדון יכול לעזור, לכוון, אפילו לפקח אם הוא מרגיש אחריות כזו כלפיה, אבל שנשלטת תיכנס למערכת יחסים עם ציפיה שהאדון יתקן את כל תחלואיה, א אפיל רק חלקן - זה לא נכון בעיניי, ולא בריא.
נילי ונילי
לפני 13 שנים • 17 במאי 2011
נילי ונילי • 17 במאי 2011
אני רק להגיד שאני מאד נהנית לקרוא את הדיון בין שתיכן. חכם ומעניין.